דוקטור, תציל אותי

 

המיטות מרווחות, הכורסאות נוחות והצוות מסביר פנים אבל עונת החורף מכה בבית החולים ברזילי במלוא העוצמה וגורמת לאנשי הצוות הרפואי לקרוס תחת הנטל * בריאיון ל"סטאר" מזהיר מנהל המחלקה לרפואה ד"ר יונתן ריק: "אם לא יהיה שינוי דרסטי בצמצום הפערים בין מספר החולים המגיעים לחדר המיון לבין מה שקורה במחלקות הפנימיות – אנחנו והחולה בבעיה"

ענבר כהן –חג'ג

החורף השנה מורגש יותר מתמיד כאשר לגשמי הברכה מתווספים גם שלל תחלואים ונגיפים הגורמים למרפאות להיות עמוסות לעייפה. כל הטוב הזה מתנקז אל חדר המיון בבית החולים ברזילי שמטפל בימים אלו בכמות בלתי נתפסת של מטופלים, במשמרות בלתי נגמרות ועם כוח אדם חסר.

אז כשהחורף בעיצומו והקשישה ששוכבת במיטת במסדרון אינו רק ביטוי שנזרק באוויר אלא מציאות מוחשית – אני מנסה להבין האם מערכת הבריאות בקריסה דווקא כשמציינים שנה לבניין המיון החדש באשקלון.
ואכן המספרים לא משקרים: ב – 5 השנים האחרונות מספר הפונים למיון בארץ עלה מ– 400 אלף ל – 5 מיליון כאשר כולם בסופו של דבר נלחמים על אותה מיטת אשפוז. ניתן לומר שהאוכלוסייה באשקלון כמעט והכפילה את עצמה ב – 30 שנה האחרונות אולם מספר אנשי הצוות בבית החולים כמעט ולא השתנה. אין תקנים חדשים, צוות רופאים מצומצם (6-7) למשמרת נאלץ לטפל ב – 110 אלף פונים שהגיעו לכאן אשתקד (בתרגום יומי סדר גודל של כ- 300 פונים) אותם מלווים צוות של 70 אחים ואחיות לרבות טכנאים, 3 מתמחים ועובדי משרד והנהלה ועדיין על 57 מיטות קשה לשים את כל העולם.

תהליך קבלה ארוך

אני פוגשת את דוקטור יונתן ריק אחרי שאני מדווחת כי היה חייב להגיע לחדר הלם. "את יודעת, זה מיון" אומרת לי הפקידה שלו. ברור, אני משיבה לה, אין לי בעיה להמתין, חיי אדם קודמים לכל.

בימים אלו ד"ר יונתן ריק מנהל המחלקה לרפואה דחופה בברזילי מציין שנה בבניין הממוגן החדש. אנחנו עושים סיור ברחבי המחלקה המרווחת על מנת לראות במה מדובר, ומה באמת נשתנה מהמיון הישן זה שהורגלנו אליו עם הצעקות והצפיפות לבין זה החדש הנקרא כיום המחלקה לרפואה דחופה בכל זאת מבנה חדש שהושקעו בו לא פחות מ – 560 מיליון שקלים. הפרטיות של החולה מורגשת מכל עבר עם וילון ומיטה מרווחת, גם עמדות ישיבה יש בדמות כורסאות שגם להן פרטיות, וגם חדר הלם עם ציוד החייאה עבור המאושפזים שזקוקים להנשמה או ניתוחים דחופים. בדרך כלל מדובר באנשים שעברו תאונות דרכים, שבץ מוחי, זיהום קשה ושאר מרעין בישין.
למרות כל הלחץ והתנאים הלא פשוטים בהם הוא ואנשי הצוות שלו נדרשים לעבוד, ד"ר ריק משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה: "תראי, היום – יום שלנו בסדר, אנחנו עדיין לא איכילוב או תל השומר אבל עדיין אני יכול להגיד שקיימת מצוקה של רופאים בעיקר בשעות הלילה, האוכלוסייה לא עוצרת מלגדול ואין מספיק תקנים לעובדים".

