אבל כבד בקרב מכריו הרבים של ד"ר אורן זוסמן, יליד אשקלון שהלך השבוע לעולמו במפתיע והוא בן 37 בלבד * ד"ר זוסמן לקה בליבו ביום חמישי שעבר במהלך משמרת במרכז הרפואי בילינסון בו עבד כקרדיולוג בכיר * חבריו נפרדו ממנו בכאב: "כך הייתם רוצה שיהיה הרופא שלכם – מקשיב, מביט בעיניים טובות, מתעניין, מבין רוצה לשנות ועל הדרך גם מחייך"
טרגדיה בבית החולים: ד"ר אורן זוסמן ז"ל, רופא במערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי רבין בפתח תקוה, מת אתמול (שלישי) מדום לב – במהלך משמרת. זוסמן, נולד וגדל באשקלון הוא בוגר מחזור 99' בבית הספר אורט רונסון. בשנים האחרונות הוא התגורר בתל אביב ועבד כקרדיולוג בכיר בבית החולים "בילינסון". ביום חמישי שעבר הוא הגיע למשמרת בבית החולים כאשר לפתע חש ברע והספיק להודיע על כך לרעייתו מעין. בבית החולים הוא יצא למנוחה בחדרי הרופאים ומשלא שב למחלקה החלו העובדים לחפש אותו. למרבה הטרגדיה הם מצאו אותו שרוע על הרצפה ומיהרו לבצע בו פעולות החייאה. הצוות הרפואי הצליח להשיב לו את הדופק אולם כעבור מספר ימים לבו נדם והוא בן 37 בלבד.
"כשבוע לפני כן, חברה טובה שלחה לי צילומי מסך של 'איזה רופא בטוויטר שכותב בדיחות על רופאים'. בכיתי מצחוק כשקראתי את הציוצים, ולא עלה על דעתי שבקרוב הצחוק יתחלף בעצב גדול, אבל שהבכי יישאר"
הרופא הצעיר היה בנו של ד"ר שלמה זוסמן, מנהל האגף לבריאות השן במשרד הבריאות. הוא למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון והתמחה ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה במרכז הרפואי רבין. זוסמן היה ממובילי מחאת המתמחים שנערכה בשנת 2011. ד"ר אראל בוצ'ינסקי, יו"ר ארגון המתמחים "מרשם", סיפר כי: "אורן היה קול בולט, נחוש ומצפוני במאבק המתמחים ב- 2011, עוד טרם התמחותו, ורק טבעי שלקח חלק בפעילות במרשם בשנים האחרונות. הוא היה חלק חשוב מקבוצת הפעילים של המאבק לקיצור התורנויות ב- 2016, ומי שהיה פה בקבוצה הזו בשנים האחרונות בוודאי הכיר אותו מהדיונים הערים שבהם השתתף, ואת הערכים, המוסר, החכמה והבינה שנשקפו מכל מה שכתב. אחרי המאבק ב-2016, למרות שכבר היה בתת התמחות המשיך להיות מעורב ואקטיבי לא פחות, כיהן כחבר ועדת הביקורת של הארגון ולפני כשנה בחרו חברי מרשם בבלינסון את אורן לאחד מנציגיהם באסיפה הארצית של הארגון. עד כמעט ליומו האחרון אורן היה פעיל, תורם ומוכן לסייע בכל נושא ובכל פעם שפנו אליו. הבשורה על מותו פילחה לנו את הנשמה, תפסה אותנו מסרבים להאמין ומילאה אותנו בעצב אדיר. ענק".
עוד הוסיף בוצ'ינסקי: "בבוקר האירוע הוא עוד רכב על אופניו לעבודתו כמתמחה בקרדיולוגיה במרכז הרפואי רבין. כשבוע לפני כן, חברה טובה שלחה לי צילומי מסך של 'איזה רופא בטוויטר שכותב בדיחות על רופאים'. בכיתי מצחוק כשקראתי את הציוצים, ולא עלה על דעתי שבקרוב הצחוק יתחלף בעצב גדול, אבל שהבכי יישאר".
האיגוד הקרדיולוגי בישראל פרסם הודעה לחבריו בעקבות מותו של זוסמן, ובה נכתב כי "האיגוד הקרדיולוגי בישראל מרכין ראשו ומודיע בצער וכאב עמוק, על פטירתו בדמי ימיו של חברנו היקר, ד"ר אורן זוסמן, שנפטר היום בגיל 37. ד"ר זוסמן השתתף בכתיבת מאמרים מדעיים רבים. הוא הציג עבודות בכנסים לאומיים ובינלאומיים רבים. תרומותיו של ד"ר זוסמן זכו להכרה ברחבי העולם. הקריירה האקדמית של ד"ר זוסמן מעוטרת במספר פרסי הצטיינות". "כך הייתם רוצה שיהיה הרופא שלכם – מקשיב, מביט בעיניים טובות, מתעניין, מבין, רוצה לשנות ועל הדרך גם מחייך", ספד לו חברו ד"ר יגאל פרנק. רופא המשפחה ד"ר אסי סיקורל גם ספד לו. "הוא היה רופא עם לב גדול שנדם. מי התסריטאי שכותב לנו את החיים? את הקרדיולוג עם הלב הכי גדול לקחת לנו בדום לב?".
