יום חמישי, 25 בנובמבר צוין יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. זוהי תופעת האלימות כלפי נשים, אכן הינה תופעה מכעיסה, מטלטלת שאינה אופיינית למגזרים מסוימים בחברה הישראלית אלא, דפוס התנהגות שמתקיים למעשה בכל רחבי העולם.
השבוע נחשפתי לסרטון מטלטל שנערך ובו מדברות קורבנות הרצח בקולן, ומבקשות לשמוע אותן. הקול שלהן הוא הקול של הקורבן הבאה. הקול של האישה שכרגע סובלת מאלימות קשה, או קולה של האישה שלא יודעת האם תרצח על רקע "כבוד המשפחה". קולה של האישה שתרצח רק בגלל היותה אישה.
תופעת האלימות ניכרת ביתר שאת, במגזרים ובחברות בהם לנשים אין זכות לשיוויון אמיתי ומהותי. במקומות בהם האישה נתפסת ככלי או כרכוש של הבעל, לעשות מה שהוא חפץ בו. האישה לא נתפסת כאדם אינדיבידואל, אוטונומי, אלא כחלק מהזהות והכבוד של הבעל או הגבר אשר שולט בה. אך, לא רק. גם אנשים משכילים ולכאורה נורמטיביים יכולים לנהוג באלימות ואף באלימות קשה.
אלימות בין בני זוג, ובעיקר אלימות נגד נשים היא דפוס התנהגות הכולל: פגיעות פיזיות, מיניות ופסיכולוגיות (איומים והפחדה, העלבה והפחתת ערך), שליטה כלכלית ופיקוח ומעקב אובססיבי אחר בת הזוג. רצח הוא החוליה האחרונה בשרשרת הזוועות האלימה והכוחנית ממנה סבלו נשים אלו לאורך זמן וממנה לא הצליחו להיחלץ במועד.
ישנם מקומות בהם התופעה אינה מפתיעה ואף כה שכיחה עד כי מדובר בנורמה חברתית. אכן, אפשר לקרא לכך נורמה חברתית כאשר אנחנו לא מתרגשים לגלות כי עוד אישה מתלוננת על אלימות כלפיה. זוהי עוד ידיעה מבין עשרות ידיעות דומות אחרות. זה פשוט חולף לנו מתחת לרדאר.
ואז זה קורה, אנחנו שומעים על אישה אחד, שהמקרה שלה מצליח להגיע ולזעזע אותנו, וזאת רק כאשר מדובר אישה שנפלה קורבן לרצח. פתאום יש לה פנים. פתאום אנחנו יכולים להזדהות איתנה, כי היא שכנה, חברה או אישה רגילה מהיישוב ולא "קורבן אלימות" רגיל. וישנן אחרות ששנים דיווחו, ברחו, פחדו והתלוננו, נשים שהכתובת לגביהן היתה על הקיר. שעצם היותן בחייןם היה רק עניין של זמן.
מבחינתי היום הזה, יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, אך לא רק הוא, כל יום ויום שבו אנחנו נחשפים לתופעה, מהווה עבור כולנו הזדמנות לעצור ולשאול מה ביכולתנו לעשות על מנת לצמצם ואף להפסיק לחלוטין את מעגל הפגיעה.
איני יכולה לטעון כי אין מודעות לנושא, אך אני טוענת כי למרות המודעות והקריאה הציבורית לפעול כדי למנוע את התופעה לצערי, לא נעשה מספיק לשם כך.
יש לעשות הכל, אבל הכל, כדי להביא למיגורה של התופעה עד להיעלמותה.
מצד שני, איני יכולה גם להתעלם מתופעה אחרת שמציקה לי ומכעיסה אותי לא פחות והיא טענות כוזבות של אלימות כלפי נשים או ילדים ככלי מיקוח במסגרת הליכי גירושין, כדי לפגוע בבעל או כדי להשיג יתרון רכושי. אני בזה למי שמנצל לרעה ופועל בדרך זו. זהו חוסר צדק כלפי בן הזוג חף מפשע, וגרוע מכך, מוביל לחוסר אמון כלפי קורבנות אמיתיים של אלימות במשפחה. גם בכך, יש להיאבק.
מאז פרוץ מגפת הקורונה נצפתה עלייה משמעותית במקרי האלימות במשפחה בכלל ואלימות כלפי נשים בפרט. הסגר, החרדה, הלחץ הכלכלי ותנאי אי הוודאות, העצימו התנהגויות אלימות באופן משמעותי, גם במשפחות שלכאורה לא נחשפו לכך קודם. דיווחים שונים מדברים על עלייה של מאות אחוזים (!) בפניות בנושאי אלימות משפחה לגורמים בקהילה: משטרה, רווחה וארגוני סיוע שונים. מאז חודש מרץ 2020, נרצחו כ-18 נשים.
האם נוכל למנוע את התופעה של אלימות? לצמצם אותה? התשובה היא חד משמעית כן!!
הכיצד?
- מודעות ומודעות. לדבר על זה ולהכיר בזה. וחברה, לגנות ולגלות אפס סובלנות לכך. לפעול למען שוויון זכויות של נשים באוטונומיה הפרטית שלהן.
- ללמוד לזהות את מצבי הסיכון ולהכיר את דרכי ההתערבות האפקטיביות, בין אם במסגרת חוק חובת דיווח ובין אם בחיבור למסגרות טיפוליות.
- להקנות דפוסי תקשורת בין אישית ודפוסי התמודדות במצבי לחץ ומשבר, היכולים למנוע התנהגות אלימה – לגברים מתעללים ואף מי שמפגינים אלימות עוד בגיל הנעורים.
4.להקים מרכזי סיוע לנפגעות אלימות (בעניין זה אביע את אכזבתי הקשה מהעובדה כי 3 שנים אני מייחלת שיקום באשקלון מעון לנשים נפגעות אלימות, ומרכזי סיוע ומקלט לטיפול ראשוני ולשמירת חייהן של נשים).
- טיפול מיידי ומהיר של משטרת ישראל באמצעות יחידה מיוחדת שתתמחה בנושא זה.
זוהי רק רשימה חלקית שאין בה די. יש מחקרים רבים ומאמרים אשר מציגים פתרונות עומק ארוכי טווח להתמודדות עם התופעה.
אך, מתי שהוא צריך להתחיל.
לאישה שכרגע נמצאת במצב שבו היא חווה אלימות פיזית או התעללות נפשית אומר כי איני מתיימרת להבין מה את עוברת ומה את מרגישה. אך, אני כן רוצה לחבק אותך, ולומר לך שאת לא אשמה בכך. ולומר לך, שכן!!! יש לך כוח. ואת לא קורבן, ואת מיוחדת וחכמה וחזקה, גם אם אומרים לך אחרת
ואם את מרגישה מאוימת, אפילו בקצת: ברחי !! רוצי עכשיו. תגני על עצמך ועל ילדייך. החיים שלך חשובים ואת חשובה. אל תהיי עוד קול.