מעלית יקרה

בעליהן של שתי דירות בבניין מגורים באשקלון יפצה את ועד הבית בסכום של עשרות אלפי שקלים לאחר שמים זלגו מדירותיו וגרמו לנזקים במעלית הבניין * הנתבע טען כי הדירות לא היו בחזקתו במועד האירוע אולם בית המשפט קבע אחרת

תושב אשקלון ישלם עשרות אלפי שקלים לוועד הבית בעקבות נזק שנגרם למעלית הבניין, כך קבע לאחרונה בית המשפט בשלום בבאר שבע זאת לאחר שמים זלגו משתי דירות בבעלותו. הבניין המדובר ממוקם ברחוב אריה עוזר בשכונת נווה הדרים בעיר כאשר הנתבע מחזיק בבעלות על שתי דירות בקומה התשיעית והאחרונה.
האירוע נשוא התביעה התרחש בחודש דצמבר 2013 במהלכו נגרמו נזקים למעליות בבניין עקב חדירת מים לפיר המעלית. ועד הבית טען בכתב התביעה כי המים אשר חדרו לפיר המעלית חלחלו מדירותיו של הנתבע. לטענתו מרפסות דירת הנתבע היו מוצפות בכמויות אדירות של מים והמרזבים בדירות היו סתומים בכמויות גדולות של לשלשת ונוצות יונים. המים שחדרו לפיר המעלית גרמו לנזקים שהוערכו בסך של 44,225 ₪ כולל מע"מ. לטענת ועד הבית האחריות לנזק שאירע מוטלת על הנתבע ועליו לשאת במלוא עלות התיקון וכן עליו לפצות את כלל הדיירים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם שהוערכה לצורכי אגרה בלבד בסך של 5,000 ₪.
מנגד טען הנתבע שיוצג על ידי עו"ד מקסים בן עזרא בכתב ההגנה, כי בחודש אוקטובר 2013 מסר את החזקה בדירות לידי הקבלן על מנת שהלה יתקן את הליקויים שהיו קיימים בדירות וטען כי מאז שקיבל אותן מהקבלן לראשונה לא התגורר בהן ולו יום אחד וכי ביום האירוע לא היו הדירות בחזקתו.

בנוסף הוצג לבית המשפט דו"ח מהנדס מחודש מאי 2014 בו נאמר כי מבדיקה שנערכה בבניין עולה כי ההצפות במרפסות של מספר דירות נגרמו קרוב לוודאי מסתימה במרזב במרפסת של דירת הגג שנבנתה בגג הבניין. המהנדס המליץ לשחרר את הסתימה במרזב המשותף באמצעות שרברב מקצועי מכיוון מטה למעלה, בנוסף לטענתו של הנתבע דו"ח זה מוכיח כי מקור הבעיה הינו ברכוש המשותף ועל כן הוא פטור מאחריות. הנתבע גם הכחיש כי המים זלגו מדירותיו או מאחת מהן. הנתבע גם הכחיש את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים במעלית לבין האירוע. הנתבע טען כי החזקה בדירות כמו גם מפתחות הדירות הושבו לו רק בתחילת ינואר 2014.
גם הקבלן נדרש לסוגיה וטען כי הדירות נמסרו לנתבע בסוף שנת 2011 והכחיש כי קיבל את החזקה עליהם לאחר מכן. עוד הוא טען כי ההסכם מול חברת הניהול אינו כולל אחריות לתיקון או טיפול במרזבים וכן טענה כי הסכם הניהול מסייג טיפול בנזקי ולכלוך יונים וקובע גם כי חברת הניהול אינה אחראית על נזקים כתוצאה מחדירת מים ושיטפונות ופגעי מזג אויר ובוודאי שאינה אחראית על נזק שאירע עקב סתימה במרזב שהינו רכוש משותף או רכוש פרטי.
בשלב הסיכומים שב וטען ועד הבית כי המים שחלחלו לפיר המעלית הגיעו מדירות התובע. בכתב התביעה אין התייחסות ספציפית לאחת משתי דירותיו של הנתבע אולם בחקירתו העיד חבר הועד כי "ראינו מים בקומה זורמים מהדירות של הנתבע ישר למעלית…הלכתי לראות בעצמי וראיתי במו עיניי שיש מים בקומה 9 מהדירות של הנתבע והם זורמים לתוך פיר המעלית" ובהמשך העיד כי "אני ראיתי זרימה מתוך שתי הדירות של הנתבע לתוך המעלית". לדבריו הוא הסתכל לתקרה ולא ראה נזילה ובהמשך "עלינו לגג וראינו שהמרפסות של שתי הדירות של הנתבע מוצפות".
העדות הותירה רושם אמין בבית המשפט. כמו כן המומחה בעצמו אישר בחוות דעתו כי על פי סימני הרטיבות "המים זרמו מהמרפסת, אשר הנזקים בה סתומים, לכיוון הסלון ומשם לפיר המעלית". יתירה מזו, גם במסקנות חוות הדעת קובע המומחה כי "לאור הממצאים, נראה כי המרפסת עלתה על גדותיה. המים זרמו לתוך הדירה". המומחה גם צירף תמונה בה נראית עדיין היקוות של מים והוא מציין כי המרזב עדיים סתום.
חשוב להדגיש כי בחקירתו העיד הנתבע כי הגיע לדירות למחרת האירוע בשעה תשע בבוקר ונוכח כי "היה קצת מים בסלון, היו הרבה מים במרפסת אבל אני לא ראיתי מים במסדרון של המעלית". בהמשך העיד הנתבע בחקירתו כי "אני לא יודע מה קרה בערב האירוע. אני לא ראיתי מעבר מים מהמרפסת לסלון, ראיתי קצת מים בסלון וזו הייתה השערה שלי".

