לזכרה של המנהלת האהובה

לאחרונה נחנך חדר הנצחה לזכרה של מנהלת בית ספר נאות אשקלון לשעבר עליזה מימון ז"ל שהחינוך והדאגה לתלמידים היו נר לרגליה * חתנה הרב אלירן אוחנה: " שמחים להעביר את המשך החזון החינוכי שלה לילדים החלשים, שסובלים מליקויי הלמידה וזקוקים לתגבור"

מנציחים את אשת החינוך: לפני כשנתיים הלכה לעולמה עליזה מימון ז"ל ששימשה כמנהלת בית ספר "נאות אשקלון" במשך כ -13 שנים. היא הייתה אשת חינוך ותיקה ומוערכת שבסך הכל זכתה לחנך את ילדי אשקלון במשך 34 שנים. כעת, בני משפחתה מגשימים את חזונה לדאוג לתלמידים החלשים ודאגו להקמת חדר הנצחה לזכרה בתלמוד תורה "מעיין חיים ושלום" בשכונת נאות אשקלון סמוך לבית הספר אותו ניהלה.
בעלה המסור ואוהב אליהו מימון רצה להגשים חלום של אשתו המנוחה ולהמשיך את המורשת שלה בדרך החינוך והגשמת חלומו של כל ילד וילד, לשם כך הוא אזר כוחות וביחד עם בתו קרן אוחנה ובשיתוף עם מנהל התלמוד תורה הרב יהושע עמרם הם בנו חדר הנצחה מפואר. החדר עצמו יהווה חוויה רוחנית וגשמית לתלמידים כאשר נמצאים בו כמה עמדות של פעילות חברתית לילדים: ספרייה ענקית עם המון ספרים שיעניקו ידע ועשירות לילדים, כמו כן יש עמדה של "שמע" שבו הילדים יכולים לשמוע סיפורי חז"ל ומעשיות על דרך ארץ, עמדה של "במה" שהרעיון שלה הוא לתת לילד את האפשרות לעמוד ולבטא את עצמו מול קהל, וכמובן שולחנות שעליהם התלמידים יכתבו ויעשו יצירות ויוכלו לבטא את הכישרונות שלהם.
בני המשפחה ציינו כי מדובר בחלום שהתגשם שכן כל חייה המנוחה השתדלה להעניק לילדים ולתת להם 100 אחוז של הקשבה והגשמה של חלום.

הבעל אליהו אמר בפגישה עם מנהל התלמוד תורה הרב יהושוע כי מבחינתו מדובר בסגירת מעגל כאשר ההנצחה מתבצעת בדיוק בסמיכות לציון שנתיים לפטירתה של עליזה.
חתנה של המנוחה, הרב אלירן אוחנה, אמר השבוע ל"סטאר": "עליזה הייתה אשת חינוך במשך 35 שנה, היא הייתה מנהלת בית ספר נאות אשקלון במשך 13 שנה והייתה מוסרת נפש. הייתי רואה את מסירות הנפש שלה בעיניים, את אהבת ישראל שהייתה לה, את הדרך לחינוך.
התלמידים היו כמו הילדים שלה. היא הייתה מתייחסת לכל אחד ואחד כאילו זה הבן שלה".

איך נולד הרעיון להנצחה?
"היה למנוחה חלום לעשות פרויקט מחוץ לבית ספר של עזרה לילדים שמתקשים בלימודים והבנת הנקרא. היא תמיד הייתה אומרת שמתי שתצא לפנסיה היא תיצור מסגרת התנדבותית של מורות בפנסיה שיעזרו לתלמידים עם קשיים. זה היה החלום שלה והיא התחילה לממש אותו. לצערנו זה לא עלה בידה כי היא חלתה עוד לפני הפרישה אבל גם כשהייתה חולה הייתה מגיעה לבית הספר כרגיל. אני יכול לספר לך סיפור קטן עליה שמאוד ריגש אותי – חצי שנה לפני שהיא נפטרה ראיתי אותה יושבת בספה ומקלידה בטלפון וראיתי שהיא מתקשה להקליד הצעתי לה עזרה והיא אמרה שהיא רוצה לשלוח לבד. לא הבנתי למי היא שולחת ואז הסתכלתי והיא אמרה שיש כיתה של ילדים בתגבור שהיא רוצה לשלוח להם הודעה שהיא מתגעגעת אליהם ועוקבת אחרי הלימודים שלהם וזה ממש ריגש אותי שעם כל הייסורים שהיא סובלת, היה בראש מעייניה שהילדים יצליחו".

מהו המסר שאתם מבקשים להעביר באמצעות ההנצחה?
"להעביר את המשך החזון החינוכי שלה לילדים החלשים שסובלים מליקויי למידה וזקוקים לתגבור. זו גולת הכותרת".