יוסף דיין, ממקימי שכונת הרצוג מאשקלון, לוחם בצה"ל ואיש תעשייה ישראלי ותושב העיר אשקלון, משתף עמנו מעט מסיפוריו אודות פועלו באזור התעשייה ארז. בין היתר, כיצד העסיק את מנסורה אבו אל-עטא, קרובת המשפחה של המחבל הג'יהאד האסלאמי שחוסל על ידי צה"ל ב-12 לנובמבר.
לפני כ-50 שנים אזור תעשייה ארז נפתח, ואני ניהלתי שם את מפעל "חגור" לציוד צבאי (תפירה של ציוד צבאי, שקי שינה, אפודים ועוד). מאוחר יותר הקמתי מפעל עצמאי (במחסום ארז) ואז לקראת ההתנתקות הייתי רכז הביטחון של אזור התעשייה וצפון החבל. בתקופה בה הייתי מנהל המפעל, העסקתי גברת בשם מנסורה אבו אל-עטא (בדומה לשם המחבל שחוסל עד ידי צה"ל לפני כשבוע). "היא עבדה אצלי גם כשהייתי מנהל מפעל וגם כשהייתי בעל המפעל – היא המשיכה לעבוד אצלי מאז יום העסקתה" מספר דיין. "היא הייתה רווקה שהלכה עם כיסוי פנים וכיסוי גוף, והיא אהבה את אותי ואת משפחתי. לפעמים בזמנו היינו מביאים אותה לאשקלון לעשות בייבי סיטר לילדינו".
היא (מנסורה) דיברה רבות על הילד הקטן של בן אחיה, שהוא בעצם המחבל שחוסל, וטוב שכך. דיין מעריך שבמקומו יקומו עוד כמויות. "היה לי אוטובוס שמסיע פועלים, ויום אחד הנהג, בזמן האינתיפאדה סירב לנסוע עם האוטובוס לעזה, לאזור רפיח להביא את הפועלים שהועסקו במפעלי. מאחר ופעם הייתי חבר דן, היה ברשותי רישיון לאוטובוס. לכן אני עליתי על האוטובוס ולקחתי את הפועלים הביתה. בחזרה, באזור סג'עייה התחלתי לחטוף אבנים על האוטובוס, זה קרה בזמן האינתיפאדה אני מזכיר". "היה לי עוזר נאמן שלא היה לו רישיון והוא נהג לעבר המחסום הישראלי ומנסורה שוחחה עליי בגופה מפני האבנים. מדי כמה חודשים היא הייתה מטלפנת אליי כדי לבקש כסף, וגם שואלת לשלומי ולשלום ילדי. הפסקתי לתת לה כסף כי הרבה פועלים היו מטלפנים אליי כדי לבקש כסף.
"אני חושב שנעשתה טעות כשהחזירו את אזור תעשייה ארז (הכוונה לפינוי משם לפני 14 שנה – "ההתנתקות"). העסקנו כ-5000 עובדים שהביאו אוכל ל-5000 חמולות (שהיא קבוצת שארות של אנשים בעלי קרבה ביולוגית לאב ראשוני אחד). ברגע שניתקנו אותם מפרנסתם, הכנסנו חמשת אלפים אנשים למעגל העוני – אין להם אוכל וסביר להניח שחלק מהם נכנסו לתוך חמאס על מנת לבצע פעולות פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) כנגד ישראל". "באזור התעשייה ארז התעסקו רק בעבודה. לדעתי, ישראל הייתה צריכה להחזיר את אזור תעשייה ארז לפלסטינאים ואז להשכיר את השטח הזה מהם על מנת שמדינת ישראל תוכל להמשיך לנהל את אזור התעשייה ולהעסיק את הפועלים".
