הסיפור על דני ואלין ואלי ודניאל
רקפת הייתה בחורה צעירה באמצע שנות העשרים לחייה, תימניה יפהפיה, שכל גבר
היה מסובב את ראשו כשעברה למולו ברחוב.
המדהים. את דני בעלה, הכירה בטיול של אחרי צבא במזרח הרחוק. הוריה לא
חלמו שהבחורה היפה שכל התיכון, כל הבסיס וכל השכונה חיזרו אחריה, תמצא
את אהבת חייה דווקא בהודו הרחוקה, אבל דני עשה לרקפת מה שאף אחד לא עשה
קודם.
דני היה בן להורים גרושים, גדל עם אמו ברמת אביב. האהבה בערה וכעבור
שישה חודשי חברות הדוקים נישאו. החיים זרמו, רקפת עבדה כמזכירה של עורך
דין ודני כאיש שיווק של חברת תקשורת ידועה. כסף לא היה חסר להם אבל משהו
אחר כן. רקפת סיפרה שדני ממעט לקיים עימה יחסי מין, לטענתה בשנתיים
האחרונות היא זו שיוזמת תמיד. היא סיפרה עוד, שבכל פעם כשהיא מדברת על
ילדים הוא נרתע ועושה סצינות, "אני לא יודעת" אמרה, "מה קורה אתו, גם
החברים שלו לא נראים לי, תעקוב אחריו".
בערב המעקב היה אמור דני לצאת לערב חברים, כזה ערב שנהוג בחבר'ה שלהם
פעם בשבוע. בשעה 21:00 לערך יצא דני מביתו, גבר צעיר, ללא ספק נאה גם הוא,
בלונדיני וגבוה, נכנס לרכבו החדש ונסע. מספר רחובות מביתו עצר ונכנס לבניין
מגורים, טלפון קצר לרקפת הבהיר לי כי מדובר בבית חברו הטוב, אלי. ישבתי עם
עוקביי והמתנו. ציפינו לאיזו בלונדינית שתגיע, אולי דני ואלי יצאו יחד לבלות.
לשווא. ראינו רק זוג פצצות שיצאו מבניין המגורים כעבור שעה. ישראל התימני
מרוב חרמנותו צילם את הישבן של הבלונדינית והגדיר אותו כ"תחת של המדינה".
עברו עוד כמה שעות, אנשים הגיעו, אנשים יצאו, גם גברים, גם נשים, אפילו שתי
הפצצות חזרו לביתן, כנראה שגרו בבניין. אך את דני לא ראינו. כעבור שעה הוא
פשוט יצא מהבניין נכנס לרכבו ונסע לביתו.
רקפת ואני היינו מופתעים מהלילה חסר התגליות והחלטנו בפעם הבאה לנסות
לבדוק מה קורה בבית.
עבר שבוע בדיוק, הצטרפתי לעוקביי בשנית. כצפוי, דני יצא בשנית לביתו של אלי,
אבל מה שהרס אותנו הפעם היה ה"תחת של הבלונדינית", זו, כאילו בהזמנה, יצאה
מהבית במהלך ההמתנה שלנו, עם טייטס צמוד שהבליט אפילו את התפרים של
תחתון החוטיני שלבשה, ישראל צילם והתמוגג. לאחר כשעתיים של המתנה לקחתי
את זר הורדים הלבנים שהבאתי עימי מבעוד מועד ונכנסתי לבניין המגורים. בטריק
ישן פתחתי את דלת האינטרקום ועליתי במעלית לקומה הרביעית לדירתו של אלי,
החבר של דני, עמדתי מאחורי הדלת והקשבתי, שום קול לא נשמע.
לחצתי בפעמון הדלת והבאתי את הזר לפנים כנהוג אצל שליחי הפרחים, אבל גם זה
לא עזר והדלת לא נפתחה. בראשי דמיינתי את דני ואלי באורגיה משותפת, או
שאולי אלי איננו ודני חוגג בפנים. בטריק נוסף ניתקתי את חשמל הדירה, אבל אף
אחד לא יצא מהדלת. חיפוש בחנייה העלה כי רכבו של דני עדיין שם, לא הבנו מה
קורה. עברה שעה נוספת של המתנה וקצת אחרי חצות יצא דני מהבניין, נכנס לרכבו
ונסע לביתו.
