בשנים האחרונות הפכה התקשורת העירונית, ממקור לחשיפת שחיתות, ליקויים והעברת מסרים לתושבי העיר. לתקשורת שמקדמת את האינטרס האישי, את הממון, סידור העבודה ושאר אינטרסים אישיים של המקליד, המחזיק בעט או המיקרופון. בימים של שאלת שוחד עיתונאי עולה כעבירה פלילית, האם סחיטה עיתונאית גם היא בגדר נורמה אסורה?
מאז תחילת שלטונו של איתמר שמעוני, החלה באשקלון התנהלות של אנשי תקשורת שהפכו את העניין החדשותי לסטארט אפ לקידום עניינים אישיים. תחילתו של תהליך זה התגלה במערומיו עת התברר משפטו של שמעוני ונחשפו התמורות בעד השתיקה של שומרי הסף. השיטה אשר הביאה עמה ממון ללא כל שאלה מוסרית הפכה להיות שיטה לקידום מטרות אישיות.
להצלחת השיטה נדרש עקרון בסיסי ראשי, גילדה עיתונאית. כזו שמגבה אחד את השני ולא יוצאת כנגד פועלו של פלוני ( לפעמים זה קורה באמצעות בדמויות פקטיביות בפייסבוק ). הלחץ של הגילדה והסיוע ההדדי בכותרות משנה שמועברות בין הצדדים יוצרות אצל הפולטיקאי הנסחט לחץ נפשי, כזה שמוציא אותו מדעתו ושלוותו עד שיתרצה ויגיע אל שולחן המו"מ.
השיטה יעילה ופשוטה מאוד. לאחר שנבחר הצורך שאותו נדרשים לקדם, מוודאים מיהו בעל התפקיד או הממונה שאליו צריכים להגיע בכדי שיהיה המאשר או המקדם. לאחר בחירת היעד מתחיל "השיח". בתחילה יכול להיות זה על מראהו של היעד, לצורף כך יבחרו תמונות לא מחמיאות שיעטרו את רוב אמצעי התקשורת, התגובות בין חברי הגילדה יהיו מהירות חדות ומרושעות. כזו שמהר מאוד יהיו כאש בשדה קוצים ויגיעו אל אוזנו של הקורבן התורן.
"התובנות" על היעד, האמירות והביטויים ברוב המקרים לא רלוונטים כלל לתפקידו של היעד, כל מטרת השיח הוא להביא את היעד ללחץ נפשי כזה שיבקש במהרה פגישה. מו"מ בין הצדדים לעולם לא יהיה שקול, ידו של האוחז בעט והמקלדת בפנים גלויות או מפוברקות תמיד תהיה על העליונה, בשם חופש הביטוי או הביזוי, ובשם אמירת האמת דברתי, אין לפוליטיקאי התורן כל סיכוי למו"מ שיוויוני.
מהר מאוד היעד מבין את יחסי הכוחות ומגיע להסדר כזה שמניח בידי איש התקשורת עשרות ואולי מאות אלפי שקלים, הבטחה, סידור עבודה ושאר אינטרסים.
לא מזמן הונחה הסוגיה בשאלה של שוחד עיתונאי בפני שופטי בית המשפט, אך האם אותה השיטה רק באופן הפוך, של סיקור לא מחמיא, לא מהווה סחיטה עיתונאית? השיטה הפכה לגלויה כזו שמביאה עובדי עירייה להרגיש מאוימים, חברי הנהגה שממלאים פיהם מים, וחברי גילדה שצוחקים אחד על השני בניהול השיטה באופן לא מתוחכם.
פעמים רבות השיטה מביאה לפגיעה לא מידתית באנשים אשר מבקשים להיות בצל ואת חייהם לנהל על מי מנוחות. אך את חברי הגילדה אין הדבר מעניין למעט האינטרס האישי. מזה שבועיים ימים שאיש תקשורת בכיר, כזה שמכיר ומוכר. ככל הנראה ביקש לקדם אינטרס אישי, שלו או של יוצאי חלציו. לקידום האינטרס האישי נבחר יעד, כזה שכל חטאה הנו היותה אשתו של מרקו סויסה, עוזר ראש העיר. אופירה.
כותב שורות אלו אנו נמנה עם קהל מרעיו של ראש העיר, ואינו קרוב של אופירה או בעלה למרות זהות שמות המשפחה, אך הדבר מקומם. במיוחד כאשר בין המציאות של אופירה כפי שלמד כותב שורות אלו אינו תואם לדמוניזציה שבקש איש התקשורת לקיים.
