בן 30 שהגיע לביה"ח ברזילי לביצוע ניתוח בקע (הרניה), איבד אשך. בעקבות כך הוא הגיש תביעה באמצעות עורכת הדין שגית הראל מהראל משרד עורכי דין נגד בית חולים ברזילי ובעליו – מדינת ישראל
בבואנו לאשפוז בבית חולים, לביצוע הליך רפואי או כירורגי כזה או אחר, אנו רוצים להאמין כי אנו מפקידים את גופנו בידי בעלי המקצוע הראויים, אשר מכבדים כל נפש ששוכבת על מיטת הטיפולים, או מעבר לכך, ששוכבת מורדמת על שולחן הניתוחים.
מהתביעה הבאה נוצר הרושם כי אין כך הדבר. לפני כשנתיים אושפז צעיר בן 30, טבח במקצועו, בביה"ח ברזילי לצורך ניתוח הרניה. הוא נותח על ידי מומחה בכירורגיה ומנתח נוסף ששמו אינו מופיע באתר משרד הבריאות וברישומי ביה"ח, וספק אם יש לו אישור לעסוק ברפואה. בגיליון הניתוח צוין כי לא היו סיבוכים והמנותח שוחרר לביתו. כשבוע לאחר מכן הוא אושפז בדחיפת בביה"ח ברזילי, במחלקה האורולוגית, עקב כאבים עזים ונפיחות באשך הימני, ללא אספקת דם ועם חשד לנמק. עוד באותו לילה הוא נותח בדחיפת, ולאחר יעוץ כירורגי הוחלט לכרות את האשך.
מומחה כירורגיה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי הפגיעה באספקת הדם לאשך נעשתה במהלך הניתוח, וכי הפגיעה באשך זוהתה בהדמיית ה-CT שבוצעה כשבוע לפני הניתוח. לדעת המומחה, הניתוח בוצע ברשלנות, תוך חסימת כלי הדם המזינים את האשך הימני,וכתוצאה מכך נוצר קריש דם,ובנוסף נגרם נמק עקב התקנת סיכת הידוק.
המומחה אף קבע כי המנתחים היו מודעים לפגיעה בצינור הזרע ובכלי דם, אולם לא ביצעו כל פעולה על מנת למנוע את הפגיעה, וכתבו בדו"ח: "בקע ישיר ללא סימני נמק". לדעת המומחה,לצעיר נותרה נכות לצמיתות בשיעור 30 אחוזים בגין אובדן אשך וצלקת מכוערת.
עורכת הדין שגית הראל טענה בתביעה כי ביה"ח התרשל, בין היתר בכך שלא הייתה הלימה בין ממצאי בדיקות ההדמיה לבין הטיפול שקיבל, וכי לא הוסברו לצעיר,טרם הניתוח, מלוא הסיכונים והסיכויים הטמונים בו.
הצעיר מבקש מבית המשפט לפסוק לו פיצויים עבור הפסדי שכר ותנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות, פגיעה באוטונומיה, נזק ראייתי,כאב וסבל.
ביה"ח ברזילי ומשרד הבריאות מבקשים בכתב ההגנה למחוק את התביעה נגד בית חולים ברזילי וטוענים,בין היתר, כי המנתח שאינו רשום ביצע את הניתוח במסגרת השתלמות, ופעל תחת פיקוחו של המנתח האחראי. לטענתם, במהלך הניתוח השני לא היה מנוס מכריתת האשך לאור נפיחות והיעדר אספקת דם.