לימור גנון האישה הישראלית והעצמאית, יצאה למסע משפחתי מרתק בדרך המשי. לא עוצרת וממשיכה לייצג את מדינת ישראל בכבוד. עם שתי בנות, הורים שגרים באשקלון. רחוק מהמשפחה והחברים. היא בנתה להן בית נוסף בסין שהיווה סמל לחיבור בין עמים, תרבויות ושפות .גשר תרבותי רחב ומגוון בין שתי המדינות.
לימור נולדה באשקלון למדה בבית הספר היסודי "רותם" והתיכון אורט אפרידר
מהי העיר אשקלון בשבילך?
העיר אשקלון הייתה ותישאר בית. המורות בבית הספר שהיו לי להשראה, רצועת החוף המיוחדת שיש לעיר, הפשטות והקלאס באפס מאמץ שיש לתושבי העיר.
אני זוכרת כשהמלצתי לקבוצות תיירות סיניות להגיע לביקור בעיר אשקלון בגלל כל הסיבות הנכונות , נתקלתי בפרצופים תמימים מבוישים ושואלים , איפה זה העיר אשקלון ?
זה השתנה אחרי הטיול עוצר נשימה שארגנו להם בטיילת העיר.
כשאתה גדל בעיר שאומרים לך תמיד שהיא נמצאת ליד עזה, שזו עיר רפאים, שהיא רחוקה שנות אור מהמרכז וזה לא מקום שפותח אפשרויות לעתיד, או שזה לוקח אותך לעולם מצומצם יותר ומאמין להם או שזה מדרבן אותך לתת גז על החיים , לשאוף ולחלום.
ולכן תמיד חשוב לי להזכיר ולהדגיש, שהכל התחיל בעיר אשקלון.
אפשר להוציא אותי מהעיר אשקלון, אבל לא את האשקלונית שבי.
אמא שלי תמיד אמרה לי. שאף אחד ושום דבר לא יעצרו אותך. אז הם לא.
כמה שנים את במשרד החוץ?
23 שנים , מתוכן 3 שנים קונסולית ישראל בגוואנגזו ו- 3 שנים קונסולית ישראל בשנגחאי.
איך היתה ההתחלה ?
יולי 2015 אני ושתי בנותיי שחונכו באולפנה בנות, אורזות חיים ויוצאות לשליחות מטעם המשרד.
בנותיי הגיעו מחינוך בבית ספר לבנות בירושלים, לבית ספר אמריקאי עיר גוואנגזו, כשהשפה היחידה שהן שלטו בה היתה שפת התפילות שלהן. בעברית ובעל פה. לראות אותן מגלות עולם, מתאקלמות , מסתגלות, לומדות ובונות להן עולם חדש שבו הן מצליחות להישאר שפויות ומאוזנות, זה הנחת שלי. הגאווה שלי.
הבנות עדיין איתך?
נויה חזרה לארץ והתגייסה ליחידה מובחרת. אנגלית שפת אם וסינית שגורה בפיה.
תמר מסיימת את השנה האחרונה שלה בתיכון אמריקאי בשנגחאי לצד חבריה שעסוקים בבחינות כניסה לקולג' ברחבי העולם והיא מסבירה להם בגבורה למה חשוב והכרחי לשרת בצבא הגנה לישראל.
אני זוכרת איך בזמן שתקפו את ישראל ברשתות החברתיות בדגש על סלבס הן הרגישו חובה להגיב, לכתוב ולספר את האמת בעיניים שלהן ולהגן על שמה של המדינה.
גידלתי שגרירות צעירות.
איך הגיבו להחלטה שלך לצאת לשליחות ?
חשבו שהשתגעתי וזה רגע שיחלוף לי.
טוב אפשר להבין אותם. מי שמכיר אותי יודע שברגע שאני משתפת על רעיון חדש שקורה אצלי זה רגע שלאחר קבלת ההחלטה. הפור נפל.
