חלק ג' ואחרון של תחקיר עומק
לאחר ש-15,000 משאיות עמוסות חצו את הכבישים הדרומיים של ישראל, ולאחר שהוטלו כ-400 אלף טונות של חול בחופי אשקלון, ולאחר פרסומם של חלקים א' ו-ב' של תחקיר העומק הראשון מסוגו בישראל – הגיע העת לעמת, לאמת, להסיק ולסכם את פרויקט גדול ממדים זה. הצלחה או כישלון? – הרשו לתמונות לספר לכם.
הממשלה התעלמה במשך כשמונה שנים מהתוכנית שאישרה לטיפול במצוק החופי, כך עולה ממכתב ששלח בחודש יולי 2018 מנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן ל־19 רשויות מקומיות לאורך החוף ונחשף לראשונה בעיתון 'כלכליסט'. כהן דרש אז מהרשויות לאשר מידית תכניות להגנה על המצוק ולספק להן אומדן תקציבי. כשיושלם ההליך, יתקבל לראשונה אומדן של עלות שיקום המצוק, שלפי הערכות ינוע בין 800 מיליון למיליארד שקל. המצוק האמור נמתח (בקטעים נפרדים) לאורך 40 קילומטר מחופה של ישראל וגלי הים והגשמים גורמים לקריסתו בקצב ממוצע של 20–30 ס"מ בשנה. הקריסה מסכנת את המבנים שעל סף המצוק וכן את הנופשים בחוף וכן גורמת לאיבוד שטחי יבשה. כבר ב־2010 פרסם מבקר המדינה דו"ח חריף על רשלנות המדינה בשיקום המצוק. באותה שנה החליטה הממשלה להטיל את השיקום על החברה הממשלתית להגנת מצוקי הים התיכון, הכפופה למשרד להגנת הסביבה. החברה תוקצבה בכחצי מיליארד שקל, אך במשרד הפנים וברשויות טוענים שמאז נעשה מעט מאוד.
מכתבו של כהן הזהיר כי "השהיית הטיפול ואי נקיטה באמצעים הנדרשים באופן מידי עלולה לסכן חיי אדם". עוד ציין, כי דו"ח שנעשה זמן רב לא לפני מכתבו קבע כי "חלה נסיגה משמעותית בקו המצוק במספר מקטעים". כהן אף נפגש עם מ"מ מנכ"ל משרד רה"מ יואב הורוביץ, השר להגנת הסביבה זאב אלקין ובכירים נוספים. כהן ביקש מהרשויות אז — בהן תל אביב, הרצליה, נתניה ואשקלון — לפרט את הפעולות שביצעו ושהן מבקשות לבצע. על פי ההערכות, עלות הפעולות לכל רשות תגיע עד למאות מיליוני שקלים. במכתבו, כהן הבטיח כי משרד הפנים יפעל להשיג תקציב ממשלתי לביצוע העבודות. לדברי גורם במשרד הפנים, משרד האוצר תקצב בעבר את הפעולות בכ־60 מיליון שקל, אך הסכום מעולם לא הועבר לרשויות כיוון שאין אומדן כולל. כיום הרשויות המקומיות אחראיות למימון הפעולות, ובמשרד הפנים מעוניינים שהחברה הממשלתית תיקח זאת על עצמה. אלא שהחלטת הממשלה קבעה שהחברה רשאית לפעול רק בתוך הים, בעיקר בהקמת שוברי גלים. במקביל, החלה החברה הממשלתית בפיילוט ראשון באשקלון.
כולם חוששים שהאחריות תיפול עליהם. בדיון בכנסת הבהירו הגורמים המקצועיים שלא ברור מה צריך לעשות. נציגי המכון הגאולוגי אמרו שאין לנו את הידע. טיפול נקודתי ברשות אחת עלולה לגרום נזק בעיר אחרת. לכולם ברור שהאסון בפתח. באשקלון, שנבחרה לטיפול ניסיוני, לא אופטימיים. סגן ראש העיר יורם שפר, שמלווה את הנושא כעשרים שנה, סיפר כי "כבר ב־2005 הגיעו לראות את המצוק. ב־2006 שמנו לאורכו 'שרוול' של 600 מטר שנועד להגן מפני קריסה, אך זה נכשל". האחריות אמנם על העירייה, אך שפר מבהיר כי "אשקלון נמצאת באשכול חברתי־כלכלי 5 ויש בה רצועת חוף של 12 קילומטר, איך העירייה יכולה לממן את זה? אין לנו את הידע המתאים".
