אשקלון ויש בה המון?

רצועת חוף מרשימה, מרינה חדשה, גן לאומי ומורשת קדומה בת אלפי שנים האם כל אלו מספקים חבילת תיירות אטרקטיבית לתייר המזדמן? * יצאנו לברר האם עירם של שמשון ודלילה מצליחה לממש את הפוטנציאל התיירותי הגדול שלה ומה צריך לקרות על מנת שחלק משמעותי ממיליוני התיירים המגיעים למדינה יפקוד גם את העיר הפלישתית הקדומה  

ענבר כהן –חג'ג

אשקלון שקיבלה מעמד של עיר עברית בשנת 1948, בנויה על 48 אלף דונם  ומונה כ- 150.000 תושבים. האם היא מנצלת את משאביה הטבעיים, ממנפת אותם ומשרתת את המונח תיירות פנים בצורה נאמנה? אם שואלים את מנהל הגן הלאומי עומרי בוכניק, נקבל תשובה ברורה: "תראי, אין היום מה לעשות באשקלון יותר מיום אחד של בילוי, העיר צריכה להרים את המודעות, לעשות מה שנקרא שיווק ממוקד לאשקלון. אז נכון שאשתקד פקדו את הגן 260,000 מבקרים מתוכם 60 אחוז תושבי אשקלון ובכלל זה בתי ספר חיילים ומנויים של רשות הטבע והגנים ועדיין הגן שיושב על תל ארכיאולוגי עתיק משמש את רוב האוכלוסייה המקומית למה שאפשר לעשות בכל מקום אחר, הלא הוא המנגל".

מוסיף על כך רוני מהצרי מי שכיהן כראש עיריית אשקלון בשנים 2003-2008 וחרט את נושא התיירות על דגלו: "החשיבה שלי הייתה תמיד שהעיר הזאת צריכה להיות עיר תיירות ולראייה נלחמתי כדי להחזיר את הפארק הלאומי לאשקלון. יש הרבה מה להגיד על תיירות העיר, זה למעשה היה המוטו שלי לכל אורך הדרך: עזרתי למלונות בתשלומי הארנונה על מנת שיוכלו להחזיק מעמד ושלא יגיעו למצב של סגירה כמו שהגיע אליו מלון גני דן, זה לא רציני מה שקורה פה. אף אחד לא מבין שהעיר הזאת לא יכולה להיות שום דבר אחר חוץ מתיירות, אין לה משהו אחר. אבל בלי דיבורים – אם רוצים להשקיע, צריכים לשים כסף. ראש עיר צריך להתעסק רק בזה. המרינה מתפתחת ונעצרת, חוף גוטה נעצר ועד שהשלימו את הטיילת עוד 300 מטר סיימו אותם רק עכשיו, אחרי 10 שנים שאני בניתי אותה".

"רואים חשיבות בקידום הנושא"

אז איפה באמת אנחנו עומדים במפת התיירות והאם מתוך 3.8 מיליון התיירים שנחתו בישראל בשנת 2018 קמצוץ קטן הגיע לעיר? או במילים פחות נחמדות למה אשקלון לא מרימה את הראש התיירותי שלה ומשוויצה בנתונים הטבעיים שלה?

ולהלן הנתונים: ארבעה בתי מלון המכילים 550 חדרי אירוח ו- 170 אלף לינות בשנה

מאה אלף מבקרים מדי שנה כאשר 15 אחוזים מהם מגיעים מחו"ל.

מנהלת חטיבת התיירות בחברה הכלכלית באשקלון, אפרת צחור, אמרה לנו השבוע: "המטרה שלנו היא לשרת את עיריית אשקלון ולמתג אותה כעיר תיירות. בנינו קהילה של תיירנים שמחולקת לתיירות חוץ ותיירות פנים(ישראלים). התיירנים הם כל מי שנותן שירות לרבות בתי מלון, הארחה, שיט, מסעדנות וכיוצא בזה ואת כל זה לעטוף לכדי מסלולי טיול שכוללים כיף, היסטוריה וארכיאולוגיה. כמו כן ראש העיר תומר גלאם דואג ברמת התשתיות לכל נושא התיירות כשהוא מקדם ומשדרג את חופי הרחצה".

