במשך שעות ארוכות ומורטות עצבים עקבה המדינה אחר פעולות החיפוש של חמישה בני אדם שנעלמו בכנרת ביום ראשון שעבר * הרב הגאון יצחק ברדא התבשר בשעת לילה מאוחרת שחתנו הרב משה בן שושן הוא אחד מהם והחל להתפלל לשלומם * בנו, אליהו ברדא, משחזר ל"סטאר" את רגעי האימה שעברו על המשפחה ששכלה את בתם הצדקת רק לפני כשנה, עד לבשורה המשמחת לפיה כל הנעדרים נמצאו בריאים ושלמים כנגד כל הסיכויים
בשעות הלילה של יום ראשון שעבר הרב הגאון יצחק ברדא סיים להעביר שיעור תורה ויצא לחגיגת בר מצווה של אחד מתלמידי מוסדות "יצחק ירנן". באותן דקות ממש התחוללה דרמה גדולה בכינרת כאשר חתנו, הרב משה בן שושן, נסחף יחד עם תלמידו ושלושה אחרים והסירה עליה הפליגו התהפכה. הם נאחזו בה במשך לא פחות מעשר שעות ארוכות מנשוא, מטלטלים בין תקווה לייאוש. פעולת החילוץ העסיקה את כלי התקשורת במדינה במשך מספר שעות עד לסיומה המשמח כאשר חמשת הנעדרים נמשו מהמים והושבו לחוף בריאים ושלמים.
"אל דאגה, השם שומר"
בנו של הרב ברדא, אליהו, סיפר השבוע ל"סטאר" על ההמתנה המתוחה ועל השלווה המפתיעה בה קיבל הרב את הבשורה כשהוא
מה קורה בהמשך?
"בשעה אחת עשרה וחצי שוב מתקשרים אליי התלמיד של הרב משה ואומרים לי שהמצב לא טוב, שנערכים חיפושים, שהשוטרים רוצים לדעת מי בדיוק היה על הסירה כדי לנסות ולהתקשר אליהם, אבל גם אם היו מכשירים ניידים על הסירה, הם נפלו למים וכבר לא ניתן היה לעשות בהם שימוש. בשלב הזה ביקשו ממני שאשאל את הרב מה עושים, איפה לחפש, שיגיד מה לעשות. בזמן הזה הרב היה בשיעור, ולאחר מכן הוא הלך לבר מצווה של אחד מהתלמידים בתלמוד תורה. כשהתקשרתי הבייתה ענתה אמא שלי, לא רציתי שהיא תדע במה מדובר וביקשתי שתעביר לי את הרב. סיפרתי לרב את הסיפור והוא אמר – 'אנחנו נמצאים עכשיו בשעת לילה ולא עושים פדיון עכשיו, אני אתפלל עכשיו ונחכה לחצות'. בינתיים אנחנו
מתחילים להיכנס ללחץ, הרי רק לפני שנה עברנו טרגדיה וכבר מתחילות מחשבות על עוד טרגדיה. אחרי השעה חצות וחצי אשתי ראתה שאני מאוד מוטרד ודרשה שאגיד לה מה קרה. ניסיתי להתחמק והיא התעקשה, כשסיפרתי לה היא התחילה לבכות. האווירה הייתה מאוד מתוחה".
כל הזמן הזה אתה בקשר עם התלמידים שנמצאים על שפת הכינרת?
"בודאי, למעשה כבר התארגנתי כדי לנסוע לטבריה והתקשרתי לחברים מהאזור שישלחו לשם צוותים, שייצרו קשר עם אנשים שיש להם סירות כדי שיצטרפו לחיפושים. גם ראש העיר טבריה, רון קובי, נטל חלק בחיפושים יחד עם בני משפחה וחברים שלנו, עירבנו גם את זק"א ואת כל מי שיכל לסייע".
מה אומר הרב באותה העת? הוא יצר אתך קשר?