שר הפנים לשעבר אופיר פינס המנהל את פורום ערי חוף אמר כי "יש בעיה של סמכות. החברה הממשלתית בזבזה ארבע שנים מיום הקמתה, כשההפרדה בין הים ליבשה היא החלטה טיפשית ולא עניינית. שרי האוצר, הפנים והגנת הסביבה חייבים לתת לחברה הממשלתית להיות אחראית גם על היבשה, אבל חייבים לעבוד מהר". שר הפנים, אריה דרעי מסר כי "קריסת המצוק היא סכנה אמיתית ומידית ברמה לאומית. החלטתי שלא להמתין למשרדי הממשלה האחרים ובהמשך אלחם להשגת תקציבים". מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "לפי החלטת הממשלה, המדינה אחראית על ההגנה הימית, והיא כבר פועלת באשקלון, נתניה והרצליה. הרשויות המקומיות אחראיות על ההגנות היבשתיות ויש להפנות אליהן כל שאלה בנושא. מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה פנה למשרד הפנים בבקשה לקדם את הסיוע התקציבי לרשויות".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:
הפתרון להסדרת הנושא מצוי כולו תחת עיריית אשקלון, האחראית על הסדרת ההגנות החופיות באופן מלא. הזנת חול היא פעולה "רכה" וזמנית להגנת המצוק, העושה שימוש בחול בלבד ולא כוללת מבנים קשיחים. בחוף שמצפון למרינה אשקלון בוצעה בפעם הראשונה בישראל הזנת חול בכמות גדולה, באמצעות חול בעל גודל גרגר גדול. החול הוא בעל הרכב דומה לחול שבחוף אשקלון, כך שההשפעות הסביבתיות השליליות של הפרויקט מועטות. לפרויקט קיימת תכנית מיפוי וניטור שתתבצע על ידי חברת הגנות מצוקי ים תיכון, שמטרתה לעקוב אחרי מצב רצועת החוף והמצוק לאחר ההזנה ולראות את השפעותיה. במהלך החודשים הקרובים וסערות החורף ניתן יהיה להיווכח בהשפעות הפרויקט.
לאחר דברי פתיחה אלו, אנו מפרסמים כאן לראשונה של הריאיון הבלעדי והמלא עם הילה ארנרייך, מנכ"לית החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון, בנוגע לביצוע הפרויקט באשקלון (ריאיון שנערך בתאריך ה-11.02.2020):
- האם הפרויקט לחיזוק המצוק באשקלון הצליח?
פרויקט ההגנה על המצוק החופי באשקלון הינו פרויקט סביבתי וראשוני מסוגו בארץ. הפרויקט הוכיח את עצמו בסערות החורף האחרונות, והוא עומד ביעדים. אנחנו נמשיך לנטר ולעקוב אחר התוצאות.
2) האם הפרויקט הנ"ל בוצע במקומות אחרים בעולם והאם גם שם הוא הצליח?
הפרויקט באשקלון כלל שני פתרונות: ✓ הזנת חול מאסיבית (Nourishment Beach )מבוסס על שני עקרונות מרכזיים – גודל גרגר הגדול בלפחות פי 2 מגודל הגרגר המקומי המצוי על החוף, ומסה קריטית של חומר. שני עקרונות אלה יושמו בפרויקט באשקלון על מנת להבטיח את יציבות החול במערכת ואכן החול נשמר. הזנות חול שבוצעו בישראל עם חול מקומי ובכמויות קטנות לא שרדו בסערה הראשונה שהגיעה. פתרון הזנת החול המאסיבית הינו פרקטיקה שמקובלת מאוד בעולם – אוסטרליה, ארצות הברית, הולנד, בלגיה, אנגליה ועוד.