אני מאמינה שכל אדם באשר הוא יודע מה הכי טוב עבורו. כמובן תוך בחינה כנה ועמוקה באני העצמי שלך. כל התשובות נמצאות אצלנו. צריך רק קצת אומץ כדי להסתכל על הדברים בלבן של העיניים ולהתקדם משם.
היו חששות ?
ברור. תמיד יש חששות. אבל חששות לא מעכבות אותנו הן בונות אותנו. לצאת בשליחות המדינה זו הזדמנות מיוחדת שמלווה בקשיים ואתגרים רבים. לדבר על המדינה שלך. להיחשף לעולמות תוכן רבים בכל השפות ובכל הרמות. ליזום, ליצור , ללמוד וללמד , לנהל צוות מקומי וישראלי יחד ולהיות נוכח ברגעים משמעותיים וחשובים.
תספרי לנו קצת על התפקיד
יש כינוי מיוחד לתפקיד שלנו במשרד החוץ , לוליין. תפקיד שדורש קואורדינציה, זריזות ושמירה על שיווי משקל. ג'אגלינג. אתה מתעסק בהמון תחומים במקביל: משאבי אנוש, ממונה על כוח אדם בנציגויות. מראיינת, קולטת עובדים, מכשירה אותם, מפתחת אותם ולעיתים מפטרת. מצד ניהול כספים ותקציבים במטבעות שונות – מתכנון התקציב, מעקב, ביצוע תשלומים, חוזים והתקשרויות עם ספקים.
עולם תוכן קונסולרי מול המקומיים ואל מול הקהילה היהודית ישראלית. הקונסוליה מעניקה לקהל הישראלי יהודי בגולה את הקשר והקרבה לישראל אם זה בשירות הקונסולרי ועד לטקסים וחגיגות של החגים היהודים יחד. להיות שותפה לתכנון והפקת אירועים תרבותיים ברוח המטרה או המשימה . פגישות ומשלחות מיוחדות בין אם זה בישראל או בסין.
כשאתה רוצה למלא תפקיד מהסוג הזה ברמה גבוהה ולכוון להצלחה, אתה חייב ליצור סביבך מעגל שייתן לך מוטיבציה. מעגל שיקיים הפריה הדדית. אנשים שנעים להיות במחיצתם. אנשים שבאים עם אנרגיות חיוביות לעבודה.
אני לא מאמינה בהצגת יחיד. אני מי שאני זה בזכות הצוות שלידי וסביבי וזה מה שמביא להצלחה גדולה
מה את מגדירה הצלחה גדולה ?
לשים רעיון על השולחן שנשמע מופרך לכולם כי זה נוגד את התרבות המקומית ואף אחד לא ממש יסכים להיות שותף לזה. וכן כמובן כי אף פעם אין מספיק תקציב.
למזלי, בורכתי בראש נציגות שהיה לי מורה דרך וסבא לבנותיי בקליטתי בגוואנגזו והסכים לתת לי הזדמנות לרעיון המטורף.
ליצניות רפואיות. ליצניות רפואיות שטסו מהארץ לגוואנגזו. הגיעו להעביר סדנאות לסגל הבכיר בבית חולים מקומי לילדים ונשים. נכנסו ללוות ילדים בחדרי ניתוח ונתנו להם נגיעה קטנה באיך שמחה וצחוק גדול יכול לסייע ולהקל על המתח והמצוקה בהם נמצאים הילדים לקראת הניתוח.
מי שמכיר את סין במעט יכול להבין את הקושי והפער התרבותי שיש בינינו בנושא הזה ואת הדרך הסבוכה לגרום להם להסכים אתך ואף לשתף פעולה פורה והדוק.
שמחת חיים אנרגיות חיוביות וצחוק גדול יכול לחדור גם את החומה הסינית
מצד שני, להיות דיפלומטית ישראלית במדינה זרה ובעולם גברי למדי (סטטיסטית בלבד) יצא לי להשתלב בפרויקטים שכח נשי אחד העפיל על מספר רב של גברים.
