מקלטים באפילה ומוצפים ביוב
כאילו לא למדנו כלום, למרות הסבבים התכופים על העיר, רבים מהמקלטים בבתים המשותפים לא ראויים לשהייה בשעת חירום, בכאלה שבקרנו, ילדים מבוהלים שוהים במקלטים חשוכים ומסריחים מביוב, אשקלון השנייה חיה בחושך.
לנוכח המצב הביטחוני וירי הרקטות על העיר מזה כל מספר חודשים, תושבים רבים באשקלון השנייה נאלצים להשתמש במקלטים המשותפים. ילדים מבוהלים וקשישים מתקשים, הורים וצעירים בבניינים חסרי מיגון, נאלצים להשתמש במקלטים המשותפים בבניין מחשש לחייהם.
הבעיה היא שרוב המקלטים, במיוחד בשכונות הוותיקות אינם כשירים לשימוש, תושבים רבים סיפרו על מקלטים לא ראויים ולא ערוכים לשימוש ושהייה בהם. תשובת העירייה כי זה מקלט פרטי, לא מעניינת את הטיל שיפול על השכונה, הוא לא מבחין בין פרטי לציבורי. בעיר סמוכת גדר שמהווה מטווח של בני הדודים מעזה, המקלוט הוא אחריות עירונית. "אם ראש העיר נכשל במיגון הבתים, לפחות שידאג לנו למקלט ראוי" הבהיר אחד התושבים.
תוך כדי הסבב, קבלה מערכת העיתון פניות רבות מתושבים שמבקשים לזעוק על מצב המקלט השכונתי, הביקורים היו קשים ומעציבים. " הבן שלי מת מפחד, הוא רוצה לישון במקלט, אבל כמו שאתה רואה אין אפילו שירותים ואור והכל מלא יתושים" הבהירה שכנה.
באשקלון השנייה מתגוררים לרוב אוכלוסיות קשות יום, השכונות הוותיקות הותירו הורים שהיו פעם צעירים וקיום הם קשישים, דיירי הדיור הציבורי על שלל הקשיים, זוגות בתחילת דרכם ותושבים אחרים עם אילוצים שונים. גם מי שידו משגת ונותר הוא להתגורר באשקלון השנייה, אינו יכול לבדו לממן את הוצאות התחזוקה המשותפת. לכן במציאות טבעית, נותרים המקלטים המשותפים מוזנחים. "את השקלים הבודדים שאני מצליח לקבל מהדיירים אני משלם על החשמל, על השאר אין אפשרות".
הבעיה של אשקלון השנייה מחמירה לאור העובדה כי המקלט המשותף, הוא המיגון היחיד כנגד מטחי הטילים שגם הם מכוונים לרוב לאשקלון השנייה.
כאשר זה המצב, היה מצופה ראוי ונכון, שעיריית אשקלון ועומד או היושב בראשה, לא יתחמקו באמירה הכללית "זה רכוש פרטי". "לעיר יש אחריות לחיי התושבים, במקום שיוציא מיליונים על גינות, שישקיע קצת במקלטים ונוכל לחיות בלי פחד שנמות".
הסבב האחרון היה קצר עם שיגורים יחסית מועטים על העיר, הקודמים היו ארוכים יותר ומסוכנים יותר, ואלה שיגיעו יכולים להיות לימים רבים עם מאות רקטות, לכן האינטרס העירוני חייב לדאוג שהמקלטים יהיו מוכנים לשעת חירום.
נחשים, עכברים, חולדות, חתולים ויתושים, הם חלק מהדיירים הקבועים של המקלטים המשותפים בעיר, מים עומדים מביוב מרכזי שהוצף ועובש הם מנת חלקם של תושבים רבים באשקלון השנייה, זה אסור שיהיה.
במקלט אחד ברחוב שפירא פגשתי את סמדר פלנסייה, אם ל 3 קטינים שמהפחד, החליטו יחד עם עוד ילדים מהשכונה, לשהות קבע במקלט. הביקור היה קשה, רצפת המקלט לא מזמן ספגה את כל הביוב שהוצף, התאורה לא קיימת, השירותים ללא מים והחנק באוויר היה אחר. אני בטוח כי הילדים מוגנים מטילים, אך לא בטוח כי הם מוגנים ממחלות וזיהומים.
"במשך שנה אני פונה לעירייה שיבואו לתקן את הביוב שנמצא ברחוב, כאשר הביוב ברחוב נסתם, הכל עולה אצלנו בשכונה, הביוב הגיע במקלט לגובה עד הבירכיים, כל הפניות לי לעירייה לא מקבלות שום התייחסות"
השיח עם הילדים היה לא קל " על כל שאלה נעניתי בדמעות של פחד וייאוש, כאילו החיים באשקלון לקוחים מספרו של ויקטור הוגו "עלובי החיים". מציאות שכזו בשנת 2020 לא יכולה להתקיים.
לא יכול להיות שבעיר עם סיכון גבוה, לא יהיה קב"ט- מנהל אגף בטחון, התפקיד חונה אצל מנכ"ל העירייה, הסיבה לא ברורה, אך היא לבטח לא הגיונית. בטחון העיר אשקלון עם כל הכבוד לנושאי התפקידים, נתונה למנהלי מחלקות בלבד.
ראש עיריית אשקלון תומר גלאים, יכול להקצות תקציב שלבטח יהיה פחות מעלות זמרים או גינון בשדרה אחת. קדושת החיים חשובה יותר מלחם ושעשועים. המסנגרים יטענו כי אין חובה לשיפוץ מקלט בבית משותף, אינה נכונה וגם אינה מוסרית. עיריית אשקלון משפצת במיליונים שטחים פרטיים בדרכים ראשיות על חשבונה. מחצית מהשיפוץ במגדל הוא בשטחים פרטיים על חשבון העירייה, אז למה מקלוט לא?
מעבר לחובה המוסרית, העירייה יכולה לאמץ את רעיון "עזרה ובצרון", חברת בת של עיריית תל אביב, אשר הנה עמותה אשר עסוקה בשיפוץ ותיקון של השכונות הוותיקות, תקציב עזרה ובצרון מגיע גם מתקציב העירייה.
דינה בוניאל " כל פעם אומרים לי זה בטיפול, נראה, נבדוק ועוד הבטחות ,כל פעם מחדש, מעל שנה, מאז שומר החומות אנחנו פונים לעירייה, אנחנו כבר התייאשנו, לפחות שהתאגיד יבוא לטפל בהצפה של בביוב ברחוב" שהמקלט בבניין נשאר בעקבותיו כמפגע תברואתי חסר תקדים."אין כאן לאנשים כסף לתרופות, שיפוץ של המקלט זה אלפי שקלים, מאיפה, אז מה? שנמות?
כזכור, בסבב הנוכחי נהרג תושב העיר שלמה אטיאס, שנפטר מהתקף לב תוך כדי ריצה למקלט הציבורי, אפילו ניחום למשפחה לא ראיתי בפייס של העירייה. חלק מהתושבים רצים לציבורי כי הפרטי מוזנח, וזו התוצאה. שיפוץ המקלט המשותף יהיה לא פחות ממציל חיים עבור דיירי הבניינים, שיוכלו לשהות בו במצב חירום.
הערבות ההדדית באשקלון כבר לא קיימת, אין להנהגת העיר כל דאגה או אכפתיות מאשקלון השנייה, השכונות הוותיקות נותרו לבדן להתמודד עם מצוקות החיים. את היחס היחידי הם יקבלו בסמוך לבחירות, באמצעות הבטחות סרק ותליית שלטים.