הרב המקובל שנידון ל-4 שנות מאסר בשל מעשים מגונים בשלוש אחיות קטינות ביקש לעכב את כניסתו לכלא עד לאחר שידון הערעור שלו. בית המשפט העליון דחה את הבקשה. 20 שנה לאחר שהורשע במעשה מגונה, בן דוד מורשע שוב ולכן ירצה את עונשו בבית הסוהר
שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, דחה את בקשתו של הרב המקובל יהודה בן דוד לעכב את כניסתו לבית הסוהר ולרצות ארבע שנות המאסר שנגזרו עליו, לאחר דיון בערעור שהגיש. בערעור שהגיש סנגורו, עו"ד משה מרוז, נטען נגד האמינות של עדויות המתלוננות וכן טענות משפטיות נוספות. לצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר במסגרתה נטען כי סיכויי הערעור טובים וכי מתקיימות בעניינו של הרב בן דוד נסיבות אישיות המצדיקות עיכוב ביצוע העונש. ביניהן התנהגותו הטובה במשך הזמן בו היה משוחרר למעצר בית, העדר עבר פלילי, גילו, ומצבו הרפואי.
מנגד טענו בפרקליטות כי מדובר בגזר דין מתון, כאשר בעברו של הרב בן דוד הרשעה נוספת בעבירה של מעשה מגונה בכוח, כאשר גם באותו מקרה הוא ניצל את מעמדו כלפי המתלוננת. כמו כן ניתן דגש לאינטרס הציבורי שאדם שהורשע במעשים כאלה יתחיל לרצות את עונשו בסמוך למועד מתן גזר הדין.
השופט מינץ דחה כאמור את הבקשה וכתב בהחלטתו כי טענותיו "באשר לסעיפי האישום בהם הורשע אינן מגדילות את סיכויי הערעור… בהינתן סוג העבירות בהן הורשע המבקש, קיים אינטרס ציבורי משמעותי לריצוי העונש באופן מידי, בהתחשב באינטרס שעניינו הרתעת עבריינים מלבצע עבירות דומות. השופט מינץ קבע כי בעוד כשבועיים ב-8 בדצמבר, יתייצב הרב בן דוד בבית הסוהר "דקל", עד השעה 10:00 בבוקר לתחילת רצוי מאסרו.
מעשים מגונים בבית כנסת
לפני כחודש וחצי גזר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על הרב בן דוד, בן ה-72, עונש של 4 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות של מעשים מגונים כלפי שלוש אחיות בנות משפחה אחת, בהיותן קטינות. בנוסף, פסק ביהמ"ש כי על הנאשם לשלם למתלוננות פיצוי בסכום כולל של 150,000 ₪. הרב בן דוד, אב ל-19 ילדים וסב ל-72 נכדים, היה במשך השנים, בעיקר בשנות ה-90 רב מקובל ידוע בכל אזור אשקלון ואשדוד, ותלמידים רבים היו לו גם בעיר אשקלון וגם בעיר אשדוד. בשנת 1997 הוא הורשע במעשה מגונה בבת משפחה שלו ונידון לחמישה חודשי מאסר. לאחר מכן ירדה קרנו של הרב, אך עם השנים הוא חזר וקיבץ סביבו חסידים ותלמידים שעקבו אחרי דבריו. עד לפני מעצרו לפני כשנה, קיים הרב שיעורים ברחבי העיר אשקלון והיה אורח מכובד באירועים משפחתיים של תלמידיו. הרב בן דוד הורשע לאחר ניהול הוכחות כאמור בביצוע עבירות של מעשים מגונים כלפי שלוש קטינות בנות 8,12 ו-14 עת הגיעו לבית הכנסת עם בני המשפחה. הנאשם ביצע את המעשים בחמש הזדמנויות שונות החל משנת 2012, סמוך למשרדו שבבית הכנסת.
