בעלי העסקים הקטנים והבינוניים בשכונת מגדל נאנקים תחת המיתון וחלק גדול מהם נאלץ לסגור את שעריו או לצמצם את היקף הפעילות שלו * יצאנו למסע בין מרפדיות, אטליזים ומתפרות שכבר מזמן הפסיקו לחלום על רווחים משמעותיים ובעיקר עסוקים במשימת הישרדות
ענבר כהן –חג'ג
"למגדל יש היסטוריה ויש לה את הריחות המיוחדים לה-ומי שלא מכבד את עברו אין לו עתיד-והעבר נמצא כאן במגדל". כך טוען גבי ישראלי בעל גלריית לולה.
לא תעשייה תמצאי כאן, לא מסחר, גם השוק הישן לא זוכה כאן לעדנה ולגבי השוק החדש 10 משפחות של ירקנים השתלטו על כל העסק וכל השאר יכולים ללכת הביתה"..
בעלי העסקים הקטנים והבינוניים באזור מגדל חווים בשנים האחרונות מיתון כבד שכמוהו לא ידעו מיום היווסדם. תושבי השכונה ואלו הפוקדים את רחובותיה על בסיס קבוע כבר התרגלו לריטואל העגום של עסק חדש הנפתח בתרועה רמה עם הרבה מאוד תקוות לעתיד טוב יותר ונסגר בסופו של דבר כעבור פרק זמן קצר יחסית בקול ענות חלושה ועם הרבה ייאוש.
"מה הם בדיוק מרוויחים ואיך?"
מזה כעשור שאזור מגדל (המדרחוב בשילוב השוק העירוני הישן והחדש ) לא מספק את הסחורה ועסקים רבים פונים לצמצום העסק או לסגירתו בכלל. הרבה עסקים שהיו בעלי שם כאן במגדל עברו למצב של לשרוד במקום להרוויח. אחד מבעלי העסקים מחווה בידו ואומר: "תסתכלי כאן לידי סגר "פלאפל ישי" 15 שנה היה עובד. גם "כל בו דניאל "שעבד 20 שנה סגר ואפילו המותג "רוני ורינה" ירדו בהתחלה לפעילות של בגדי נשים וחולצות בית ספר בלבד והיום כבר מכרו הכל לחברה חיצונית – כואב הלב"
"אם תיכנסי לשם תמצאי חולצות לבנות מכופתרות לילדים יפיפיות – במבצע של 2 ב – 40 שקל" אומרת לי אליס אלגרישי מנהלת מתפרה במדרחוב "מה הם בדיוק מרוויחים ואיך?"
בתחילת השיחה מספרת אליס שהמצב לא רע דווקא כי מי שצריך תופרת בא אליה גם אם הוא גר מחוץ לעיר ולקראת הכניסה לבתי הספר יש עבודה וכמובן ימי שישי מוקדש לתיקונים של החיילים והחיילות אך ככל שמתקדמת השיחה אני מבינה שלא רק בגלל שעכשיו חורף אין יוצא ואין נכנס אלא שגם העסק שלה חווה ימים לא קלים: "ממילא אין לי מה לעשות בבית, אני פנסיונרית ולהישאר בבית זה רק למות".
אני שואלת מדוע על 2 חנויות ששכנות לה מוצב שלט להשכרה? מה היה כאן?
"זו הקרובה הייתה חנות למכירת פלאפונים ואביזרים נלווים, אך מאז שנשרפה, הבעלים סגרו את המקום כי החליטו שאין טעם להשקעה נוספת לאור המצב במדרחוב וכיום היא להשכרה".
הסתובבתי לצד השני ושאלתי לגבי החנות שמאחורי המתפרה: "זו גם סגרה, הייתה כאן מישהי שמכרה שמלות ערב יפות אבל לא כל כך הצליחה. הצעירות היום קונות כמעט הכול באינטרנט ובנוסף האינטרנט גם פגע בי כי את כל התחפושות שהייתי תופרת לפורים או מתקנת, היום ההורים רוכשים בפרוטות ברשתות החברתיות".
לפני שנפרדנו לשלום – אני קולטת בזווית העין ערימת שקיות עם ביגוד מתוקן שרק מחכה שבעליו יגיע לאוספו: "את רואה" היא אומרת "כל פריט כמה שקלים ובכל זאת זה עומד כאן כבר זמן אנשים לא מגיעים לקחת.. המצב לא משהו".
"מתמודדים עם האתגרים הכי מורכבים"
אכן כל נושא הקנייה ברשתות החברתיות תופס תאוצה וגורם ללא מעט בעלי עסקים כאן בארץ לעשות חשוב מסלול מחדש.