טורניר כדורגל בקרב הקונסוליות הזרות בגוואנגזו. מבין 50 גברים דיפלומטים זרים , קונסולית ישראלית אחת. הקמתי קבוצת כדורגל שמשלבת שחקנים מהקהילה ומצוות הקונסוליה .
לעמוד מול וועד הטורניר ולהסביר כי הקבוצה לא יכולה להשתתף בשבת כי נציגים של מדינת ישראל לא עובדים או מתאמנים בשבת ולשמור על רוח הספורטיביות ועל הדרך להזמין אותם לארוחת שישי בבית הכספת היהודי בעיר כדי שיבינו את על מה אני מדברת. ואתה חושב שהם לא הגיעו? הגיעו ואף נהנו.
העיקר לשמור על רוח ספורטיבית. אבל גול לא היה.
מה מעסיק אותך בימים אלה?
השנה, בחרתי להקשיב יותר למשפחה שלי ולעצור קצת, רק לרגע קצר עם התוכניות והמטרות העל שלי. לקחתי חל"ת ממשרד החוץ ונשארתי עם ביתי הצעירה לסיים את השנה האחרונה שלה בתיכון.
השנה הזו נותנת לי הזדמנות לגעת בדברים רבים וחשובים לנפש ולנשמה .
אני לומדת סינית ומשתתפת בשיעורים שמעניינים אותי באוניברסיטה מקומית. לוקחת חלק בפרויקטים קהילתיים חברתיים, ישראלים ומקומיים.
להיות חלק מתרבות , להרגיש שייך למקום ולאנשים מחייב להיות אקטיבי קהילתי חברתי, לא רק עסקי.
להראות להם שאתה מכבד את המקום וכאן כדי לתת לא רק לקחת ולקבל.
ספרי על משהו שאת גאה בו?
לאחרונה אירגנתי קבוצה של ישראלים בהתנדבות מלאה שמטרתה היתה להכין עבור הילדים פעילות ברוח ישראלית. מדובר בילדים מבתים חלשים אשר חיים בדלות. טיסה של 3 שעות משנגחאי, 5 שעות נסיעה ברכב ושמונה ישראלים שבאו לעשות שמח.
בחרתי לקיים את הפעילות בחג החנוכה ובסימן הנס הגדול. הנרות סימלו לילדים את התקווה והאור. הגענו עם שלל מתנות וארגזים רבין שנתרמו מחברות ישראליות שפתחו את ליבם . מדהים היה לגלות כמה אנשים רק מחכים להזדמנות ולאפשרות לתת ולהושיט את היד.
במקום להילחם בחושך פשוט נגביר את האור
כולנו מכירים את ערן זהבי שבילה שנים רבות בסין. יצא לך לפגוש אותו ?
לא רק את ערן, עבורי משפחת זהבי היא משפחה מיוחדת מאוד שהביאה גאווה ישראלית לקהילה היהודית בגוואנגזו. למען האמת רק מהרגע שערן הגיע אלינו, כולם פתאום הכירו את העיר הדרומית , הרביעית בגודלה בסין ובה רק 18 מיליון תושבים .בכל הזדמנות שפניתי אליו להגיע ולהצטרף לאירועים ופעילויות מטעם הקונסוליה הוא נרתם וגויס בהתנדבות מלאה וברצון טוב. בהחלט הוסיף גוונים יפים וצבעוניים לנוף הישראלי ותמיד תהייה להם אצלי פינה חמה בלב.
הגברת זהבי פתחה את ביתה לקהילה הישראלית בגוואנגזו
מה היית מאמצת מסין לישראל?
הייתי יכולה לחשוב על מספר דברים אבל אבחר אחד שלא יזיק לאף אחד מאיתנו קצת ממנו, גם אם במינון קטן. סבלנות, אורך רוח.
הסינים למדו אותי לנשום עמוק. להבין שלא תמיד הדברים צריכים לקרות עכשיו ומיד.
סבלנות היא מילת המפתח.
האם הצלחת לשמור על המסורת?
הדבר החשוב והעקרי שלא התפשרתי עליו לאורך כל תקופת שהותי בסין היא המסורת היפה שלנו.