פרויקט הגיאוטיוב (Geotube) הינו פתרון סביבתי והוא מכונה בז'רגון המקצועי Building with Nature וחדשני מסוגו בארץ, המורכב מיריעות בד גיאוטכניות שממלאים אותן בחול והן מדמות שוברי גלים, ומטרתן לבלום ולרסן את אנרגיית הגלים. פרויקט זה נשען גם הוא על פרקטיקה מקובלת בעולם כמו בצרפת, פורטוגל, אוסטרליה, וגם הוא לווה על ידי מומחים מהעולם.
? מדוע עדיף הפרויקט שבוצע על פני הקמת שובר גלים מבטון
במקרה של אשקלון, אין פה שאלה של עדיף – כשהחברה התחילה לפעול, היה ברור לכולנו כי המצוק החופי באשקלון הינו הגזרה הדחופה ביותר לטיפול ונשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לציבור. באותה עת יכולנו לקדם על פי התמ"א 13/9/א רק פתרון של גיאוטיוב והזנות חול או להמתין ולקדם תב"ע להקמת שוברי גלים. קידום תב"ע להקמת שוברי גלים נמשך בין 10-5 שנים, ולכן היה ברור לנו שאנחנו חייבים לתת פתרון דחוף למצוק באשקלון- וכך פעלנו! במקרה זה – אנחנו שמחים שהתאפשר לנו גם לקדם פיילוט סביבתי, הכולל הגנות רכות ואם הוא יצליח ייתכן כי נמשיך ליישם אותו בגזרות אחרות ולתחזק אותו במקום הקמת שוברי גלים.
4) האם העיבוי באמצעות חול הוא פתרון זמני או קבוע? ואם זמני, כמה זמן הוא אמור להחזיק ומה עתיד להיות פתרון הקבע?
אפשר להשתמש בו כפתרון זמני או פתרון ארוך טווח עם תחזוקה. במדינות רבות בעולם משתמשים בפתרון זה כפתרון ארוך טווח עם תחזוקה) וכשאני אומרת מדינות בעולם, אני מתכוונת למדינות שהן מובילות ידע בנושאי הים וההנדסה הימית- הולנד, אנגליה, צרפת , בלגיה, פורטוגל וארצות הברית – אלה מדינות עם היסטוריה ימית וידע רב בנושא.
יש הטוענים כי המים והגלים סחפו את מרבית החול שכבר הונח ובעצם הפרויקט לא עזר בכלום 5) כיצד אתם מתמודדים עם טענה זו?
הטענה לא נכונה. אנחנו ביצענו מדידות בתימטריות (מדידות עומקי הים) ומדדנו את כמות החול בחוף וסביבתו ומרבית החול נמצא. כמובן שיש גריעה מסוימת, אנחנו נערכנו לגריעה של בין 10-7 אחוזים בשנה. צריך להבין שהים בחודשי ינואר גבוה ויש גאות. אך גם בימים בהם הים היה גבוה והיו סערות, החוף היה מוגן והים לא הצליח ללחך את בוהן המצוק – ובחודש ינואר זה בהחלט הישג חשוב! אנחנו רואים את החול שהזנו במערכת, ובימים בהם הים רגוע יותר פתאום נגלת לעין רצועת חוף רחבה ויפה.
6) בנוסף, יש הרואים בפרויקט כמפגע סביבתי קשה בים ובדגה, כמו כן סכנת רחצה עבור הגולשים. כיצד אתם מתמודדים עם ביקורת זו?
