עבריין רכוש אשקלוני הבחין ברכב עם מפתח סמוך לבית קפה מוכר בעיר והחליט לגנוב אותו בשעה שהבעלים נמצא בתוך בית העסק * בעליו של הרכב ניסה למנוע מהעבריין להימלט עם הרכב ואחז בדלת הרכב אולם הוטח לכביש ואיבד את שתי שיניו הקדמיות * לאחרונה ניתן גזר הדין בעניינו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו נקבע עונשו והסכום אותו ישלם כפיצוי
כאשר תושב אשקלון יצא לרגע מרכבו והשאיר אותו מונע, הוא לא תיאר לעצמו שהוא ימצא את עצמו במרדף חסר סיכוי שיוביל לפגיעה גופנית קשה: מגזר הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע עולה כי בחודש ספטמבר האחרון בשעת בוקר מוקדמת הנאשם הגיע ברכבו לבית קפה מסוים באשקלון, עצר בסמוך ויצא מהרכב כדי לקנות לעצמו קפה וסיגריות. בצאתו מהרכב, כיבה את המנוע, סגר את הרכב אך לא נעל אותו, והשאיר את מפתח הרכב בתוך מתג ההנעה. בעת שהיה בגבו אל הרכב, הגיע הנאשם, פתח את דלת הרכב והתיישב במושב הנהג על מנת לגנוב את הרכב. המוכר בבית הקפה הבחין במעשה הנאשם והתריע על כך בפני המתלונן. המתלונן רץ מיד לעבר הרכב, זיהה את הנאשם המוכר לו משכונת מגוריו, וצעק לעברו שיעזוב את רכב. הנאשם לא שעה לבקשת המתלונן, הניע את הרכב ונסע במהירות מהמקום כשדלת הנהג פתוחה והמתלונן עומד בסמוך לה. כתוצאה ממעשה הנאשם המתלונן נחבט מדלת הנהג, נזרק קדימה ונחת על הכביש כשפניו מוטחות באספלט. הנאשם המשיך בנסיעה פראית ונהג ברכב כברת דרך מסוימת, עצר את הרכב ונמלט כשהוא מותיר את הרכב ברחוב. כתוצאה מנפילת המתלונן, נשברו שתי שיניו הקדמיות, והוא סבל מדימום בלוע ומכאב בפניו. הוא פונה לבית החולים ושוחרר באותו היום.
על יסוד הודאתו הנאשם הורשע בעבירות של גניבת רכב, חבלה חמורה ונהיגת רכב ללא רישיון נהיגה.
ב"כ המאשימה עמד על הערכים החברתיים שנפגעו בעבירות שביצע הנאשם ועל חומרת הפגיעה בהם. הוא טען שעבירת גניבת הרכב הוכרה בפסיקה כ"מכת מדינה" הגורמת לפגיעה כלכלית קשה הן לפרט והן לציבור, ושמדיניות הענישה לגביה מחמירה. והדגיש את הצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאליים. עוד הוא ציין כי הנאשם לא שעה לבקשת המתלונן לעזוב את הרכב, ושתוך כדי נסיעתו הפראית המתלונן נפגע מהרכב והוטח אל הכביש וכי הנאשם נהג ברכב מבלי שיש ברשותו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח. הפנה לפסיקה. הוא עתר לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל.
באשר לעונש הראוי לנאשם, ציין את העובדה שהנאשם נטל אחריות, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וחסך זמן שיפוטי, ומאידך את עברו הפלילי של הנאשם, הכולל 26 רישומים בעבירות אלימות, רכוש, עבירות כלפי שוטרים ועובדי ציבור, הפרת הוראה חוקית, סמים ועוד, ואת העובדה כי את העבירה בתיק זה הנאשם ביצע בעוד תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי מתיק פלילי אחר של בית משפט השלום בבאר שבע.
מנגד, ב"כ הנאשם ציין כי אמנם הנאשם הוא בעל עבר פלילי שריצה עונשי מאסר קודמים, אולם רוב העבירות שביצע קשורות לשימוש בסמים וגם היום הוא משתמש בסמים. טען כי הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון ולקח אחריות מלאה על מעשיו וכי הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר עונשי משום שהמאשימה התנתה את ההסדר בתשלום פיצוי מוסכם מראש, ולנאשם אין יכולת כלכלית לעמוד בכך, וטען כי מדיניות כזו מפלה ואינה הוגנת. אשר לעבירה, הדגיש כי הנאשם אכן גנב את רכבו של המתלונן אך בשלב מסוים עזב את הרכב, ומוסכם על הצדדים שהרכב הוחזר למתלונן כעבור כמה שעות מבלי שנגרם לרכב נזק כלשהו. עוד טען, כי הנאשם לא ניסה לדרוס את המתלונן, אלא המתלונן הוא זה שקפץ על הרכב. וכי בסופו של דבר המתלונן שוחרר מבית חולים בו ביום. הוא הוסיף כי העבירות בהן הורשע הנאשם מצויות בסמכות בית משפט שלום, וטען כי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המאשימה אינה רלוונטית לענייננו ומתייחסת לנסיבות חמורות בהרבה. טען כי במספר רב של תיקי גניבת רכב נקבעים מתחמי ענישה של עבודות שירות. וטען כי בנסיבות ענייננו, ובהתחשב במצבו הנפשי של הנאשם, בלקיחת האחריות על המעשים, בחיסכון בזמן שיפוטי, בחבלה הקלה שנגרמה למתלונן ובהשבת הרכב תוך זמן קצר. לדבריו יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, העצור מיום האירוע. הנאשם עצמו הביע צער על מעשיו.