Ad Here: 650x120

ממלאת מקום  סופה ביילין מחזיקת תיק התיירות וקשרי חוץ בעיריית אשקלון מוסיפה: "כממונה על מספר תיקים וביניהם תיירות וקשרי חוץ כאשר במקרים רבים אחד הוא תוצר של השני. אנו והגורמים המקצועיים עושים רבות למען חשיפת העיר אשקלון בארץ ובחו"ל על מנת לקדם את העיר אשקלון ובמטרה להגדיל את כמות התיירים באשקלון. כחלק מפיתוח תיירות פנים וחוץ ייצגנו את אשקלון בתערוכת תיירות שנערכה בתל אביב בימים אלה ובחודש הבא יוצאת נציגות למוסקבה לתערוכת תיירות בה נוכל לחשוף בפני נציגים ומבקרים מכל העולם את אשקלון. בשיתוף פעולה עם ראש העיר אנו פועלים למען קידומה של אשקלון ורואים חשיבות רבה בקידום נושא התיירות".

אי אפשר לדבר על תיירות באשקלון מבלי להזכיר את עזרא ינוב, מי שהקים עוד בשנות ה- 50 של המאה הקודמת את מחלקות התרבות, נוער וספורט בעירייה לרבות מחלקת אירועים ותיירות. השבוע כששוחחנו אתו על הנושא הוא אמר: "הכול מתחיל בחשיבה, אם אין הכרזה של עיר שהיא עיר מייצרת תיירות אז אין תקציב. זה פשוט. הכרזתו של בן גוריון בזמנו הייתה על אותו משקל של "אנו מכריזים בזאת", כלומר מתכוונים ומבצעים. אשקלון היא עיר נפה, היא זו שהקימה את כל העיריות מסביב לה: שדרות, קריית גת, קריית מלאכי, אשדוד אפשר לומר שהם היו התינוקות שינקו מהעטינים של אמא אשקלון ותראי מה קרה עם השנים: קריית גת הפכה לעיר היי טק ואשקלון לא, אשדוד הפכה לעיר נמל ואשקלון לא, אפילו שדרות עברה את אשקלון בכל הקשור לאזורי תעשייה מתפתחים, והעניין הזה שיש כאן בית חולים לא קשור כלל וכלל להחלטות עירייה אלא נבנה על ידי קבוצת אנשים שבאו מדרום אפריקה והם אגב אלה גם שהקימו את שכונת אפרידר (קיצור של אפריקה הדרומית – ע.כ.ח)

אשקלון ששוכנת במישור החוף הדרומי  על פניו לא מביישת את הפירמה למי שייפתח את דף הבית הרשמי של פורטל תיירות דרום ייתקל במגילה של אתרים וסיסמאות תיירותיות כמו למשל: אשקלון עיר הגראנד פרי מרכז מוטורי עולמי, אשקלון עיר ההיפודרום

עיר האטרקציות, בתי קפה, עיר הפסטיבלים, פולקלור עדות, עירם של שמשון ודלילה, עיר היין והפארק הלאומי והעיר העתיקה. הכל טוב ויפה אך בפועל השטח מדבר אחרת. התיירים בעיקר אלו הצרפתים, לפחות ברובם מעדיפים את העיר אשדוד, ואפילו מותג האופנה  ZARA כבר שנים שלא מתכוון לשים את כף רגלו באשקלון, אולי גם הוא חושב שזה לא יהיה רווחי, כבר 20 שנה הוא מעדיף את באר שבע ואשדוד על פנינו. מעניין מדוע".

התיירות של שנת 1958

ודווקא כאשר העתיד נראה לוט בערפל אני חוזרת אל אשקלון של פעם זו של קפה מעדן במרכז אפרידר, ולאחריו פאב "סגנון" ו "השעון" (לשעבר "הבית הכפרי") זו של קפה מוסקוביץ' בעיר עם הכיסאות המסתובבים מעור על הבר ועוגות הסברינה והקרם שניט במקרר, על ההפוך עם הקצפת בכוס זכוכית עגולה עם ידית אני כבר לא מדברת. אכן פעם רחוב הרצל היה עם חזון ממש כמו הרצל ידידנו.

