הורסים לנו את הבית

לאחרונה גילו תושבי שכונת אפרידר כי עיריית אשקלון הגישה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה  תכנית, לפיה ישונה מתווה השכונה הוותיקה, כששטח ציבורי פתוח אסטרטגי, אשר יועד לפארק שוקק חיים ובו עובר ציר גישה ישיר לים ולפארק הלאומי, יישנה את ייעודו באופן קיצוני ויהפוך לשטח רווי בנייה שיכלול מבנה רב קומתי בעל עשרות יחידות דיור קטנות להשכרה, מוסדות ציבור ומבני מגורים צמודי קרקע, כל זאת בניגוד מוחלט לתב"ע ולתכניות המתאר שהוכנו עוד בשנות ה-60 ועל פיהן תוכננו השכונה והעיר. השבוע הוגשה התנגדות לתכנית זו ע"י תושבי השכונה באמצעות עו"ד ברק בריגה וגלעד שאול ממשרד עו"ד בריגה-ביטון

 

אפרידר ואין דומה לה

תושבי שכונת אפרידר הזועמים הגישו השבוע, באמצעות עורכי הדין ברק בריגה וגלעד שאול ממשרד עו"ד בריגה-ביטון באשקלון, מסמך התנגדות לתכנית שהוגשה ואף אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. "אזור המאבק הינו שטח ציבורי-אסטרטגי המהווה חלק בלתי נפרד מאופייה של שכונת אפרידר. שינוי הייעוד בתכנית שהוגשה ואושרה בוועדה, פוגע באופן בלתי רגיל ברווחת תושבי העיר אשקלון בכלל ותושבי שכונת אפרידר בפרט, במרקם חייהם, בשטחים הציבוריים המעטים אשר נותרו בעיר, וכן בנכסיהם של תושבי האזור. לא ניתן יד לתכנית הזו, ונעשה כל שביכולתנו, הן בחזית הציבורית והן בחזית המשפטית, על מנת למנוע מהתכנית הזו להתממש, כל זאת על מנת לשמור על נכסיה האסטרטגיים של העיר אשקלון", כך אומר לנו השבוע עו"ד ברק בריגה.

 

שכונת אפרידר תוכננה במקור בשנת 1949 כשכונה עירונית. לצוות המתכננים ולהנהלת חברת אפרידר היה חזון להקים שכונת צמרת שהרכב תושביה יהיה מיוצאי אירופה וארצות אנגלו-סקסיות. השכונה הוקמה ביוזמת יהדות דרום אפריקה, ושמה, אפרידר, הוא למעשה שמה של חברת בת של עמידר שהקימה את השכונה, ומהווה ראשי תיבות של "אפריקה דרומית". על-פי התכנית הראשונית תוכננו 750 יחידות דיור "משופרות ומשוכללות" לעולים, אולם התחלת הבנייה התעכבה מעט, ורק בסוף שנת 1950 החלה בנייתם של בתים חד קומתיים דו-משפחתיים על שטח של כחצי דונם לכל משפחה. ביוני 1952 נחנכו 120 דירות ראשונות, וב-15 ביולי 1952, קיבלו חמש המשפחות הראשונות את בתיהם. בתחילת שנת 1953 הוקמה עבור שכונת אפרידר (יחד עם שכונת ברנע) המועצה המקומית אשקלון, באופן זמני, לשנתיים, עד לאיחוד עם עיריית אל-מג'דל (אז נקראה מגדל-אשקלון) בתחילת 1955.

 

 

שטח המריבה

בתכנית המתאר (המוצגת בתמונה 1) שהוצאה בשנת 1964 ואשר מתארת את אופייה של שכונת אפרידר, על כל חלקיה, כולל שטחים ציבוריים פתוחים, שבילים, מסדרונות ותאי שטח, והיבטים טכניים רבים נוספים. מתכנית המתאר (כפי שמתואר בתמונה 2) ניתן לראות בבירור שתוכננו שני צירי גישה מרכזיים מאזור מרכז אפרידר, מערבה לעבר הים והפארק הלאומי. הציר הראשון והמוכר יותר הנו הציר הצפוני שיוצא ממרכז אפרידר, דרך פארק הדשא הגדול, ממשיך דרך פארק בולטימור ומגיע עד לאזור המרינה החדשה. ניתן להבחין בנקל ממרכז אפרידר בפרוזדור המוביל עד לים, וגם את הים ניתן לראות משם.

 

 

הציר השני, הדרומי יותר, שלמעשה לא פותח עד היום, למרות שהיה אמור להיות מפותח בדומה לאחיו הצפוני, יוצא ממרכז אפרידר אל עבר כיכר החשמל, ומשם מתחבר הציר אל עבר חוף הים, דרך מרכזת בזק הישנה, עד לחוף דלילה והחוף הנפרד, בואך הפארק הלאומי.