"הרב שלח לי הודעה לפני חצות וכתב – 'ברוך השם, עדיין יש סימן חיים אני אמשיך להתפלל רחום וחנון השם. הם נתקעו בחשיכה עוד מעט הם יתקשרו'. הוא אמר לי שאני לא צריך לנסוע לשם והוסיף – 'אל דאגה, השם שומר'. בכל הזמן הזה אנחנו כבר מתחילים לחשוב על כל האפשרויות ומתחילים לחשוש, הרי הרב אמר שעכשיו הם בסדר אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה עוד חצי שעה או בעוד שעה. מה יהיה על הילדים? מה יקרה עם אחותי?".
אחותך מודעת לדרמה בשעות הקשות האלו?
"לא, אני דאגתי שאף אחד לא ידבר עם אחותי ולא יודיע לה כלום על מה שקורה. הרי היא לא תוכל לסייע והידיעה רק תדאיג אותה מאוד. שלחתי את אחד התלמידים שיעמוד מחוץ לבית, וימנע מגורמים כאלו ואחרים להיכנס ולהודיע לה. פשוט מידרנו אותה מהנושא".
וידוי ונוסח לפני פטירה
הדקות נקפו, המחלצים כבר במים במשך שעות וטרם התגלה סימן חיים לחמשת הנעדרים. גם אם לא דיברו על כך בקול, רבים מאלו שעקבו בחשש ובעניין אחר הדרמה, התכוננו לגרוע מכל ולכך שההיעדרות עשויה להסתיים בטרגדיה.
אליהו ברדא ממשיך לשחזר את הרגעים הקשים שעברו עליו ועל משפחתו: "קיבלתי עוד טלפון ואומרים לי שנמצאה סירה הפוכה במרחק של ששה קילומטרים מהחוף אבל אין סימן שיש לידה מישהו. במקביל הרב אומר לי – 'אני רואה אותם ליד הסירה, תלכו ותראו אותם'.
ממש לאחר מכן מתקשר אליי אחד מהמחפשים ואומר לי 'ברוך השם מזהים שלוש דמויות עוד כמה דקות נעדכן אתכם'".
מה עובר עליכם ברגעים האלו?
"קשה לתאר. אנחנו יודעים שהרב משה והתלמיד שלו לא יודעים לשחות וששלושת האחרים מתמצאים יותר במים. חשבנו שהשלושה אלו החברים והרב משה והתלמיד כנראה אבדו במים. אבל הרב אומר שהם חיים והכל בסדר. אני לא מאחל לשונאים שלי להרגיש את הלחץ הזה אתה מתחיל לחשוב על השבעה, איפה היא תתרחש. הדקות הכי קריטיות היו הרבע השעה האחרונה כשאומרים לך מצאנו סירה הפוכה במרחק שש ק"מ מהחוף ואתה יודע שבמרחק כזה קשה מאוד להגיע אתה רק חושב אם ימצאו אותם צפים במים או ייפלטו לחוף. לא ידענו אם יש חגורות הצלה. ואז התקשר אחד מהמחפשים בשם שי לוי ואומר לי 'עכשיו ברגע זה אנחנו מעלים אותם לסירה, כל
איך היא הגיבה?
"היא לא ידעה מכל מה שהתרחש וכשהתקשרו אליה ואמרו לה שהכל בסדר היא שאלה 'מה בסדר? למה מתקשרים אליי בשעה כזו?' ואז סיפרו לה מה קרה לרב משה התחילה לצעוק ואמרו לה אל תדאגי הכל בסדר. הרגיעו אותה. זה היה הלילה הכי מפחיד שעברתי. אי אפשר להסביר את זה".
מה סיפר לכם הרב משה על אותן שעות במים?