כשאני מנסה לברר עם עזרא ינוב שועל קרבות ותיק איפה ואיך פספסנו את הרחוב היפה ביותר בעיר הוא שולף: "רחוב הרצל למעשה אם תשימי לב הוא כמו עמוד שדרה – יש בו 50 בתי עסק קטנים, 20 סמטאות והאבסורד הוא שאושר בזמנו תקציב של 100 מיליון שקל לשדרג אותו והכול נתקע. ניתן בקלות לשנות את כל חזיתות הבתים, ליצור אטרקציה כמו בניית עוד קומה מעל מסעדות לצורך ריקודים ובקיצור ליצור חשיבה תיירותית, עשתה זאת מסעדת ניצחון בכוחות עצמה מינפה את עצמה כמסעדה עדתית לקהל יעד מסוים שמהווה אחוז לא קטן באוכלוסיית ישראל שהוא העם הרומני והפכה לאימפריה. הלא מה זה תיירות?" שואל ינוב ללא צורך לקבל תשובה "תיירות זה לקחת תייר מנקודה א' לנקודה ב' בדרך הארוכה ביותר והמפותלת ביותר. זה מזכיר לי סיפור. בשנת 1958 יום בהיר אחד מגיעות לעיר 50 נשים ב – 12 מוניות ומדווחים לי שהן נמצאות ב"מעדן" שבמרכז אפרידר. רצתי לקבלן ולקחתי אותן לסיור שהתחיל בגן הלאומי. הן מגיעות ומתחילות להצטלם ואני מסביר על 4000 שנה של היסטוריה. משנת 48 עיר עברית, וכמה דקות לפני שהן אמורות לחזור למוניות שתיקחנה אותן ליעד הבא. נהג המונית פונה אליי ושאל אותי-תגיד אתה המדריך? אני אומר 'כן, כמובן'. אז הוא אומר לי: 'אתה רואה את העץ הכי שמן שעומד שם? תגיד להן שמתחת לעץ הזה שמשון ודלילה עשו אהבה'. ואני אומר את זה לבנות ומאותו רגע הן לא ידעו את נפשן הצטלמו והתחבקו עם העץ ולא רצו לעזוב את המקום".

אם כן במקרה הזה מדובר בקוריוז אך הסכמנו שנינו שאכן אטרקציות תיירותיות קיימות בכל העולם צריך רק  להרים את ההזדמנות. ורונה לדוגמא עיר תיירותית מעין כמוה השוכנת בצפון איטליה, וידועה אך ורק בזכות מרפסת האהבים ששם ביקש רומיאו את ידה של יוליה. האם באמת התרחש הדבר? כמובן שלא, מדובר בתוספת של מרפסת למבנה שהיה קיים עוד מהמאה ה16 ושימש פונדק דרכים. שייקספיר המחיז את הסיפור הטראגי שכתב סופר איטלקי צעיר מהעיר וינצנזה. ומכאן שאת המליון תיירים שמגיעים לורונה זה לא ממש מעניין-האטרקציה היא הקובעת, ונתונים משקפים מציאות".

האונייה בחוף דלילה

"את באה לפה הרבה"? שאל המציל בחוף מציצים מהסרט "מציצים" של אורי זוהר, את סימה אשתו של אריק איינשטיין, שעבדה בקיוסק אז עוד החופים היו עם 'קרטיב, קרטיב' וחסקה היה בלי סוף.

