במלאת שנה לפתיחתו החגיגית של קולנוע "גלובוס מקס" במרינה מול באשקלון יצאנו לבדוק את מידת הפופולריות של המקום וחזרנו עם תובנות מעניינות * פופקורן במחירים מופרזים, אולם מפואר שעמד רק לרשותנו ומנהל שעונה לשם המחייב אוסקר * הסרט על חייו של פרדי מרקיורי בהחלט הותיר חותם אבל איכשהוא בדרך הבייתה התגנב ללב געגוע ל"קולנוע רחל"
ענבר כהן – חג'ג
חשבתי רבות כיצד עליי לפתוח את הכתבה האם בעובדה הלאקונית שבדיוק לפני שנה נפתח קומפלקס הקולנוע במתחם המרינה באשקלון ויצאתי לראות מה נשתנה הלילה החורפי הזה של חודש ינואר מכל הלילות, או שמא עליי לפתוח את הכתבה באותיות קידוש לבנה המדברות על מה עושים כשחיי הנישואין הופכים בשעות ערב מאוחרות לשמיכת פוך ופיג'מה של הלו קייטי. או אולי תשתלט עליי הנוסטלגיה ואתחיל בגעגועיי העזים למה שהיה פה פעם שהרי כל אשקלוני הכיר וחווה את קולנוע רחל המיתולוגי ובמקביל קולנוע אסתר והנה לכם
מפה סינופטית של הכל ביחד וכל אחד לחוד. ובכל זאת ברוכים הבאים לסרט של החוויה האישית שלי.
פופקורן ב- 50 שקלים
בשנת 2014 יצאה הבשורה: בהודעה לעיתונות שעוררה עניין רב בעולם העיתונות המקומי, פורסם כי רשת 'גלובוס מקס' מצטרפת להצלחה העתידית של ה'מרינה מול'. הרשת עתידה להקים בית-קולנוע בעיר, בהשקעה של 35 מיליון שקלים.
הפרסומות מסתיימות, הסרט מתחיל וכשאני מביטה ימינה ושמאלה ומצפה לראות את הצופים האחרים נכנסים לתפוס את מקומותיהם, אני לא מצליחה לאתר אותם. תאמינו או לא – אני ובעלי היינו הצופים היחידים בכל אולם הקולנוע
באותה הודעה נאמר בין היתר: "אנו גאים להיות אלו שמביאים פעם אחר פעם את בשורת הקולנוע לערים נוספות בישראל". 'גלובוס מקס' אשקלון, יכלול 8 אולמות קולנוע ו- 5 אולמות VIP, עם לובי מפואר הפונה לנוף של הים. קולנוע זה מצטרף לתנופת התרחבותה של הרשת, אשר מקימה כיום עוד 6 בתי קולנוע חדשים, אשר יוסיפו עוד כ-90 אולמות קולנוע ואולמות VIP חדשים לשוק הקולנוע הישראלי.
"מדובר בחוויות צפייה ובילוי בסטנדרטים הגבוהים ביותר", התפארה הנהלת הרשת לפני חמש שנים "ענף הקולנוע רק הולך וגדל בשנים האחרונות, והוא נשאר אחת מצורות הבילוי השוות ביותר לכל נפש בישראל. אנו מאמינים שהצופה הישראלי יודע להעריך את ההשקעה הגדולה שאנו מבצעים ברמת בתי-הקולנוע, החל מהעיצוב ועד לרמת הציוד החדשני ביותר וימשיך להגיע בהמוניו".
ההודעה לעיתונות הפכה למציאות ובימים אלו, אולם הקולנוע ב'מרינה מול' מציין שנה לפתיחתו. כל כך הרבה זמן שאני חושבת שצריך וחייב ללכת לסרט פעם ב…נו באמת הרי לא מדובר בקריעת ים סוף אחרי הכל, אז איך הגענו למצב שכבר חודשים לא היינו בסרט?
כי ההזמנות לאירועים על המקרר עברו את גבול הטעם הטוב, כי הילדים… וכי העבודה השתלטה על חיינו והנה לכם כל הסיבות הכי טובות למה לא ללכת לצפות בסרט. ודווקא כשהכול לרעתי פתחתי צוהר והודעתי לאישי שיחיה שיסמן ביומן – יוצאים לסרט.
