// חוקר פרטי עו"ד אייל סברו
אלעד היה גבר צעיר בשנות העשרים המוקדמות לחייו, בן להורים עשירים מאוד,
כזה שנולד עם כפית של זהב בפה, בעצם כפית של פלטינה. כלום לא היה חסר
לאלעד מיום שהגיח לאויר העולם, בגיל 5 רכב על האופנים הכי יקרות לילדים, בגיל
16 הרכיב את מלכת הכיתה על מושב של הטוסטוס הכי יקר, בגיל 17 ישבה מלכת
הכיתה במושב הסמוך לנהג של ה- B.M.W. ספורט שקיבל ובגיל 21, חודש לאחר
שחרורו מצה"ל התחתן עם אותה מלכת הכיתה, החיים חייכו אליו.
אלעד החל לנהל את העסק הגדול לתיווך של אביו, סניפים בכל הארץ היו לאביו
ולאלעד לא נותר אלא לטייל בין הסניפים ולספור את הכסף בדרך חזרה הביתה.
בבית חיכתה לו מלכת הכיתה, שולי, תימנייה נאה, שבזכות היות אביה מקורב
בעירייה הצליחה להשתחל ללמודים בבית הספר של העשירים בפיתוח ושם הכירה
את נסיך ביה"ס איתו התחתנה בהמשך. השניים חיו חיים יפים, יום אחד הגיע
אלעד לביתו ופגש את שולי משתגלת בלהט במיטתם המשותפת עם נער המשלוחים
של הסופר השכונתי.
הסקנדל היה גדול, אוהו איזה גודל, אביו של אלעד לא הסכים לרגע לסלוח לשולי,
שלא יכלה להרשות לעצמה עו"ד יקר ומצאה עצמה מנהלת מערכת גירושין
מלוכלכת למול עורכי הדין מהשורה הראשונה במדינה כיאה לבנו של מלך
המתווכים.
המלחמה הייתה ארוכה, כעבור שנתיים לערך התגרשו השניים ושולי מצאה עצמה
חותמת על תעודת הגירושין כשהיא ללא גרוש, ממש תפרנית, בית הדין קבע כי
הגיעה לנישואין ללא גרוש, וכך גם תעזוב אותם ובמיוחד לאור העובדה שנתפסה
בקלקלתה. מה רבה היתה עוגמת הנפש שלה, ושולי הבטיחה לנקום.
עברו ימים, שבועות, חודשים, וגם כמה שנים, אלעד התאושש מהמכה, בשכונת
פיתוח כבר הפסיקו לרכל עליו והחיים שבו למסלולם.
אלעד נשאר לחיות בוילה הגדולה שאביו רכש עבורו כשנישא לשולי, מעת לעת
התקיימו במקום מסיבות חשק גדולות כיאה לבני המעמד ואלעד היה מאושר.
להתחתן? אל תדברו עימו על כך, סברו חבריו, אלעד מאושר במצבו.
באחד הימים התיישבה במשרדי גברת מגונדרת, בעלי בוגד בי אמרה, עם נערות
ליווי. לאחר שיחת ייעוץ בת שעה לערך פתחה את ארנקה הנפוח שפכה על שולחני
ערימת שטרות ירוקים, חטפה את החשבונית ונעלמה.
למחרת כשישבתי עם עוקביי על בעלה של המגונדרת, העבודה היתה קלה, בשעות
הצהריים עזב הגבר המבוגר והעשיר (כך נראה לפחות) את משרדו ונסע לוילה
מהודרת בשכונת פיתוח, לאחר שיצא משם כששיערו רטוב ופניו זחוחות ידענו כי
במקום מתנהלת הפעילות ובפעם הבאה שם נתמקד. והפעם הבאה הייתה למחרת,
הגבר המגונדר הגיע שוב, הפעם מיד לאחר שיצא את ביתו, היישר לוילה המהודרת,
אבל לנו היתה בעיה, תריסי הבית היו מוגפים והצילום היה בלתי אפשרי, כששב
למשרדו הייתי כעוס ועצבני, מה יהיה חשבתי לעצמי, איך אצלם בפנים.
ביום שלאחר מכן, והשלישי למעקב שוב הגיע מגונדר לבית המהודר, ושוב הכל נעול
סגור ומוגף, כשיצא ועקבתי אחריו למשרדו, החלטתי לחזור לבית, קצת לרחרח.
הגעתי לוילה ובקלות רבה דילגתי מעל לחומה הגבוהה, ברוב עוונותיי נאלצתי
לשבור איזה תריסון קטן ולהציץ פנימה, הדירה היתה מפוארת מאוד, על שולחן
הסלון היתה מונחת ערכה למין קשה מה שקוראים בשפת היום סאדו, שוט, כיסוי
עיניים, אזיקים, שלפתי את מצלמת הסטילס הקטנה שלי ותעדתי את האביזרים .
