הרוקח /סיפורו של חוקר פרטי

הרוקח // עו"ד אייל סברו

אופירה פנתה אלי על סף ייאוש טוטאלי.
בעלה יגאל הפך אותה כמעט ללא נורמלית. עוד יומיים הייתה מתאשפזת מרצון באחד מבתי החולים לחולי נפש באזור הצפון.
ישבתי עמה כמעט שעתיים.
בחורה נחמדה, באמצע שנות השלושים לחייה, שמזה חצי שנה לערך חושדת שבעלה מנהל "רומן רומנטי" עם אחותה הצעירה, הרווקה והחתיכית.
תחילה הרגישה ביחסו המוזר לאחות, אחר כך שמה לב שהוא החל לקנות לה מתנות, אחר כך תפסה פתאום שהנשיקה והחיבוק ביניהם ארוכים יותר מהרגיל, וכשהאחות הצעירה התחילה לבוא ולישון בביתם באמתלות שונות, חשדה של אופירה התחזק.
כאשר פנתה לבעלה ודיברה איתו על כך, הוא חייך ופטר אותה בהינף יד. כשפנתה אליו בשנית כעבור חודש טען שהיא "קצת מדמיינת".
גם לאחותה היא פנתה. זו צחקה וטענה אף היא שאופירה קצת השתגעה.
הזמן עבר והחשדות גברו.
אופירה סיפרה לאמה על חשדותיה אך זו אמרה לה שהדבר אינו אפשרי.
לבסוף פנתה אופירה לרופא המשפחה וקיבלה כדורי הרגעה. היא נטלה אותם באופן קבוע אבל המשיכה לחשוד בבעלה ואחותה.
אין לזלזל בתחושת בטן של אישה, כך החלטתי מזמן.
התחלתי ביום מעקב אחר בעלה של אופירה.
במהלך כל היום הוא לא יצר אף קשר עם מישהו זר. למעט נהיגה גרועה ועבירות קשות על חוקי התנועה, הוא עשה רושם של בעל ישר, לפחות ביום המעקב.
עברו שבועיים נוספים במהלכם עקבנו אחריו 3 פעמים נוספות. אופירה האמינה שבעלה נוהג לפגוש את אחותה בבתי מלון זולים, אבל לא כך היה.
בשלב זה גם אני התחלתי לחשוב שאולי אופירה טועה.
כשהיא סיפרה לי שהאחות נוהגת לישון בביתם לפחות פעמיים בשבוע הצעתי לשים בבית מצלמות סמויות. אופירה הסכימה, למרות שטענה שמעולם לא היה מצב בו שהתה אחותה בבית לבד עם בעלה, לפחות לא מאז שהחלה לחשוד בהם. "אני ישנה כמו חתול שומר. כל רעש מקפיץ אותי", היא חייכה. "בעלי לא זז מהמיטה כל הלילה וגם אני".
שאלתי את עצמי אם יתכן שכדורי ההרגעה שהיא נוטלת מרדימים אותה והיא לא יודעת מה קורה. כבר ראיתי מקרים כאלה. טלפנתי לחברי רונן מימי התיכון. לאחר שיחת חברים ביקשתי לדעת על תופעות הלוואי של הכדורים שנוטלת אופירה. רונן אמר שהכדורים לא גורמים לשינה או עייפות. במקרה הגרוע הם גורמים לדיכאונות בשלב מאוחר יותר.
התקנתי את המצלמה הסמויה בסלון הבית של אופירה. המצלמה קלטה את כל החדר, עם זווית פתוחה למטבח המפואר שלהם. חשבתי שאם וכאשר יקרה משהו בין הבעל לאחות הצעירה, הוא יקרה בסלון כיוון שבחדר השינה נמצאת אופירה.
מאחר ואופירה התברכה בשתי ידיים שמאליות ולא רצתה להסתבך עם הקלטות והוידיאו שהוחבא בארון המצעים בחדר השינה, סיכמתי איתה שאגיע מדי יום להחליף קלטת.