המקרה היה עלול להסתיים במוות
סגן נשיא בית המשפט המחוזי השופט אליהו ביתן קבע בגזר הדין: "הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות כאן הם בין היתר, שמירת החיים והגוף, הזכות לקניין, הזכות לכבוד, והזכות לביטחון ושלווה. בהתחשב בנסיבות גניבת הרכב, בנסיבות הפגיעה במתלונן ובאופי הפגיעה שנגרמה למתלונן, יש לקבוע שמידת הפגיעה בערכים החברתיים האמורים הינה ברמה בינונית. גניבת רכבו של המתלונן לא תוכננה מראש. הרכב עמד לא נעול כשהמפתח במתג ההנעה, והנאשם ניצל את המצב ופעל כפי שפעל. וגם הפגיעה במתלונן לא תוכננה, ואולם, הנאשם היה מודע להימצאות המתלונן בקרבת הרכב ובכל זאת הוא נסע מהמקום בצורה שסיכנה את המתלונן ואף גרמה לפגיעה פיזית בו. הנאשם ביצע את העבירה בעצמו, לבדו.
אשר לנזק שנגרם – כאמור, המתלונן נחבל מדלת הרכב, גופו נזרק קדימה והוא נחת על הכביש כשפניו מוטחות באספלט. שתי שיניו הקדמיות נשברו והוא סבל מדימום בלוע ומכאב בפניו. ויש להניח שהוא חווה פחד ועלבון ונגרמה לו עגמת נפש. באשר לרכב, הוא הוחזר למתלונן מיד לאחר האירוע, ללא נזק. הנזק שיכל להיגרם ממעשי הנאשם חמור ביותר. מנגנון פגיעה כפי שהיה כאן – היזרקות הגוף כתוצאה מפגיעת רכב הנוסע בתנופה חזקה ונחיתה עם הפנים על הכביש – עלול לגרום לחבלת ראש קשה ואפילו למוות. הנאשם נהג ללא רישיון והוא עלול היה לפגוע במשתמשי הדרך וברכוש".
עוד נאמר בגזר הדין: "לנאשם עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות, רכוש- כולל פריצה לכלי רכב וגניבה מהם, עבירות כלפי שוטרים ועובדי ציבור, הפרת הוראה חוקית, סמים ועוד, והוא ריצה עונשי מאסר. בהתחשב בעברו הפלילי של הנאשם, בגילו המבוגר יחסית בהשוואה לגילאים הרגילים של הנאשמים המבצעים עבירות של גניבת רכב, ובעובדה כי הוא ביצע את המעשים מבלי להירתע למרות שהמתלונן ראה אותו וזיהה אותו וכאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי נראה לי כי קיים חשש שהנאשם ישוב ויבצע עבירות דומות ויש צורך בהרתעתו מכך.
הקלות היחסית של ביצוע עבירת גניבת רכב, הקושי לאתר את גנבי הרכב ואת הרכבים שנגנבו; הנזק הישיר שנגרם מגניבת רכב והנזק הכלכלי הרחב שנגרם לציבור; מעלה את הצורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות אלה. אל מול מרכיבי החומרה שהוזכרו, ניצבים נתוני הנאשם ובהם גילו, נסיבותיו האישיות, ומצבו הנפשי – אין חולק כי במהלך מעצרו הוא אושפז ושהה במב"ן – הגורמים לכך שקושי המאסר עבור הנאשם יהיה גדול מהרגיל. וכן, הודאת הנאשם, ייתור הצורך בהעדת העדים ובמיוחד המתלונן, החיסכון בזמן שיפוט ובתשומות הכרוכות בניהול המשפט עד תום, ולקיחת האחריות על מעשיו".
סוף דבר בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, עונש של חצי שנת מאסר על תנאי שיופעל במידה והנאשם יעבור עבירת אלימות במשך שלוש שנים. בנוסף חויב הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 שקלים.