אביבה הגיעה אלי בתקופה הכי קשה בחייה לטענתה. היא בת 50 נשואה לאריק מעל 25 שנה ויש לה סיפור אהבה כבר 5 שנים עם דורון. בעלה כבר שנתיים מודע לכך שיש לה אהבה לגבר אחר. האמון ביחסים הופר, אריק שבור וחלש. הזוגיות בניהם מתה. אבל הוא לא מוכן להתגרש. הוא מפחד לחיות בלעדיה. היא לעומתו רוצה לעזוב את הבית ולחבור לאהבת חייה לדורון. אבל כשהעלתה בשיחה את רצונה ללכת אריק התרסק, בכה ואיים שיעשה סוף לחייו. אין לו חיים בלעדיה. הוא בוכה ושבור ומתחנן שלא תלך.
אביבה מספרת לי שאין לה רצון להישאר עם בעלה. היא לא אוהבת אותו, לא רוצה להיות במחיצתו ועל סקס אין מה לדבר.. היא מרגישה שלשכב איתו זה עונש, עינוי. אז גם סקס כבר אין. אבל היא לא יכולה לעזוב. היא מפחדת שהוא יישבר, יכנס לדיכאון קשה ואפילו יזיק לעצמו וכל חייה זה יהיה על מצפונה.
אני חיה בסיוט היא אומרת. הימים עוברים ובכל פעם שאני מנסה לדבר על גט הוא מתחנן, בוכה ומבטיח שיעשה הכל על מנת להחזיר את אהבתי אליו. הוא באמת משתדל לעשות הכל ומתחנף אלי כל העת. זה דוחה אותי היא אומרת. הוא מתרפק וכל כך תלוי בי , אני ממש נגעלת. אני יודעת שאני ייצרתי את התלות שלו בי בכך שכל חיינו המשותפים עשיתי הכל בשבילו מא עד ת. סירסתי אותו ומלכדתי את עצמי אליו ולמשפחה. לא תיארתי לעצמי שיבוא יום וארצה ללכת. אני נשארת מתוך רחמים. אני מפנטזת שאריק ימצא אהבה ויהיה מאושר ויעזוב הוא, ביוזמתו. זה המצב האופטימלי בשבילי. אני מתפללת וממתינה כל יום ליום שאלך מהבית לאהוב ליבי. אני רוצה לממש את אהבתינו. אהוב שלי מחכה לי כבר שנים שאבוא לחיות איתו. בינתיים אני עוברת ימי דיכאון. אין לי חשק לכלום. גם סבלנות לבני המשפחה כבר אין לי. הכל עצוב ואפור. אני זקוקה לעזרה!!
אביבה נראית עיייפה, מותשת. השיער מאפיר ופניה נפולות ורזות. ואכן זו סיטואציה לא פשוטה. אך בראשית דברי אתייחס קודם כל לאריק, למרות שלא הוא הפונה לעזרה. אריק נמצא במצב הכי נורא שאדם יכול להביא את עצמו. תחתית המדרגה, בביב, הוא בפניקה. בחרדה קיומית וחוסר אהבה עצמית. הוא חייב (בשבילו עצמו) להתחזק ולקום על רגליו. זה לא קורה ביום אחד ובד"כ זה תהליך שמלווה באנשי מקצוע, אך רצוי לו לזוז ולהציל את חייו. לקחת אחריות על החיים שלו ולעולם לעולם לעולם לא להישאר כ"פרסונה נון גרטה" (אישיות בלתי רצויה) זה בדיוק המקום שמוריד אותו עוד ועוד למטה. לאשתו יש אהבה עזה לגבר אחר!!!! והיא רוצה ללכת. זה המקום לשחרר את עצמך ולהבין שבלעדיה החיים יהיו טובים יותר. אהבה אי אפשר לסחוט, וגם לא להתחנן לפירור. אם אין לה אהבה אליך היא ודאי לא תאהב אותך בכוח ובלחץ.. ההיפך הוא הנכון… היא רק תאהב פחות.
ואת אביבה. את נמצאת כבר עמוק בתהליך. גם לך יש תהליך הבשלה. אין לי ספק שאתם בישורת האחרונה לפני פירוק. גם לך קשה ללכת. גם לך יש את הפחדים הטבעיים שיש לכל אדם בסיטואציות קצה כגון אלה. ואריק הוא איש שחשוב לך. את אמנם לא אוהבת אותו אהבה רומנטית אך יש לך איתו סיפור חיים שלא פשוט לזרוק לפח. הוא איתך שנים וגם אב ילדיך, לא סתם מישהו.
סגלי לעצמך דו שיח פנימי כנה ודעי שאת שם לא מתוך רחמים. אף אחד לא נשאר לאורך זמן רק מרחמים. אבל אנחנו בני האדם אוהבים לספר לעצמינו סיפורי גבורה. רחמים זה רק עטיפה יפה והירואית שעוטפת את הפחדים שלך. ברור לי שתלכי לדרכך בקרוב. ואני חושבת שמגיע לך ולכל אדם לחיות את חייו על פי צו ליבו. אבוי לזה שישאר נשוי עם כמיהה ללכת וירגיש כלוא. אדם הוא קודם כל לעצמו. כרגע את נשארת כי קשה לך להיות בתפקיד האיש הרע בסיפור ולספוג ביקורת קשה מכל סובבייך.. קשה לך מצפונית ועוד לא השתחררת מהפחדים והמחשבות על החיים שאחרי. את מבינה שבעלך מפעיל עליך (לא במודע) מניפולציות רגשיות שמעכבות אותך, הוא לוחץ לך על כפתורי המוסר והמצפון ומוציא את התותחים הכבדים שלו. אבל מניסיוני אומר לך, שהאבק קצת ישקע ובעלך קצת יירגע תגיעו להבנה שזה נגמר ואולי מעז יצא מתוק….. אדם בסופו של דבר קרוב אצל עצמו!