תושב אשקלון שדירתו נהרסה במהלך פיצוץ שנגרם ככל הנראה מניסיון התאבדות של השוכר שהתגורר בה יקבל פיצוי של למעלה ממאה ועשר אלף שקלים * מי שתשא בתשלום היא בתו של השוכר שהלך בינתיים לעולמו משום שהייתה חתומה על הסכם השכירות בין הצדדים * בית המשפט דחה את טענותיה וקבע כי היא הייתה הגורם המקשר ועליה לשאת באחריות
בית משפט השלום באשקלון קיבל לאחרונה תביעה שהגיש בעל דירה נגד בתו של הדייר שהתגורר בה, וחייב אותה ביותר מ-110 אלף שקל על הנזקים שנגרמו לדירה עקב פיצוץ בלון גז שאירע ככל הנראה כשאביה ניסה להתאבד. השופטת אורית חדד קבעה כי אחריותה של הבת לאירוע נובעת מכך שהיא חתומה על הסכם השכירות, תוך שדחתה את טענתה כי בסך הכל שימשה כאשת קשר משום שאביה לא הבין עברית.
התביעה הוגשה על סכום של 290,600 שקלים בגין הנזקים שנגרמו לדירה. בתביעה נטען בין היתר כי בסוף חודש נובמבר 2011 נערך הסכם שכירות בין הצדדים – התובע מצד אחד ומצד שני – הנתבעת ואביה המנוח כשוכרים הסכם זה הוארך בשתי תקופות בנות שנה כל אחת.
בחודש אפריל 2014 אירע בדירה פיצוץ שגרם לו לנזק רב ולטענת התובע, מקורו, ככל הנראה, בניסיון המנוח, שחלה במחלה קשה, לשים קץ לחייו באמצעות פיצוץ בלון גז בחדר האמבט.
אירוע זה גרר חקירה של משטרת ישראל ושל הרשות הארצית לכבאות והצלה מחוז דרום.
המנוח נפטר כחודש לאחר הפיצוץ והתביעה הוגשה תחילה נגד הנתבעת ונגד אחותה במעמדן כיורשות המנוח ונגד הנתבעת אף במעמדה כשוכרת המושכר, אלא שבהמשך, צימצם התובע תביעתו לנתבעת בלבד ואך במעמדה כשוכרת.
בכתב ההגנה טענה הבת הנתבעת כי הסכם השכירות נועד לשמש את אביה המנוח והיה לתקופה של שנה בלבד וכי אין כל טענה מצד התובע להארכתו של זה מצידה היא, כך שאין כל עילה נגדה כשוכרת. מכל מקום ובהתייחס לאירוע הפיצוץ טוענת הנתבעת כי אין עסקינן בניסיון התאבדות של אביה המנוח, כי אם בפיצוץ שמקורו בליקוי במבנה המושכר או במחוברים לו.
כך או כך, טוענת הנתבעת כי המושכר היה ממילא במצב רעוע ומסוכן למגורים. בכל הנוגע לסוגיית ביטוח המבנה, טוענת הנתבעת כי התובע הוא זה שניסח את הסכם השכירות, במובחן מאביה המנוח שלא הבין את השפה העברית ואין לתובע אלא להלין על עצמו. יתרה מכך, ממילא מקובל להשית ביטוח זה על המשכיר, כך שלחילופין – יש לקזז מכל חיוב את הסכום שהיה מקבל התובע מהחברה המבטחת, ככל שהיה מבטח את המושכר.
הנתבעת ואחותה אף העלו טענות לגבי אי חבותן ע"פ דיני הירושה, אולם אלו מתייתרות לאור הסרתה של עילה זו ומחיקת התביעה נגד האחות כאמור.
התובע צירף לתביעתו ולראיותיו חוות דעת מומחה מטעמו אשר קבע כי הפיצוץ שארע הוציא את המושכר מכלל שימוש ובמידה המאלצת את הריסתו ובנייתו מחדש, תוך שהוא מעריך את היקף העלויות הכרוכות בכך ב – 269,000 שקלים.
הנתבעת צירפה מנגד חוות דעת משלה בה נטען כי עסקינן במבנה ישן מאוד שהפיצוץ המחיש את היותו רעוע ומסוכן. להערכתו, המבנה מסוכן לשהייה, אולם הוא מצריך שיפוץ בלבד שעלותו 15,300 שקלים כולל מע"מ.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבדיקת הנכס ובחוות דעתו צוין כי נדרשות עבודות שיקום על מנת להשיב את מבנה המושכר לקדמותו והיקף עלויותיהן מסתכם בסך של 82,520 שקלים כולל מע"מ ופיקוח הנדסי.