 

המחדל הגדול

אם לא די בכך שהציר הדרומי כלל לא פותח במהלך השנים בהתאם לייעודו, ובניגוד לציר הצפוני שבפארק הדשא הגדול – פארק בולטימור, הרי לפני כחודש אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את תכנית "טופ אפרידר אשקלון" מס' 604-0515387 שהוגשה ע"י היזם הפרטי דודו חסן (חברת שי השקעות והנדסה בע"מ) שבבעלותו השטח עליו יושבת מרכזת הטלפונים הישנה, בשיתוף עם עיריית אשקלון בנוגע למשבצת הקרקע המדוברת.

 

התכנית מציעה שינוי ייעוד הקרקע מ"שטח לבניית מרכזת טלפונים" לשטח לבניית מרכזת טלפונים – לאזור מגורים א', ומ"דרך הקיימת ושטח ציבורי פתוח" (שגודלו 6.723 דונם) לשני תאי שטח למבנים ומוסדות ציבור ותא שטח למתקנים הנדסיים… סה"כ 16 יחידות דיור, תא שטח למתקנים הנדסיים ושני תאי שטח למבנים ומוסדות ציבור על שטח שגודלו 11.436 דונם.

 

לפי הוראות הבינוי שהוגשו בתכנית, יוקמו 8 יחידות מגורים צמודי קרקע, כאשר לכל יחידת דיור ראשית כזו, תותר גם הקמת יחידת דיור משנית להשכרה, ששטחה לא יעלה על 60 מ"ר; הקמת מבנים ומוסדות ציבור שיכללו מבנה חינוך ומוסדות ספורט, דת ותרבות; 45 יחידות דיור בר השגה קטנות (עד 50 מ"ר) להשכרה, כל אלו יוקמו, בין היתר, על שטח המוגדר כשטח ציבורי פתוח (שצ"פ).

 

 

מאבק משפטי-ציבורי רב חשיבות

השבוע הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה התנגדות מצד תושבי השכונה, באמצעות עורכי הדין ברק בריגה וגלעד שאול ממשרד עו"ד בריגה-ביטון, בסיוע של האדריכל גיורא שפיר. לעו"ד ברק בריגה (28) ממשרד עורכי הדין בריגה-ביטון, אשר מוביל את המאבק המשפטי-ציבורי יחד עם עו"ד גלעד שאול, יש עניין רב בנושא הזה. הוא יליד אשקלון שגדל על ברכי העיר וחונך לאהבתה. האזור המיועד לשינוי ייעוד הוא אזור אותו הוא ראה כל חייו וגדל בצדו. זה מסוג המקומות שגורמים לצעיר אשקלוני להישאר בבית ולא לברוח למרכז. "בעיר אשקלון נשארו שטחים מעטים המוגדרים כשטחים ציבוריים פתוחים", מסביר עו"ד בריגה, "אנו לא רואים שום סיבה מוצדקת ושום תכלית או אינטרס ציבורי שיצדיק את הפגיעה הקשה הזאת בתושבי השכונה בפרט ותושבי העיר בכלל".

 

עו"ד בריגה מצביע על מספר מחדלים: "המחדל הראשון הוא שבמשך השנים הרשות הזניחה את השטח ולא פיתחה אותו בהתאם לייעודו המקורי שהינו פארק שוקק חיים אשר מהווה, בין היתר, ציר גישה חשוב ומשמעותי אל עבר הים והפארק הלאומי, בדומה למקבילו הסמוך, פארק הדשא הגדול בולטימור. המחדל השני הוא שהעירייה היא זו שהגישה את הבקשה לשנות את ייעוד השטח המדובר לוועדה לתכנון ובנייה. המחדלים הללו מביאים אותי לשאול את עצמי מספר שאלות: האם חסרים שטחים בעיר אשקלון שהם לא שטחים כאלה אסטרטגיים בעלי חשיבות עצומה ועליונה לתושבים, בהם ניתן לממש את סוג הבנייה המוצג בתכנית? האם חסרות יחידות דיור בעיר? רק לאחרונה נחתם הסכם הגג הגדול בתולדות מדינת ישראל ובו תכנון ל-32,000 יחידות דיור. על הרשות חלה החובה לחשוב ולדאוג לרווחת התושבים, למרקם חייהם, לאיכות החיים, למדשאות רחבות ידיים, לפארקים וריאות ירוקות. לא ניתן לאמוד את הנכסים הציבוריים החשובים הללו במספרים ותכניות עסקיות".

 

"הגיע הזמן שברשות יתחילו לחשוב ולדאוג לתושבים ולנכסים האסטרטגיים של העיר שלנו", מציין עו"ד בריגה ומוסיף, "אישור התוכנית באופן המוצע יביא לפגיעה מהותית ובלתי הפיכה במתווה השכונה ובייעוד השטח החשוב אשר מהווה נכס צאן ברזל לתושבי השכונה בפרט ולעיר אשקלון בכלל. בנוסף, חשוב להבהיר, כי לתוכנית המוצעת קיימת התנגדות ציבורית עזה הן מטעם בעלי הקרקעות הגובלים לשטח המדובר והן מצד הציבור הרחב בעיר. אנו מוכנים למאבק רחב היקף הן בגזרה המשפטית והן בגזרה הציבורית. נעשה כל שביכולתנו על מנת לבלום את התוכנית המופרכת הזו".

