מספיק להחליף כמה משפטים עם עו"ד חדד בעל הפנים הצעירות, המלווים בארשת פנים רצינית ואפס רגשנות, כדי להבין מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד דוד שמרון, בעז הרפז, דני דנקנר ולקוחות רבים נוספים מקשיבים בתשומת לב רבה לתובנות המשפטיות שלו ופועלים לפיהן. עמית החל את דרכו המשפטית כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, במקביל הוא השלים תואר שני בקרימינולוגיה, גם כן באוניברסיטה העברית. את שני התארים הללו סיים עו"ד חדד בהצטיינות. עם סיום לימודיו, החל העו"ד הצעיר את התמחותו בבית המשפט העליון כמתמחה של השופט מר אדמונד לוי ז"ל. לאחר שהשופט לוי סיים את כהונתו, החל עו"ד חדד לעבוד במשרד עו"ד וינרוט ושות' וסומן על ידי עו"ד וינרוט ז"ל כאחד מההבטחות הגדולות של עולם המשפט הישראלי. לאחר שלוש שנות עבודה במשרדו של עו"ד וינרוט, בהם הוביל והיה מעורב בתיקים בעלי חשיבות פוליטית וביטחונית, ונשא על כתפיו אחריות על גורלם של אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה, קודם עמית והפך להיות שותף באחד ממשרדי עו"ד המשמעותיים והחזקים בארץ, וזאת עוד בטרם הגיעו לגיל 30. כשותפו של עו"ד ד"ר וינרוט ז"ל הוביל עו"ד חדד תיקים רבים ומשמעותיים, חלקם בעלי פרופיל תקשורתי גבוה.
לאחר פטירתו של עו"ד וינרוט, החליט חדד לצאת לדרכו העצמאית כבעליה של פירמת עו"ד חדשה – משרד חדד, רוט, שנהר ושות' ביחד עם שותפו עו"ד אריאל רוט, הכוללת צוות של 22 עורכי דין בתחומים שונים. עו"ד חדד מספר כי "אריאל ואני החלטנו לצאת לדרך חדשה, שתשמור על מורשתו של יעקב ז"ל ועל הדרך אותה התווה. הערכים שהוא הנחיל ממשיכים לאפיין את המשרד החדש. אפשר בהחלט לומר שהמנגינה הייחודית של יעקב ז"ל ממשיכה להתנגן כאן אצלנו, במשרד חדד, רוט, שנהר ושות'."
ילד הפלא מאשקלון
עו"ד חדד נולד בעיר אשקלון לאם קצינת מבחן וחוקרת ילדים במשרד הרווחה, ולאב הנדסאי חשמל. הוא למד בבית ספר מדעים בעיר, עבר למגמת מחשבים ומתמטיקה בתיכון אורט אפרידר, ובמקביל בילה בגלישה ובצלילה בים הנהדר של העיר אשקלון.
"אם היית שואל אותי בגיל קטן לאן פניי מועדות, לא הייתי אומר משפטים בראש סדר העדיפויות, אלא דווקא מחשבים. אמנם תמיד אהבתי לייצג, וילדים שהסתבכו היו באים אליי שאעזור להם לשכנע את המורים לוותר להם". עו"ד חדד גויס לטיס, התחיל את הקורס, סבל משברי מאמץ, החליט לפרוש, והגיע למשטרה צבאית, שם שימש כחוקר, כרכז מודיעין וכקצין מודיעין:
"זה אחד התפקידים המרתקים ביותר שיש בצבא. פתאום בגיל 18-19 אתה מנהל קרב פסיכולוגי עם נחקר, וגורם לו לעשות את הדבר הכי גרוע מבחינתו – להודות. הסיפוק הוא אדיר. זה מה שזרע את ניצני הרצון שלי להיות עורך-דין. במצ"ח התגבשה אצלי האפשרות ללמוד משפטים. הייתי חוקר, ואח"כ רכז מודיעין וקצין מודיעין, ומאוד-מאוד האמנתי במה שאני עושה. התחושה הייתה שאני עושה טוב, עד כדי כך שהייתי מוכן להקדיש כל שעה ורגע לעבודה. הרגשתי שאני עושה באמת משהו מאוד-מאוד נכון."
עוד הוסיף עו"ד חדד: "לא הייתי מאלה שצועקים על הנחקר, אלא ניסיתי לשכנע אותו למה הכי טוב לו להודות, למרות שזה היה הכי גרוע בשבילו, כי כשאתה מודה, אתה הולך לכלא ולא חוזר למיטה החמה שלך. יש בזה אתגר אינטלקטואלי".