למחרת, כשסיפרתי את הסיפור לרקפת, ביקשה זו לראות את קלטת הוידיאו בכדי
להאמין שרכבו היה שם כל זמן ההמתנה, במהלך הסרט קפצה כנשוך נחש, "עצור,
עצור, מה זה?" שאלה והצביע על שתי הנשים שיצאו מהבניין, אלו שתי הבחורות
שסיפרתי לך עליהן עניתי. רקפת אימצה את עיניה למסך הטלוויזיה שבחדרי,
"אני לא מאמינה" אמרה לפתע, "זה דני וזה אלי, זו ההליכה של דני, אני מכירה
אותה בעל פה", "מה קורה לך רקפת?" אמרתי, "זה התחת של המדינה, העובד שלי
ישראל מפנטז עליה כבר שבוע", ולפתע היא החלה לבכות.
בפרץ גילוי לב סיפרה, כי כבר מזמן שמה ליבה כי נעלמים לה כלי איפור ואפילו
תחתון סקסי נעלם לה וגם בייבי-דול שקיבלה מתנה, היא חשדה בעוזרת הבית
הצעירה והחליטה לשתוק ולהעביר זאת כי הבחורה מסכנה. עכשיו הבנתי מה קורה
בבית של אלי.
בשבוע שלאחר מכן חזרנו להמתין לאלי ודני. לאחר שדני הגיע לאלי נדרכנו בצורה
מיוחדת, חיכינו לבלונדינית וחברתה, עברה שעה וכמו שעון יצאו מהבניין שתי
הבחורות, הפעם לא ויתרנו. במעקב של שלושה כלי רכב עקבנו אחר השתיים
שנכנסו למונית מזדמנת. עברו דקות אחדות והמונית נעצרה ליד בר חשוך
בסמטאות תל אביב, השתיים שיצאו מהמונית נכנסו לבר במהירות, רויטל שהכינה
את המצלמה הסמויה נכנסה גם היא. כעבור רבע שעה יצאה החוצה וחמקה לרכבי.
"אתה לא תאמין" אמרה לי, "המאנייק היא הוא, הומו חתיך, שמתמזמז עם חצי
מהבר", צפיתי בקלטת והייתי בשוק טוטאלי מסתבר שדני הוא דניאלה ואלי הוא
אלין. באותו הערב חזר/ה דני/אלה לביתו של אלי/ן, כעבור שעה שכנראה נוצלה
לצורך הורדת האיפור והתחפושת, יצא/ה דני/אלה מהבניין נכנס/ה לרכבו/ה ונסע/ה
לביתו/ה. במשך כל הלילה ישבתי במעבדה ועברתי על התמונות שצולמו במהלך
המעקב ולא האמנתי למראה עיני. בלילה התהפכתי במיטתי, חשבתי לעצמי עד כמה
לא צפויים יכולים להיות החיים, עד לאן הדמיון יכול להפליג ופתאום להתנפץ
למציאות, שהרי רקפת הייתה בחורה שכל גבר היה שמח לפגוש, וזו נפלה דווקא על
אחד שמעדיף גברים.
כשרקפת הגיע למחרת למשרד שוחחנו ארוכות, במהלך השיחה גיליתי דברים
נוספים שאלמלא סופרו לי בפגישה הראשונה היו נחסכים שני ימי מעקב. מסבר
שדני היה קוקסינל בפוטנציה, פעם סיפרה לי רקפת, אפילו תפסה אותו כשהוא
לובש את בגדיה הוא הסביר זאת כבדיחה גרועה והמקרה כאילו לא קרה.
עברו חודשים ספורים, רקפת ודני הגיעו להסכם גירושים מהיר. רקפת קיבלה
את הדירה החדשה, הרכב החדש ונפרדה מאהבת חייה בדמעות.
אגב הטלפון שלה עדיין אצלי לכל המעוניין.
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-
95660605
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ.
הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים
אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il