תחנות האוטובוסים בעיר נחסמים ע"י תושבים שמעמידים את רכבם וחוסמים את נתיב התחבורה הציבורית. נהגי האוטובוסים נאלצים לעצור ולהוריד נוסעים שלא בסמוך למדרכה, נכים, קשישים וילדים נמצאים בסיכון קבוע. עשרות פניות של וועד נהגי דן בדרום- לעיריית אשקלון לאכיפת תקנות התעבורה בתחנות האוטובוס לא נענות. "אנחנו מבקשים לשמור על חיי התושבים"
לפני כחודש ימים פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות כי אשקלון ממוקמת במקום הראשון בארץ במעורבות ילדים בתאונות דרכים. כמו כן דיווחה הרשות כי גם בבני 65 ומעלה אשקלון מובילה בתאונות הדרכים. נתונים חמורים אלו יכולים להתאים לחתך הגילאים אשר רובו משתמש בתחבורה הציבורית.
התחבורה הציבורית בעיר מניעה אלפי תושבים ממקום למקום בכ- 16 קווים עמוסים המעסיקים כ 170 נהגים ומבקרים, אלא בפעמים רבות מתמודדים עם אלימות, ונדליזם וסיכון תעבורתי אשר החמיר בשנה האחרונה לאור חוסר מוחלט באכיפת תקנות התעבורה, המתייחסות לחניה בתחומי תחנת האוטובוס.
תחבורה ציבורית יעילה אמורה להיות אחד הסעיפים בדרך לצמצום תאונות הדרכים, אולם המציאות מלמדת אותנו אחרת. מחד, כלי רכב רבים משתמשים בתחנת האוטובוס ולמעשה "גונבים" את שטח העצירה של האוטובוס וכך מעמידים את עצמם, את האוטובוס ואת הנוסעים בסכנה.
מיכאל דן נציג וועד הנהגים והמבקרים מוסיף " אין אכיפה בעיר של עבירות תנועה בתחנות האוטובוסים, החוק אוסר חנייה בתחומי התחנה אפילו לרגע. גם כאשר אנחנו מתקשרים למשטרת אשקלון או לעירייה ברוב המקרים אנחנו לא זוכים למענה. אם שולחים ניידת היא מגיעה אחרי חצי שעה לפחות, ואם הנהג עדיין בחניה, היא מבקשת שיזיז את הרכב וזהו.
חנייה של רכבים פרטיים בתוך תחום התחנה גורם לסיכון. מבוגרים רבים מתקשים להעלות לאוטובוס שלא צמוד למדרכה, אם זה מבוגרים עם סלים או קניות הם ממש מתקשים להעלות. לפעמים אנשים נופלים בכניסה לאוטובוס.
בשנים האחרונות ישנה תשומת לב מוגברת לנושא הנגישות, ובחברת דן אבזרו את האוטובוסים ברמפות על מנת לאפשר לנכים עם כסאות גלגלים לעלות ולרדת מהאוטובוסים. נכה בעל כיסא גלגלים לא יכול לרדת מהמדרכה או לעלות אליה אם הרמפה איננה מוצמדת למדרכה. נהגי האוטובוס מדווחים כי עצירה במרחק מהמדרכה אינה מאפשרת להם להעלות ולהוריד נכים ויש שנוסעי האוטובוס יורדים בעצמם על מנת לסייע לבעלי נכויות להיכנס ולצאת מהאוטובוס.
מעבר לבעיות של חנייה בתחומי התחנה, יש בעיות של תכנון. למשל, בתחנה סופית רמז ( במגדל) אוטובוסים פעמים רבות לא יכולים לצאת, אנשים חונים בסמוך לחנות הרקות ביציאה מהתחנה ואין אפשרות לאוטובוס לעבור. הנהגים צריכים להמתין לאנשים ששנייה חוזרים לרכב, בינתיים אנשים ממתינים באוטובוס ואחרים ממתינים יותר זמן ממה שקבוע בתחנה.
בתחנה המרכזית אשר בה תנועת האוטובוסים הכי גבוהה, אנשים מחנים את רכבם על מסלול הנסיעה של הרכבים, היכן שממתינים התושבים לאוטובוס. המסלול גם ככה לא רחב, ואם רכב אחד מחנה, כל אוטובוס שמגיע נתקע.