העיתונאית לינוי בר גפן כתבה עליו: "הכרתי אותו מעט, התייעצתי איתו הרבה. רופא שהוא קודם כל אדם ואדם שחושב קודם כל כמו רופא – איך לעזור, איך להקל כאב, איך לתקן מה שנשבר. אבידה אדירה למשפחתו, לחבריו, לחולים שהציל ולאלה שכבר לא יוכל להציל".
"כשחזרתי לעבודה היא כבר לא הייתה. הסיום של הסיפור מסתיים במוות, כמו רוב הסיפורים בפנימית, אבל עדיין, מרגיש אחד הניצחונות שלי, כי הצלחתי לתת הזדמנות פרידה לה ולמשפחה"
"צריכים אותך דחוף בחדר 6"
ד"ר זוסמן היה פעיל בטוויטר, וחלק עם עוקביו תובנות וחוויות ממערכת האשפוז העמוסה. הוא חלק סיפורים אנושיים ומלאי חמלה, מחשבות על השינוי הנדרש במערכת, ולצד אלו גם בדיחות על רופאים. "רופא עייף מקבל החלטות פחות טובות", הוא כתב, בין השאר.
באחד הציוצים בחשבון הטוויטר הפופולרי שלו כתב על מטופל: "'חדשות טובות… כנראה נמצא לב עבורך. אני מבקש שתהיה בצום… עכשיו נערכים להכין את הלב הנתרם ואם הכל יהיה בסדר תעבור השתלה הלילה. אני, בתפקיד אריאלה ממפעל הפיס, לגבר בן 42 עם אי ־ ספיקת לב סופנית".
לפני מספר חודשים הוא כתב פוסט בו תיאר את עבודתו המורכבת כרופא: "שש בבוקר. אספתי שעתיים שינה ומתארגן לסוף התורנות. הטלפון מצלצל ומוחמד, אח ־ שהוא ־ אח, מודיע "צריכים אותך דחוף בחדר 6". אני בחדר תוך חמש שניות ומוצא את לורה, בת 70, מחוסרת הכרה, נושמת בכבדות, מה שאנחנו מכנים ברפואית "נשימות אגונליות". האחרונות.
היא הגיעה עם סרטן שד, במהלך בירור מהיר היה ידוע לנו שיש לה נוזל סביב קרום הלב. אקו דחוף אישר שהנוזל התפתח למצב מסכן חיים והיא הלכה בדחיפות לניקוז. בין לבין החלה טיפול חלקי לסרטן, שוחררה, וחזרה – שוב לחדר 6. יש לה דופק חלש וסדיר. מה לעשות? לפעמים בפנימית אתה צריך גם לדעת מה לא לעשות. כאן מדובר בסרטן מתקדם, כנראה ללא אופק טיפולי, והחייאה "מוצלחת" שלי יכולה רק להוסיף לה חודשיים של סבל. מצד שני היא צעירה ורק התחילה טיפול.
היא לא השאירה הנחיות מקדימות, נכון? אני שואל ומקבל חוסר תגובה מהצוות. להתקשר לכונן שלי, במקרה מנהל המחלקה? אני מחליט שלא. האח מאיץ. "תביאו עגלה", אני מבקש, כשאני מתכוון לעגלת החייאה. הצוות עושה לי פרצוף. כאילו רומז לי שאני פול גז בניוטרל. המוניטור מראה דופק סדיר, ומה שיש כרגע זה להנשים אותה. אנחנו מחברים מכונת הנשמה ורצים לחדר טיפול מוגבר.
לאחר הערכה נוספת אין לנו הסבר מספק לקריסה שלה. לאחר כשעה היא פותחת עיניים בבהלה. "לורה!" אני קורא, חצי שמח. "הייתי חייב להנשים אותך כי הפסקת לנשום". מודיעים לי שהמשפחה שלה בחוץ. אני יוצא אליהם, מסביר את שאירע.
אחרי כמה שעות, כשאני כבר בבית, לורה סימנה לצוות שהספיק לה, והוא נתן לה שינה מתוקה רוויה במורפין. כשחזרתי לעבודה היא כבר לא הייתה. הסיום של הסיפור מסתיים במוות, כמו רוב הסיפורים בפנימית, אבל עדיין, מרגיש אחד הניצחונות שלי, כי הצלחתי לתת הזדמנות פרידה לה ולמשפחה".
ד"ר זוסמן ז"ל נטמן בבית העלמין ירקון כשהוא מותיר אחריו אשה ושלושה ילדים.