אז יצאנו לדרכינו והודענו לילדים שישתדלו להסתדר בעצמם כי בזמן הקרוב נהיה על מצב לא זמין כי לא נעים לדבר ליד אנשים בקולנוע ובהיכנסי ל – 3000 מטר רבוע של 8 אולמות הקרנה התאפקתי שלא להעלות תמונה לפייס ולגרום לכל הזוגות הנשואים שעברו את רף ה – 20 שנה להזיל ריר.
עד כמה שהעובדה שאולם הקולנוע המפואר עמד כולנו לרשותנו, עשתה לי הרגשה טובה ומיוחדת, לא יכולתי שלא לתהות האם כך נראה המקום מדי ערב? האם האשקלונים שבמשך שנים ארוכות שיוועו לקולנוע ראוי, לא מגיעים אליו לאחר שסוף כל סוף קיבלו אותו?
כשהכרטיסים כבר נשלחו אליי לפלאפון על ידי קופאית חייכנית ולא ממש עסוקה (סטודנטית שצריכה כל שקל חשבתי לעצמי) הופתע אישי מפלאי הטכנולוגיה וגלש היישר למתחם המזון כאילו לא ראה פופקורן מימיו) אגב למותר לציין שגם כשבית הקולנוע נראה לכם ריק מאדם כמעט, הסירו דאגה מליבכם – לפי סקר שנעשה לאחרונה הובא לידיעתי כי אנחנו הצופים למעשה קהל שבוי של מלכודת רעב ופופקורן מחוץ למתחם יעלה לכם הרבה פחות מאשר בפנים, מכאן שבתי הקולנוע מרוויחים את כספם ממה שאתם קונים ולא מהכרטיסים, יתירה מזו הרווח על פופקורן כל כך גבוה עד כי הוא מממן גם את המושבים הריקים שנותרו באולם.
אז נחזור לפופקורן שלנו שקנינו בלא פחות מ – 50 ש"ח וכשהתרעמתי סינן לעברי בן זוגי 'נו באמת 20 שקל יותר לא יעשו אותך ענייה'.
פרדי מרקיורי בהקרנה פרטית
כשאני מתרגשת מהמקום, נכנסנו לצפות בסרט "רפסודיה בוהמית" על חייו של סולן להקת קווין האחד והיחיד פרדי מרקורי – שאגב נמצא ברשימת 10 הסרטים שוברי הקופות לשנת 2018. אחרי הכל, שנות השמונים והתשעים זה אני ואם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור גם אם מדובר רק בסרט – אני מתייצבת.
התיישבנו על כיסאות מרופדים להפליא ונזכרתי בילדותי, כשהתיישבתי על כיסאות העץ בקולנוע רחל עליו השלום (שנחנך בשנת 1956 ונהרס לפני 20 שנה) במרכז אפרידר הרגשתי שהשמיים הם הגבול וענייני נוחות לא היו חלק מהנעורים.
הפרסומות מסתיימות, הסרט מתחיל וכשאני מביטה ימינה ושמאלה ומצפה לראות את הצופים האחרים נכנסים לתפוס את מקומותיהם, אני לא מצליחה לאתר אותם. תאמינו או לא – אני ובעלי היינו הצופים היחידים בכל אולם הקולנוע!
עד כמה שהעובדה שאולם הקולנוע המפואר עמד כולנו לרשותנו, עשתה לי הרגשה טובה ומיוחדת, לא יכולתי שלא לתהות האם כך נראה המקום מדי ערב? האם האשקלונים שבמשך שנים ארוכות שיוועו לקולנוע ראוי, לא מגיעים אליו לאחר שסוף כל סוף קיבלו אותו? "תגיד, אמרתי לבעלי "אני לא מבינה, זו הקרנה פרטית? רק אנחנו והמקרין? איך זה יכול להיות? בטח מפסידים פה הון". התחלתי לחשב כמה הקרנות מתקיימות מדי יום, כמה חשמל המקום צורך, אולי בסופי שבוע מרוויחים יותר, אבל רגע יש את עניין שומרי השבת.. בקיצור, עוד לפני שהתחיל הסרט כבר הפכתי לרואת חשבון שרואה רק מה שבא לה. האמנם?
