בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון חייב לאחרונה בעלים של חברה לשירותי לימוזינה לשלם לאביה של נערה מאשקלון סכום של 1,500 שקלים לאחר שעיכב את הגעתה לנשף סיום התיכון * טענותיו של הנתבע לפיהן הנשף הועבר ברגע האחרון לקיסריה נדחו כמו גם הטענות לפיהן אוים על ידי התובע: "התנהלותו של הנתבע גרמה עוגמת נפש לנערים ולנערות"
בכתב התביעה טוען התובע כי הזמין שירותי "לימוזינה" מאת הנתבע לצורך הסעת עשרה נערים ונערות לנשף סיום תיכון אשר נערך ביום 8.7.2018, וזאת תמורת הסך של 1,600 ₪.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנתבע גבה סכום נוסף של 900 ₪ ואף איחר בהגעה למקום האיסוף וביציאה לנשף, כך שהנערים והנערות הגיעו באיחור ניכר לנשף הסיום. הוא ביקש לחייב הנתבע בפיצוי בסך של 5,075 ₪.
הנתבע, מנגד, טוען בכתב ההגנה כי הלימוזינה הוזמנה לצורך איסוף מאשקלון לאולם האירועים "הרמוניה בגן" אלא שבאותו היום נמסר לו כי נקום הנשף הוזז לקיסריה- מרחק של 128 ק"מ. על כן, בהתאם למצוין בטופס ההזמנה גבה סכום נוסף של 300 ₪ לשעה. והחברה אף נאלצה לבצע שינויים בהזמנות נוספות שנעשו לאותו ערב.
עוד טען הנתבע כי הזמן שסוכם להגעת הלימוזינה היה בשעה 22:30 ואכן עמד בזמנים. אלא, שלגרסתו, כאשר הגיע למקום האיסוף התובע איים עליו וניסה להכותו, ולכן, מתוך חשש לשלומו החליט הנתבע כי "מוותר על הכספים" ואף פנה למשטרה ורק לאחר שנמסר לו ע"י השוטר שהגיע למקום כי יכול לנסוע בבטחה, יצא לכיוון הנשף.
בפסק הדין ציינה השופטת: "מאשר הובא בפני, אין חולק כי מקום הנשף "הוזז" ביום האירוע. המיקום המקורי היה באולמי "הרמוניה בגן" שבצומת כנות והועבר לאולמי שמיים וארץ שבעמק חפר. המרחק מאשקלון ל"הרמוניה בגן" עפ"י בדיקה ב"ווייז" הינו כ-31 ק"מ וזמן הנסיעה מוערך בכ-33 דקות ואילו המרחק לאולמי "שמיים וארץ" שבעמק חפר הינו כ-100 ק"מ וזמן הנסיעה מוערך בכ- 123 דקות. אכן על גבי ההזמנה צוין כי על המזמין לשלם סך של 300 ₪ לשעה עבור תוספת. אך בשים לב כי המדובר בתוספת של כשעה לכל כיוון, היה על הנתבע, עפ"י טופס ההזמנה, להוסיף למחיר ההזמנה סך של 600 ₪ ולא סכום של 900 ₪.
זאת ועוד, הנתבע טען בכתב ההגנה כי הגיע למקום האיסוף בשעה 22:30 כפי שסוכם. התובע, מאידך, הגיש צילומי הודעות וואטסאפ מיום 29.5.2018 מהם עולה כי הלימוזינה הוזמנה לשעה 21:45. אכן, כטענת הנתבע, יש בשינוי מקום הארוע ברגע האחרון כדי לשבש את שעת היציאה, אך מתמליל שיחה בין בתו של התובע ובין הנתבע, שצירף הנתבע עצמו לתיק בית המשפט, עולה כי היא הפצירה בנתבע כי הלימוזינה תגיע בשעה 22:00, אך לאחר שהנתבע הסביר כי יתקשה להגיע בשעה האמורה, סוכם כי הלימוזינה תגיע בין השעות 22:15-22:30. יוער כי היא אף נשמעה בשיחה מבקשת מהנתבע "שלא נגיע בשתיים עשרה", שכן נראה כי היה חשוב לה שלא יאחרו לנשף".
