אחרי שנה של עבודה קשה בה הפעילו בית קפה בני הנוער ממרכז פידל באשקלון טסים למסע שורשים ייחודי באתיופיה * מנהל מרכז פידל יניב בן חגי: "בני הנוער עבדו מאוד קשה כדי להשיג את היעד, אמרנו לעצמנו שכדי שהמסע יהיה אמיתי אנחנו נעבוד קשה ועם הכסף הזה נטוס לאתיופיה"
במשך שנה שלמה עבדו הנערים קשה כדי לממן את הטיסה. כחלק מהעבודות, הם בנו אדניות מעץ, גידלו שתילים ומכרו אותם לקונים שהגיעו מכל רחבי הארץ. כמו כן הפעילו בית קפה, קיימו שוק בימי שישי ושירה בציבור. העבודה הקשה השתלמה ובמוצאי השבת הקרובה הם ייסעו למסע מרגש בעקבות השורשים ויכירו את המקום בהם נולדו הוריהם.
באירוע שהתקיים ביום שלישי הגיע סגן שגריר אתיופיה בישראל לביקור ייחודי במרכז של עמותת פידל כדי להיפגש עם בני הנוער לפני הטיסה. עוד נכחו באירוע מנכ"לית עמותת פידל, מיכל אברה סמואל, שגרירת ישראל באתיופיה לשעבר, בליינש זבדיה וכן כיבד בנוכחותו פרופסור אפרים אייצק מאוניברסיטת פרינסטון. הנערים הגיעו למפגש יחד עם הוריהם כדי לשמוע ולהתכונן למסע המיוחל.
מיכל אברה סמואל, מנכ"לית עמותת פידל אמרה: "המטרה שלנו היא שבני הנוער יכירו ויידעו את השורשים של הקהילה ויהיו גאים בה. עליתי לארץ בגיל 9 ונסעתי לאתיופיה אחרי 30 שנה. הייתי גאה מאוד לחזור לאתיופיה כיהודיה, ישראלית, אתיופית, ללכת ברחובות אתיופיה ולהרגיש שאני שגרירה של מדינת ישראל. אתם תיהנו ותכירו ותחזרו עם גאווה גדולה על כך שההורים שלכם עשו מסע עילאי והגיעו לארץ".
יניב בן חגי לוי, מנהל מרכז פידל אשקלון אמר: "מתוך הקבוצה של בני הנוער יוצאים קבוצה של 31 בני נוער שעבדו מאוד קשה כדי להשיג את היעד. אמרנו לעצמנו שכדי שהמסע יהיה אמיתי אנחנו נעבוד קשה ועם הכסף הזה נטוס לאתיופיה. הנה החלום הזה מתגשם. מאחורי הקלעים מעורבים הרבה אנשים ולכולם יש משהו משותף הם אנשים שבאמת אוהבים את המקום הזה. תודה לעיריית אשקלון, תוכנית 360 של אגף שחר במשרד החינוך ולהסתדרות הציונית. כמובן שמי שאחראית על הכל זוהי עמותת פידל שעושה הכל עם הלב ומובילה את הדבר הזה ואנחנו צריכים להיות גאים שהגב שלנו כזה חזק".
בריאיון ל"סטאר" בחודש יוני השנה סיפר מנהל המרכז לאורית לוי על חשיבות מסע השורשים עבור הנערים: "יש שבר בין דורי גדול, הפער בין עולם המושגים של הילדים וההורים שונה מאוד. זה נכון כמעט לכל מגדר ובעדה האתיופית השבר עוד יותר גדול וזה ברור לנו למה. מתקשרת יום אחד אחת האימהות למרכז ולוקח לה חצי דקה להגיד לי שהיא רוצה לדבר עם הבן. הבן בקושי מצליח לנהל את השיחה ואני שואל אותו מדוע אתה מדבר עם אמא בעברית, הוא עונה לי "אני לא מדבר אמהרית" אבל אני עכשיו דיברתי עם אמא והיא לא מדברת עברית והוא מסתכל עליי ללא תשובה. הילד לא מדבר את אותה השפה עם אמא. בשביל מה יש לו אמא? להכין לו אוכל ולכבס את הבגדים, זהו! כשבאתיופיה התא המשפחתי היה חזק כמו ברזל, לא היה דבר כזה גירושים, לא היה דבר כזה חוסר כבוד להורה. ופה השבר הוא גדול וזה המקום שאנחנו רוצים לחזק".
