המורה המיתולוגי דוד כהן נפטר השבוע בגיל 88, כהן שלימד שנים רבות ערבית בבית הספר תגר שהפך עם השנים לבית הספר 'אורט הנרי רונסון', הפך לאגדה עוד בחייו. המורה שעלה ממרוקו בגיל 34 השפיע על אלפי תלמידים שחלקו לו יראת כבוד והעריצו אותו בעת ובעונה אחת * מנהלת החטיבה: "מאחורי הקשיחות הסתתר לב ענק, לב זהב, אוהב אדם ותלמיד"
אחד המשפטים בהם מרבים להשתמש כאשר מאבדים אדם גדול הוא 'הולך ופוחת הדור' הכוונה כמובן היא שסוג האנשים מסוג של הנפטר הולך ונעלם. רוצה לומר יהיה קשה להשלים את החלל שהותיר אותו אדם. לעיתים אותו משפט כמו רבים אחרים בתיאורים של אנשים שהיו ואינם עוד נאמר בהגזמה – לא במקרה של דוד כהן שנפטר והותיר אחריו מורשת מפוארת וסיפור גבורה אצילי שאולי אף מאגד בתוכו חתיכה מהיסטוריה של עם שלם. היסטוריה של אלו שעלו לארץ, נטמעו בה, השתלבו והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. לשמחתם של תלמידים רבים, הם זכו ללמוד מאותו מורה שנולד במרוקו שבה גם התחנך, ובה למד את לימודי הערבית. השילוב של מי שידע ערבית כשפת אם, וגם למד באקדמיה את לימודי הערבית היה מדהים – על כך יעידו תלמידיו, שזכו ללמוד מהטוב ביותר את השפה.
בבית הספר "אורט הנרי רונסון' קיבלו השבוע בצער רב את הבשורה המרה על מותו של המורה המיתולוגי, מודעת אבל נתלתה בבית הספר ולא בכדי, כבר לפני כשלוש שנים החליט צוות בית הספר להעניק לו את הכבוד הראוי לו.
מזה שש שנים מתקיים במוסד החינוכי פרויקט 'סיפורי עירי', במסגרת הפרויקט בוחר צוות בית הספר בשילוב הרשות המקומית, דמויות שראויות לכבוד, כאלו שסיפור חייהם מסופר בנשימה אחת עם סיפור חייה של העיר אשקלון, וכאלו שהשפיעו ישירות על ההיסטוריה שלה. אם יש מישהו שניתן לומר עליו כי הוא ראוי להגדרה המכובדת, הרי זהו המורה דוד כהן. במסגרת הפרויקט מראיינים תלמידים את אותן דמויות וסיפורן מאוגד בחוברת מיוחדת המחולקת להם בטקס מיוחד אליו מגיעים נציגים מהעירייה ובני משפחה. בשנת 2015 קיבל כהן את הכבוד בפרויקט, באותה שנה קיבל גם את תואר יקיר העיר אשקלון.
תלמידים רבים חבים לו את הצלחתם ביחידות המודיעין הסודיות ביותר של צה"ל, הודות לערבית המושלמת שבפיהם, אותה רכשו בשיעורי הערבית שלו, אותם החל להעביר בשנת 1973 במשך כ– 20 שנה בבית הספר, אותם שיעורים הותירו רושם עז על התלמידים בהם, ואולי לא פחות חשוב מכך, תרמו תרומה משמעותית למיתוגו של בית הספר 'אורט הנרי רונסון' ויותר חשוב לעיר אשקלון כולה. כהן אף קיבל פרס מפעל חיים ממשרד החינוך על פועלו בתחום הוראת השפה הערבית, לאחר פרישתו מהוראה.
ביניים: "שילוב של מורה ואבא"
מי שזכתה ולמדה אצלו הייתה רחל רביבו, שסגרה מעגל ולימדה יחד איתו את השפה הערבית בבית הספר 'אורט הנרי רונסון' במשך 25 שנה. רביבו הייתה קרובה במיוחד לכהן, ומטבע הדברים מיהרה לנחם את משפחתו במהלך ימי השבעה בשבוע האחרון. "דוד היה המורה בה' הידיעה, הוא היה דמות ומופת לתשוקה להוראה למוסר עבודה גבוה וסמל לחיקוי ולהערצה", סיפרה השבוע רביבו . "דוד היקר לימד אותי ערבית, הוא הטמיע בנו את האהבה לשפה, לדקויות שבה והיה קנאי לה. הוא דרש שנדע אותה בצורתה המדויקת, ולשם כך דרש
מאתנו להגות את האותיות כנדרש שחלילה לא נחליף מילה במילה, שנטעים כל הברה בנגינתה הקצרה או הארוכה, שוב ושוב ולא נוותר".