"לא יודעת על מה הם דיברו"
לאחר ששמעה את טענות הצדדים החליטה השופטת אורית חדד לקבל את התביעה באופן חלקי. השופטת קבעה בפסק הדין: "נכונה אני להניח כי עלולות להיווצר נסיבות בהן רק לאחר חתימתו של הסכם שכירות נוכח השוכר להבין כי בעל הנכס המושכר אחר הוא מהמוצהר ובמקרה כזה אפשר ובנסיבות מסוימות תצדיק המחלוקת את צירופו של זה וברור בשאלת הבעלות, אלא שהנתבעת אינה מעלה ולו שמץ של טענה לבעלותו של אחר או לנסיבות המצדיקות התעלמות מהמוסכם בהסכם השכירות ו/או הבעת אי אמון בהצהרת התובע בתצהירו בעניין זה. קובעת אני אפוא כי די במונח בפניי כדי לשכנע בבעלותו של התובע במושכר וליתן בידו, מכל מקום, את הזכות לתבוע משוכרי המושכר את נזקיו בהתאם להתחייבותם החוזית כלפיו בהסכם השכירות ובכפוף לה.
בעניין זה חזרה הנתבעת שוב ושוב על תשובה מגמתית ומיתממת לפיה אין היא יודעת דבר וכלשונה 'מאיפה אני יודעת? שנה ראשונה חתמתי, שנה שנייה לא יודעת איך הם דיברו. כל השאר לא יודעת….' באותו הקשר היא נשאלת האם ביקשה בתום השנה הראשונה שייעשה הסכם חדש ללא שמה ועל זאת השיבה 'לא. אני לא פניתי אליו, אני לא יודעת על מה הם דיברו שם. אני גרתי בכלל באשדוד'. לא ניתן שלא לתמוה על תשובות אלה לאור הקפדת הנתבעת להדגיש לאורך עדותה את תלותו של אביה המנוח בה, כמו גם את טבעיות סיועה לו בהתאם לחינוך שקיבלה. ראוי להזכיר בנקודה זו כי ע"פ הצהרת התובע שלא נסתרה וששוכנעתי לגבי מהימנותה, הוא מעולם לא פגש את המנוח לאחר חתימת הסכם השכירות, מעולם לא הגיע למושכר מאז ועד ליום אירוע הפיצוץ, ומעולם לא יצר קשר עימו. מה לו כי ינסה בכלל לפנות אליו ישירות באין הוא דובר את שפתו ועת הנתבעת עצמה מצהירה כי היא שעמדה לרשותו בכל הנוגע ליצירת קשר עם אביה (כך לכל הפחות). הניסיון מצידה לשער כי התובע נעזר באחר, אינו אלא השערה גרידא שנזרקה סתמית לחלל האולם ושאין בה כדי לשכנעני".
עוד הוסיפה השופטת: "התמיהה לגבי גרסת התנתקותה מיחסי השכירות ומהשיח הנטען בין התובע לאביה המנוח בתום תקופת השכירות (השנה הראשונה) מתגברת שעה שהיא מודה כי היא שמסרה בידי התובע את השיקים ששימשו לתשלום דמי השכירות בכל שנה ושנה והשלימה פרטיהם והיא מסכמת טענתה כך: 'החוזה היה לשנה. איך הם דיברו ועל מה, אני לא יודעת. לא גרתי שם. גרתי באשדוד. אני לא יודעת. הוא התקשר אליי, אמר לי תמסרי בבקשה את הצ'קים. מסרתי. התובע רצה לראות שבשנה הראשונה הכל היה בסדר, הצ'קים לא חזרו, לא הייתה שום בעיה, הכל ירד בזמן, איך הם התנהלו ומה היה ביניהם אני לא יודעת. מסרתי את הצ'קים כי אני הייתי גרה באזור'. לא אוכל לומר כי שוכנעתי לגבי מהימנותה של הנתבעת בתשובות מגמתיות אלה. יושם לב כי בתצהירה לא הקדימה הנתבעת לעורר ולפרט את גרסתה בחקירה הנגדית לגבי נסיבות המשך ההתקשרות עם אביה המנוח כטענתה והעברת השיקים על ידה לתובע לבקשתו של האב.