"הרבע שעה האחרונה הייתה הכי קשה. הוא אמר שהוא כבר ביקש מהקב"ה שישמור על הילדים ועל אשתו, שייתן בלבה לא להישאר לבד. בדקות האחרונות הם אמרו וידוי ונוסח לפני הפטירה. ואז, הוא התעודד כשהבין שהרב ברדא כבר מגדל חמישה יתומים. אז מה, עכשיו הוא יגדל עוד שמונה יתומים? לא יכול להיות שהקב"ה יעשה את זה לרב ולרבנית זה לא נתפס. ואז ברגע הזה הוא מספר שהם ראו אור מרחוק ושהם התחילו לצרוח בקולי קולות כדי שישמעו אותם, עד שבסופו של דבר האור התקרב והם ראו את סירת החילוץ. הם ממש הרגישו שהיו בקבר ויצאו ממנו".
במשפחה הצליחו לחזור לשגרה?
"מאוד נלחצנו. כל אחד קיבל על עצמו קבלות ותפילות. הרב אמר 'מהרגע שעשיתי פידיון במשך שעה אני רואה אותם בסדר חיים שלמים ובריאים' אבל אני חששתי שלא ימצאו אותם ומה יהיה בהמשך, כי אולי בעוד כמה שעות לא יהיו בסדר. הרב אמר לי השבוע 'עד עכשיו אני מרגיש לחץ בחזה ממה שקרה באותו לילה'. אחותי רחל, אשתו של הרב בן שושן, מנהלת כבר תקופה ארוכה ארגון שנקרא "אם בישראל" שעוזר לנשים ומסביר להן את טהרת המשפחה ומביא נשים לטבול במקווה. מישהו אמר בזכות הרבנית שעושה מצוות במים בעלה ניצל מהמים בסופו של דבר. היא עושה מצוות במים והמים לא יכולים לעשות לה רע".
"פתאום אני מרגיש שהסירה מתהפכת"
ומה מספר חתנו של הרב ברדא על רגעי האימה? הרב משה בן שושן שחזר השבוע את רגעי האימה מתחת לסירה ההפוכה בכנרת: "הכל התחיל בשעה שלוש וחצי בצהריים. "סיכמתי עם ידיד קרוב שעוזר לי מאוד בישיבה שאנחנו נצא ביחד להפלגה בכנרת. בשעה שלוש וחצי יצאנו, והפלגנו במשך חצי שעה עם סירת מפרש. המפרש הורם, ואחרי כן המשכנו לכיוון לב הים. המשכנו איזה 7-8 ק"מ קדימה, ופתאום אני מרגיש שהסירה מתהפכת. אני שואל איפה כולם ורואה שכולם נמצאים. מיד התאגדנו ואמרנו שאנחנו לא עוזבים את הסירה בשום פנים ואופן, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. מכאן, הקב"ה כבר עשה איתנו נס אחד גדול – שבמקום הזה, כשהוציאו אותנו, אמרו לנו שזה אמור להיות 30-40 מטר בתוך המים. אבל כשאנחנו היינו בתוך המים, כל הזמן הרגשנו שהתורן של הסירה נתקע באדמה. כנראה שהיה שם איזשהו הר ששם התורן נתקע ולא יכל לצאת משם. העובדה הזו היא למעשה זו שעזרה לסירה, ככל הנראה, שלא לשקוע".
בשלב זה התחילו הניצולים לקוות שהמכרים אותם הותירו מאחורה על החוף – יבינו שדבר מה אינו כשורה קרה. "כמה זמן כבר אפשר להפליג בכנרת עם רוח כזו? קיווינו שהם יזעיקו עזרה, אבל אף אחד לא בא. צועקים, צורחים. אתם שומעים את הקול שלי שהוא צרוד, זה מהצעקות. מנסים לקרוא לעזרה, מנסים לנופף, עוד מעט החושך מגיע וכשהחושך מגיע אף אחד לא יראה אותנו, כי הגלים מכסים אותנו. הרוח הייתה גדולה מאוד וממילא גם הגלים היו גבוהים. שעה עוברת, ועוד שעה עוברת ועוד אחת ועוד…ויש לנו שעון ואנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות".