אז אני מבינה שאין היום סיכוי לרפואה מוצלחת
"רופא צריך לדעת שהוא היה בסדר בכל התהליך מרגע הקבלה שזה התהליך הראשוני ועד האשפוז וכמובן איך לגשת לכל חולה בכל מצב שלא יהיה, גם אם מדובר בתאונת דרכים, או בעיה אורתופדית כירורגית וכו'"

ואם הוא בסדר אבל חולה וצריך לחכות 3 שעות עד שמישהו חוזר אליו עם בדיקה- מה הועילו חכמים?
"נכון, אני מסכים איתך, זמן ההמתנה ארוך לעייפה וזה לא מוצדק, הקושי העיקרי שאנו מתמודדים איתו זה שהיום יותר ויותר חולים מבוגרים וכרוניים מגיעים למיון, כי אין מה לעשות האוכלוסייה הולכת ומתבגרת – תהליך הקבלה ארוך מהרגיל כי צריך לקלף את כל השכבות עד שמגיעים לשורש הבעיה, להקדיש יותר זמן לכל חולה כאין מספיק אנשי צוות".

תן לי דוגמא לחולה כרוני שמצריך יותר "זמן מיון" מבחינתכם?
"קחי לדוגמא חולה בשנות ה70 לחייו שסובל מהלב – כבר יש לו קוצב לב, עבר גם אירוע מוחי, לפתע מתגלה בעיה אחרת שקשורה בכלל לריאות ועכשיו את צריכה לטפל במכלול של בעיות בזמן קצוב שאין לך אותו, את צריכה להוציא בדיקות שהתבצעו במיון לרבות סיכומי מחלה, צילומי רנטגן ועוד, הרבה זמן מקיף של בדיקה וחשיבה וקריאה לעוד רופא שיראה וייתן אבחנה".

אבל הכול נמצא במחשב ועם תעודת זהות אתה יכול להעלות את כל ההיסטוריה ותוך כמה דקות לתת אבחון. לא?
"ממש לא. יש פה בעיה יותר גדולה – שלא הכול נמצא במחשב. אנחנו בחצי הדרך אבל משרד הבריאות עוצר כל פעם את התהליך מחדש – דבר שגורם ללא מעט בעיות, לא יכול להיות שחולה יחזיק את הגיליון הרפואי שלו צמוד לאינדקס ואם חלילה הוא אבד אז אנחנו ממש בבעיה".

לאחרונה נאלצנו לאשפז את אבי שמוגדר כחולה כרוני, לא הבנתי למה אני מתבקשת להביא מהבית את רשימת התרופות שהוא לוקח כולל הקופסאות וכשכבר אושפז והופנה לבדיקות היינו צריכים לחכות למשנע שעה שלימה בסוף כמובן נאלצנו לשנע אותו בעצמינו כשברור לכל שמדובר בהליך לא בטיחותי בעליל
"זה נכון המצוקה מורגשת גם ברמה הזו, אבל המחויבות שלנו זה בכל מחיר לעשות את העבודה. בעיקר אנחנו הרופאים. הבעיה האמיתית מתחילה ונגמרת בהפניה לפנימיות שקורסות. האני מאמין שלי הוא שכל מטופל שיוצא ממך צריך להרגיש שעשית כל מה שאתה יכול כדי להגיע לשורש הבעיה ולאבחן את הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל. העבודה שלי היא להיות בשטח להרגיש את הצוות שלי ואת המטופלים ויחד עם זאת תמיד באופק הקושי בלאשפז את אותם המטופלים בפנימיות הקורסות".

מי פה קורס המערכת או החולה?