מי שזיהה את הבעייתיות בסוגיה זו הוא המשנה לראש העיר איתי סהר מי שממונה היום בעיריית אשקלון על קידום עסקים בעיר. סהר שבעצמו הגיע מהתחום העסקי ופעיל באשקלון בתחום כבר למעלה מ – 10 שנים בטוח כי השיפור יגיע עם שילוב כוחות וחשיבה אסטרטגית וכמובן תקציבית.
סהר: "הרבה אנשים לא יודעים אבל באשקלון יש תנועה רבה של אנשים שעובדים מחוץ לעיר ולכן חיזוק המגזר העסקי הוא אחד מעמודי התווך ליצירת תעסוקה, חשוב להבין שכלכלה עירונית בלי מגזר עסקי היא לא ברת קיימא. האתגרים שלנו הם ברמה כללית יורד לרמה עירונית ומכאן לרמה אזורית כשכל אזור נצבע בצבע אחר ויזכה לטיפול הראוי לו".
איך לדעתך ייראה אזור מגדל בעוד מספר שנים?
סהר: "תראי, מגדל היא מגדל על יתרונותיה וחסרונותיה. אגב, אחד האזורים שאני הכי אוהב בעיר וכאן אנו בהחלט מתמודדים עם האתגרים הכי מורכבים.
תומר גלאם ראש העיר שלנו גדל במגדל ועדיין אמא שלו מתגוררת באותו בית בו הוא גדל, כך שהוא בהחלט מבין על מה מדובר".
אני מנסה להבין את עמדת גלאם בנושא וסהר משיב: "אני וראש העיר מסכימים על דברים מסוימים ומאידך חלוקים באחרים אבל ככה עובדים. הכוונה היום היא להשקיע במגדל בכלל ובעסקים בפרט, ברמת המקרו מדובר על תקציב אירועים שיתקיימו במדרחוב שאני מנסה להעביר וברמת המיקרו יותר השקעה בטיפול בתשתיות ובטיפוח. יש קשיים אמיתיים על פני השטח מסכם סהר ויש גם הזדמנויות, אני משוכנע שהאתגרים הגדולים יהפכו להזדמנויות גדולות. עובדה היא שאם תיקחי את אזור חוף דלילה תראי שינוי אמיתי, בהחלט הצלחתי להחיות אזור של שממה ופשע לאזור משגשג ומצליח וחזק מבחינה עסקית".
אז נחזור לאזור מגדל ששם הרוב הגדול לא חזק מבחינה עסקית אבל נראה כי חלק מבעלי העסקים העובדה שימי הזוהר העסקיים של המקום הרבה מאחוריהם לא ממש משנה הרבה: חיים אוזן בעל "מרפדיית חיים" אחרי 40 שנה באזור כבר לא מתרגש חי את היום יום ומנסה לתאר את מצב העסקים כמו שמחלקים לילדים עוגה ביום הולדת: "תקחי עוגה ותחלקי אותה לשלושה ילדים כמובן שכל אחד יקבל נתח משמעותי וגדול. תוסיפי עוד 10 ילדים על אותה עוגה, החתיכה תצטמצם משמעותית וכך קרה גם לנו כאן במגדל. בהתחלה היינו לבד – רק אנחנו והמשביר ואז צצו קניונים ועוד קניונים ועוד מרכזי קניות וכולם רוצים חלק מהעוגה אבל לא לכולם נשאר".
תוך כדי השיחה עם חיים הוא מהדק ומרפד עוד כיסוי לכיסא, לקוחה מגיעה לבדיקת צבע לריפוד ומאיצה בחיים שעוד מעט פסח והיא חייבת שהדברים יהיו מוכנים במהרה.
"את רואה" אומר לי חיים "אנשים באים לפה כי מכירים אותי, אני לא בלחץ למרות שכמובן זה לא מה שהיה. תראי מה שקרה לנו – פעם החדש היה יקר ואז באו לכאן לחדש רהיטים כי זה היה זול יחסית. היום בעקבות הייבוא הלא חוקי מהשטחים והייבוא מסין הכול התהפך ומכאן שהעבודה כמובן ירדה, אבל אם אני מסתכל על רחוב העבודה שנמצא מולי מעבר לכביש שם דווקא יש תנועה אולי בגלל המאפיה או המעבר לשוק לא יודע. בהתחלה הייתי ממש בתוך בית אמי וכבר 27 שנה שאני על הכביש ולא יודע אם יש שינוי. אבל עזבי, הכול שטויות באתי מטוניס, הייתי שנים גם בפריז ואני אומר לך בוודאות – אין כמו כאן בארץ ישראל".
"פעם היו מגיעים לכאן אוטובוסים שלמים"
הריחות שדיבר עליהם ישראלי בעל גלריית לולה בתחילת הכתבה לא עזבו אותי והובילו אותי אל הבטן הרכה של השוק העירוני באשקלון. אל המסעדה הטריפוליטאית "המפרום של יודיצ'ה" אותו מנהל הבן ניסים שתוך כדי הכנת טבחה בל סילק שהעלתה מיצי קיבה שהיו רדומים עד כה נידב לי כמה פרטים עגומים על הישרדות העסקים בעיר.