בבית ימין אנשים חונים בסמוך למאפייה ולחנויות. ואז לאוטובוס אין אפשרות להיכנס לתחנה, אנחנו נאלצים לעקוף את הרכבים ונוסעים בנתיב הנגדי וחוסמים את הרכבים שבאים ממול. לפעמים זה נגמר בכמעט תאונה או ברור המקרים בחסימה של התנועה.
בקניון לב בימי שלישי אין אפשרות כמעט לנסוע באוטובוס, הכל חסום ברכבים ובל מסחריות שחונים. מוניות שמבקשים להעלות נוסעים מחנים בתוך החנייה, ופעמים רבות הכביש חסום.
בבית חולים ברזילי מוניות חונות במתחם התחנה. ואין אפשרות להוריד או להעלות תושבים שמשתחררים מבית החולים או כאלה שצריכים להגיע לטיפול.
בכיכר צפניה זה הכי גרוע, בכל בוקר מהשעות המוקדמות באים תושבים לשבת בבית הקפה. הם חונים בסמוך למדרכה ובצמוד לבית הקפה. ואנחנו צריכים להעלות תושבים מאמצע הכביש.
אבל זה לא רק שם, ישנה רשימה רחבה של מקומות ורחובות שבהם התופעה קיימת, שדרות אפריקה, יוספטל, אריה תגר בקעת רימון ועוד מקומות רבים.
הבעיה לא מסתיימת רק בחנייה בתחומי התחנה בכדי לתקוע את כל התנועה. בשנה האחרונה נעשו עבודות פיתוח כבישים שבחלק מהם הכביש מצטמצם, וישנה חנייה בצדדים, מספיק שרכב אחד יחנה טיפה בזווית ואין אפשרות לאוטובוס לעבור. כאשר זה קורה, כל התנועה נעצרת למשך זמן רב ואנשים מבצעים עבירות תנועה מסוכנות.
בכל בוקר בסמיכות לבת הספר, ישנה חסימה של התחבורה. הורים רבים מורידים את הילדים לא במסלולי שנקבעו, וחונים במקביל. כל זה כאשר ישנה פעילות רכבים רבה. כך שתנועת הרכבים ממש תקועה.
מתברר כי הליקויים התעבורתיים וחוסר האכיפה גרמו לפגיעה פיזית של עשרות תושבים שנפגעו בעליה וירידה מהאוטובוס, מתאונות וכאלה שכמעט נפגעו ביציאה אל מרכז הכביש.
מקצוע הנהיגה לא קל, הנהג צריך להיות זהיר ולשמור על חיי התושבים, אבל כל יום הוא נתקבל בתנועת רכבים שמסכנת אותו ואת הנוסעים. העיר גדלה, כמות האוטובוסים עלו, כמות הרכבים עלו, אבל מסלולי האוטובוסים התארכו, ובכל המסלול הנהגים צריכים להתעסק עם מפגעי בטיחות רבים בתוך זמן שנקבע להם להגיע לתחנה הסופית בכדי למנוע מתושבים להמתין זמן רב.
"כבר לפני הקורונה אני מנסה לקבוע פגישה, פניתי ללשכת ראש העיר, פניתי לסגן ראש העיר, פניתי למי שאחראי על האכיפה , אך כלום. אמרו שיחזרו אלי… זה בבדיקה וכו…בינתיים תושבים ונהגים נמצאים בסיכון.
בגלל שאין כל פיקוח, לפעמים הנהג צריך לבקש מהתושב שחוסם את הרכב לזוז. ולא כולם מקבלם את זה. הו כאלה שאיימו על נהגים, היו כאלה שהוציאו אלות ויש כאלה שפשוט ושים דווקא, לא מוכנים לזוז".
בעיריית אשקלון אין מטה לבטיחות בדרכים, אין מי שינחה את אופן הטיפול, למעשה אין כל מענה. ככל הנראה עד התאונה הקשה הבאה לא נראה בעיר טיפול.
תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 סעיף 72 א (12) קובעים כי "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו… בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור – בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו. אבל תקנות לחוד ואכיפה לחוד.
בערים אחרות המטה לבטיחות בדרכים או הפיקוח העירוני מקצה פקח לטפל כמעט רק בזה. באשקלון למעשה אן כל אכיפה.
ראובן סלומון – נציג הוועד ונהג בעצמו " עלו איתי נכה והמטפלת שלו, יש לנו רמפה מאחור, ואני צריך להוריד אותו בתחנה שהוא צריך, כאשר אני מוריד את הרמפה ומצמיד אותה למדרכה של התחנה. הגענו לקניון חוצות ובתחנת האוטובוס, חונות משאיות, מוניות ומכוניות פרטיות. ואז אני בלית ברירה חונה במקביל ומעלה ומוריד נוסעים, אבל את הנכה אני לא מצליח להוריד. ולפעמים אני צריך לנסוע ולהוריד את הנכה שלא בתחומי התחנה, אני מסתכן תעסוקתית בכדי שנכה ירד, אבל התחנה חסומה. ככה זב גם בדואר המרכזי במגדל, אין לי בפעמים רבות אפשרות להוריד נכים ואני נאלץ למצוא פתרונות בעיתיים. אני שולח תמונות לוואטסאפ של העירייה, אבל אף אחד לא סופר אותנו, פנינו לאגף התנועה פנינו לאחראי על התחבורה בעיר, אף אחד לא רוצה לפגוש אותנו"
תושב מספר " נעמדתי עם הרכב מחוץ לתחנה, בתחנת האוטובוס, כמו כל הרכבים האחרים שמחכים לאסוף מישהו גם מוניות עומדות שם. בזמן שחיכיתי אוטובוסים המשיכו להגיע לתחנה כאשר הם עוצרים ומורידים את הנוסעים בין המכוניות במרחק מהמדרכה.אחד האוטובוסים שהגיע נעצר מולי כך שהנוסעים ירדו בין הרכב שלי לזה שמולי. אדם על כיסא גלגלים רצה לרדת. הנהג ניגש לדלת האחורית והוריד את הרמפה המיועדת לכיסאות גלגלים.
בגלל שהאוטובוס לא היה צמוד למדרכה הרמפה ירדה ישירות לכביש. העשרה סנטימטרים החסרים של שפת המדרכה יצרו שיפוע גדול מידי לרמפה. האיש בכיסא הגלגלים החל לרדת בנסיעה לאחור.השילוב של השיפוע עם המשקל של הכיסא הממונע גרמו לכך שהוא התהפך לאחור. לפני שהספקתי לפתוח את הדלת כדי לצאת לעזור, כבר עטו עליו שלושה ארבעה אנשים והרימו אותו חזרה. הוא הודה לכולם והם המשיכו לדרכם. האיש הסתובב לכיוון המדרכה וגילה כעת שאין לו איך לעלות. הוא תקוע על הכביש בין כל הרכבים העומדים ושפת המדרכה גבוהה.
הפעם הספקתי לצאת וחוץ ממני נדרשו עוד ארבעה גברים להרים (בקושי) את האיש, שרק הכיסא הממונע שלו שוקל 100 קילו, למדרכה.
אני לא יכול לתאר לעצמי את ההשפלה, הכפולה, שהאיש הזה היה צריך לעבור – בשביל לנסוע ברכבת/אוטובוס. התבאסתי על עצמי ועל כל מי שעצר את הרכב שלו על תחנת האוטובוס. היה לי חלק במה שקרה לאיש הזה. חמישים מטר קדימה יש מקום לעצור בלי להפריע לאוטובוסים, הוא פשוט רחוק יותר.
היה צריך להעמיד שם שוטר/פקח/סדרן שידאג שלא חוסמים את הדרך לאוטובוסים, הנהג היה צריך להבין שהוא מוריד אדם בכיסא גלגלים לכביש בלי יכולת לעלות למדרכה ואני הייתי צריך לעצור במקום שלא מפריע לאוטובוס' פשוט לא יוצא לי האיש הזה מהראש".
מעיריית אשקלון לא נמסרה תגובה.