אם כולם מבינים שלהצביע זה חשוב וגם ככה כולם נשארים בבית – אז למה לא כולם מצביעים?.
כדי להחיל חוק חובת הצבעה בישראל, צריך שיהיה שיעור השתתפות נמוך במיוחד – הן לרשויות המקומיות והן לראשות הממשלה. על פניו נראה כי פנינו לכיוון שיעור הצבעה נמוך. לא תופתעו לשמוע כי בחלק מן המדינות הדמוקרטיות חלה חובת הצבעה, וביניהן: אוסטרליה, בלגיה, איטליה, יוון, שווייץ וברוב מדינות דרום אמריקה. למדיניות שכזו יש הרבה יתרונות, אך עליהם נדון בהמשך.
אחת ההשלכות החמורות של שיעור הצבעה נמוך הוא שאי-השוויון בתהליך עיצוב הדמוקרטיה משתקף באי-שוויון במידת ההשפעה עליו. לאמירה "מי שמצביע – משפיע" יש משמעות אמתית בדמוקרטיה הייצוגית, שכן ההיענות של בעלי התפקידים הנבחרים היא פועל יוצא של מידת ההשפעה המופעלת עליהם והשפעה זו היא שיקוף של ההשתתפות הפוליטית. ברבות מן המדינות מתבטא האי-שוויון במספר המצביעים ובהטיה מעמדית לטובת המעמדות הגבוהים יותר. ממצאים כמותיים מלמדים כי יש קשר חיובי בין מעמד חברתי-כלכלי לבין הצבעה בבחירות, דהיינו, ככל שהמעמד החברתי-כלכלי גבוה יותר כך גם עולה שיעור ההצבעה בקרב אוכלוסיות אלה. כך בעצם גדל האי-שוויון והפערים החברתיים.
מחקרים מראים כי האמצעי היעיל ביותר להעלאת שיעור ההשתתפות בבחירות הוא חוק חובת הצבעה, בעיקר ביחס לבחירות מסדר גודל משני כגון בחירות לרשויות המקומיות. "ממחקרים השוואתיים עולה כי חובת הצבעה מגבירה את שיעור ההשתתפות בשיעור
ההשפעה החזקה נובעת מן החובה להצביע כשלעצמה ולא מחשש מפני הסנקציות (פעולות נגד שמטרתן לפגוע מבחינה חברתית וכלכלית ואף לבודד את הגורם שכלפיו הופעלו מכלול הפעולות הנ"ל) הכרוכות באי-הצבעה שהן בדרך כלל זעומות וכמעט שאינן נאכפות. למעשה, חובת "הצבעה" היא כינוי שגוי, שכן בדרך כלל כל שנדרש מן הבוחר הוא להופיע בקלפי ביום הבחירות בלי שיידרש לבחור פתק הצבעה ולשלשלו לתיבה. באוסטרליה חובה לשלשל פתק הצבעה, אולם זה יכול להיות פתק לבן או פתק לא-כשר. כמה מחוקי חובת ההצבעה קובעים עונש חמור (למשל, שנה מאסר ביוון), אך סנקציה כזו לא הוצאה אל הפועל מעולם. באיטליה הסנקציה אינה מזיקה אבל אפקטיבית: ציון בתעודת האזרחות כי האזרח "לא הצביע". בדרך כלל העונש הוא קנס זעום שאינו נאכף כמעט על הלא-מצביעים.
"המצדדים בהנהגת חובת הצבעה טוענים כי היא מעלה את שיעור ההשתתפות באופן שווה, ללא הטיה מעמדית, וכך למעשה מחזקת עקרונות דמוקרטיים של השתתפות פוליטית ושל שוויון". יתרונות נוספים שאפשר להציג כנובעים מהנהגת חובת הצבעה הם שהעלייה בשיעור ההצבעה עשויה לעורר השתתפות ועניין גדולים יותר בפעילויות פוליטיות נוספות וכן שחובת ההצבעה עשויה להשפיע על הקטנת ההוצאות הכספיות הכרוכות בתעמולה שתכליתה לשכנע בוחרים להצביע למפלגות מסוימות. מנגד, ישנם מתנגדים להנהגת חובת בחירה מטעמים שונים. ביקורת מרכזית היא הטענה שחובת ההצבעה כופה את עצמה על אנשים שאין להם עניין פוליטי והם חסרי ידע פוליטי ושסביר שלא יקבלו הכרעה שקולה באשר להצבעה. כנגד טענה זו יש הסבורים שדווקא החובה להצביע היא שמעוררת עניין פוליטי, ובזכותה יוקדשו יותר מאמצים להסברה עניינית בתעמולה. טענה נוספת היא שחובת ההצבעה עלולה להגדיל את שיעור הקולות הפסולים בשל ידע לא מספק על הליך ההצבעה או אי-ידיעה של השפה בעיקר בקרב מהגרים.
יש הסוברים שרמת השתתפות גבוהה במיוחד אינה בהכרח חיובית, שכן הסכנה היא שבתקופות של משבר, עלייה חדה בשיעור ההשתתפות עלולה להחריף את ההקצנה ולראיה מביאים את הדוגמה של רפובליקת ויימאר, שבה שיעור ההשתתפות הגבוה התבטא בהגדלת התמיכה בנאציזם ובישר את קריסתה והתערערותה של הדמוקרטיה הגרמנית שלא הייתה יציבה גם ככה.
נתוני ההצבעה בקרב תושבי אשקלון יופיעו בפרסום התוצאות הסופיות על ידי ועדת הבחירות שתוגש לנשיא. אולם לא נוכל לצפות ל-100%, אך אם נראה עלייה באחוזי ההצבעה – נוכל לנשום לרווחה ולצפות בבחירות הבאת שיעורי הצבעה גבוהים יותר ומעורבות חברתית וקהילתית גבוה יותר בקרב תושבי העיר. אולם, אם שיעור ההצבעה יהיה נמוך יותר מאשר בבחירות הקודמות – אז יש לשקול ברצינות רבה חקיקת חוק חובת ההצבעה. מכיוון שחוק זה כבר יושם בחלק מן המדינות, וכי ישנם ממצאים המראים כי זה אכן מעלה את אחוזי ההצבעה – אז חוק שכזה יהיה רציונאלי למדי. לגבי הסנקציות לאלו שלא יצביעו– עליהם יש לדון באופן שקול ומדוד, כי מצד אחד הם לא צריכים להיות מקלים מדי ואף גם לא קשוחים מדי, וכל זאת על מנת לשמור על חופש האדם ובו בעת לעגן בחוק את יכולתו של האזרח לקבוע את גורלו באמצעות שלשול פתק לתיבה.