מי אשם במצב אני מנסה להגיע לקצה חוט והוא משיב: "תראי, למרות שבאמת העירייה מאוד משתדלת בזמן האחרון, תקנו ביוב, שוטפים, עשו הדברה על פניו יופי אבל בפנים הכול רקוב. הבעיה היא שצעירים היום מחפשים מקומות גדולים, מקומות חנייה נגישים, אם אנחנו רוצים להמשיך להתקיים – העירייה חייבת לחשוב על מימד נוסף, שונה, מסקרן חווייתי שימשוך לכאן אנשים".
כמו בשוק מחנה יהודה לדוגמא?
"כן, תראי מה הולך שם, אבל זה לא דוגמא כי יש מיליון איש בירושלים מספיק שאחוז אחד יבקר פעם בשבוע, פה יש 200 אלף איש וגם האחוז הזה לא מגיע ויש סיבה".
אני מסתכלת על הסירים הגדולים שמזכירים לי את הסירים של חמותי הטריפוליטאית במושב ויודעת כמה עבודה הושקעה בטבחה הירוקה שאוטוטו מוכנה-לטגן את עלי המנגולד ,למעוך אותו ולהביא אותו למצב של מחית לפחות עניין של שעתיים על הגז ועוד לא דיברתי על העסבנה שקרצה לי אבל מטעמי דיאטה ויתרתי. אני מסתכלת לאחור בקושי אדם אחד בשעת צהרים מנסה לבדוק מה יש היום לאכול.
מי ששכן של ניסים הוא לא אחר מאשר אבא שלו הלא הוא קלוד – אטליז לבשר "שאין אשקלוני שלא מכיר אותו". קלוד שלבוש חלוק לבן נהנה מהשמש החורפית אך לא מהחוסר בתעסוקה: "פעם היו מגיעים לכאן אוטובוסים שלמים מהמושבים בשביל לקנות את הבשר שלי – כי על איכות אני לא מתפשר- היום לא שווה להם. תיכנסי ליינות ביתן ותראי שמוכרים 3 קילו בשר ב – 100 שקל, לי זה עולה יותר. אם אני קונה קילו בשר ב – 35 שקל פלוס מע"מ, פלוס הובלה הגענו ל – 50 שקל. אני לא מצליח להבין איך המערכת עובדת. אני אגיד לך יותר מזה – תעשי שם קניות ואם את רעבה תקני לך קבב או המבורגר ב – 15 שקל. מה קורה פה? אני לא מבין".
אבל אני בטוחה קלוד, ששם לא טעים כמו אצלך
"זה לא מעניין את האנשים העיקר שזה בזול".
עמוד השדרה זקוק לאורתופד
משרד הכלכלה והתעשייה פרסם בשנת 2018 סקר עסקים קטנים ובינוניים ולהלן העובדות:14 אחוזים מהעסקים דיווחו שיש להם חנות אינטרנטית מה שהגדיל את הרווחים. העסקים הקטנים והבינוניים תרמו 60 אחוזים ממקומות העבודה החדשים בשנים האחרונות (בתרגום למספרים 60 אלף משרות) אולם פריון עסקים אלו לא עלה בשנים האחרונות. יחד עם זאת רובם לא סגרו, רובם גם דיווחו על עומס ביורוקרטי ומיסים כחלק מהחסמים העיקריים המשפיעים על פיתוח העסק.
בשנת 2015 יצאה עיריית אשקלון בקמפיין לעידוד העסקים הקטנים בעיר, כשנבחרו כ – 40 עסקים כל פעם ובמשך חודש ימים הופיע שם העסק על שלטי חוצות. בזמנו אמר מ"מ ראש העיר אפי מור כי העסקים הקטנים הם" גלגלי השיניים של הכלכלה המקומית ואחד הגורמים החשובים ביצירת מקומות עבודה בעיר ובפיתוח הכלכלה" כמו כן אמר כי "העסקים הקטנים מהווים את עמוד השדרה של המשק". נראה כי על פי תמונת המצב בפברואר 2019, העסקים הקטנים באזור מגדל זקוקים לאורתופד.
מעיריית אשקלון נמסר: "ראש העיר רואה חשיבות עליונה בקידום רווחתם ובחיזוקם של בעלי העסקים בעיר ומאמין כי הם מנוע הצמיחה התעסוקתי והתעשייתי של העיר אשקלון. על פי מדיניות ראש העיר, הגורמים המקצועיים דנים בדרכים להקל ככל הניתן על העסקים, הן באמצעות הנחות והטבות והן באמצעות כנסי הסברה, מידע וטיפים לניהול נכון. העירייה פועלת בשיתוף מעוף הסוכנות לעסקים קטנים ותמשיך לפעול לטובתכם ולקידומם".