עם השחרור התייצב עו"ד חדד לעבודה בעמדה של איסוף ערכות אב"כ. את העבודה ביצע בלילות בזמן שבבקרים הוא למד לבחינת הפסיכומטרית. להפתעתו, הציון היה מעולה והוא נרשם להנדסת מחשבים ולמשפטים. לאחר שהתקבל לשני המסלולים, טס לתאילנד בתקווה שהמרחק יעזור לו להחליט במה לבחור.
בסופו של דבר, הקשיב לעצות של ההורים ובחר בהנדסת מחשבים בטכניון:
"נסעתי לחיפה, התחלתי ללמוד, וקרה משהו שלא קרה לי קודם. האינטואיציה שלי התחילה לצפצף צפצופי אזהרה. תוך שלושה שבועות התקשרתי לאוניברסיטה העברית ושכנעתי אותם לקבל אותי בחזרה למשפטים, מהלך חסר תקדים. בשיעור הראשון של דיני חוזים כבר הרגשתי בבית".
הוא גר במעונות עם שני שותפים, עבד בלילות ביחידה למניעת עבירות בשדה התעופה כדי לממן את הלימודים, ובשנה השנייה כבר התחיל לייצג סטודנטים בוועדות משמעת. בתוך זמן קצר התרחב מעגל הסטודנטים שאותם ייצג למכללות ולאוניברסיטאות אחרות. לאחר סיום לימודיו האקדמיים, החל עו"ד חדד את התמחותו בבית המשפט העליון אצל השפוט המנוח אדמונד לוי וכך הוא מעיד עליו:
"לא פגשתי הרבה אנשים עם שיעור קומה וענווה מיוחדת כמו שלו. אדמונד היה שופט במובן הכי עמוק של המילה. הייתה לו היכולת להסתכל על המצוקה של מי שנמצא מולו, ולחפש פתרון אנושי. הוא ידע לעשות זאת טוב יותר מרוב האנשים. ההתייחסות למצוקות אנושיות הייתה לו לערך עליון. הוא בעיקר לא יכול היה לשאת את סבלם של ילדים".
בסיום התמחותו אצל שופט העליון המנוח אדמונד לוי, ובהמלצתו החמה, החל עו"ד חדד לעבוד במשרד עורכי הדין של עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט ז"ל וכך הוא מספר עליו בתשוקה:
"אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי עם עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט המנוח, כשהגעתי אליו למשרד ודיברנו על פילוסופיה. זה לא מפתיע למי שהכיר את יעקב. מהרגע הראשון הרגשתי שזה המקום שאני צריך להיות בו, ומהר מאוד הייתי מאוד-מאוד קרוב אליו, ואני חושב שזה היה הדדי. "כשהגעתי להתמחות אצלו הייתי בן 25, והוא בסביבות 65, אבל הרגשנו מאוד קרובים זה לזה. לא היה מדובר רק ביחסים של אב ובן, שגם זה היה, היינו גם חברים מאוד טובים. זה הרגיש כמו משפחה. "דיברתי איתו על הדברים האישיים שלי, והוא דיבר איתי על הדברים האישיים שלו, על לבטים, על פחדים, על רצונות. הוא הפך לחלק ממשפחתי, הכיר את הוריי, בא לאירועים שלנו ואני לשלו, והכרתי את כל משפחתו. "למדתי ממנו המון. הוא היה ענק, מדור הנפילים. לא פגשתי כמותו, אדם חד מאוד, איש רנסנס אמתי, יודע ומבין בכול, זוכר ויודע לצטט הכול, עם החוכמה היהודית הקדמונית והידע במדע ובטכנולוגיה, בהיסטוריה, בפילוסופיה, ובכל סוגי הספורט, כדורגל, כדורסל, טניס, ריצה, שחייה".
בפן המקצועי, אילו ערכים הנחיל בך עו"ד – ד"ר וינרוט, אותם אתה ממשיך בדרכך המשפטית עד היום?