ובכל זאת, הרגשתי שמשהו חסר: תנו לי לחזור אחורה בזמן למוצאי השבתות הקסומות באותם לילות אבודים של תמימות נשכחת, בהם חיכינו בטורים שלא נגמרים בקולנוע רחל המיתולוגי לבמבה האדומה שנמכרה בדוכן בהפסקה
מי שיכול לפשט מעט את התהיות ולספק לנו תמונת מצב הוא ערן אוסקר מנהל הקולנוע בעל השם הולם את מעמדו: "אנחנו מוכרים בין 150 ל- 200 כרטיסים ביום רגיל ובסופי שבוע אנחנו מוכרים בין 1,200 ל -1,500 כרטיסים. אנחנו מאוד מרוצים מהמכירות ומנהלי האזור מאוד מפרגנים. המכירות בהחלט לשביעות רצוננו ועומדים בחוזים שלנו מול המפיצים כמובן תוך חשיבה על התוכן לפי סוג האוכלוסייה והדרישה".
ההסבר אכן נשמע מרשים ומשכנע אבל בכל זאת הייתי חייבת להקשות – איך זה שצפינו בסרט בהקרנה פרטית? גם לקושיה הזו יש לאוסקר תשובה: "זה קורה לפעמים, אנחנו לא מתרגשים כי תמיד מסתכלים על התמונה הכללית ועל סופי שבוע וכמובן הצגות יומיות של ילדים טורפות את כל הקלפים".
געגועים לקולנוע רחל
הסרט על חייו של מרקורי סולן להקת 'קווין' שמסתבר שהיה בכלל פקיסטני רחמנא ליצלן נתן לי אוויר לימים שבאו אחריו, אוויר של מילוי מצברים ורצון לקבוע פגישה ביומן עם כל מי שבא לו גם עם עצמי בלבד על סרט אחת לשבועיים. "זה ממש לא בשמיים" אמר לי אישי כאילו מדובר בקניות בסופר פארם "רק תגידי מתי בא לך". כן, בטח. לקחתי נשימה וניסיתי לנצור ולשמור בחלק הויזואלי של המוח כל פריים ופריים.
ניסיתי לדמיין אותי יושבת בכל פעם על כיסא אחר מבין 750 הקיימים, בכל פעם אכנס לטרקלין אחר, אצפה בסרט אחר, אכנס לחושך של העולם הלא קיים זה הדמיוני והמרגש, זה שהושקעו בו 20 מיליון שקל כי צריכת תרבות לא פחות חשובה מצריכת לחם כוסמין.
אז כשמרקורי שר ' WE ARE THE CHAMPION ' או ' LOVE OF MY LIFE '– עצמתי עיניים
והמחשבות נדדו להישגים שהגענו אליהם עד כה, ליעדים שהצבנו, לילדים שכבר גדלו איזה כיף, לחוויות שלנו כזוג, לכל המכשולים שעברנו ועוד נעבור, להורים שמתבגרים ונמצאים עוד איתנו ברוך השם, לעבודה הברוכה ולחיים במתנה. כי אחרי הכול אנחנו באמת אלופים.
ולפעמים אנחנו צריכים איזה סרט טוב, בהקרנה פרטית לא מתוכננת, שיזכיר לנו את זה.
אז נכון שהכיסאות זזים כמו בסרט תלת מימד וששמונת אולמות ההקרנה מאובזרים בסאונד ומסכים משוכללים ביותר ובכל זאת, הרגשתי שמשהו חסר: תנו לי לחזור אחורה בזמן למוצאי השבתות הקסומות באותם לילות אבודים של תמימות נשכחת, בהם חיכינו בטורים שלא נגמרים בקולנוע רחל המיתולוגי לבמבה האדומה שנמכרה בדוכן בהפסקה ( ותאמינו או לא – לא שברתי שום תוכנית חיסכון בשביל הפינוק הזה) ולטום קרוז ב"אהבה בשחקים". אלו היו תקופות של קסם שהטכנולוגיה המתקדמת ביותר לא תצליח לשחזר.
מקבוצת אלקו מדיה המפעילה באמצעות חברת אלקו סינמה את רשת GLOBUSMAX נמסר: "בימים אלו קומפלקס הקולנוע של GLOBUSMAX אשקלון חוגג שנה. הקומפלקס, הכולל שמונה אולמות נגישים לנכים, מערכות סאונד חדישות ואיכות צפייה גבוהה מציג את מיטב הסרטים החדשים להנאת תושבי אשקלון והסביבה. כמו כן, לאחרונה נחתם הסכם שיתוף פעולה בין אלקו מדיה לבין חברת HOT, במסגרתו רשת GLOBUSMAX תיקרא CINEMA HOT ותכלול כמובן את הקולנוע באשקלון".