לסיכומה של נקודה זו אומר כי מעדיפה אני באופן מובהק למדי את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת ומוצאת אני כי זו מסתברת יותר בהינתן מכלול הנתונים ושורת ההיגיון.
ניסיונה של הנתבעת להמעיט במעמדה ולהתנער ממנו תוך שהיא נאחזת בטענה כי בפועל אביה המנוח הוא שהתגורר במושכר והוא שנהנה מהסכם השכירות, לא צלח. כפי שהדגיש התובע בסיכומיו ובצדק, כך היה ונותר מצב הדברים מראשית הדרך לשיטתה, כך שאין כל היגיון להיאחז בכך. פועל יוצא מכך, קובעת אני כי הנתבעת הייתה ונותרה בגדר שוכרת מאז חתימת הסכם השכירות ועד לגדיעתו כאמור".
ניסיון התאבדות באמבטיה
חלק משמעותי בפסק הדין התייחס מטבע הדברים לנסיבותיו של הפיצוץ שבגינו נהרס הנכס – השופטת ציינה בהחלטתה: "אין בנמצא עדים ישירים לאירוע הפיצוץ שיכלו להעיד מידיעה אישית לגבי נסיבותיו. התובע נסמך בסברתו לגבי ניסיון ההתאבדות מצד המנוח על גורמי החקירה בעוד הנתבעת נסמכה בסברתה ההפוכה על התרשמותה האישית בעיקר כבת המנוח
ראוי לשים דגש לפיכך על הראיות האובייקטיביות והחיצוניות בעניין זה ואכן כאלו ישנן וביטויין בתיק החקירה שהוגש כראיה בתיק ובעדותם של הגורמים המעורבים בו.
מסקנת גורמי החקירה הייתה שמקור הפיצוץ בניסיון מצד המנוח להתאבד באמצעות פיצוץ גז נפחי ע"י נטילת בלון הגז המשמש את המושכר, העברתו לחדר האמבטיה, פתיחתו לדליפת הגז והדלקת אש. התיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור".
השופטת ציטטה את מסקנותיו של חוקר השריפות – "הפיצוץ נעוץ בדליפת גז מהבלון שפורק ממקומו הטבעי והובל לחדר האמבטיה. הבלון נפתח בלחץ, הגז פוזר בחדר והדלקת מקור אש הציתה את הוילון והביאה לפיצוץ נפחי בינוני. פיצוץ זה הביא לקריסת התקרה, דבר שגרם לכיבוי האש במקום. "פתיחת הבלון ודליקת האש בוילון נעשתה ע"י דייר הבית במכוון ובידיעה לתוצאות המעשה". נשללות אפשרויות אחרות כגורם לנזק ולפיצוץ, קרי – כשל חשמלי או רשלנות".
מנגד, נתונות כאמור עמדת הנתבעת ואחותה (שראתה את אביה ביום האירוע ולאחריו) ואלו מסתייעות אף במסמכים הרפואיים של המנוח בתיק החקירה. כך למשל, במסמך השחרור מיום 28.4.14 מצוין כי אין ממצא חבלתי, כי המנוח שולל בתוקף כי הפיצוץ היה מכוון במטרה אובדנית וכי הוא משוחרר מבחינה פסיכיאטרית בינתיים.
הגם שכך, ראוי לציין כי מסמכים אלה מציינים אף כי המנוח לוקה בחוסר זיכרון לגבי פרטי האירוע ונסיבותיו ואף נושאים נוסח המלמד על אי וודאות בסוגיה זו, כמו גם על תלונה מפיו של המנוח עצמו לגבי קיומה בכל זאת של פגיעה גופנית ואכן מצוינים לפחות נפיחות סביב העיניים ואודם בפנים. מכל מקום, סבורתני כי יש בנמצא מספיק עדויות ראויות שתאשרנה כי המנוח היה בזירת הפיצוץ בעת התרחשותו, אם כי לא ניתן להצביע על מיקום מדוייק, ואף נחבל במידה כלשהי, וניתן להניח שבית החולים הקפיד לציין אך את עיקרי ממצאיו ולהתמקד במחלתו שע"פ הרישום הגיעה לדרגת חומרה שהביאה להמלצה לטיפול פליאטיבי ולשהות בהוספיס.