הוא הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינה א', בשנת 2012, בהיותה בת 8 שנים, עת ליטף את רגלה ומישש את חזהּ; בקטינה ב', בשנת 2012, בהיותה בת 12, עת נישק אותה על פיה; ובקטינה ג', בשנת 2018, בהיותה בת 14 וחצי, במספר אירועים שונים, נגע בה במקומות שונים בגוף, התחכך עם איבר מינו באיבר מינה וביקש ממנה לגעת באיבר מינו.על פי האישום הראשון – בשנת 2012 כשהייתה א' כבת 8, היא לקחה את אחיה הקטן לבית הכנסת, ובזמן שאחיה התפלל, ישבה א' עם הנאשם בסמוך למשרדו, והשניים שוחחו. בזמן זה, ליטף הרב את רגלה של א', ובהמשך ליטף ומישש את החזה של א'.
על פי האישום השני – בשנת 2012, ו׳, שהייתה בת 12 בעת ביצוע המעשים, העידה כי הגיעה עם אחיה בשבת לקבל ברכה מהרב. לאחר שהם קיבלו ברכה, "הוא מסמן לאחים שלי לרדת למטה, האחים שלי שומעים ויורדים למטה, והוא אומר לי לבוא אתו לחדר {…} המטבחון שנמצא בקומה הראשונה, ואז פתאום הוא דיבר ונורא נבהלתי, כי אני יודעת שהוא בתענית דיבור ובתענית דיבור לא מדברים, והוא פתאום דיבר ונבהלתי, ואז הוא התקרב אליי ושאל אותי אם אני אוהבת אותו, אמרתי לו, ‘כן, בתור רב, בתור אבא’. ואז הוא התקרב ואז הוא נישק אותי על השפתיים, ואז הוא ניסה להכניס את הלשון שלו, ואני פשוט לא נתתי וחיכיתי שזה ייגמר, זה נגמר ופשוט {…} אני זוכרת שהוא לבש לבן, אני לבשתי טוניקה עם פרחים… ואני נמצאת במטבחון הזה לבד איתו, הוא פשוט {…} עומדים, שנינו עומדים {…} והוא מתקרב אליי, ואז הוא מנשק אותי על השפתיים, ואני פשוט בהלם ונגעלת ומחכה כאילו שזה ייגמר, מתרחקת כמה שיותר מהר, ויוצאת מהר החוצה ואומרת לו ‘האחים שלי מחכים לי’ {…} והוא מסמן לי לחזור, ואני אומרת לו, ‘לא, האחים שלי מחכים למטה’, רצה מהר למטה לאחים שלי, שומרת כאילו לא לבכות, שלא יראו שום דבר, לא יראו שום דבר האחים שלי".
על פי האישום השלישי – כאן מפורטים שלושה אירועים, ובגין שלושה מהם מיוחסות 9 עבירות. האירוע הראשון הינו משנת 2018 – כאשר ג' הגיעה לבית הכנסת, פגשה ברב בן דוד, אשר נצמד אליה, הצמידה לקיר, נגע בחזה שלה, מישש את ישבנה, והתחכך עם איבר מינו באיבר מינה כששניהם לבושים.
באירוע השני – בו לא מיוחסת עבירה – ג' הגיעה למשרדו של הנאשם בבית הכנסת, והוא ביקש ממנה לכתוב על פתק כמה היא אוהבת אותו, ושאל אותה אם היא רוצה להתנשק אתו. באירוע השלישי – הרב הצמיד את ג' לקיר וביקש ממנה לגעת באיבר מינו, וג' עקב חרדתה מהנאשם ועקב הסיטואציה בה הייתה, נגעה באיבר מינו של הנאשם מעל בגדיו. אזי שאל הנאשם את ג' אם היא רוצה לראות את איבר מינו והקטינה השיבה בשלילה.
