שופטת בית משפט השלום בהרצליה חייבה עורכת דין להחזיר ללקוחה שלה, תושבת אשקלון, אותה ייצגה, כ-90 אלף ₪, שכר טרחה, ו-25 אלף ₪ נוספים עבור הוצאות משפט, בעקבות תביעה שהגישה הלקוחה, באמצעות עו"ד יואב בנטל, לאחר שפיטרה את עורכת הדין בתום שלושה חודשי ייצוג
בשנת 2003נישאה תושבת אשקלון לגבר גרוש. לפני הנישואין חתמו בני הזוג על הסכם ממון שיצר הפרדת רכוש מוחלטת, והעניק לבעל זכויות בלבדיות ברכוש שנצבר טרם הנישואין, וברכוש שיצטבר במהלכם.לאחר כ-13 שנים הנישואין עלו על שרטון והבעל ביקש להתגרש, תוך מימוש הסכם הממון. במקביל,האשה טיפלה באותה תקופה בעיזבון של סבהּ, ובנסיבות אלה הכירה עורכת הדין לענייני משפחה ממרכז הארץ. השתיים סיכמו כי עורכת הדין תייצג אתהאשה בתביעת הגירושין, ושכר הטרחה ישולם לה מכספי ירושת הסב.
מהתביעה עולה כי עורכת הדין החתימה את האשה על הסכם שכר טרחה, לפיו היא תשלם 175,000 אלף ₪, וכן, 10 אחוזים משווי הנכסים שתקבל מבעלה. בנוסף נכתב כי עורכת הדין תקבל כל סכום שייפסק לזכותה כהוצאות או שכר טרחה ע"י בית המשפט. עוד נקבע כי גם אם מגיעים להסכם פשרה וגם אם מפסיקה את הייצוג בתיק, מכל סיבה שהיא, מתחייבת הלקוחה לשלם כל תשלום עפ"י הסכם זה.
שלושה חודשים לאחר חתימה על ההסכם, עורכת הדין פוטרה מייצוג לאחר שבין האשה ובעלה הושג שלום בית.האשה תבעה מעורכת הדין להשיב לה את רוב שכר הטרחה, ואף לשלם לה פיצוי על עוגמת נפש, ואילו עורכת דין הגישה תביעה שכנגד, בה דרשה מהאשה לשלם לה 150 אלף ₪ נוספים.
עורכת הדין החלה לייצג את האשה, ולאחר שבני הזוג חתמו על הסכם לשלום בית, היא גבתה את כל כספי הירושה של הלקוחה מעיזבון הסב, בסך 155,250 ₪ ואף הוסיפה ודרשה את היתרה, עפ"י ההסכם, בסך 20 אלף ₪ נוספים ובתוספת 10 אחוזים משווי הנכסים שהאשה קיבלה במסגרת הסכם שלום בית.
השופטת יפעת אונגר ביטון קיבלה חלק גדול מטענות בא כוחה של האשה,עו"ד יואב בנטל, העוסק אף הוא בדיני משפחה. מצד אחד היא קבעה כי האשה ידעה על מה היא חותמת, אך קיבלה את טענת עו"ד בנטלכי סעיף בהסכם שכר טרחה, לפיו על הלקוחה לשלם את מלוא שכר הטרחה, אף אם השירות מופסק בכל שלב שהוא ומכל סיבה שהיא, עשויה להוביל להתעשרות שלא כדין של נותן השירות.
לגישת השופטת, אין מקום להתניה על פיה לקוח לא יוכל להשתחרר מהסכם עם בא-כוחו. השופטת אונגר נימקה זאת בכך שלא יעלה על הדעת שבהסכם מתעלמים מנסיבות, ממועדים, מעילות צודקות אפשריות להפסקת הייצוג, לרבות נסיבות בהן מתבטל הצורך בקבלת השירות.
השופטת קבעה כי הייצוג נמשך רק שלושה חודשים ובמסגרתו הוגשו ע"י עורכת הדין מספר בקשות לסעדים זמניים וכתבהגנה לבית הדין הרבני. יחד עם זאת,היא לא נדרשה לפגישות מחוץ למשרד, לא הופיעה לדיונים בבית המשפט ולא נאלצה להגיש תצהירי עדות ראשית או סיכומים. עורכת הדין לא הוכיחה את מספר שעות העבודה שהושקעו בייצוג הלקוחה, לא הציגה יומן פגישות ופגשה את האישה (הלקוחה שלה) 5 פעמים לכל היותר, מיום חתימת הסכם שכר הטרחה, והשקיעה עוד 100 שעות עבודה לפי 500 ₪ לשעה.
לסיכום, השופטת דחתה את התביעה שכנגד, אותה הגישה עורכת הדין, וגם את טענת עוגמת נפש שהגישה הלקוחה, ופסקה כי על עורכת הדין להחזיר ללקוחה סך של 89,730 אלף ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 25 אלף ₪.