"מעבר לכל מעלותיו וכישוריו הרבים, היו לו כמה מאפיינים בולטים וייחודים שאפשר לומר שהגדירו אותו והקנו לו את מעמדו הבכיר. ראשית, הקרבה וההזדהות הטוטאלית שלו עם הלקוח. בינו לבין הלקוח שלו, כל לקוח, היה מרחק אפס. כתוב במקורות "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", אז יעקב יישם אמרה זו כלפי לקוחותיו בצורה שלמה ומושלמת. הוא הרגיש את כאבו של הלקוח, נכנס לראש שלו, ואני חושב שזה בהחלט היה חלק מהכישרון שלו – היכולת לראות את הלקוח מבפנים, ולהיות שותף לתחושותיו, כך שהייצוג שלו את הלקוח בבית המשפט לא היה מן השפה אל החוץ, אלא כאדם המייצג את עצמו ומתחנן על חייו וחירותו".
"מאפיין ייחודי נוסף היה השימוש שיעקב ז"ל עשה בכלים לוגיים ובחשיבה ישרה בשביל לנתח נכון את התיק, להבין לעומק השתלשלות הדברים, להפריד היטב בין העובדות היבשות לבין הנחות היסוד העומדות מאחורי האשמות נגד הלקוח; לברר ביסודיות האם המסקנות המשפטיות נגד הלקוח תואמות את הנתונים והפרטים בתיק; והאם ניתן להעניק פרשנות אחרת לנתון כזה או אחר בתיק. המאפיין השלישי שייחד כל כך את יעקב ז"ל היה רוחב היריעה. הוא האמין שחכמה היא דבר קדוש. מתוך תפיסה זו יעקב ז"ל תמיד שאף לידע והיה סקרן ללמוד בכל נושא. אין נושא שהיה מחוץ לתחום. זה כולל דת, מדעים, היסטוריה, פוליטיקה, ספורט – כל נושא שבעולם. הייתה בו שאיפה וצימאון בלתי פוסק לידע ומידע. והידע הזה נתן לו יכולת להסתכל על כל מקרה בצורה עגולה והיקפית, ולנתח כל סוגיה משפטית מפרספקטיבה רחבה ומקיפה במיוחד".
כידוע לכל, הלקוח המתוקשר והבולט ביותר שלך הוא ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו – כיצד אתה מתאר את ההתנהלות היומיומית מולו?
"ראש הממשלה מר בנימין נתניהו הוא חכם בצורה בלתי רגילה, בעל איכויות יוצאות דופן".
בראייה ביקורתית, מה לא מקובל עליך במערכת המשפט הישראלית?
"הדרך שבה מסתכלים על נאשמים. צריך שינוי רוחבי. אנחנו משתמשים בענישה שלא בצדק. התרגלנו לשלוח אנשים לכלא. שופט לא אמור לשמוע את צדדי התביעה וההגנה, ואז להכריע מי שכנע אותו יותר, אלא יש לשאוף להגיע אל האמת. ייצגנו בהתנדבות את הבחורה שניסו לעשות לה משפט ציבורי ברשת כמי שאשמה, כביכול, ברציחתה של תאיר ראדה. מכיוון שהייתי מעורב בפרשה, צפיתי בסרט 'צל של אמת', והזדעזעתי. ראיינו שם איש מז"פ שחתם על 10,000 חוות דעת בקריירה שלו במשטרה. רק שתיים נדחו והשאר התקבלו אוטומטית איך שהן. בשלב מסוים הוא עזב את המשטרה ועבד באותה יושרה בדיוק, עם אותם הכלים, עבור סנגורים. הוא הגיש 10,000 חוות דעת באזרחות. שתיים התקבלו והשאר נדחו".
מבחינת סדר העדיפויות – מהו הדבר שהכי דחוף לתקן אותו במערכת המשפטית?
"העניין הבוער ביותר לתיקון במערכת המשפט, זהו תחום המעצרים. אנחנו רואים פעם אחר פעם אנשים שנעצרים וקשה מאוד להבין למה הם נעצרו. האצבע קלה מאוד על הדק המעצרים. החירות של כל אחד מאיתנו נמצאת כיום בעירבון מוגבל. על בסיס מעט מאוד, המשטרה יכולה לעצור כל אזרח ולהאריך את מעצרו בלי שהמעצר משרת תכלית כלשהי מלבד הפעלת אמצעי לחץ על הנחקר. במקרים רבים מאוד לא מוגש בכלל כתב אישום בסופו של דבר, וחירותו של אדם נשללה סתם".