ואכן המחלקות הפנימיות הפכו לבעיה אקוטית אמיתית עד כדי כך שאור ליום שלישי השבוע התבשרנו על שביתת רופאים בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים, הכרזה שהעלתה שוב את עניין המתמחים והמצב במחלקות הפנימיות.
מנהל בית החולים פרופסור זאב רוטשטיין התייחס למצב העגום ואמר בין היתר: "לא יכול להיות שנקרוס תחת העומס ואת אף אחד זה לא מעניין, ביקשנו לקלוט מתמחים חדשים על מנת להקל על כל המערכת ולעשות אותה בריאה יותר ונתקלנו בסירוב מצד בית הדין הארצי לעבודה. אנחנו נמשיך לדגול במאבקינו ונראה איך נתמודד עם בית חולים במתכונת שבת".

הדברים שאמר פרופסור רוטשטיין כמו יצאו מגרונו של מנהל בית החולים ברזילי, פרופסור חזי לוי שמסביר לא פעם את הצורך הדחוף בהוספת תקנים לצוות הרופאים והאחיות, בייחוד בבית חולים הממוקם בפריפריה.
אני שואלת את ד"ר ריק מה עובר לו בראש כשהוא מקבל חולה שעובר את כל הבדיקות ואתה יודע שהמחלקה אליה הוא צריך להיות מופנה עמוסה עד אפס מקום והוא משיב: "תראי, בסופו של יום זה ביזיון של המדינה שמשאירה באוויר אוכלוסייה שלימה בלי פתרון ריאלי. אני יכול לספר לך מקולגות שאני משוחח איתם שמדווחים לעיתים על 20 חולים לפחות במשמרת שאין בשבילם מקום במחלקות וכאן אנחנו מכים על חטא".

המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים ברזילי בעיר אשקלון נחשבת לאחת המרווחות והחדישות בארץ ובכל זאת הכל מתחיל ונגמר בקהילה. הקהילה דוחפת את החולים למיון והמיון דוחף אותם לפנימיות ששם כבר אמרנו המצב מזעזע. בין לבין, משרד הבריאות שהיה מוכן לקבל על עצמו מתן תקציבים ל"מחלקה ממוחשבת עצר את התהליך, תוסיפו לכך את העובדה שהתקציבים מלמעלה גם ממאנים להגיע בטענה של פריפריה (למרות שהיום עם הרכבת והטכנולוגיה המרכז והפריפריה צמצם פערים פלאים. כך שזה מקומם שזורקים בכלל את המילה הזאת לאוויר).
והנה חיש מהר הגענו למצב שבו אנשי הצוות של חדר מיון – המחלקה לרפואה דחופה שאמורה לתת טיפול ראשוני מהיר ויעיל עקב מחלה או תסמינים הדורשים טיפול מיידי מתקשים לתת ראשית טיפול לעצמם. רופאים נאלצים לעבוד שעות נוספות אם ירצו ואם לאו כי 60 אחוז מהמשכורות מורכבות משעות אלו, העייפות ניכרת על פניהם והנה לכם גם רופא וגם מערכת שקולטת אדם על סף קריסה אז מי פה קורס המערכת או החולה?
בינתיים השביתה בירושלים בעיצומה ולנו רק נותר לקוות ששבועת הרופאים עומדת בעינה גם בימים קשים אלו.
כשהסתיים הריאיון – לחצנו ידיים וד"ר ריק הוסיף בחיוך "שניפגש רק בשמחות". מנהל מחלקת מיון הוכיח לי שוב כי הוא האדם הנכון במקום הנכון.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "סוגיית העומס במחלקות הפנימיות ידועה ומופיעה ביתר שאת בעונת החורף והשפעות. העומסים משקפים את האתגר בפניו נמצאת מערכת הבריאות – הערכות להזדקנות האוכלוסייה ולגידול במורכבות התחלואה. המחלקות הפנימיות, ובפרט בעונת החורף, מהוות את קו החזית של אתגר זה ולשם כך מוביל המשרד מספר תכניות שתכליתן ייעול המענים ושיפור חווית המטופל. יחד עם זאת, על מנת להתגבר יש צורך בשינוי סדרי עדיפויות לאומי והסטת תקציבים גדולה לנושא".