מטרת הפרויקט להגן על המצוק החופי אשר המשך התמוטטות המצוק מהווה סכנה לתושבים. החוף שבו ביצענו הגנות אינו חוף רחצה מוכרז ופעיל ולכן לא אמורים להיכנס אליו לרחצה /גלישה. באשר לטענה הסביבתית –החלופה של גיאוטיוב והזנות חול היא בהחלט החלופה הסביבתית הטובה ביותר שקיימת היום בעולם בין סל הפתרונות להגנות ימיות מפני התמוטטות מצוקי החוף. ברור לכולנו שכל מקום שמתערבים בטבע הוא בעייתי, ולכן אנחנו מטפלים רק באזורים עם רמת דחיפות גבוהה שנשקפת סכנה לציבור ו /או שקיים אינטרס ציבורי רחב לטפל ולהגן על המצוקים )עתיקות, שימושים אינטנסיביים על גג המצוק וכו' '(. שני הפתרונות נבחנו בקפידה על ידי המשרד להגנת הסביבה והולחוף ואושרו. בשורה התחתונה – הגיאוטיוב הוא פתרון רך ועדין הכולל בסה"כ יריעת בד שממלאים אותה בחול מקומי מהים, כאשר עם הזמן מתפתחים על היריעה בתי גידול שמאפשרים את המשך התפתחות המגוון הביולוגי בים במקרה של הזנת החול- החול עבר. את כל הבדיקות האקולוגיות, כימיות וסביבתיות של המשרד להגנת הסביבה – ונמצא מתאים לשימוש להזנת חופים. החול מגיע ממישור רותם שם הייתה בעבר ימה היסטורית בשני המקרים – מאחר ומדובר בפיילוט, החברה תמשיך לנטר ולבחון את שני הפרויקטים והשפעותיהם.
האם לרצועת החוף של אשקלון של תוואי ייחודי אשר מקשה או מקל על ביצוע העבודות כלומר האם החוף בעיר היווה אתגר למומחים בכל הקשור לתכנון?
לא.
- מבחינת העלות – האם הקמת שובר גלים אינה פתרון זול יותר מהטלת חול?
לא. ובכל מקרה אני חושבת שמחובתנו לבחון גם פתרונות שהם סביבתיים יותר מהקמת שוברי גלים כמו גיאוטיוב והזנות חול )פתרונות שכמובן מקובלים ומצליחים בעולם
- כיצד בכוונתכם לבחון האם הפרויקט משרת את המטרה שלשמה הוא בוצע? (האם בכוונתכם לבצע תצפיות מדי פעם, לשלוח מומחים למקום וכדומה)?
החברה מבצעת ניטורים ובדיקות מקיפות בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה ומוסדות התכנון וכן בהתאם להמלצות היועצים המקצועיים המלווים את החברה.
- כאשר הונחו צינורות הגיאו-טיוב, האם לדעתכם מסוגלת הייתה הסערה לקרוע או לגרום להם נזק ואף להזיז אותם ממקומם?
הגיאוטיוב ים עשויים מיריעות בד גיאוטכניות חזקות שממלאים אותן בחול והן אמורות לעמוד גם בסערות של פעם ב- 15 שנים, הבעיה היא פסולת ימית שנסחפת לחוף ומכה בגיאוטיובים. אנו מקווים כי עם הזמן הגיאוטיובים, שאמורים לעודד צמיחה של בתי גידול עליהם יתקשו ויהיו עמידים וחזקים יותר מפני פגיעות. בכל מקרה אנחנו נמשיך לנטר וכמובן לתחזק במידת הצורך.
- מה היא מידת או רמת ההישרדות של הפרויקט לנוכח מזג האוויר הקיצוני? (הסערות שהיו בעונות החורף ואלו שעתידות להיות)?
החורף הישראלי נמשך בממוצע בין אמצע דצמבר לאמצע פברואר, ולכן למעשה עברנו כבר חצי חורף, במהלכו היו 2 סערות גדולות. לשמחתנו הרבה, עד עכשיו הגיאוטיובים סיפקו מענה ועמדו ביעדים. כמובן שנהייה הרבה יותר חכמים בסוף החורף.
- האם האזור שבו בוצע הפרויקט הוא אזור מסוכן לרחצה? יש הטוענים כי האזור מעתה הוא בגדר סכנת מוות ובעל סבירות גבוה לטביעה
אני רוצה לחדד ולהדגיש האזור שבו בוצע הפרויקט הוא איננו חוף רחצה מוכרז ולכן הרחצה בו אסורה!! קל וחומר, כאשר בוצע בו פיילוט ויש עוד לנטר ולבחון את תוצאותיו. ולכן אנו מבקשים מהציבור להישמע להוראות העירייה בנושא ולא לעשות שימוש בחוף. שוב מזכירה כי מטרת הפרויקט הייתה להגן על המצוק החופי שעל גגו יש בתי מלון, טיילת, עתיקות ושימושים ציבוריים אינטנסיביים.