אהרון חלפון מי שהקים את האונייה הידועה בחוף דלילה נזכר בימים ההם של 1971 ומספר השבוע איך הכול התחיל: "בהתחלה למעלה הייתה מוסיקה מזרחית ולמטה היה דיסקו, כולם היו מגיעים לרקוד גם אשקלונים וגם תושבים מהסביבה. העיר הייתה קטנה וכולם הגיעו, לא היו עוד מקומות כאלו בעיר, אבל זה נקטע בצורה מאוד מבישה כי הפשע הרים ראש. היו גונבים אוטובוסים שלמים והתיירים היו ממשיכים לשבת במסעדות, המשטרה עמדה חסרת אונים. לא הייתה חזקה. כל מי שהיה בא לשחות, היו גונבים לו את האוטו או את הבגדים מהחוף. הלכנו מכות עם כל מיני עבריינים וקיבלנו מכות רק בשביל לשמור פחות או יותר על הפרנסה. יחד עם זה הלוואי ותחזור התקופה הזו של עומס אנשים על בתי עסק. אז תיירים היו זה נכון וגם תיירות –אבל כמו בכל עיר מתויירת בעולם עם התיירים מגיעים גם הכייסים זה ברור. איך אומרים – כשמדליקים את האור כולם באים גם מי שרצוי וגם מי שלא. אני זוכר יום אחד להקת שפתיים הייתה צריכה להופיע וחשבנו שאנחנו ערוכים ,פתאום 100 איש במכה קופצים לך ביחד ורוצים בירה  ועוד מאות מאחוריהם לא ידענו מה לעשות, היום לא תראה את זה באשקלון למרות שיש לנו עיר יפהפייה".

פלישתים עליך שמשון נעמדו העמודים לו יכלו היו מדברים, אך הגיבור החסון נאלם דום אל מול שערותיו החסרות ואלו כגלעד זיכרון נשארו כאן בעיר שבורים ורצוצים, תפקידם של פרנסי העיר להפוך את שמשון ודלילה לגיבורים בדיוק כמו שרומיאו ויוליה הפכו את המרפסת לאתר תיירות מספר 1 בורונה האיטלקית. אהבה גדולה יש לי אלייך אשקלון החזירי נא לי במטבע זהה או במידת משקל קדומה שעל שמה את קרויה "שקל". ואולי בכלל העיר אשקלון שנתברכה בחוף ים ובנתה מרינה הייתה וצריכה להשקיע בקיים ובישן ואותו למנף כי זאת הייחודיות של כל עיר. כל עיר חוף יש לה ים אז מה הועילו חכמים, אבל לא כל עיר יש לה את מגדל שהמעט הישן שהנוסטלגי שעוד נותר בה דווקא הוא יכול לשמש קרש קפיצה לתיירים המזדמנים: מועדונים קטנים מעל בתי קפה, החאן רחמנא ליצלן שלא הוזכר כאן אפילו במילה אחת ועוד. איפה, איפה הימים ההם עם הקוקו והסרפאן זה ממש כאן מעבר לפינה, השקעה ומוטיבציה ובעיקר חזון יביאו את השינוי, ולראייה מתחם שרונה בתל אביב שיחזור אותנטי של הקיים וזו רק ההתחלה.

ראש העיר, תומר גלאם, התייחס לתחום התיירות בעיר ומסר: "אשקלון היא אחת הערים העתיקות בעולם וככזאת, יש בה שפע ארכיאולוגי והיסטורי מרתק וייחודי. לצד זה, אשקלון של היום מציעה שפע של אטרקציות, רצועת חוף מרהיבה המתפרשת לאורך 12 ק"מ, מרינה שוקקת חיים הכוללת מרכז מסחרי ענק, קולנוע, בתי קפה ומסעדות, מתחם סי פארק עם מתקני אקסטרים שטרם נראו כמותם בישראל, גן לאומי עשיר ומהנה ועוד. אבל אנחנו לא עוצרים שם. לאשקלון יש את כל מה שנדרש כדי להיות על מפת התיירות הבינלאומית ולשם אנחנו מכוונים, יחד עם שיווקה של העיר למבקרים מכל רחבי הארץ. מי שמגיע לאשקלון, ישר מתאהב בה, ובצדק. אנחנו פועלים ללא לאות כדי לקדם פרויקטים כמו מרכז החלל הבינלאומי, פארק המים הגדול בישראל, השלמת שדרוג החופים והנגשתם והמשך פיתוח רצועת החוף. אני מאמין כי בעבודה נכונה ועם קידום משמעותי של התחום, גם תושבי העיר ירוויחו יותר מקומות תעסוקה, יותר איכות חיים ויותר מקומות בילוי, פנאי ונופש. יחד עם הגורמים המקצועיים נמשיך ליישם את החזון שלנו לעיר אטרקטיבית ומובילה בכל התחומים, גם בתחום התיירות".