הבנתי בדיוק מה הולך בבית, והחלטתי לחשוב יום יומיים לפני שאשוב על יום
מעקב נוסף.
כשהגעתי למשרדי הפתיעה אותי אורית פקידתי , הגיע אליך שליח עם קלטת, אתה
מחכה למשהו? קלטת, אני?! שאלתי, מה פתאום, לקחתי את הקלטת מידיה של
אורית ומיהרתי לחדר הוידיאו. הכנסתי את הקלטת, לחצתי, ועמדתי דומם, נפעם,
בצילום נראה העשיר המבוגר כורע על בירכיו ומקבל מכות בישבן מבחורה עם שיער
ארוך לבושה במדי שוטרת. המבוגר העשיר שלי ליקק את מגפיה, וכשהורידה את
מכנסיה ותחתוניה, ותסלחו לי אבל כרעה מעליו ו… העשיר נהנה וגנח בהנאה.
הייתי בשוק, מי תעד את זה? איך זה הגיע אליי? מי ידע שאני עוקב אחריו?
טלפנתי לטלפון היחיד שהשאירה לי המגונדרת, שאלתי אם פנתה או סיפרה
למישהו על המעקב שמתבצע, זו השיבה בלאו מוחלט ועשתה רושם אמין לחלוטין.
ביקשתי פגישה דחופה עימה ולמחרת בבוקר הקרנתי את הסרט שהיה ברשותי
בפניה תוך שאני מסביר לה את השתלשלות העניינים. המגונדרת עשתה רושם כמי
שאיננה מאמינה לי, והותירה הרושם כמי שחושבת שאני פשוט מספר לה סיפורי
גבורה על יכולת הצילום המופלאה שלי ולמרות שהתעקשתי לא לקבל כסף נוסף
השאירה סכום נכבד על שולחני, ונעלמה.
בלילות שלאחר מכן נדדה שנתי, ניסיתי לחשוב מה קרה פה ולא הצלחתי, פיתחתי
תאוריה משלי, אבל העדפתי לשמור אותה לעצמי.
הימים עברו, וגם השבועות, ציפור קטנה לחשה באוזני כי המגונדרת והמבוגר
העשיר התגרשו, העשיר ויתר על הרבה מנכסיו בשביל לשמור את הקלטת שבה
נראה נהנה מכל טיפה תישאר ברשותו בלבד. העשירה יצאה מלאה ברכוש וכסף.
באחד הימים דפקה על דלת משרדי בחורה צעירה ונאה, תימנייה כמו אישתי,
וכמעט חתיכה כמותה. חשבתי שבאה לייעוץ אבל כשפתחה את פיה, נפתחו גם עיניי
"אלעד היה בעלי, כשגורשתי ללא רכוש נשבעתי לנקום ושנתי נדדה לילות רבים.
ידעתי על ההתפרפרויות של אבא של הבעל שלי לשעבר זה תמיד אהב בחורות
צעירות ומפתות וחשב שבכסף קונים הכל כמו שקנה אותי, ביודעי איזה עיתון אהוב
עליו, זה של מתווכי הדירות, פירסמתי מודעה המציעה שרותי מין לעשירים,
מבוגרים ונאים, כשהשמן העשיר טילפן זיהיתי את קולו בנקל למול עשרות
המטלפנים". לא פחדת שיגלה אותך שאלתי ?! "לא" ענתה שולי, "היה לנו הסכם,
שמיד עם כניסתו יחבוש כיסוי עיניים ורק אתעלל בו בהנאה, חוץ מזה לא דיברתי
ולבשתי פיאה גדולה". איזה אומץ התפעלתי, רגע ואיך ידעת שאני עוקב אחריו?!,
"בבית ששכרתי בשארית כספי התקנתי מצלמות סמויות וחיכיתי למעקב, ידעתי
שהעשירה המטומטמת תקשיב לטלפון האנונימי שלי שסיפר לה על בעלה הדופק
את מזכירתו (כאילו) וחיכיתי לראות מי העוקב.
ראיתי אותך שובר את התריס, מכאן ועד לרכבך, מספרו, וכתובתך, הדרך היתה
קלה". חיברתי את קצוות החוטים שהיו פתוחים ולא יכולתי שלא לחייך, אכן,
הרכב היה רשום על שם וכתובת המשרד, ולא פלא שזו הגיעה אלי, חייכתי לעצמי,
כל הכבוד אמרתי, ומה השגת בזה?!,"מה השגתי?!" כעסה שולי, "המאנייק יצא
מהבית בדיוק כמו שאני יצאתי, עכשיו אנחנו שווים". לחצה את ידי ונעלמה. אכן
מלכת הכיתה חשבתי לעצמי, אכן מלכת הכיתה.
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il