*ראוי להזכיר שכאשר ביקשנו מהחברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף היום התיכון את תוצאות הבדיקות המינרלוגיות – הם התעלמו מבקשתנו ולא מסרו אותן לידינו להסתכלות.
עד כאן דבריה של המנכ"לית הילה ארנרייך, שאותה אנו נעמת עם ד"ר יעקב ניר (גיאולוג ימי וחופי – גמלאי המכון הגיאולוגי), אשר כתב את חוות דעתו המקצועית לחלקו האחרון של התחקיר המקיף והגדול ביותר שנעשה עד כה בנושא על ידי עיתונאי:
לדאבוני אף לא אחד מהמרואיינים מבין דיו בצורה בסיסית ומקצועית את בעיית שוברי-הגלים המנותקים והשפעותיהם הסביבתיות, ההרכב הבעייתי של מצוק אשקלון המורכב בעיקרו שכבות פריכות, ההגנה הדרושה מגג המצוק ומזרחה (נושא מוזנח ביותר במצוקי אשקלון – נושא חיוני הניתן לפתרון שעלותו הכלכלית זניחה לחלוטין), הזנת חול מלאכותית והתנהגות החוף כתוצאה מפעולה זו, ריפים מלאכותיים – טיבם והתאמתם, גיאוטיוב בשימוש כשובר-גלים מטובע, הגיאוטיוב היבשתי משנת 2006 והסיבה העיקרית לכישלונו הגדול כתוצאה מהנחתו מעל החול החופי שבבסיס המצוק, במקום לקבור לפחות מחצית גובהו אם לא שני-שליש ממנו. באם אכן יובאו כ- 400,000 טון חול לחופי אשקלון, מן הראוי היה לקבוע גם מהו הנפח של כמות זו. כלומר, היה צורך בבדיקת המשקל הסגולי של חול זה, ואז ניתן היה בקלות לקבוע מהו הנפח. זוהי נקודת תורפה לכל מי אשר צריך לנתח את הקורה בשטח – ועדיין לא מאוחר לבדוק נתון יסודי וחיוני זה. כל אלה בעיות לא קלות ולא ניתן לנתחן ללא לימוד יסודי ובסיסי של כל אחד ואחד מהגופים הימיים ומהנתונים הסביבתיים. אגב, גב' הילה ארנרייך, מנכ"לית החברה הממשלתית למצוקים טוענת שהקמת שובר-גלים מנותק, כולל התכנון, הינה פעולה שעלולה להתארך על 10 עד 15 שנים, זוהי טעות בסיסית. הגיע העת שיבינו, כל הגופים והגורמים העוסקים בתווך הימי, כי שוברי-גלים מאבן צרותיהם ונזקיהם עולים עשרת מונים על תועלתם, שלא לדבר על טביעות למוות ופציעת מתרחצים. רוב צרותיה של אשקלון הימית מקורן בריבוי במבנים הימיים:
א' – בדרום בריכת מי הקירור של חברת החשמל.
ב' – צפונה לה מעגן קצא"א.
ג' – חוף דלילה; שלושת שוברי-הגלים שנבנו בשיטה חכמה מבחינת הבניה, אולם המקימים לא רוקנו את החול שבין השוברים, ולכן משמשים שלושתם כשובר-גלים אחד ארוך, והוא שגרם להצטברות אותו גוף חולי ענקי המכונה 'טומבולו', בעוד שבתוכנית המקורית חייבים היו לעשות כך ולרוקן את החול בשני המפתחים שביניהם לעומק שהיה טרום הקמתם. חוף זה היה הגזלן הראשון של כמויות עתק של חול שהוצאו מהמערכת החופית וגרמו להצרת החופים שמצפון-מזרח לו (אל נשכח שחופי אשקלון כיוונם פחות או יותר דרום-מערב לצפון-מזרח).כתוצאה מכך בסיס המצוק הכורכרי, שהרכבו כאן יחסית למצוקים בהרצליה ובשרון הינו חולי ופריך לעומת המצוקים שם שבחלקם בנויים כורכר קשה יותר, נפגע, יציבות הצוק עורערה וזה גלש במפולות בנות מספר קטן של מ"ק עד כמה מאות מ"ק לעבר החוף. החומר הגס נותר בחוף, בעוד הדקים (בעיקר מה'חמרה') נכנסים לתרחיף ומוסעים ימה, שם שוקעים לאיטם.