"הגבורה של ההורים"
אז המטרה של המסע זה לחבר את הנוער להורים שלהם שיסתכלו עליהם בכבוד והערצה?
"על מנת שנתכנן את המסלול לפרטי פרטים, שאל אותי סוכן הנסיעות מה המטרה של המסע ואמרתי לו שאני רוצה שיחזרו ממנו, ייכנסו הביתה ויתנו לאמא נשיקה על היד. זו המטרה של המסע. הוא אמר לי 'תשמע מה נעשה, ניקח את הנערים להיכן שגרו היהודים, כשבאים תיירים אסור ליהודים לבקש מהם כסף, מותר לבקש מחברת או עט בשביל הלימודים'. כל אחד מהם יבוא עם קופסה של מחברות ועטים וכשהם יחלקו את המחברות והעטים הם יזכרו שהם יכלו להיות שם. וזו הגבורה של ההורים שלהם, שהם ידעו מתי לקום ומתי לעלות לארץ ישראל ותראו איפה אתם היום ואיפה אתם הייתם יכולים להיות לולא הגבורה של ההורים שלכם' ".
אתה אכן מתאר כאן סיפור גבורה שצעירי העדה האתיופית לא מתגאים בו מספיק
"בתוך זה נכנס הסיפור היהודי והסיפור הציוני, זה אחד הסיפורים הכי מופלאים של הציונות בדור הפוסט ציוני הזה. אנשים באמת הלכו ברגל לירושלים, לא באניות מעפילים ולא בשום דרך, הם באו ברגל לירושלים, הם חצו את המדבר. זה סיפור שאי אפשר בכלל לדמיין את העוצמה שלו. וזה צריך להיות גאווה ומושא להערצה, עד אחרית הימים להעריץ אותם. ולצערי זה לא שם. אלו הורים שצריך לנשק להם את הידיים כל בוקר, כמה הם חרוצים, לא חשוב איזה עבודה הם מקבלים, הם הולכים ועובדים בחריצות, מפרנסים את המשפחה ולא מוותרים".
כמה נערים יוצאים למסע ומה התכנית הכלכלית שלכם על מנת שזה יתגשם?
"אנחנו רוצים שכל 70 הנערים יצאו למסע הזה ובשביל זה אנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה, יש לנו לגייס עוד עשרות אלפי שקלים. אנחנו פותחים את בית הקפה בכל יום שישי ומציעים לאורחים שלנו לימונדה מרעננת או תה צמחים בחינם. חלק מהנערים שוזרים זרי פרחים שניתן לקנות בעלות מוזלת לכבוד שבת. יש אפשרות לקנות ישירות מהחממה שלנו, עלי סלרי, פטרוזיליה, כוסברה ועוד. אנחנו כרגע בייצור מאסיבי של אדניות מעץ שמיועדות לשתילה ומכירה. בכל שישי יש לנו כאן את "שוק שישי במנדלי" לאחרונה הגיעו לכאן בכל שישי למעלה ממאה איש. כולם באים במיוחד כדי לפרגן וכולם יוצאים מכאן עם אדנית, או זר פרחים, או שמן זית. כולם שתו לימונדה בבית הקפה ולא מפסיקים לדבר על זה ולהעביר את זה הלאה. ואנחנו נגייס את הכסף הזה בעזרת השם, כולל הדמי כיס שאיתם אנחנו נצא. זאת הדרך המיוחדת של הנוער שלנו לממן את מסע השורשים לאתיופיה, לא להישען על תרומות אלא על יזמות וחריצות".