"אני נוטה לסמוך על אנשים"

הרשם הבכיר אורי הדר שמע את טענות הצדדים ובסופו של דבר החליט לקבל את התביעה. בפסק הדין מתואר בין היתר: "לנוכח הקביעה ביחס לסתימה בנקז, להבדיל מסתימה במרזב שהוא אכן רכוש משותף, ולסיבה בשלה נגרמה אותה סתימה איני סבור כי מוטלת על ועד הבית או על מי מכלל דיירי הבניין האחריות לשחרור אותה סתימה שאירעה בתוך שטחו הפרטי של הנתבע בשל אי טיפול במפגעי לכלוך שאירעו במרפסת הדירות ואשר כל כולן באחריותו הבלעדית של הנתבע".
בפסק הדין יש התייחסות לדבריו של הנתבע שאמר בין היתר: "אני לא אתן לשכנים שלי להיכנס סתם, אלא אם כן יש בעיה שקשורה לכלל הבניין ואז אני נותן להם להיכנס" ובהמשך העיד גם כי כל דייר יכול לבקש ממנו להיכנס לדירתו והוא ישמח אם ינקו לו את המרזב. מאחר ומקור הסתימה אינו במרזב אלא בנקז לא הייתה שום חובה על הדיירים לנקות את אותו נקז מיוזמתם ובכלל וברור כי הדיירים גם לא יכלו לדעת כי קיימת סתימה בנקז עד שאירע האירוע. הרשם ציין כי לא ראה כיצד מצפה הנתבע מהדיירים לדעת מה מתרחש במרפסת דירותיו וקבע כי האחריות למה שקורה במרפסת הדירות היא אחריותו הבלעדית של הנתבע.
באשר להיקף הנזק קבע בית המשפט: "גם על פי מבחן ההיגיון והשכל הישר ברי כי מים שחודרים למעלית עשויים לגרום נזק לרכיבים שונים. הטענה כי המים שחדרו אכן גרמו נזק לא נסתרה והיא גם סבירה בעיניי. מעבר לאמור יודגש כי בחקירתו נשאל הנתבע האם הוא חולק שנגרם נזק למעלית והוא השיב "לא יודע. אני לא טכנאי". התשובה היא כמובן הגונה ואיני סבור שמדובר בתשובה מתחמקת אולם ברור שאין בה די. אם רצה הנתבע לחלוק על אותו קשר סיבתי היה עליו להעיד בעל מקצוע בעניין זה או לבקש לחקור את נציג ישראליפט ביחס לאמור בהצעת המחיר שמתייחסת גם לאותו קשר סיבתי. הנתבע לא עשה כן".

בחקירתו העיד הנתבע כי "אני שילמתי את חלקי בתיקון כי כך ביקשו ובוודאי בסכום של 1,000 ₪ אני נוטה לסמוך על אנשים". התשלום כשלעצמו אינו מעיד על הודאה באחריות ואת האחריות המוטלת על הנתבע קבענו בפסק הדין אולם ברי כי מהסכום שעל הנתבע לשלם עתה לתובעת יש להפחית את הסכום שהנתבע כבר שילם לתובעת.
בסיכומיו טען הנתבע כי התובעת דורשת למעשה כספים על מנת להשיבם לבעלי הדירות "אשר שילמו כבר בגין הזק ומעולם לא העלו כל טרוניה כנגד הנתבע"
באשר לטענה זו קבע בית המשפט: "ועד הבית הוא נציגם החוקית של כל דיירי הבניין והוא זכאי לתבוע בשמם. זו בדיוק מהותה של הנציגות ואין צורך בתביעה פרטנית שלכל אחד מהדיירים בגין הסכום ששולם על ידו. כמובן שהנתבע יכול היה להעיד את כלל הדיירים ואם אלו היו מעידים שהם אינם רואים בנתבע אחראי לאירוע או היו מעידים כי הם מוותרים של טענותיהם כפי שהובאו בכתב התביעה התוצאה הייתה משתנה. לא כך אירע".
בית המשפט דחה את בקשת ועד הבית לקבל פיצוי נוסף של 5,000 שקלים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לדיירים וקבע: "התרשלותו של הנתבע בטיפול ברכושו לא נעשתה מתוך אדישות רבתי או זלזול מכוון בשאר הדיירים בבניין והתרשמתי כי אם הנתבע היה יודע או צופה את האפשרות להיווצרות בעיה כפי שאירעה הוא לא היה מזניח את הטיפול בעניין. הנתבע אמנם יכול היה לדעת, והיה עליו לדעת, על היתכנות לנזק כפי שאירע ויכול היה לצפות, והיה עליו לצפות, מקרה כאמור והוא לא הוכיח כי עשה דבר בקשר עם האמור אולם אין הדבר מצדיק פסיקת פיצוי בגין ראש נזק של עגמת נפש".
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הנתבע לפצות את ועד הבית בסכום כולל של 44,225 שקלים בגין הנזק שנגרם למעליות הבניין וסכום נוסף של 6,232 שקלים בגין ההוצאות המשפטיות של ועד הבית.