ד' – המרינה, המשבשת גם היא באופן חריף את זרימת החול האורך-חופית, אוגרת חול ולכן נאלצת לפנותו מדי פעם.
ה' – שלושת שוברי-הגלים המנותקים שהצפוני שבהם נשמתו כמעט עדן. הם והמרינה היוו את המאיץ הבסיסי להרס הניכר בחופים שמצפון להם, וכתוצאה מכך כאמור את נסיגתו של המצוק.
ו' – המובל הענק בנוי-הבטון שיעילותו היתה מוטלת בספק, שהיווה משך שנים רבות סכנה מחד, וגרימת נזק למצוק מאידך. רק לאחרונה ולאחר התראות מרובות מכותב מזכר זה, סולק סופית. מבנה זה גרם לנזקים אדירים בחופים שבסמוך לו ולנסיגת המצוק באופן משמעותי.
ז' – לאחרונה נוספו חמשת הגיאוטיובים כשוברי-גלים מנותקים.
בקיצור חופי העיר אשקלון הינם מה'מזוהמים' ביותר מבחינת מבנים-מלאכותיים במדינת ישראל (אם כי חיפה, תל אביב ואשדוד מתחרות די בהצלחה באשקלון).
- הרכב החול המרפד את חופי ישראל מזה עשרות אלפי שנים מקורו העיקרי בנילוס שהיה מביא את הטעונת לחופי הדלתה ומשם באמצעות זרמי אורך-החוף לעבר חופי צפון-סיני ולאחר מכן לישראל, עד לראש עכו. מקור החול הינו בעיקר בהרי אתיופיה משם מובל באמצעות הנילוס הכחול המתמזג בעיר חרטום עם הנילוס הלבן ומשם לעבר מצרים. כמויות החול המושקעות בחופים הולכות ופוחתות מדרום לצפון, כך שבבסיסם חופי ישראל הלכו והתעשרו בחול, יותר בדרום ופחות, ובהדרגה כלפי החופים בצפון. השימוש בחול ים, חלקו עשיר בצדפים ושבריהם ('זיפזיף') למטרות בניה חיסל משנות העשרים של המאה הקודמת ועד אמצע שנות השישים שלה כשליש מרזרבות החול החופי שהצטברו משך אלפי שנים. גריעה זו גרמה להיצרות החוף וכתוצאה מכך להרס הולך וגובר של המצוק שבעורפו. לימוד מפורט של שאריות סלעי כורכר בים הרדוד, ובהתחשב בעובדה שמפלס הים הנוכחי (+- מטר או שנים) יציב כששת אלפי שנים, הראה כי הנסיגה הממוצעת היתה בטווח שבין 2 ל- 4 ס"מ בשנה בלבד (לעומת כמה עשרות ס"מ במספר אתרים בימינו).
- 3. כרית החול החופי הופסקה בזכות מהנדס בשם מ. יבור ממשרד-הפנים אשר יזם את הקמת 'ועדת-הזיפזיף' והיא שהמליצה לממשלה להפסיק מיידית את ניצול החול החופי (צו ממשלתי משנת 1964 עליו חתם שר-הפיתוח יוסף אלמוגי). הצו אומנם מנע המשך הניצול, אולם הגרעון היה והינו כה רב שלא ניתן להגיע ולשקמו למצבו המקורי. לאחרונה ישראל פשעה שוב והתירה למקימי הנמל החדש במפרץ חיפה לכרות כמויות עתק של 10 עד 15 מיליון מ"ק חול למילוי רציפים (במקום להתארגן ולמלאם בחומרי מחצבה, פעולה שבתכנון מוקדם ונאות ניתן היה לבצעה ללא קושי ממחצבות בית-אלפא ואחרות באמצעות רכבת העמק – אבל לכרות חול ליד הרציפים קל וזול בהרבה!). אין ספק שתוצאות מהלך זה מורגשות ותורגשנה בכל חופי מפרץ חיפה. אמנם למפרץ חיפה אין כל השפעה ע כבוד ל חופי אשקלון, אולם התופעה מראה עד כמה לקובעי המדיניות הסביבתית חופי ישראל אינם בדיוק בראש מעיניהם! (כבוד השר להגנת הסביבה, האם היית לאחרונה בחופי אשקלון על מנת לדווח למשרדך ולממשלה מה קרה לאותו פרויקט בעל חשיבות סביבתית גבוהה ביותר?).
