עוד שנה בלעדיך, פרדי
פרדי מרקורי נפטר ב-24 בנובמבר, 1991, בביתו שבמערב קנזינגטון, לונדון, אנגליה, לפני 28 שנים. פרדי ואלטון ג'ון היו חברים קרובים למשך 20 שנים. הם חלקו ביחד את הפסגות והכישלונות של כישרונות אדירים כמותם. שניהם אף חלקו כינויים – פרדי היה מלינה ואלטון היה שרון. אלטון דיבר לאחרונה לגבי האבדה הגדולה, חברו פרדי, ועל כך שההלוויה שלו הייתה "מדכאת". "פרדי היה פרסי" אומר אלטון, וכל הטקס היה בשפה הפרסית, שלצערנו אף אחד מהנוכחים, כולל חברי הלהקה עצמם שהגיעו להלוויה כדי ללוות את פרדי בדרכו האחרונה, לא הבינו מילה. זה לגמרי ערער לנו את המורל ותסכל אותנו מאוד".
ההלוויה של פרדי מרקורי התקיימה ב-27 בנובמבר של שנת 1991, והיא נוהלה על ידי כומר זרתוסטראי בבית הקרמטוריום של מערב לונדון, לפי בקשתו של פרדי. קבוצה קטנה ואינטימית של 35 בני משפחה וחברים קרובים השתתפו, כולל אלטון ג'ון. אפילו אחרי טקס הקבורה הזרתוסטראי, פרדי השאיר הפתעה נוספת. אלטון נזכר איך פעם הם השתעשעו על הרעיון כיצד פרדי היה רוצה להיקבר: "אני הייתי רוצה להיקבר עם שלל האוצרות שלי כמו תות אנך אמון, אני אעשה זאת. אם אני רוצה פירמידה בקנזינגטון ואני יכול להרשות את זה לעצמי, אני אעשה את זה. זה לא יהיה נפלא?".
במציאות, גופתו של פרדי מרקורי נשרפה, על אדן שנושא את שמו מלידה, פארוק בולסארה. אפרו של פרדי הופקד בידיה של חברתו לשעבר מארי אוסטין, שתחת חשאיות רבה וצייתנות לרצונו של פרדי – קברה אותו במקום סודי. עד עצם היום הזה, אף אחד חוץ ממנה לא יודע היכן נמצא מקום משכבו הסופי של פרדי.
היכן שלא תהיה, איש נפלא שכמוך, המוזיקה שיצרת תמשיך להדהד בלבבותיהם של רבים בזכות הקול העצמתי שבעזרתו הפכת את העולם למקום מוזיקלי וצוהל יותר.
שש שנים שלמות שאריק לא אתנו. היה זה לילה נובמבר קר בבסיס נחל עוז, שם עשיתי את שירותי הצבאי באותה העת. שמחתי שהספקתי לשמוע את השירים ולראות את הסרטים בהם שיחק, בעודו בחיים ונושם יחד אתי את אותו האוויר. את החדשות בדבר מותו שמעתי כשהייתי שכוב במיטתי החורקת, בזמן שהאזנתי לשיר "יושב על הגדר". כמה סמלי זה היה. הרי זה השיר שמבטא הכי טוב את היחס של האזרח הישראלי להתרחשויות שסביבו. האדישות מצד אחד, וההמצאות התמידית בעניינים מצד שני – שיר הסתירה האולטימטיבי. אנחנו הראשונים לקרוא את החדשות ולשתף אותם עם חברינו, ואנחנו גם הראשונים לעטוף את עצמנו במסך עשן סמיך וגדול. משמע 'טוב לי', והמדינה? 'על הפנים'. עד כמה רחוקים החיים הפרטיים מהחיים במדינת הלאום היהודית. האם אריק איינשטיין קרא לצאת מהאדישות ולפעול הלכה למעשה? אולי, מה שכן הוא הציב לנו זאת כעובדה – אנחנו מנתרים את חיינו הפרטיים מחיינו הלאומיים. בכל מקרה, מדובר בשיר יפה.
מצד שני, דואג אריק לאזן עם שיר אחר שלו, "סע לאט", שבו ההוויה הלאומית והפרטית נפגשות. העניין הפרטי: "הפועל שוב הפסידה" ו-"אני אוהב אותך", יחד עם העניין הלאומי: "איזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ" ן-" ואני חושב עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון – ונלך לעזאזל". אריק הדגים לנו כיצד ההוויה הביטחונית והפוליטית משפיע על ההוויה הקיומית וההחלטות הפשוטות שעלינו לקבל בכל יום מחדש. אולי הפתרון הוא באמת לנסוע לאט, לקחת את הזמן ולתת למחשבות לרוץ בראש?
ובנימה אופטימית זו, אריק איינשטיין קרא לנו לחבור ביחד ולשנות את העולם – אמירה מעוררת השראה שמבשרת את האפשרות הריאלית שבפעולה למען שינוי מציאות. אז כפי שאריק איינשטיין שינה את המציאות בעזרת המוזיקה שיצר, כך עלינו לאמץ את הפעולה למען שינוי המציאות הפוליטית בישראל – גם כי אריק איינשטיין היה רוצה בזה (אני מניח).
שלום חבר.