הביטל הצעיר ביותר בלהקה
באמצע שנות ה -60, לחקירותו של ג'ורג' האריסון (1943-2001) את המוזיקה ההודית הייתה השפעה ניכרת על צלילי 'הביטלס' – כך למשל הפתיחה של "עץ נורבגי" ו-"בתוכך בלעדיך" המזרחי מאוד. השימוש של ג'ורג' בסיטאר ובטמבורה הפכו את ארבעת המופלאים ללהקה מעניינת יותר. אך לשינוי המיקוד הזה היו תופעות לוואי משלו. הזמן שהאריסון בילה בלימוד הסיטאר, היה על חשבון זמן נגינת הגיטרה שלו, החל משנת 1965. במבט לאחור, בשנת 1977, הוא אמר שבקושי ניגן בגיטרה במשך כשלוש שנים. אבל לאחר שובו מהודו בשנת 68', ג'ורג' התרכז שוב בגיטרה. במהלך סשנים על 'האלבום הלבן' באותו הקיץ, הביטלס מצאו את הגיטריסט הראשי שלהם בכושר. הנגינה שלו ב"לכולם יש משהו להסתיר חוץ ממני והקוף שלי" ענו על כל השאלות המתמשכות אודות היכולות שלו. ברוב הרצועות ב'אלבום הלבן' אפשר לשמוע את הביטלס על גיטרות. כאשר מבינים שהם כתבו רבים מהשירים האלה תוך כדי שהם נמצאים בהודו (הרחק מפסנתרים, אולפנים וכו'), אז מבינים למה. "סאדי סקסי", שיר התקפה רך שכתב ג'ון לנון על המהרישי, מציע דוגמה טובה. שיר אחר הוא "פרודנס היקר", שכתב ג'ון לאחותה של מיה פארו. (היא עשתה מדיטציה בצורה כה אינטנסיבית עד שהפסיקה לצאת מחדרה.) השירים האלה משקפים את התפאורה האידילית בה שהו הביטלס בתחילת אותה השנה.
ג'וף אמריק, המהנדס הקול הוותיק של הלהקה, נזכר שג'ון וג'ורג' הפכו את המגברים שלהם לקולניים וצעקניים מאוד, עד כדי כך שפול החליט להקליט את חלק הבס שלו מאוחר יותר בנפרד. זה השאיר לשני נגני הגיטרה של 'הביטלס' מרחב לבכות לתוכו את ליבם, וג'ורג' ניצל זאת. מכל סיבה שהיא, הוא חש אנרגיה מהמוזיקה והעביר אותה לבמה. מכיוון שאמריק לא ידע את פרטי חייהם האישיים של הביטלס, הוא לא יכול היה לדעת שג'ורג' הפסיק לנגן בגיטרה במשך שלוש שנים. עם זאת, הוא ידע מתי ג'ורג' שיחק טוב ומתי לא. ואמריק מעולם לא התבייש לומר זאת: "עבודתו הראשית הייתה פריכה ויעילה",אמר אמריק. "הרבה יותר אגרסיבית מהסגנון הרגיל שלו." אכן, ריף הגיטרה שלו בשיר "בזמן שהגיטרה שלי בוכה בעדינות" החזירה אותו רשמית כנגן הגיטרה הבכיר של הלהקה.
קאש, ג'וני קאש
ג'וני קאש הפך לאיש בשחור במקרה. זה היה צבע החולצה היחיד שהיה לו ושני חבריו ללהקה במשותף כאשר התבקשו לשיר שירי גוספל בערב אחד בממפיס, טנסי. "שחור עדיף לכנסייה," אמר אז קאש, אם כי מאוחר יותר הוא היה הולך רחוק יותר, שר, "אני לובש את השחור למען העניים והמוכים", כולל אלה "שמעולם לא קראו / או האזינו למילים שישוע אמר."
מוזיקת הגוספל שינתה את הקריירה של קאש, ובשורת ישוע המשיח שינתה את חייו. ג'וני קאש גדל בכנסייה, הוא התפלל כל יום ראשון בבוקר, יום ראשון בערב, וערב של יום רביעי, בדיס, ארקנסו, בעיירה ניו דיל ליד נהר המיסיסיפי, שם, במשך כל השבוע, שר מזמורים נוצריים בשדות הכותנה. סבו מצד אביו היה מטיף, אך הייתה זאת אמו של קאש, קארי, שלימדה את שבעת ילדיה לאהוב את האדון (ישוע). מאוחר יותר הקליט קאש אלבום אקוסטי לכבודה, שנקרא "ספר ההמנון של אמי", מלא ברוחניות ילדותו, כגון "ברכות ובעדינות" ו"היכן שלעולם לא נזדקן ", והוא נשבע שזה היה התקליט האהוב עליו. במשך עשרות שנים, אמו התחננה בפניו שיקליט את עצמו קורא את התנ"ך, וכשסוף סוף סוף עשה זאת, הוא קרא את כל הברית החדשה – כמעט תשע עשרה שעות, בגרסת המלך ג'יימס, שיצאה בשנת 2004 והופצה על ידי המו"ל הנוצרי תומאס נלסון.
קאש אמר שהביא להקלטה "פחד, יראת כבוד, יראת כבוד והערצה", אך הוא גם התעקש לבצע את המשימה "בשמחה רבה, כי אני אוהב את המילה." אפשר לשמוע את המתח הזה באודיו, ולראות את המתח לאורך חייו הארוכים של קאש: האהבה והפחד שלו כלפיי אלוהים, שאותו הוא העריץ ואכזב, חיפש וחש שהוא נפרד ממנו, היה בטוח שהבין אותו והודה בהכנעה שאולי הוא לעולם לא יבין." ההקלטה הזו היא אולי משונה, אבל היא בת לוויה מבורכת לכל מי שרוצה לדעת יותר על מה שעבור קאש היה לא רק המפתח למוזיקה שלו, אלא גם לממלכה.