- לנושא הגיאוטיובים, וההזנה המלאכותית בחול ועלותם העצומה (על פי הנמסר לי עלות של יותר מ- 140 מיליון ₪) – אין ספק שלמדינה ישנה הזכות, ולעיתים גם החובה לבצע פעולות שיקום כאלה ואחרות בהמלצת יועציה – אשר לדאבוני אני נאלץ לעיתים לערער על רצונם להבין את המצב, או אולי גרוע מכך, אני די מפקפק בכישורם לטפל בנושא הטיפול המונע (קיים בין מדעני הים פתגם – "מה שלא תעשה הים ייקח את חלקו"…). רעיון השיקום אכן מבורך, אולם, עד כמה שנראה לי המדינה מפסידה ("מפספסת" בלשון מדעית…) את הניתן להסיק מפעולה כה בסיסית ורבת עוצמה – וזאת, כפי שאני מסיק מהתגובות, איבוד מידע במקום עיבודו.
א' – שעה שאתה כגוף ציבורי ממשלתי מבצע פעולה ראשונית בקנה-מידה כה גדול עליך בראש ובראשונה ללמוד את הבסיס עליו אתה בונה, מפזר חול וכד'. הכנסת גורם זר, בהזנת חול שאינו שייך גנטית לא לחופי ישראל ולא לדיונות-החוף לתוך המערכת החופית, אתה עלול ליצור מה שאני מכנה בשם "זיהום מינרלוגי". אמנם אין זה משפיע על הנופש או על התהליכים החופיים, אבל זו ללא ספק מכת מוות מדעית לחוקרים בעתיד. אי לכך חובת המדינה היתה, ומראש, לדיגום מלא (על פי קריטריונים שיקבעו ע"י גורמים מקצועיים אמיתיים) של החוף שמיועד להיות מטופל וסביבתו צפונה ודרומה על פי החלטת אותם המומחים. נראה לי כי זה לא נעשה.
ב' – כפי שציינתי לעיל, ההזנה עצמה הינה חיובית ביותר, לפחות מבחינת הרחבת החוף וכתוצאה מכך הגנה טובה יותר של בסיס הצוקים שבעורף החוף. אין ספק שפרויקט כה גדול ממדים וממון מן הראוי שיהא מלווה ע"י איש מקצוע (ואפילו סטודנט לתואר מוסמך) יום ולילה (כפי שהדבר נעשה ליד קידוחי נפט). זו הוצאה זניחה לעומת עוצמתו הכספית של הפרויקט ותועלתו עשרת מונים.
אדם זה מתפקידו היה:
1.להכין נתוני רקע, בחוף ובים, ובעיקר מרכיבים גיאומורפולוגיים (לדוגמא – רוחב וגובה הרצועה החולית וזווית השיפוע לעבר קו המים, שינויים בקו המים, חשיפה או כיסוי של סלעי-חוף באם קיימים, ועוד. בנוסף בתווך הימי להכין מפת עומקים בסיסית להשוואה של האזור הרדוד לאורך מספר קילומטרים צפונה, ודרומה (לפחות עד המרינה).
- מדידות תקופתיות של גדלי הגרגר של החול המוזן שעה שמגיע לאתר.
- מעקב קבוע על הטלת החול – כמויות ומיקום.
- מדידות קבועות של החוף למרכיביו המורפולוגיים השונים.
כל אלה מלווים בצילומים ובמדידות קבועות (יותר ביבשה מאשר בים שם קיים קושי מסוים).
