"גם בעזה לא תמצאי שכונה כזו. להגיד לך את האמת מעדיפה לגור במעברה. זה בושה, מפגע תברואתי. גם לנו וגם למקום עצמו". מזל, דיירת בשכונת עתיקות משתפת צער על מצב הבניין והשכונה שלה. אזור בעיר שהתושבים בו מרגישים שקופים: "המקלטים במצב מגעיל, אין אור במדרגות. אם תהיה מלחמה גם במדרגות נפחד להיות בגלל החולדות שמסתובבות שם" מוסיפה שאנל, חברתה לבניין של מזל, שגם היא מתלוננת על מצב ההזנחה סביב הבניין.
שאנל היא אימא חד הורית לשתי בנות הסובלות מאסתמה, מחלה המצריכה אוויר נקי ודירה מאווררת – מצב שאינה יכולה לספק להן בשל הריח המצחין של הביוב, הנמצא מאחורי הבניין ברחוב יוספטל בו הן מתגוררות. הדיירים טיפלו בבעיה בעבר על ידי סכום כסף שנאסף מכל אחד מהם, שממנו הזמינו משאית ששואבת את המים מהביוב, וכך פותרת את הבעיה, אולם רק באופן זמני. לטפל בבעיה בצורה יסודית יותר, כלומר החלפת כל האינסטלציה דורשת סכום שאף דייר אינו יכול להרשות לעצמו מפאת מצבו הכלכלי. "איך אפשר לריב עם אנשים על כסף כשאין להם איך לגמור את החודש"? הן תוהות.
האזרחים במדינה חיים במציאות שהשקט בה הוא לא תמידי ובמיוחד תושבי הדרום ועוטף עזה, שכל יום יכולים להתעורר למציאות חיים אחרת, מסוכנת, שמחויבים לעשות הכול כדי לשמור על הביטחון שלהם. יש דברים שאי אפשר לשתוק עליהם ובעיקר אי אפשר לתת למוסדות שאחראים לספק ביטחון כמו מקלטים ראויים, להשתיק אותם. זה לא בעיה פעוטה כמו האם להחליף מעלית בבניין או איזה ריצוף לבחור כדי לשפר את חזות הבניין, אלא עניין של חיים ומוות.
לטענת התושבות עמן שוחחנו, בעוד שבעבר הדיירים שיתפו פעולה כדי לתקן את הדרוש תיקון, כיום הדירות של עמיגור נמצאות ברשות מתווכים שמשכירים את הדירות, כך שמצדם אין להם אינטרס לשתף פעולה עם הדיירים: "זה מאוד קשה כי רוב הדירות כאן קנויות על ידי מתווכים שלא מוכנים לשתף פעולה כי הם משכירים את הדירות האלה אז הפרוצדורה הזו נורא קשה ואני נלחמת פה לבד". הן מוסיפות.
דירות עמיגור שנמצאות בעיקר באזור עתיקות ושיכונים הם בניינים ישנים. דירות שהממשלה נתנה למהגרים מעדות המזרח מתקופת קום המדינה כדי לעזור להם להשתקם וכדי לשרת את האינטרס הקולקטיבי להפריח את השממה.
שאנל מספרת: "אימא שלי גרה בדירה של עמיגור במשך שש עשרה שנה, ואני התחלפתי אתה בדירה. אני גרה פה כבר ארבע שנים ואני יכולה להגיד שכבר קרוב לעשרים שנה המקלטים שלנו נמצאים במצב מחפיר. תמיד היו כאן בעיות של חולדות וביוב, אף פעם לא השתנה פשוט כל פעם היו אוספים כסף מדיירים שיבואו לשאוב רק את הביוב שיש שם אבל אף פעם לא טיפלו בבעיה מהשורש".