זהות היעד נבחרה כי בעלה, הוא מי שיכול לקדם את האינטרס האישי של איש התקשורת, לא כי באמת הטענות אמת או רלוונטיות לאיזה שהוא הליך עירוני או שחיתות עירונית.
מי שיבקש רק לדעת באופן אוביקטיבי את תפקודה של אופירה, יכול ללמוד בנקל מתגובות תושבי השכונה בו היא מנהלת מתנ"ס. גם בחינה של תפקודה הכלכלי ביחס לכלל המתנ"סים בעיר מציב אותה בין המובילים. בתוך ארבע שנים הצליחה אופירה לחולל שינוי של ממש. מ- 400 משתתפים נמצאים היום 1700 משתתפים שנהנים מפעילות. מבירור אובייקטיבי עולה שרבים מעובדי המתנסים, גם כאלה שלא מחמיאים בלשון המעטה לתפקוד של ההנהגה המקומית ולתפקודו של בעלה, מבהירים כי מדובר באישה מוכשרת. כזו שאת תפקידה קבלה הרבה לפני שנבחר בעלה לתפקיד הנוכחי.
כבר לפני שנים נבחרה אופירה לשמש כמנהלת רשת המתנ"סים 'פיכמה' של אשקלון. כמי שהייתה במערכת העירונית מעל 20 שנה במגוון תפקידים קהילתיים ובדגש על החינוך הבלתי פורמאלי בעיר, המשך קידומה היה ברור וכזה שעליו התקיימה החלטה בפה אחד של וועדת המכרזים. שילובה של רשת המתנס"ים פיכמה אותה ניהל אופירה בתוך החברה העירונית מבחינה כי ככל הנראה נעשו תהליכים בריאים נטולי אינטרסים אישיים. כך אומרים בכירים בחברה העירונית.
למרות פעילות רבת שנים של אופירה במערך החוגים לכל גיל.לפעילות לגיל הרך והמעטפת לגמלאים בדמות חמישה מועדוני גמלאים. אופירה קיבלה אחריות על מועדון לנוער בסיכון שנוהל בצורה לקוייה. במקום מועדון נוער זה היה מועדון סגור למקורבים מעל גיל 20. התוצאה הייתה נערות בסיכון שהתרועעו עם גברים וונדליזם ותלונות שכנים. אחרי שלוש שנים המועדון פעיל בצורה מסודרת הרכזת עובדת מול אגף התנו"ס והרווחה.
למרות כל הפעילות לעיל, מצא איש התקשורת לטעון טענות שדופות אשר משאירות את הקורא הסביר כמבין שלפנינו תחקיר רב שחיתות, אך בפועל תרגיל זול שהביא חברים אחרים בגילדה לבזות אותו על חובבנותו, ותושבים רבים להחמיא למנהלי המתנסים ובכללם אופירה.
רשות שלטונית אסור שיאחז בה פחד, לרשות עירונית כל הכלים והקשרים לעמוד ניצב כנגד טענות שאין בהם ביקורת בונה, אלא ביקורת מבזה שמבקשת תופינים. על מנהלי הרשות המקומית לעמוד איתן כנגד ביקורת שאין בה לקדם את האינטרס הציבורי, אלא את האישי.
ידועה האמירה של ההיסטוריון האנגלי לורד אקטון, שהכוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית לחלוטין. הכוח הקלסי מרוכז מאז ומתמיד בידי השלטון. אך בשנים האחרונות ובאשקלון בפרט, עבר הכח מידו של השלטון, לידיו של האחוז בעט.
התפיסה שבכוח השלטון טמונה סכנה לרווחת החברה, בראש ובראשונה לחירות ולשוויון. לא מתקיימת בעיר, תפיסת הכח על ידי הגילדה טמונה גם הסכנה מקידום החברה לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי, לפיתוח כלכלי וחברתי ולחלוקה שוויונית וצודקת יותר של המשאבים הקיימים. מכאן השאלה, כיצד להחזיר את הכח שבידי הגילדה לידיו של השלטון כדי שיוכל למלא ביעילות את תפקידו לטובת החברה, ועם זאת למנוע שימוש לרעה בכוח זה אשר ייבחן על ידי תקשורת לא מאיימת, לא סוחטת, אלא כזו שמבקרת .