"הנזק של מעצר הוא אדיר, אנחנו רואים אצל לקוחות תסמינים של פוסט טראומה ממש. תנאי המעצר בישראל לא הולמים מדינה דמוקרטית, לא את מה שהמדינה רואה בעצמה או את מה שהיינו מצפים מעצמנו כמדינה עם ערכים של צדק ומוסר. בן אדם פשוט נתלש מהחיים שלו ברגע אחד, נזרק לתוך תא מעצר ונחקר שתי וערב. במקרים רבים לאחר תקופה נשלחת לו הודעה שהתיק נסגר. זוהי התנהלות חסרת אחריות. אין התנצלות ואין לקיחת אחריות או מחיר בצידה. הקלות הזאת שבה עוצרים אנשים בישראל חייבת להסתיים, ויפה שעה אחת קודם".
האם אתה שואף אי פעם להתמנות לשופט?
"לא, אני לא יודע מתי אדם אומר אמת ומתי הוא משקר".
גם השופטים לא תמיד יודעים בוודאות מוחלטת מהי האמת-
"אבל כשאני טועה, כעורך דין, המחיר נמוך. כששופט טועה המחיר יכול להיות מאוד גבוה"
אז אפשר לומר שבחרת את הצד של הייצוג (עורך דין) על פני השיפוט מפני שכך חייך הם יותר קלים ומתגמלים?
"זו לא שאלה של חיים קלים, אלא של תפיסת עולם. בית המשפט לוקח סיטואציה, בוחן אותה וצריך לקבל החלטה ולהעניש אנשים. אני רוצה לעזור לאנשים ולא להעניש אותם. התפיסה המוסרית שלי מאתגרת את קונספט הענישה. אני לא בטוח שהכלים שיש בידי החוק הם הכלים הנכונים. שופט הוא לא הרפורמטור האולטימטיבי. אם מישהו רוצה לשנות דברים מתוך המערכת, זה בדרך כלל מאוד קשה עד בלתי אפשרי. אם אני רוצה לעשות שינוי אמיתי בתפיסה השלטת, ואני רוצה לעשות שינוי כזה, הוא צריך לבוא מבחוץ."
על הייצוג המשפטי: "כשאתה הולך לצד השני, לסנגוריה, אתה פתאום לא רואה את העבירה, אלא רואה את הבן-אדם. אתה רואה מצוקה, נסיבות, השתלשלות העניינים. התביעה מתעלמת הרבה פעמים מרצף הנסיבות, שלפעמים הוא טרגי, שהוביל את האדם למקום הספציפי הזה שבו החליט החלטה אומללה. הרי בסוף החלטות הן לא באמת שלנו. לרוב הן תוצר של המציאות שבה אנחנו חיים, של המשפחה שממנה הגענו, של הסיטואציה שאליה נקלענו – והדבר הזה לא קיים אצל מי שמחפש אשמים".
האם העובדה שסנגורים פרטיים משתכרים בסכומים נאים אינה מעידה על קיומו של אינטרס אישי מראש?
"זה שסנגור מקבל תשלום, לא אומר שמי שנמצא בצד השני הוא צדיק מוחלט. כמו שחושדים בהגנה, צריך לחשוד גם בתביעה. התחושה של הסנגורים היא שהמגרש לא ישר. מחייבים אותנו לא להיות טובים או מצוינים אלא מעבר, להמציא את עצמנו מחדש, לשלוף שפנים מהכובע, למצוא טענות שאף אחד לא יכול לראות, כי אחרת נפסיד למדינה".
אתה מאתגר את מערכת הענישה ומפקפק במוטיבציה שלה להחזיר את אלו שפשעו לדרך המידה (מוסר) הטובה. מדוע?
"אנחנו שבויים בקונספט שהעבריין אשם בפשיעה, שהעולם מבין שפשיעה היא קודם כול אשמת החברה ולכן מדברים על תנאי כליאה משופרים, דרך לפצות את העבריין ממקום אחר. אנחנו נלחמים ביתושים במקום לייבש את הביצה". לגבי החוק: "אני מכבד את החוק, אבל מרשה לעצמי לראות את הטוב ואת הרע שבו. אנחנו רואים את עצמנו כעם רחום וחנון, בעוד באירופה כמות האסירים הולכת ויורדת. בארצות הברית ובאנגליה זה עוד לא קורה". מה נשיג מזה שניקח אדם שמעד, אפילו בעבירה כמו שוחד, ונשים אותו בכלא. זה אמור לתקן אותו? כלא הוא ייצור בן למעלה מ-200 שנים, כשהמטרה הייתה להכניס אדם עקום ולהוציא אותו ישר. אבל מה קורה כשאתה מכניס אדם ישר למכונה מיישרת? אתה מעקם אותו. למה הפרקליטות לא רואה את זה?".