שלמה ארצי שר ברדיו והמילים נעימות כמו רוח מלטפת "
" וביחד נזדקן, בחושך ננסה
אם נצליח זה יקל אם לא מה נעשה?
כן ביחד נתקל באבן הגדולה
יחד בלי שיווי משקל, יחד בעולם.."
וזה הביא אותי לסיפור הכי יפה ששמעתי לאחרונה , סיפור על נחישות עוצמות כאב והמון המון כוח, הסיפור על אלון ונועה , סיפור אהבה , שאולי נראה בהתחלה בלתי אפשרי, אבל מה לעשות שלא רק בסרטים, האהבה בסוף תמיד מנצחת.
נועה אהבה להריח את ריח הסדינים בשעה שקם השקם בבוקר ויצא לעבודה היא התכרבלה בדיוק בשקערורית במקום בו ישן , והסניפה את ריח הלילה שלו. היא כל כך אהבה את האיש הזה , האיש שהפך את חיה בסלטה אחת באוויר, ושינה אותם עד ללא הכר.
היא עבדה באחד מבתי החולים, בירושלים, עבודה סטודנטיאלית פשוטה , חיה מתשלום ללימודים ובין משכורת ממקום עבודתה , היא חיה את החיים, והכל היה ממש בסדר, חיים פשוטים נטולי דאגות חיי חופש ושחרור, המועד הוא, מוצאי חג סוכות ראשון, היא כל כך רוצה לצאת ולבלות עם חברות , שנייה לפני שחוזרים ללימודים, ולמחויבויות . ואז זה קורה : אחראי המשמרת במקום עבודתה מתקשר בתחנונים מבקש ממנה שתגיע לעבוד במשמרת לילה, נועה מסרבת בתוקף, אך לבסוף לאחר הפצרות כל כך רבות היא מתרצה, היא בחיים לא תחשוב שהלילה הזה הוויתור הכל כך משמעותי הזה ישנה את כל מהלך חייה ויביא לה את השמש בכבודה ובעצמה..
זו הייתה שעת לילה מאוחרת, או מדויק יותר שעת בוקר מוקדמת, נועה לקראת סוף המשמרת ,עוד כמה שעות וטסים הביתה חזרה , היא כל כך עייפה זה מן זמן שכזה, שהית מוותר על הכל רק בשביל לשים ראש על איזה כרית ופשוט לישון!
ואז זה קורה… אלון עבר שם לידה לגמרי במקרה, הוא נראה מהורהר או אולי טרוד, היא רגילה לראות אנשים בשעות מוזרות שכאילו , בני משפחה שישנים ליד מיטת יקיריהם, מוטרדים, דואגים, זה בית חולים בסופו של יום ולא אתר נופש, היא שואלת באגביות : " סליחה אפשר לעזור". ?. הוא מסתובב אליה, כעבור שעה הם חולקים ספל קפה ועוגיות מעמול שנקנו ממחנה יודה..
הם מדברים ומספרים, וחולקים חוויות והיא שואלת אותו מה הוא עושה בבית חולים , והוא עונה לה: שאימא שלו מאושפזת שם…אבל לא מפרט יותר מזה כלום..
ובשבע בבוקר מסתיימת המשמרת ונועה כבר ממש לא עייפה, היא רוצה לראות אותו שוב ושוב ושוב. וחושבת לעצמה שזה בטוח כבר לא יקרה יותר.
למחרת היא מגיעה לעבודה למשמרת נוספת , זה היה אחד הימים העצובים בחייו, של אלון, פלא שלא ירד גם גשם, אבל למרבה הפלא באותו יום היה מזג אויר נעים ונוח להפליא ,לא זכור לה אם גם ציפורים צייצו שם..
היא הגיעה כמו כל יום לעבודה, מרכיבה את משקפי השמש השחורות שלה, לבושה בגי'נס וטי שרט ופתאום שוב היא רואה אותו את אלון , הוא עמד שם גבוה, מביט אל הנוף הירושלמי , שמשקיף ממרומי בית החולים .כמה מנוגד הנוף המדהים, ולכמויות הכאב שחש באותו רגע.
הוא בכלל לא זיהה אותה, היה שקוע כל כולו במקום אחר ..מקום בו נמצאות רק המחשבות שלו ואף אחד אחר לא,. כעבור מס שעות נתבשר על מות אמו.. והעצב אין לו שם.
הוא נוסע משם, היא מביטה אחריו בעצב . איש גבוה לבוש בחולצה משובצת בצבע חום, גינס משופשף ונעליים חומות, יש בו משהו אחר, משהו שאין באף אחד , אבל זה טיבם של סופים , עצובים!
