אחרי שש שנים של סיפור אהבה מופלא וענק החלטתי להישאר בבית. נשוי.
יוסי כבר עבר מזמן את ה – 50 שנה… הוא נשוי, ילדיו נשואים והוא סבא לנכדים. 6 שנים
הוא נאבק עם עצמו האם לעזוב את הבית וללכת לחיות עם אהובתו או להישאר עם אשתו.
זה כבר לא סוד. המשפחה והחברים כולם יודעים.
לא עשיתי חשבון לאף אחד. הייתי יושב עם אהובתי במסעדות, בילויים, על חוף הים. הכל
חופשי מתחת לאף של אשתי. לא ראיתי ממטר. הייתי מסומם מאהבה. מסונוור ומאושר.
חשבתי שאני חסין, שכלום לא יטלטל אותי, שאף אחד לא מנחש שאני מאוהב עד השמיים.
אני האחרון שיאמינו עליו שיבגוד באשתו. הכירו אותנו והעריכו אותנו כזוג אידאלי. היום אני
יודע שזה הצגה אחת גדולה. ואני בוחר להמשיך אותה.
כל 6 השנים הייתי חצוי. מצד אחד, המשפחה שמאד יקרה ומצד שני אהבה עם אישה,
אהבה שלא חוויתי מעולם. גם לא עם אשתי בימים הכי יפים שלנו. אבל בשנה האחרונה
ממש עד עכשיו משהו השתנה בי. לאשתי נמאס מהדיכאון שלי והיא משמיעה קולות של
פרידה, גם אני התחלתי לחשוב ברצינות על עזיבת הבית. לא חלמתי שיקרה לי דבר כזה.
אקסיומה שנפרצה. ממש התקרבתי למעשה הכי קרוב שידעתי. כבר דיברתי עם אשתי על
הימים שאחרי הגט. איך נחלק את הרכוש, מה יהיה הסידור ביננו, איך נתפקד בחגים עם
הילדים, מדמיין את עצמי חי עם אהובתי. ואלוהים….היא לא יוצאת לי מהראש לרגע.
אני רוצה ולא מסוגל. אני כבר לא ילד, אני איש מתבגר. אני חושב על שארית חיי , על
העשור הבא ומפנטז על חיים אחרים, מלאים באהבה ושמחה. ואז אני חוזר למציאות. לא
יכול לעזוב.
עד שהגעתי אלייך יעל, חשבתי שאני גיבור לאומי נטול חולשות. ככה הצגתי את עצמי, ככה
הכירו אותי. יוסי כל יכול. איש משפחה למופת במובן הקיצוני של המילה. חשבתי שלהישאר
בבית זה המעשה הכי הרואי שלי. אני חזק! אני מצליח לשרוד בבית. אני מצליח להיפרד
מאהובתי, אני מחזיק מעמד בלעדיה שבוע, שבועיים ומתחיל להשתגע מגעגועים. אבל אני
עוצמתי בכך שאני נשאר בבית. אחרי שיחות אתך אני מבין שזה הפחד מדבר מגרוני. ופחד
כידוע הוא חולשה של בני אדם ולא שיא הדרם. היום אני חלש, אני בחרתי בחירה קשה.
בחרתי לעזוב את האהבה הענקית שלי ולהישאר עם אשתי. אין לי אומץ ללכת, אני משותק
מפחד עצם המחשבה. מפחד ממה יהיה מהכעסים, מהשינויים, מחיים חדשים. גדול עלי.
אני חי בזיוף, לא עובר לי הזמן, אני עצוב, מדוכא, אפור. אבל אני צריך לתפקד כגבר שבחר
להישאר. וזה אומר הכל. הכל בחוסר חשק. אפילו טיול משותף לחול עם אשתי אני נוסע.
נוסע כי היא רוצה ואני מרצה. אני צריך לשחק את הנהנה בעוד ליבי שותת דם. אני צריך
לשכב איתה עם תמונה של אהובתי בראשי, אני צריך לבלות איתה שעות שאני מפורק אבל
אוסף את עצמי.