לסיכום סוגיה זו: מוצאת אני כי מאזן ההסתברויות נוטה באופן מובהק לאפשרות הנטענת מצד התובע לגבי היותו של אירוע הפיצוץ מכוון ותוצר של ניסיון המנוח לשים קץ לחייו.
לא ניתן אמנם לומר כי האפשרות המוצעת מצד התובע נטולת כל ספקות ובית המשפט אינו מתיימר להתחקות אחר מחשבותיו של המנוח עובר לאירוע הפיצוץ, אולם במשפט האזרחי ענין לנו במאזן ההסתברויות והתובע עומד בנטל המוטל עליו לצורך כך.
אכן, קיימות אפשרויות תאורטיות נוספות והמנוח מצידו טען לעיתים אחרת, אולם אלו היו "חיוורות" למדי ולא קיבלו ממשות והמחשה באופן המציבן כ"יריב ראוי" אל מול האפשרות המוצעת מצד התובע ונתמכת בעדויות אובייקטיביות כבדות משקל וזאת חרף ניסיון הנתבעת להצביע על מחדלי חקירה. יתרה מכך, מטבע הדברים, לא בהכרח יודה אדם בניסיון התאבדות ועמדתו של המנוח בעניין זה לא הייתה חד משמעית. אף אם מעבר לצורך אומר כי אחריותה החוזית של הנתבעת נתונה אף אם הייתה מצד המנוח טעות/ רשלנות שלא נובעת מניסיון התאבדות".
פיצוי כספי משמעותי
כאשר פסקה השופטת על הפיצוי שיקבל תובע היא התייחסה לנקודות הבאות: "הסעד הנוסף שנתבע עניינו אבדן ההכנסה – דמי השכירות מהמושכר בשל מצבו הפיסי עקב הפיצוץ, כשבעניין זה דורש התובע בתביעתו את שיעור דמי השכירות הראשוניים לבד, קרי – 1,800 שקלים לחודש וזאת מיום הפיצוץ ולמשך שנה אחת לפחות, דבר שישקף לדידו ולו במעט את פרק הזמן המוערך על ידו להשבת המצב לקדמותו. בפועל וכפי המצוין לעיל, המושכר נותר במצבו הרבה מעבר לשנה אחת. אציין כי לו היה התובע מתקן תביעתו ודורש לפצותו בגין כל משך הזמן בו נותר המושכר ללא שימוש, היה מקום לדיון מעמיק ומורכב יותר לגבי צדקתה של הדרישה תוך בחינת ההתפתחויות לאחר הגשת התביעה והידרשות אף לסוגיית חובת הקטנת הנזק באופן מפורט יותר, אלא שלא כך הוא המצב. על פניו דרישת התובע בדין יסודה שכן עסקינן בהפסד כספי הנעוץ באופן ברור באירוע הפיצוץ העומד בבסיס עילת התביעה.
אציין כי לא אוכל לומר כי הוכח בדרך כלשהי ששנה היא פרק זמן סביר להשבת המצב לקדמותו, מה גם שבעוד שהתובע התבסס בתביעתו על המלצת המומחה מטעמו לבנות מחדש את המושכר, הרי שמומחה בית המשפט קבע כי די בשיפוץ. עם זאת ועדיין, המציאות בפועל הוכיחה קיומו של קושי המעשי בהשבת המצב לקדמותו. חקירת התובע ועדויות הנתבעת יש לציין, שכן אלו לא התמקדו כלל בסוגיה זו. מכל מקום, משעה שבית המשפט מוסמך לפסוק את הסעד הכספי שהוכח כי נתגבש עד להגשת כתב התביעה ומשעה שהתובע דורש למעשה את דמי השכירות שהפסיד מתוקף יחסיו החוזיים עם הנתבעת, הרי שהוא זכאי בהחלט לקבלתם לגבי התקופה החוזית הרלבנטית, קרי – עד לסיום שנת השכירות השלישית – חודש 11/14".
השופטת ציינה כי בנסיבות העניין ולאור הסדר התשלומים שנקבע, יש לחייב בגין 7 חודשים שטרם שולמו (20.4.14 עד 20.11.14) ובסך הכל: 12,600 שקלים. כמו כן הנתבעת תשלם סכום של 82,520 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לנכס כתוצאה מהפיצוץ ואת הוצאותיו המשפטיות של התובע העומדות על 15,000 שקלים. סך הכל תשלם הנתבעת סכום של כמאה ועשר אלף שקלים.