"המקום נבנה בצורה כזו שהם (הפלסטינאים) ראו את הארץ אך לא נכנסו אליה כי הם עבדו בארז" אומר דיין. "כפי שנכתב בתורה: "תראה את הארץ ואליה לא תיכנס". ואני יכול לומר שהפלסטינים עבדו שם. היינו באחדות מלאה, עד כדי כך שאני הייתי רכז ביטחון והלכתי ללמוד גישור וגישרתי בין בעלי המפעלים הפלסטינאים, שהעדיפו אותי כמנהלם מאשר איש משלהם (פלסטינאי). במהלך השנים ניסיתי להקים את אזור תעשייה ארז בחדש. מחסום ארז נהרס רק לאחר שנתיים מאז ההתנתקות. בעלי המפעלים מסרו את המפתחות לממשל הצבאי והמפעלים היו מוכנים למסירה למכירה. את כל גוש קטיף וצפון החבל – מדינת ישראל הרסה עם טרקטורים. קשרתי קשר עם בעל מפעל בארז (ערבי) ועם התאחדות התעשיינים הטורקית, שנתיים לאחר ההתנתקות, והם קיבלו אישור מהפלסטינים וישראל החלה להפעיל את מחסום ארז על מנת שאנחנו הישראלים ניתן תעסוקה לעובדים הערבים".
בזמן המשא-ומתן נקראתי על ידי מח"ט (מפקד חטיבה) צפון החבל העזתי. היות והוא ידע שהייתי רכז הביטחון, וכי היו לרשותי תצלומי אוויר, אז נתבקשתי לבוא איתם כדי להראות לו (למח"ט) מאיפה לדעתי יוצאים המנהרות מאזור ארז לארץ. לזיכרוני זה קרה בשנת 2008". באתי למג"ד והראיתי לו כי בזמנו מצאו מנהרה בארז ואני הייתי שותף למציאת המנהרה. המג"ד ביקש שאסמן על תצלומי האוויר את הבניינים הגבוהים באזור ארז וכך עשיתי. כמה ימים לאחר מכן עליתי לנתיב העשרה לתצפית וראיתי איך הבולדוזרים מורידים את הבניינים הגבוהים בארז". "אינני יודע האם ההחלטה לחסל את מחסום ארז היא החלטה פוליטית או החלטה צבאית. מה שאני יודע זה שהטורקים התעצבנו והפסקנו את המשא ומתן, מה שבדיעבד התברר כמהלך נכון".
"אני, לארוך כל ה-14 שנים שחלפו מאז ההתנתקות מנסה לחשוב ולדרבן הקמת אזור תעשייה חדש בארז או לידו, במודל הזה שהיה – המודל הנכון לדעתי – לתת לפלסטינאים לאכול לחם ובכך להוריד את פעולות הפח"ע נגדנו. ברגע שאתה נותן לבנאדם לחם, אתה נותן לו לחשוב על העבודה ועל האוכל". המשיך דיין בסיפורו: "אמר לי שר פלסטינאי – "שלום זה לחם". וזה נכון. יש לנו בעיה עם "הממשל" מה שנקרא, אבל אפשר לעקוף את הממשל עם כסף שישנו, כסף של ארצות הברית, כסף של ארצות ערב ומי שיהיה אחראי לזה זה האו"ם והאחרים ולא ארגון חמאס, שממנו אנחנו צריכים רק את ההסכמה שלו. בזמנו רצינו להעסיק עשרת אלפי עובדים, אך חשוב להבין כי החמאס לא רוצה שיהיה טוב לתושבי עזה. ישראל בעצמה העלתה את החמאס, איסמעיל הנייה היה אצלי במשרד יחד עם אברהם בורג הצעיר. ישראל גידלה את החמאס כנגד ערפאת".
