ישיבת המועצה השבוע בלי מישל בוסקילה שינהל אותה, דמתה יותר לזירת התגוששות. תחילה היו הניצים כאילו בוחנים את יכולות היריב, חבטות קלות אחד עם השני לבחון את נקודות התורפה, ולאחר סבבים קצרים עברו לפול קונטאקט.
לפני כשנה כשהתחלתי לבקר בישיבות המועצה, פעמים הרגשתי מבויש במקום חברי המועצה אשר נראו כמנותקים למה שקורה סביבם, יש מתי מעט שעסוקים בפועל במה שקורה במועצה, שאר החברים, נראים מחוברים בקושי.
פעמים רבות התנהלות המועצה שכללו טונים גבוהים ותנועות ידיים מוגזמות, הביאו אותי למסקנה, כי אין בחדר הישיבות כל תרבות ניהולית. אין שיג ושיח, אין הקשבה ואין כל אכפתיות. ממש כמו שהצהיר ראש העיר השבוע, "אני אחנך את כולכם". אמירה מצערת שמקפלת בתוכה את כל מה שגרוע בעיר, ראש העיר רואה עצמו כמחנך, ואת חברי המועצה שאתו ואלה שנגדו כחניכים.
את ישיבות המועצה המבזות החלטתי לראות באמצעות השידור הישיר, רק כך אני יכול לדחוף את הראש שלי לכרית בבושה בלי שאף אחד יראה אותי. גם כאשר אני עם פיג'מת הפסים שלי, אני מרגיש נבוך מהמראות ומאופן הניהול.
ישיבת המועצה השבוע, הייתה זירת קרב, שבסופו החליט השופט העליון תומר גלאם, כי הוא נועל אותה ולא מעניין אותו מה השאר חושבים… או אומרים. טון הדיבור של החניכים לא מצא חן בעיניו והוא החליט להוציא את כולם להפסקה.
חברי המועצה היחידים שנותרו לשאול את המחנך על פועלו מזה זמן הם שניים בלבד, רמי סופר ואיתי סהר. שני נבחרים אשר מבקשים לציבור תשובות, גם אם לא מתאימות לראש העיר ולנוהל שבו כולם אוטומטי מרימים את היד, זה לא מוצא חן בעיני ראש העיר. ולכן מזה תקופה הוא החליט "לחנך אותם".
מזה חודשים שראש העיר נוהג בזלזול כלפי חבר המועצה רמי סופר, או כמו שנוהג הוא לכנותו "רחמים". הוא מזה זמן רב לא מקשיב לטענותיו כנגד התנהלות העיר, הוא מבטל אותן במחי יד ונותן את תשובתו כאילו היה רמי תלמיד כיתה ב'. מילא היה נותן תשובות, אך גם לזלזל וגם להשאיר את כולם בספק, מביךךך
איתי סהר, התחיל בשבועות האחרונים לנער את האבק ואת מעט הכבוד שהיה לו מהרומן הזמני עם תומר בקואליציה והחל לפעול כאופוזיצייה. השבוע כל השאילתות היו שלו, הוא אפילו הביא אתו תושבים כשחקני חיזוק.
השאילתות של סהר היו נכונות, בחלק מהם היה איתי צריך להביא פתרונות ולא רק לשאול שאלות, כי מסקנות המועצה לעולם לא סוגרות מעגל. בהצעה לעניין האנטנה הסולארית הוא אפילו התנהל נכון, אך לצערי, תומר עשה לו סדרת חינוך, וגנב לו את הבוחרים שבאו אתו "תתקשרו ללשכה ונפגש" ( כמובן בלי איתי סהר) . התנהלות מבזה שכזו הביאה את חמתו של סהר שהחליט לצאת כנגד התנהלותו של תומר.
תומר שביקש לנצל הצלחה, לא היה מוכן כי איתי ימשיך בשאר השאילתות והוריד את כולם מסר היום ללא כל הצבעה, חברי המועצה נותרו המומים גם כאשר הוא שאל מי נגד, כולם לא ידעו מה לעשות, גם אלא שאתו. אבל תומר החליט, "נגד… הישיבה הסתיימה וחג פסח שמח".
ישיבת המועצה כללה מספר עניינים חשובים, אך כאשר הועלו, חצי מועצה יצאה החוצה כי כולם בניגוד עניינים, מה שמבהיר כי חברי המועצה באו לדאוג לעצמם ולא לכלל הציבור. ראש העיר יצא בעצמו מספר פעמים מישיבת המועצה לאור ניגוד עניינים, בעיה …. את הניהול הוא הותיר בכל פעם לחבר אחר שלא ידע איך לנהל את הישיבה ולמעט צעקות ומרמור לא נותר כלום.
ישיבת המועצה אינה תכנית ראליטי, אלא הצוהר היחידי שבו ניתן לתושב לראות את התנהלות העיר וניהול העיר, את הבעיות שישנן ואת הפתרונות, אך כאשר ישיבות המועצה פעם בחודש נראות כסבב לחימה. מה אפשר להבין?
ראש העיר כמנהל, ראוי שיעבוד על האגו שלו ועל הביטחון העצמי, ולא יעמוד בסטופר על דברי האופוזיציה, גם ככה הישיבה בקושי מחזיקה חצי שעה. ראוי ונכון להקשיב לטענות גם אם זה לא מצטלם טוב, ונכון וראוי לתת תשובות מושכלות בכדי שהציבור ישמע ויבין, ולא… לא משתיקים את היועמ"ש מלהסביר. זה התפקיד שלו, גם אם הוא נמצא בניגוד עניינים.
כולנו תקווה כי בזמן שנותר עד לזוכה הבא, נראה תרבות ניהול אחרת, או שנתפלל כי הבא בטור על כסא ראש העיר יהיה עם בטחון עצמי בדרך שלו ולא יפחד לשמוע נביאי זעם. עד אז, נותרו עם הנהלה פחדנית.