כעבור מס ימים , הוא מתקשר לבית הוריה, ומחפש אותה , ומשאיר מס טלפון לחזרה.
…
הוריה נזכרים להודיע לה שטלפן, רק כעבור זמן מה ,היא מתקשרת אליו חזרה הם קובעים להיפגש, וכעבור מס ימים נפגשים , בישוב בו היא לומדת.
ומכאן , הכל כמו רכבת הרים, בלבול, וחוסר ודאות וריבים קשוחים בין הלב לראש, פעם הלב מנצח ובפעם הראש , והיא גם ככה מבולבלת מלידה…
הוא מגיע עד אליה, עם זקן אבל, ומבט עצוב בעניים, הוא מבקש לספר לה את משא חיו, הם הולכים יד ביד כאילו שהכירו תמיד, יושבים על ספסל במרכז המסחרי, והוא מספר..
הוא משתף אותה על חייו, על נישואיו שכשלו, על ילדה קטנה שיש לו בס"כ בת 3, זיכרון לקשר קודם עם גרושתו , היא מבולבלת , כלל כך הרבה אינפורמציה בזמן כל כך קצר. אבל משהו בלב קושר אותה אליו, בשלשלות של אהבה עצומה שמעולם לא הכירה כמותה..
כעבור שנה הם עוברים לגור יחד, והימים לא פשוטים, כעבור שנתיים, היא מנתקת את חיה מכל מה שהכירה, וכורכת את חיה בחייו ..הם נישאים..
היא צעירה בת 2 בס"כ וחווה כל כך הרבה מהמורות בדרך, החיים לא פשוטים, לא קל להשיג עצמאות לאהבה,
היו ימים שנועה חיפשה סיבות לכל התקלות באמצע החיים, תשלומים שחוזרים, קושי ועוד קושי ועוד אחד ..והיא מרגישה חשופה מול כל העולם..עד מתי תחייה ככה בחוסר ודאות וופחד כל כך גדול ?
ולמה באמת הכל חייב להיות קשה כל כך?
בביקורים אצל הוריה ,אביה מביט בה וקורא אותה כמו ספר פתוח גם מבלי שתדבר כלל, בימים האלו, היא מרגישה איך הלב שלה מתנפץ לרסיסים. ואין לה שום יכולת לאסוף אותו ולחבר מחדש..
והזמן חולף. והיא כבר למדה דבר וחצי על איך להתמודד מול משברים..
עם הזמן היא לומדת שאלון בעלה , הוא ורק הוא ..מקור השמש בחייה , ורק אתו היא לומדת לפעמים לצעוד מחדש,
ועוד משבר אחד בדרך, זוג הוריה נלקחים ממנה, וכאב האובדן קשה מנשא ועד שהיא טיפה לומדת התמודדות, אלון יקירה עובר תאונה קשה מאוד.
ונועה לומדת שוב להתמודד עם עוצמת של פחד כאב וחוסר ודאות , והמון תפילות , שאלון יחזור הביתה בריא ושלם.
אלון עובר סדרת ניתוחים לא פשוטה כלל, ואשפוז ארוך מאוד
כעבור מספר חודשים , הוא אכן חוזר הביתה, בריא אבל קצת פחות שלם…ועכשיו זה תורו לחזור וללמוד ללכת ..
כי מה זאת אהבה אמיתית,? ולא כזו כמו בסרטים, אם לא כזו שאתה מתעורר אתה כל בוקר מחדש ,ולומד לתחזק אותה על בסיס קבוע.
לומד לקום מכל משבר כמו חתול על ארבע רגלים , להמשיך קדימה…ועוד עם חיוך.
אלון מדליק לנועה את האור כל פעם שטיפה מחשיך לה, כי יש פעמים שהיא טיפה שוכחת את הדרך, והוא מכוון אותה בפניות של החיים.
כן, זוהי זוגיות אמיתית , להתמודד עם הקשיים שהחיים לעיתים מזמנים לנו
זה לדעת שכל מה שקורה וכל מה שמגיע , בא כי יש לכך סיבה , וסיבה טובה .
לעיתים נועה חושבת, מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה באותו לילה לעבוד..
איך הייתה פוגשת את אלון אהובה.?
כי ככה זה, המכתוב של החיים. הכל כתוב מלמעלה ..והכל ידוע מראש..
ואני אסיים במשפט נחמד שאומר : " שיש סיבות רבות לא לאהוב מישהו, אבל יש סיבה אחת בלבד לאהוב אותו באמת"..
ולנועה יש מיליון סיבות לאהוב את אלון!
חג אהבה שמח, תאהבו תמיד.
שבת שלום
גלי דהן
\