איזה מורה הוא היה?
"דרכו הייתה דרך של סדר משמעת, סדר וניקיון ועבודה קשה, אין דרך אחרת ללמוד שפה. הוא אכן העמיד תלמידים הרבה. רבים מתלמידיו בני דורי, פנו למקצועות הדורשים את ידיעת השפה בהוראה, בכל בית ספר תיכון באשקלון יש מורה לערבית שהייתה תלמידתו. יתירה מכך המפקחת המרכזית להוראת הערבית, סיגלית שושן היא אחת מהנפשות הרבות שנקשרו באיש ובשפה. יתירה מזו רבים מבוגריו השתלבו ביחידת המודיעין 8200 בזכות השליטה שלהם בערבית".
מה גרם לך לרצות לעסוק בהוראת השפה הערבית?
"דמותו של דוד ז"ל, שהיה שילוב של מורה ואבא, חדרה ללבי וכבר בכיתה ט' בזכותו החלטתי שאני רוצה ללמד ערבית . מאז עברו 40 שנה, זכיתי לעבוד יחד איתו ולהורות את הערבית בליווי צמוד, בכל פעם התגאה שאני התלמידה שלו. רבים מאתנו חבים לו תודה עמוקה שכן הוא באהבתו למקצוע למעשה ניתב את השביל שבו יזרמו חיינו, זכרונו ילווה אותנו תמיד".
"דוד כהן היה מורה מיתולוגי שנערץ על ידי תלמידים רבים במהלך השנים בהם לימד, הוא היה המומחה לערבית". סיפרה השבוע אורה גול מנהלת בית הספר 'אורט הנרי רונסון', "מעבר לידיעת השפה הערבית על בוריה, דוד היה מורה מסור קפדן ונאמן לעצמו ולמקצוע ההוראה, היה לו את הכישרון לגרום לתלמידים לאהוב את השפה הערבית ולרצות ללמוד אותה".
המורה דוד כהן לא היה נחשב כמורה קל, היום אולי היה מוגדר כמורה קשוח במיוחד. יחד עם זאת, סוד קסמו היה הדאגה והאהבה שלו לתלמידים לצד אותה קשיחות. תלמידים רבים מעידים, כי היו אוהבים במיוחד את שיעורי הערבית. דוגמא טובה הממחישה זאת היא העובדה שבמקרים רבים לאחר שביתות ארוכות שהתנהלו ובהן לא התקיימו לימודים, מיד כשהודיעו שהסתיימה השביתה, היו מתייצבים תלמידיו לשיעור בשעת אפס. למרות השעה המוקדמת, הם לא היו מוכנים לוותר על שיעור עם המורה האגדי.
"הייתה לו מצד אחד קשיחות אדירה , אבל הערכנו אותו מאוד כי ידענו שמאחורי הקשיחות הסתתר לב ענק, לב זהב, אוהב אדם ותלמיד", תיארה את המורה האהוב השבוע מנהלת חטיבת הביניים של בית הספר 'אורט הנרי רונסון' שרון אטלן, שזכתה ללמוד ערבית אצל המורה המסור והמוערך בין השנים 1983-7. "הוא דרש משמעת וכבוד, אבל לא רק כבוד אליו, אלא כבוד למוסד החינוכי הוא רצה לייצר אליטות, אזרחים שהם מועילים ותורמים לחברה. לדעתי זו הייתה האג'נדה שלו. אגב כל תלמיד של דוד כהן שתפגוש ותבקש ממנו לשיר את השיר ליס סדיכ מוסא( יש לי חבר בשם מוסא) הוא ידקלם לך בעל פה את כל הטקסט". על אמירה כזו לא יכולנו שלא להגיב, ואטלן אכן לא התבלבלה ושרה בצורה מרשימה בערבית רהוטה את הטקסט.
התלמידים אהבו לתת לו כבוד?
"בוודאי, והוא הרוויח זאת היושר. מעולם לא קראנו לו בשמו הפרטי, מה שלא תמיד קרה אצל מורים אחרים. מדובר במורה שהשפיע על אלפי תלמידים ועשה לנו שם טוב לאשקלון. היה ידוע שמי שלומד אצל דוד הוא פוטנציאל ליחידות המודיעין המיוחדות. כתלמידים ידענו את זה לכן הערכנו אותו מאוד. מצד אחד רעדנו ממנו, את צבע העיניים שלו לא ידעתי, פחדתי להסתכל לו בעיניים. הייתה לו הופעה מוקפדת ומכבדת את היותו מורה, הוא תמיד היה בא עם חולצות מכופתרות, מעולם לא ראית אותו במכנסי גי'נס. אין ספק שמדובר בדמות מיתולוגית, הוא יחסר לנו, אבל זכרו יהיה חרוט בלבנו לעד".