אם כל הנזכר לעיל בוצע בצורה סדירה ומקצועית אני מוכן להתנצל ולהודות על טעותי בריש גלי בעתון זה. אולם באם צדקתי, ולא נעשו צעדים כמוצע לעיל (שהינם המינימום), וכנדרש בביצוע פרויקט רב-ערך וממון זה, תהא זו החמצה נוספת של מידע שנקבר מתחת לחול החופי ולמיליוני שקלים שחלקם בוזבז. אגב, על פי התרשמותי, אני די לא בטוח בקביעתה של גב' ארנרייך כי גדלי הגרגר של החול המיובא הינם כפליים מאלה של חופי אשקלון (לפחות כפי שנראה בשני התצלומים כפי שנראים בחלק ב' של התחקיר בו הושווה החול החופי מאשקלון לחול מהנגב).
לאחר שקראתי בעיון את הדברים שנמסרו מהמשרד להגנת הסביבה בדו"ח של ד"ר רוני נהוראי (בתנאי שאכן מצוטטים כלשונם), מאוד הופתעתי מקביעתו חסרת הבסיס, המוגזמת ואפילו מצויה על גבול ההזויה, ובעיקר חסרת הבנה מקצועית: "במשך 30 השנים האחרונות (1986-2017) קו החוף באזור זה נסוג ב- 55 מטרים – 1.8 מטר לשנה בממוצע"… אם כך היה המצב, הרי ראשית צריך היה להיווצר מפרצון החודר מזרחה, ושנית קבר השיח' היה הופך לריף עליו מתענגים דגים.
הסיור אותו ערכתי ביום שלישי ה- 11 בפברואר לכל אורכו של החוף הנידון הוכיח מספר נקודות רבות חשיבות:
- חלק ניכר ביותר מהחול המוזן נעלם ונישא עם הזרמים לים ולחופים סמוכים ורחוקים. אחת הסיבות לכך הינה העובדה שהחול היה מאוד 'אוורירי', כלומר לא מהודק (אין זה אומר שבאם היה מהודק לא היה נלקח, אבל יתכן שבכמויות קטנות יותר).
- קו החוף כמעט ואינו מושפע על ידי חמשת הגיאו-טיובים החדשים, והינו כמעט ישר לחלוטין.
- הזרמת מי הנגר-העילי (מי גשמים) לעבר קו החוף הינו טעות בסיסית, ובעיקר העובדה שמובלי המים הזמניים והקבועים ינקזו את מי הגשם ישירות בבסיס הצוק ובכך יגרפו את החול החופי כפי שקרה במערכת הגשם האחרונה.
- אין ספק שפתרון קיר-הים כפי שנעשה בנתניה ובדרום יפו הינו הפתרון המהיר, הזול (יחסית לשוברי-גלים מנותקים בנויי-אבן) אשר ימנע מגלי הים וזרמיו לנגוס בבסיס המצוקים. זה הפתרון היעיל המוצע גם למלון 'הרלינגטון'.
לסיכום: לא נגעתי באופציות אחרות דוגמת reef-balls, דורבנות, או קירות-ים ועוד המאפשרות הגנה על החול המוזן. התייחסותי הינה לנעשה, וכעיקר, וכנראה למה שלא נעשה.
לסיכום כתבת התחקיר – הפרויקט הועיל לחוף במידה מסוימת, אין ספק שאלמלא הפרויקט המצוק היה כבר קורס, אבל החיסרון העיקרי הוא שאחרי השקעה כספית כל כך כבדה, אנחנו לא נוכל להפיק את המסקנות על מנת להמשיך או לא להמשיך בפרויקטים דומים. ומדוע? כי המעקב צריך להיות לפחות שבועי, אם לא יומי, בזמן שהזינו את החול. מדידות, גרנולומטריה (גודל דרדר), רוחב חוף, גובה השכבה החולית – כיצד היא מתנהגת?. למשל היה צריך לעשות את זה אחרי הסערה שהייתה ולפני הסערה, בכלל באופן כללי. העובדה שהשקענו מיליונים בפרויקט ולא הפקנו מסקנות – פשוט זריעת חול בעיניים ובזבוז אדיר של כספים. העובדה שחלק מהחול כבר נלקח על ידי הים זה דבר שלא תלוי באף אחד. זה כבר כוחות הים. אבל המסקנה שאנחנו לא נסיק מסקנות היא בכיה ואובדן אדיר של מידע שנטמן ואבד בים.