בתו של התובע במהלך עדותה, הציגה סרטון שצולם בשעה 22:51, בו הלימוזינה נראית במקום האיסוף בהיכל הספורט באשקלון וטרם יצאה לכיוון הנשף. התובע אף הוא הציג סרטון בפני שצולם בשעה 23:00, ממנו עולה כי הלימוזינה עדיין לא יצאה לכיוון הנשף.
בתו של התובע העידה כי הגיעו לנשף באיחור ניכר, לאחר השעה 24:00, כאשר הסתיימה קבלת הפנים (לרבות הכיבוד והשתייה ) וכן החל "טקס פרס האוסקר", שהינו חלק חשוב עבור בוגרי התיכון.
בית המשפט מצא כי אכן הנתבע איחר הן בהגעתו למקום האיסוף והן ביציאה לכיוון הנשף.
איומים או דיבור לא יפה?
בית המשפט נדרש גם לטענותיו של הנתבע לפיהן התובע איים עליו: "להלן אדרש לטענות הנתבע בדבר התנהגותו של התובע כלפיו. ראשית, חרף האמור בכתב ההגנה כי התובע ניסה להכות בנתבע ולפגוע בו, בדיונים בפני לא שב הנתבע על טענתו זו, אלא רק ציין כי התובע איים עליו, תוך, שלכאורה, משמיע לידו שיחות טלפון מאיימות עם צדדים שלישיים ואף התריס בפניו כי "עוד ניפגש".
הנתבע השמיע הקלטה של שיחה שקיים עם מוקד 100 במשטרה באותו ערב, בה נשמע הנתבע שואל את המוקדנית במוקד 100 באם באמרה "עוד ניפגש" יש משום איום. מהשיחה עולה כי למוקדנית לא הייתה תשובה חד משמעית. בכל מקרה, ניידת, לבקשת הנתבע, התייצבה במקום האיסוף. בתו של הנתבע העידה כי הנתבע "הוציא אותנו מהלימוזינה" וכי כל שהם רצו היה להגיע לנשף. באשר לטענות הנתבע כי אביה איים על הנתבע, השיבה כי כל שמסר אביה לנתבע היה שייפגשו בבית המשפט. יוער כי תמוה בפני בית המשפט שהנתבע לא צירף תמלילי שיחות טלפון שהתנהלו בינו ובין התובע, בהן, לטענתו, התובע דיבר אליו "לא יפה", אך, מנגד, צירף תמלילי שיחות טלפון שהתנהלו בינו ובין בתו. מאשר הובא בפני ומהעדויות שנשמעו לא מצאתי כי יש בדבריו של התובע באמרו "עוד ניפגש" משום איום.
כך או כך, לא מצאתי צידוק להתנהלותו של הנתבע, אשר לא זו בלבד שאיחר למקום האיסוף, אף עיכב היציאה לכיוון הנשף עיכוב ניכר".
עוד נאמר בפסק הדין: "ככל שהנתבע סבר שהתובע "מאיים עליו", היה עליו לנקוט באמצעים שונים בעניין זה, אך לא היה מקום לפגוע בנערים ובנערות, אשר ביקשו להגיע בזמן לאירוע כה חשוב בחייהם כבוגרים. התנהלותו זו של הנתבע גרמה לעוגמת נפש לנערים ולנערות, אשר הגיעו באיחור ניכר לאירוע המיוחד, אשר לו התארגנו והתכוננו זמן כה רב. (לרבות, איפור, תסרוקות, לבוש וכיוצב'). יחד עם זאת, ברור לבית המשפט כי המדובר בנזק שלא ניתן לכמתו בכסף. בשים לב כי יתר הנערים/נערות ו/או הוריהם אינם צד להליך, לא ניתן לפסוק פיצוי עבורם".
בסופו של דבר החליטה הרשמת להורות על השבת חלקו של התובע בתשלום עבור הזמנת הלימוזינה, בסך של 250 ₪. כמו כן, לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה בשל התנהלותו כאמור בסך של 750 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום של 1,000 שקלים לתובע וכן הוצאות משפט בסך 500 שקלים נוספים.