בזמן שעמד לרשותם החליטה החבורה להתחזק בדיבורי אמונה בקב"ה, ומשם גם שאב כל אחד את הכוחות המיוחדים על מנת להחזיק מעמד: "אחד מחזק את השני, כל הזמן דיברנו בינינו ש'אין עוד מלבדו'. הקב"ה הוא הבעל בית על העולם, הוא הראשון והוא האחרון. הוא היה, הוא הווה והוא יהיה, הוא מחייה את החיים, הוא נותן חיים, והוא הכניס אותנו למצב הזה. ברצותו – יחייה אותנו, וברצונו – חס ושלום הפוך. אנחנו האמנו בזה בכל הכוח ובכל העוצמה, וכשמישהו היה מקבל איזה חולשת הדעת מהמצב או איזשהו רפיון – אז היינו שוב פעם מזכירים את סגולתו של ר' חיים מוולוז'ין, שאומר שכל אדם שנמצא באיזו צרה ויכריז ויידע בלבו וישיב אל לבו ש'אין עוד מלבדו' והוא זה שעושה לכל המעשים, והוא זה שיוצר לכל היצורים והוא זה שמחליט לתת חיים או לא לתת חיים ואנחנו בידיו הרחמניות – אז ודאי לו שהוא יינצל. כל הזמן חיזקנו את עצמנו בדבר הזה ש'אין עוד מלבדו', שהקב"ה שם אותנו שם והוא שיוציא אותנו משם. ידענו שמכנרת לא הרבה חזרו מהמצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נכנסנו מתוך מצב של תמימות, חוסר ידיעה וחוסר הבנה מה רמת הסיכון שיש בסירת מפרש ברוחות כאלה. ולמרות שהיה לנו נהג, סקיפר מקצועי ששט בהרבה ימות ויש לו רשיונות – למרות זאת הוא לא הצליח להתגבר על הספינה בגלל הרוחות, אז התהפכנו".
מהשעה ארבע ועד לשעה 1:05 בלילה – שהו החמישה במים מבלי לדעת מה יעלה בגורלם: "כמעט תשע שעות היינו בתוך המים. מים מקפיאים עם גלים חזקים שמטלטלים אותך. אתה מיטלטל בין תקווה לייאוש, לא יודע מה יילד יום, מה יהיה מחר. אתה מתחיל לחשוב על כל מיני דברים – על הילדים, על ההורים, על העתיד. יהיה עתיד או שאין עתיד? אמרנו את כל פסוקי הוידוי, אמרנו שמע ישראל. אמרנו את כל מה שאדם שעומד להיפרד מן העולם הזה, אומר. היה ברור לנו שמכאן אין יציאה. זה מקום שלא שבו ממנו הרבה אנשים. והנה, ברוך השם, בשעה 1:45 בלילה, פתאום אנחנו רואים אור מתקרב אלינו, וזה היה שני אנשים יקרים מרשות הטבע והגנים. הם מתקרבים אלינו. כמה דקות לפני כן, אחד הנערים שהיה איתנו אמר לי: 'אני כבר לא מסוגל. אני מפקיר את עצמי ומה שיהיה יהיה. החזקתי עד עכשיו שמונה-תשע שעות, מה שיהיה – יהיה'. ממש דקה אחרי זה – פתאום הישועה הגיעה. פתאום אנחנו רואים את האור הזה מתקרב…"
הרב בן שושן הוסיף: "המון אנשים הלכו בדרך הזאת, ופשוט לא נמצאו. הגלים גבוהים, לא רואים אותם – אז למה שיראו אותנו? באופן עקרוני לא היינו צריכים לצאת מזה. זה שהקב"ה פתח את עיניהם ונתן להם לראות אותנו – זה כבר נס ופלא בפני עצמו".
צילום זקא