למחרת בבוקר הגעתי לקחת את הקלטת הראשונה, למרות שהאחות לא ישנה שם לילה לפני כן.
צפיתי בה מספר שעות והתרשמתי מהתנהגותם של השניים בבית.
לא היה משהו חשוב.
באותו ערב הודיעה לי אופירה שהאחות תגיע לישון אצלה. הרגשתי שהמבחן האמיתי הגיע.
למחרת בבוקר הגעתי לדירתה של אופירה כדי לקחת את הקלטת הנוספת.
על כוס קפה סיפרה לי שבעלה יצא לעבודתו בשעה מוקדמת בבוקר, ומאוחר יותר יצאה האחות לעבודתה כזבנית בחנות בגדים באחד הקניונים בצפון.
שאלתי אותה אם הייתה ערנית ואם הרגישה בחסרונו של בעלה בשלב כלשהו בלילה. אופירה השיבה בלא מוחלט. "כשאחותי פה אני לא ישנה. אבל בכל זאת תבדוק את הקלטת ותראה מה קורה".
כשיצאתי מביתה חשבתי שאולי באמת מיותר לראות את הקלטת, אבל להסרת כל ספק החלטתי שאצפה בה מאוחר יותר במהלך היום.
בערב צפיתי בקלטת. אין ספק שהאחות הייתה מה שנקרא "שווה עיון".
בשלב מסוים לפני שלבשה פיג'מה סקסית, הכין יגאל קפה לשלושתם. חזרתי לקטע הזה. משהו שם צרם לי. חזרתי על הקטע שוב ושוב ואז הבחנתי שתוך כדי ערבוב הקפה הוא הוציא בקבוקון קטן מכיס הג'ינס שלו וטפטף מספר טיפות לקפה של אופירה.
עכשיו ידעתי מה יהיה ההמשך בקלטת.
האורות בבית כבו. הרצתי את הקלטת קדימה עד שראיתי את האור בסלון נדלק. יגאל נראה מגיע על בהונות רגליו לסלון הדירה, לבוש תחתונים בלבד. האחות הסירה את השמיכה ואחר כך את הפיג'מה הסקסית ונשארה עם הלבוש התחתון. הוא התנפל עליה, היא עליו, ומה שהיה שם הספיק לסרט פורנו.
הרצתי קדימה.
לאחר שהשניים סיימו מספר אחד או שניים הם כיבו את האור, נפרדו בנשיקה ארוכה והלכו לישון.
בבוקר הם קמו משנתם. חיכיתי לראות את אופירה. היא התעוררה, הגיעה לסלון והחליפה מילים עם בעלה ואחותה. לאחר מכן הם הלכו לדרכם.
חזרתי הביתה בתחושה מעורבת. מצד אחד אופירה תוכיח לכולם שהיא נורמלית, ובעיקר תוכיח לעצמה שאין צורך יותר בכדורים. מצד שני ידעתי ששתי משפחות הולכות לעזאזל. אחת של אופירה ובעלה והשנייה משפחתה של אופירה שתתקשה להתמודד עם הבעיה.
כעסתי על הבעל שסימם את אשתו וסיכן אותה.
מחר יהיה היום הקשה, אמרתי לעצמי, וידעתי ששנתי לא תהיה קלה הלילה.
למחרת בבוקר הגעתי לקחת את הקלטת הנוספת וביקשתי מאופירה לבוא למשרדי.
היא התרגשה. "יש משהו?"
"כן, בואי".
היא הודיעה בעבודתה שהיא תאחר ונפרדתי ממנה.
עברו שעתיים והיא עדיין לא הגיעה למשרדי. טלפנתי לבנק בו עבדה, גם שם לא ידעו היכן היא. כעבור שעתיים נוספות ניסיתי בשנית, אך לשווא.
משהו היה מסריח ולא ידעתי מה. קיוויתי לטוב.
בשעות הערב המאוחרות הגעתי לביתי. בראש עדיין ניקרה השאלה איפה אופירה.