"האמת שאנחנו מעדיפים שתבואו ותצלמו" אומרת מזל, משתמשת בלשון רבים, רואה את עצמה כמייצגת של השכונה ושל שאר הדיירים שהרימו ידיים מלהילחם על שמגיע להם. "איך אומרים תמונה אחת שווה אלף מילים. המצב פה ממש קטסטרופה, על הפנים, לא ראוי למגורי אדם. המצב תמיד ככה מאז שאני זוכרת את עצמי גרה פה זה ככה, מתקנים, מסדרים חוזרים וכך הלאה, זה כל חודש לשלם 500-600 ש"ח, מה שיוצא 50-60 ₪ מכל דייר".
נקודה חשובה לציון היא העובדה שמרבית התושבים המתגוררים בשכונת עתיקות הנם תושבים מבוגרים המתקיימים על קצבה חודשית מהביטוח לאומי ועסוקים בעיקר במאבק קיומי כך שגבייה נוספת של כסף מהם על בעיות תשתית היא למעשה בלתי אפשרית.
התושבות עמן שוחחנו מספרות כי בנוסף למצב המביש שהשכונה חווה מבחינה סביבתית ותברואתית יש גם את הפגיעה החברתית: "אני מתבאסת לארח, להביא לפה את חברים שלי, את האחים שלי. אני ממש מתביישת. הילדים שלי, והקטן ביניהם בן 13, לא מביאים לפה את החברים שלהם, זו בושה".
ניסיתן לפנות לעירייה?
"פנינו לעירייה ונשארנו עם תחושה של יחס מזלזל. אמרו לנו שנעשתה הדברה בחודש פברואר
אבל לא ראינו הדברה כזו. היית צריכה לראות מה היה פה, כמה חולדות רצו פה. איפה שאת הולכת רואים אותם. אנחנו יורדים במדרגות והן כמו חתולים. כשביקשנו הוכחה מפקח העירייה שביצעו כאן הדברה הוא אמר לנו 'הכל אצלי מתועד'. אם ככה אז איפה ההוכחה? אנחנו לא פחות חשובים מהתושבים שגרים בשכונות החדשות של העיר".
יש לפעמים תחושות כאלו?
מזל: "מה את חושבת שאם אני חיה פה אני חלשה? שאנחנו השכבה החלשה? די, תתעוררו אנחנו חלק מהעיר הזאת. אנחנו חלק מהמקום שראש העיר מנהל אותו. לפני הבחירות ראש העיר היה פה שבוע אחרי שבוע, היה מגיע עד אלינו הביתה, נקש בדלת והבטיח הבטחות. אז מה, יום אחרי הבחירות הגיע, לאן נעלמת? כמה אנחנו יכולים לסבול? תעשה את התפקיד שלך. את מה שמוטל עליך לעשות. יש לנו עץ גדול ליד הבית, אנחנו מתחננים שיחתכו אותו. בקיץ הבית מלאים ברחשים ועטלפים מהעץ והחלונות כל הזמן סגורים. יש כאן אחלה אנשים, אחלה שכנים עד לרמה של הניקיון, גועל נפש".
תהייה נוספת הינה העובדה שלטענתן בנינים שנראים בדיוק כמו שלהן, זוכים לשיפוץ ולניקיון מהשורש. התשובה שלהן על זה היא : "כנראה 'רק מה שנראה לעין עושים' ומאוד חבל שזו המציאות שאתה אנו נאלצים לחיות".
מהעירייה נמסר בתגובה: "בבדיקה שבוצעה מול המוקד העירוני עולה כי בחצי השנה האחרונה נתקבלה פנייה אחת בנושא שגם טופלה באופן מיידי. מכל מקום, צוות מטעם יחידת ההדברה יצא לבחון את הדברים והבהיר לתושבים את חשיבות הטיפול מצדם למניעת וצמצום התופעה, שכולל בין היתר, ניכוש העשבייה הסמוכה, פינוי החפצים מהמקלטים תוך ביצוע ניקיון וסדר ועוד. במקביל, בוצעה במקום פעולת הדברה נוספת".