המאבק של ראש העיר תומר גלאם לטובת קביעת אשקלון כאזור עדיפות לאומית א', במקום להיאבק למען קידום מיגון השכונות הוותיקות בעיר, פוגע פעמיים בשכבות החלשות בעיר. פעם אחת שחייהם ימשיכו להיות בסכנה מירי טילים. וכאשר השכר הממוצע בעיר עומד על 5100 ₪ לחודש, הם לא יזכו להנחה שתקדם את איכות חייהם, דרך אגב, העשירים כן.
עיריית אשקלון באופן קבוע רצה אצה ומכבה שריפות בלי תכנון מקדים, אין חזון ואין מחשבה על מה הדרך הנכונה. הכל מתנהל על פי הלך הרוח בדפי הפייסבוק, או על פי הצעתו של "היועץ" התורן, זה שמבטיח לראש העיר תהילה תקשורתית, אך לתושבי העיר, גורנישט. שנים שכולם מבהירים לתומר גלאם כי הוא מנוהל ע"י קמפיינרים ולא ע"י אנשי עשייה מקצועיים, אך כפרפר לאש, תומר ממשיך להיות ראש עיר רודף פרסום ופחות רודף עשייה. גם סבב הלחימה האחרון והנזקים שהביא עמו, לא גרמו לראש העיר להפנים את המציאות החדשה, שבה אנשים נהרגים ממחדלי השלטון.
קצת עובדות: השכונות שלא ממוגנות בעיר הנם השכונות הוותיקות. המתגוררים בשכונות אלו הנם התושבים הוותיקים של אשקלון, כמו הורי שמתגוררים עדין בשפירא ורצים לחדר המדרגות בכל שיגור רקטות מעזה, ושניהם שיחיו חיים ארוכים, נמצאים בעשור השביעי לחייהם. בשכונות הוותיקות מתגוררים משפחות עם חתך סוציואקונומי נמוך, עולים חדשים, דיירי חברות משכנות ועוד.
ההנחה הסבירה כי רמת השכר של המתגוררים בשכונות הוותיקות אינה גבוהה, ולמעשה מהווה את השכר הממוצע באשקלון, אשר עומד לנכון ל- 2/2020 על 5100 ₪ לחודש. ההוצאה לנפש עומדת על 3,756 ₪ שאחד הגורמים המשמעותיים לפער הזה הוא סעיף הוצאות הדיור. כך שבפועל, רמת השכר לא מצליחה להוציא את התושבים מהשכונות הוותיקות לאזורים חזקים יותר בעיר. הפערים בין מרכז לפריפריה מעולם לא היו חדים יותר. בתל אביב השכר הממוצע (נטו) לנפש גבוה ביותר מ-75 אחוז מהשכר באשקלון.
עוד נתון שאין עליו וויכוח הוא כי כל השכונות הוותיקות בעיר לא ממוגנות. רוב הנפילות שבהם נגרמו נזקים ברכוש ובנפש, היו בשכונות הוותיקות. לדברי תומר גלאם, 40,000 בתי אב באשקלון לא ממוגנים.
כשאלה הנתונים, לא מובנת הריצה המטורפת של ראש העיר והצעקות בוועדת הכספים על קבלת הטבות לעידוד השקעות, גם הריצה וההבטחות כי אוטוטו נהייה אשור עדיפות לאומית א', אינו מביא את הבשורה לתושבי השכונות הוותיקות שמזמן כבר לא סופרים אותם. כל בשורה לעיר היא חיובית, גם אם היא מינורית או עתידית, אבל כאשר האיום הרציני ביותר על חיי התושבים בעיר הנו האיום הרקטי, זוהי המשימה הראשונה והחשובה של ראש עיר, לשמור על חיי התושבים.
קצת מספרים: אחוז ההנחות לאזורי עדיפות א אינו קבוע, כל עיר או יישוב זוכה לאזור לאחוז הנחה אחר. הכל לפי גודל היישוב, אם נבחן את אשקלון לפי אמת המידה של נהרייה, אזי נזכה ל- 10% הנחה. אז מה באמת מרוויח התושב בשכונות הוותיקות?
תושב אשר שכרו מגיע לממוצע העירוני משלם מס בשיעור של כ- 10%, סך הניכוי החודשי למס הכנסה הנו כ- 500 ₪. באם תזכה העיר באזור עדיפות לאומית א', יזכה אותו תושב להנחה בשיעור של 10%, היינו 50 ₪ פחות לניכוי החודשי. לכל מי ששכרו גבוה יותר, כך הרווח השנתי מההנחה גבוהה יותר.
כאשר זהו "הרווח" שמבקש ראש העיר להביא על תושבי השכונות הוותיקות, אין בזה כל ישועה להגנה על חייהם. בחיסכון החודשי בשיעור 50 ₪ הם לא יוכלו לעבור לשכונה אחרת, ממוגנת, או לשפר את איכות חייהם.
ראש העיר כבר לא מדבר על מיגון העיר, וככל הנראה אין לו כל תכנית למיגון העיר, כמו שאין לו תכניות לכל דבר אחר. כך יוצא שתושבי השכונות הוותיקות נשארות במצבן הגרוע, הקיומי והכלכלי, ואלו תושבי העיר החזקים יותר, והממוגנים יותר, מתעשרים יותר.
הרקטות מעזה לא בוחנות את חשבון הבנק של התושב, אלא את עובי הקירות. כאשר ישובו הרקטות ליפול על העיר, לא יעזרו ההטבות וההנחות לתושבי העיר הלא ממוגנים, הם ימשיכו לחטוף ולקוות לניסים, שאולי הטיל יחלוף ויפגע ללא כל נזק בבניין מחודש וממוגן.
על ראש העיר לקבוע מה חשוב יותר, האדרה עצמית ורווחים מהירים, או חיי התושבים גם אם זה קשה יותר. להנהגת העיר, ראש העיר וחברי המועצה יש אחריות על חיי התושבים. לא מספיק רק לשלוח הודעות לעיתונות ולצאת ליידי חובה. יש לקיים עשייה למען תושבי העיר שאינם יכולים לצעוק. בשכונות הוותיקות חיים ילדים, צעירים, בוגרים ומבוגרים, חובה על הנהגת העיר לשמור על חייהם ועל עתידם.