האם הקרבות הפוליטיים יהיו אלו שבסופו של דבר יכריעו אם קבוצת הפועל אשקלון תצליח להעפיל בסיום העונה לליגת העל? נראה כי המלחמה בין תומר גלאם ואיתמר שמעוני מחלחלת גם למגרש הספורטיבי
כתב יוסי נחום
נכון שבחודש האחרון התוצאות של קבוצת הפועל אשקלון הן לא משהו שיש לרוץ ולספר עליו לחבר'ה. לתומי חשבתי שיש לכך סיבה מקצועית ותו לא, אבל ככל שבודקים ומבררים יותר, מגיעים למסקנה שיש סיבה אחרת שמחלחלת לתוך הקבוצה למגרש גם ליכולתה של הקבוצה – תככים פוליטיים – ניהוליים, בהמשך דבריי תבינו.
לפני כחודש וחצי נבחר ראיס חדש-ישן לראשות עיריית אשקלון תומר גלאם. כזכור, העירייה הייתה הבעלים של קבוצת הפועל אשקלון וכבר לפני הבחירות הכניס ראש העיר את איש אמונו פרוספר וקנין כיו"ר בשכר כדי ליצור שליטה מול "אנשי שמעוני", המנכ"ל דרור אלמלם ועוזרו הכל יכול צי'קו מגיה. לאחר הבחירות היה מתח באוויר וכולם ציפו לשינויים פרסונליים בהנהלה, כלומר לעזיבתם של דרור אלמלם וצ'יקו מגיה שהוא חבר בהנהלת ההתאחדות לכדורגל. אבל מתברר שמשפטית המהלך לא אפשרי כי העמותה שאיתה מתנהלת הקבוצה נמצאת תחת הסכם לשלוש עונות דהיינו עד עונת 20/21. פרוספר וקנין ומנכ"לית התנו"ס ביצעו שיחות וקיצצו במשכורות אבל "אנשי שמעוני" עדיין בשטח.
אט אט נוצרו שני מחנות בהנהלה – "אנשי שמעוני" "ואנשי וקנין" – זוהר מאיר מנהל הקבוצה שלומי לוי הדובר ועומרי כהן הסקאוט. החודש היה איחור של שבועיים בתשלום המשכורות ודווקא אנשי וקנין קיבלו אחרונים את שכרם, מוזר משהו. אז כאמור, המצב הניהולי פוליטי מגיע ומשפיע גם על השחקנים. להזכירכם מרבית הסגל של הקבוצה הוא לא מקומי וכולם פה בשביל השכר ולא בגלל ציונות ואהבת הפועל אשקלון. לאחר ההפסד באיכסל נזף פרוספר וקנין בשחקנים על חוסר מוטיבציה ורצון, אני חושב שזה השפיע לרעה ואת התוצאה ראינו מול נצרת עילית. שוב הקבוצה הייתה כבויה וברקע מגיעות שמועות שראש העיר לא יזרים כסף נוסף לקבוצה בינואר ושעד שאנשי שמעוני לא יעזבו הוא מתכוון ליבש את הקבוצה כלכלית כמו שאומרים החבר'ה.
בקיצור כמו שאתם מבינים הפוליטיקה פוגעת בכל חלקה טובה כמו שזה נראה כרגע העונה הזו הולכת לאיבוד ומחשבות על שיבה לליגת על נראות כחלום מתוק ורחוק.
אחרי הפגרה אבד הקסם /יוסי נחום
לאחר היעדרות של שבוע בגלל אבל על מות אבי, אני חוזר לכתוב ולצערי אין לי בשורות טובות גם במישור הספורטיבי – הפועל אשקלון עברה שבוע קשה וספגה שני הפסדים בחמישה ימים 2:0 לאיכסל ו-1:0 לנצרת עילית. כמו שאומר שירו של אריק איינשטיין "הפועל שוב הפסידה ומסכנים האוהדים שאוכלים את הלב…". כן, מאז החזרה מפגרת אשקלון מקרטעת וזה בלשון המעטה 2 נקודות מתוך 12 אפשריות. 360 דקות ללא כיבוש שער עם חלוצים כמו הירש צרויה ומשאלי והשאלה המתבקשת היא מה קורה פה? התשובה ארוכה ומורכבת ולא פשוטה כי בספורט ובכדורגל אין חד משמעי זה לא שייך למדעים המדויקים. הפועל אשקלון לא משחקת כדורגל ראוי לשמו כבר מתחילה העונה למרות הניצחונות וצבירת הנקודות. בואו נודה על המציאות – כדורגל ראוי לשמו לא ראינו.
כתבתי על כך מספר פעמים המאמן שלומי דורה סחט מהסגל שלו את המקסימום, הניצחון מול קטמון 0:2 הייתה נקודת השיא למרות שברור שהוא היה סוג של "גניבה ספורטיבית". אחרי הפגרה "אבד הקסם" הקבוצה לא מצליחה לכבוש, גל צרויה שחזר מפציעה לא משחזר את יכולת הכיבוש שלו והשערים שלו חסרים, שחר הירש בינתיים מאכזב. סיבה נוספת היא הקישור האשקלוני – מרכז השדה חלש ואין פה שחקנים יצירתיים שיכולים ליצור מצבי הבקעה. היריבות למדו את הקבוצה, אשקלון לא מסוגלת לשחק מול משחק מבוקר ועומד ומרבית השערים שלה היו במשחק –מעבר "ובבלאגן" כאשר היריבות משחקות מסודר וסוגרות את המשחק. הפועל אשקלון לא מסוכנת וחסרת רעיונות, החזקת כדור בחלק האחורי בשטחים של 70-60 מטר מרחבת היריב לא נותנת כלום.
אשקלון אירחה את נצרת עילית כאשר לתשי הקבוצות מספר נקודות זהה אולם בסופו של דבר הייתה זו האורחת שיצאה כאשר ידה על העליונה בזכות שער בודד שהכריע את תוצאת המשחק ונכבש כבר בדקה ה -29. נצרת עילית ממוקמת כעת במקום השלישי ואילו אשקלון יורדת עד למקום השישי.
עד לאחרונה החזיקה אשקלון בשורה סטטיסטית נאה של הפסד אחד בלבד אולם לאחר המשחקים האחרונים היא כבר רושמת לחובתה שלושה הפסדים כאשר הפסגה מתרחקת מהישג ידה. למזלה, הצפיפות הרבה בחלק העליון של הטבלה מותירה לה סיכוי תיאורטי להילחם על הכרטיס הנכסף לליגת העל אולם השיפור חייב להיראות בהקדם.