היה לנו חוק בבית. יום שישי , ארוחת שבת היא עם המשפחה . אין מוזמנים לחברים ואין יציאות לבילויים.
אין הזמנות לאירועים או קבלות פנים.
עכשיו לך תסביר ותעמוד על זה מול שתי ילדות מתבגרות או מדויק יותר שהן צריכות להסביר את זה לחברים הזרים שלהם כשיום שישי בערב הוא היום היחיד שהם מבלים יחד או עושים דברים בשביל הכיף.
העיקרון הזה הביא אצלנו למדיניות הבית הפתוח.
הזמנו חברים מקומיים וזרים לחוות את אווירת השבת עם מטעמי הבית.
חוויה שיצרה אצלם הכרות קרובה יותר עם העם היהודי ומנהגיו.
איך את מסתדרת עם האוכל?
הבית שלי נשאר ונשמר כשר. לא נכנס אצלי אוכל שהוא לא כשר בהגדרתי ובטח שלא בשר .
לפני הקורונה הגיעה אלי רכבת אווירית של חברים ומשפחה. כל אחד מהם דאג להביא לנו מזוודות של מוצרים כשרים ואף בשר כשר בתוך המזוודה שנשמר ונשאר קפוא.
למדנו לגוון את המטבח שלנו באוכל ישראלי ומקומי יחד על טהרת הכשרות. האמת זה הולך לא רע בכלל.
למה שלא תפעלי למצוא לאשקלון עיר אחות סינית?
פעלתי. אבל לטנגו צריך שניים.
ציפור קטנה לחשה לי שהבית שלך היה תחנה לישראלים שהיית מקיימת בביתך קידוש קבוע לישראלים …
אין ישראלי אחד שידעתי שהוא לבד והוא נשאר לבד בערב שישי.
שולחן שישי פתוח ומזמין וכל המרבה הרי זה משובח.
ציפור אחרת לחשה שבזכותך קם בית כנסת בשנחאי… ספרי קצת…
בחרתי לקחת חלק מהפרויקט המרגש ומיוחד של שיפוץ וחידוש בית כנסת בקהילה היהודית בשנגחאי בעיקר בגלל האנשים שעמדו לצידי. אנשים שהמקום הזה מאוד חשוב ומיוחד בשבילם. מקום שהפך להם עם השנים לבית.
תכננו ועיצבנו על בסיס הסגנון המרוקאי. לקחנו אלמנטים ומוטיבים מהמסורת המרוקאית.
עד היום הבית הזה מקבל ופתוח לכל יהודי באשר הוא ביד רחבה ונדיבה.
JCC SHANGHI
למה הכי התגעגעת בישראל?
למשפחה שלי ולשווארמה.
מה תרצי לעשות בעתיד?
להיות במקום שבו אוכל להמשיך להשפיע ולתרום חברתית קהילתית.
איך בילית את שעות הפנאי בסין?
אין רגע של פנאי בתפקיד שלי. אם אתה לא חי ונושם את התפקיד מתוך מקום של אמונה ושליחות אתה עלול להישבר אחרי פחות משנה .
אז לשאלתך, אני נמצאת בכל מקום שבו אני יכולה לספר , ללמד ולהראות את ישראל היפה .
קירוב לבבות בין העמים
ומסר אחרון לקראת יום האישה הבינלאומי
בשבילי לחגוג את היותי אישה הוא לא בציון יום אחד בשנה בלבד. יום האישה עבורי הוא בכל יום ביומו במשך
365 ימים בשנה.
אני פחות צועקת פמיניזם. שוויוניות.לא מתעכבת על הגדרות.
מבחינתי מאמינה שלהביא שינוי זה להיות אקטיבית.
המעשים שלנו מדברים בעד עצמם .
להיות תמיד בתנועה, קדימה ונוכחת.
וכשאת נוכחת – את מביאה את השינוי.
נוכחות אחת קטנה של כל אחת מאיתנו תביא לשינוי הגדול .