"הוכח, מעל לספק סביר, כי לנאשם היה כלפי ג', כמו גם כלפי כל משפחתה, מעמד של דמות נערצת, והיה לא רק בעל מעמד של רב, אלא הייתה לו מעורבות רבה מאוד בכל עניני המשפחה בשלל תחומים, לרבות מעורבות בעניינים רפואיים וכלכליים, והנאשם היה מעורב בחיי ג', וכל המשפחה, באופן ש'הכל היה עובר דרכו' ונוצרה תלות מסוימת של המשפחה כולה בנאשם, הן בתחומי קבלת עצות רפואיות והן בתחום הכלכלי", כתב השופט יואל עדן.
בשלב הטיעונים לעונש, ציינה עו"ד רחלי אטיאס, מפרקליטות מחוז דרום, כי "המעשים בוצעו ע"י הנאשם בבית הכנסת – מקום הקדוש עבור המתלוננות ובני משפחתן. הנאשם לא בחל ביום בשבוע ואף לא בשעות משעות היממה לביצוע מעשיו ואף היה שולח למתלוננות הודעות כתובות בשעות הקטנות של הלילה". מנגד, מטעמו של הרב בן דוד הוצגו מכתבים משני רבנים אשר העידו כי הרב היה מסייע רבות לזולת ועוסק בגמילות חסדים, כמו כן, נשלח מכתב גם מפוליטיקאי בכיר ברשות מקומית. הרב גם הביא שורה של עדי אופי אשר הכירו אותו וטענו כי מדובר באדם טוב, וכך העידה אחת העדות: "לכל מה שהגעתי עד היום, אני יכולה להגיד באמת בפה מלא בגאווה זה בזכות ההדרכות שלו, ואני גאה בעצמי למה שהגעתי עד הלום. אני חושבת שזה שאני יושבת פה היום זו הזדמנות לגמול לו מעט מכל הטוב שהעניק לנו כמשפחה". השופט יואל עדן, כתב כי הוא לקח בחשבון גם את הדברים הללו, אך לבסוף גזר כאמור על הרב בן דוד עונש מאסר בפועל של 4 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי כולל למתלוננות בסך של 150,000 ₪. סנגורו עו"ד משה מרוז אמר בבית המשפט כי הוא מתכוון להגיש ערעור נוסף לבית המשפט העליון הן על הכרעת הדין המרשיעה וכן על גזר הדין.
הרב בן דוד מצדו טען לחקירה מגמתית נגדו וטען כי השוטרים מחקו הודעות מהטלפון שלו. טענה אחת של הרב כן התקבלה על ידי השופט, כאשר הוכח שהשוטר שתמלל את חקירתו של הרב כתב בה דברים אשר לא נאמרו על ידי הרב, כפי שעלה מהתיעוד של החקירה שלו. “אכן, יש לומר שהכתוב בהודעה האמורה בעייתי, שכן אינו עולה מההקלטה, אולם אינני סבור כי נכנסים אנו לעילת הגנה מן הצדק. יש לזכור כי הוכח, מעל לספק סביר, כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, ואותם דברים הכתובים באותה הודעה אינם מקבלים כל התייחסות בהגעה למסקנה בהכרעת הדין". בנוסף, בן דוד מצדו הכחיש את המיוחס לו. הנאשם, ציין השופט בגזר הדין, "אינו נוטל כל אחריות למעשיו, הוא הכחיש אותם, ועודנו כופר בביצועם. משהנאשם בוחר שלא ליטול כל אחריות, לא להביע כל צער או חרטה, ולא להביע כל הבנה לנזקים הקשים אשר גרמו מעשיו לקטינות, הרי שלכך השפעה על הענישה. הנאשם העלה טענות ביחס למניעים ורקיחת עדויות כנגדו, טענות אלו נדחו בהכרעת הדין וכאמור שם, מעידות על המגמתיות וחוסר האמינות הממחישות את היעדר כל לקיחת אחריות על ידו".