"בני אסף נדקר בצאוורו במחסום ארז על ידי נער ערבי שעבד שם (במחסום ארז). שניהם היו אז בני 17. בני אסף נתן לו לאכול כל היום, ובסוף היום הנער הפלסטינאי דקר אותו בצווארו, השאיר את תעודת הזהות שלו וברח לבית חנון שברצועת עזה. צה"ל כמובן הצליח לעצור אותו". "הבן יצא בשלום ואפילו לא דרשנו כלום מביטוח לאומי. לאחר שנתיים קרו לנו למשפט הצבאי בעיר עזה, נסענו לשם ברכב צבאי. לאור ימי השלום של רבין, והיות והבן שלי יצא בשלום – הוצאתי מכתב לפרקליטות לבקשת מחילה למחבל. הבן שלי התעצבן וגם ברח לארצות הברית בעקבות זה". "אבו-ערדא, שהיה עורך דין נכבד בעזה, התייצב למחרת אצלי במשרד שבארז. הוא שאל אותי: "האם יש לך דוד שקוראים לו סוסו (יוסי) דיין?". עכשיו אני מספר ככה: "היה לי דוד שבשנת 56' היה לו מפעל לחשמל, ולכן הוא נשאר עד שנת 1956 במצרים, שם נולדתי. במבצע סיני, עדיין קראו לו סוסו דיין. הכניסו אותו (את בן דוד שלי) לבית סוהר עד שמשה דיין הצליח לחלץ את דוד שלי מכלא במצרים, ומאז הפך לבן משפחה. יחד אתו ישב אח של אבו-ערדא". אם יושבים ביחד בבית סוהר אז הופכים לאחים, לא משנה מה. האח של העורך דין הזה יושב בג'בלייה והוא רצה לראות את הדוד שלי כשהוא כבר בארץ. שניהם נפגשו אצלי במשרד ונישקו אחד את השני".
הסיפור במחסום ארז – "השב"כ קרו לי באמצע הלילה בעקבות היותי קצין הביטחון על מנת להקריא לי כמה מילים של מדובב פלסטינאי לגביי זה שחופרים מנהרה לאזור תעשייה ארז, ולפי הנתונים אמרתי להם מאיפה תצא המנהרה. לימים, נקראנו על ידי המג"ד לאזור, ושם מתחילה תקרית, בתוך מחסום ארז, ומסתבר שהמחבלים יצאו ממנהרה, חצו את מחסום ארז לארץ ובש"ג פגעו בחיילים ואז הצבא חיסל אותם. יצאנו לשטח אחרי התקרית, לאזור שחשבתי שמשם יוצאת המנהרה – זו הייתה גדר שמפרידה בין הארץ לעזה. השב"כ יותר מאוחר הבין מאיפה יצא המנהרה מתוך הרצועה. נקראתי לשבת באזור שחשבנו שמשם יצאה המנהרה על הגדר ורוקנו את אזור התעשייה ארז מחיילים, והיחיד שנשאר במחסום ארז זה אני, באזור שחשבנו ששם יצאה המנהרה. נאמר לי להחזיק בקבוק מים ולחכות לרגע שבו חייל יקרא לי בשמי. הם הכניסו סרן למנהרה מתוך הרצועה, מאיפה שהשב"כ ידע ששם התחיל תוואי המנהרה, והוא הלך לאורכה והגיע אליי והרים את המכסה וקרא לי ואז ידענו ששם פתח המנהרה. המנהרה עברה דרך הכביש שיוצא לעזה עם חורים לצורך אוורור. הפעם זו הייתה מנהרה בשכיבה עם דפנות מעץ".
סיפור נוסף: "היה פיגוע, מה שנקרא "מגן "12 בטרמינל הכניסה של הפועלים לאזור תעשייה ארז. הפיגוע הזה הרס את כל הטרמינל, אי אפשר היה להעביר את הפועלים בחזרה" מספר דיין. "היה בחור שהייתה לו פלטינה, כשאתה נכנס למגנומטר – אז אתה מצפצף. מחבלת זיהתה את זה ועלתה עם חומר נפץ והתפוצצה. ריכזנו את הפועלים בשטח פתוח, את כל ה-5000 עובדים כדי להביא אוטובוסים ולפנות אותם דרך הארץ באמצעות הטרמינל בחזרה לעזה, כי הטרמינל שם היה הרוס". "כל ארז הייתה פלוגה של משמר הגבול. מולם עמוד 5 אלפים עובדים שעומדים עצבניים בלי מים ומחכים לאוטובוסים". "הגעתי לשטח, עם הנשק, זרקתי אותו על הרצפה ובידיים הזזתי את הפועלים לאחור. הם כל הזמן התקרבו ומשמר הגבול פחד לעמוד מולם, אך הם לקחו צעד לאחור כי הם סמכו עלי ובטחו בי. הגיעו האוטובוסים והוצאנו אותם מחוץ לארז" חותם יוסף דיין את דבריו.