 

מעבר לפגיעה באינטרס הציבורי של תושבי אשקלון, מצביע עו"ד בריגה על ליקויים וקשיים טכניים רבים בתכנית: "אין כל היתכנות לאכלוס מאות התושבים אשר עתידים להתגורר בשטח התוכנית. אין התייחסות לתשתיות מתאימות לתוכנית. לא ניתנו פתרונות חנייה ומיגון. ליקויים אלו עתידים לגרום למחדלים רבים ולסכנה ממשית לציבור, אבל מעל לכל הם מעידים בעיקר על ההתעלמות מהאינטרס הציבורי של התושבים".

 

בעבר כבר בוצעו ניסיונות לבנות בציר הגישה המקביל (פארק הדשא הגדול – בולטימור). ניסיונות אלו נבלמו בעקבות מחאות והתנגדויות רבות של תושבי השכונה שמטרתם העליונה היא לשמר את האופי הייחודי והשקט של השכונה עם הנוף לים והפארקים הירוקים שסביבו – הדבר ממנו התושבים חוששים, ואין להם כל ספק כי אם תכנית זו תמומש במתווה הנוכחי, ייגרם נזק בלתי הפיך הן לתושבי השכונה והן לתושבי אשקלון בכלל.

 

יש לציין כי חלק מחברי הוועדה המחוזית אשר דנו בתכנית, הביעו ספקות רבות במהלך הדיונים, ובמיוחד לעניין הצורך בבניית מבני ציבור ושינוי ייעוד הקרקע באופן כה קיצוני ודרסטי, שאינו מניח את הדעת ואינו משרת את ציבור התושבים כלל.

 

דוד לפר, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ציין בישיבת הוועדה: "אני לא מציע לכלול דירות להשכרה. שכונת אפרידר יש לה אופי באמת מאוד מיוחד".

 

כמו כן, גם רחל קטושבסקי, סגנית מתכנן המחוז, הביעה את עמדתה בדיונים שנערכו בנושא: "אני לא מבינה, יש פה עיר, אנחנו נכנסים לתוך מרקם עירוני. אנחנו מייצרים מגרשים יחסית גדולים. אנחנו לוקחים שטח ציבורי ומשנים אותו".

 

עו"ד בריגה מביע את חששו הגדול באם התכנית תתממש במתווה הנוכחי. "אכלוס של שוכרים רבים, לפי המתווה המוצע, יגרום לצפיפות בלתי נסבלת ויהפוך את שכונת אפרידר משכונה יוקרתית, מבוקשת, שקטה ואטרקטיבית, לאזור שיגרור אחריו ריכוז של מפגעים רבים", מציין עו"ד בריגה בהסתמכו על מקרה דומה ולא רחוק משם – בשכונת המרינה – בה אירע מה שתושבי אפרידר חוששים ממנו, בין היתר. בשכונת המרינה נבנו יחידות דיור קטנות כדירות נופש אשר הפכו את השכונה והאזור למקום שמשך אליו שוכרים בעייתיים, מקרי פשע ואלימות ועוד, דבר שפגע באופן אקוטי באטרקטיביות של האזור ובשווי הנכסים שבו. "הגיע הזמן שהרשות העירונית שלנו תתחיל לחשוב בצורה אסטרטגית, לטווח הרחוק, תוך בחינת השיקולים והאינטרסים של הציבור הרחב, ולא בחשיבה קצרת טווח, ללא הבנת ההשלכות הדרמטיות שיקרו באם תמומש תכנית זו".

 

עו"ד בריגה מסכם: "האזור המדובר הינו שטח ציבורי-אסטרטגי המהווה חלק בלתי נפרד מאופייה של שכונת אפרידר. שינוי הייעוד והתוכנית שהוגשה ואושרה בוועדה, פוגעת באופן בלתי רגיל ברווחת תושבי העיר אשקלון, במרקם חייהם, בשטחים הציבוריים המעטים אשר נותרו בעיר, וכן בנכסיהם של תושבי האזור. לא ניתן יד לתוכנית הזו ונעשה כל שביכולתנו, הן בחזית הציבורית והן בחזית המשפטית על מנת למנוע מהתוכנית הזו להתממש, כל זאת במטרה לשמור על נכסיה האסטרטגיים של העיר אשקלון, וכולי תקווה כי הרשות תחזור בה מעמדתה ותראה את הצורך האמיתי של התושבים".

 

 

זעם התושבים

דפנה (שם בדוי), תושבת השכונה המתגוררת ברחוב הסמוך לשטח המיועד לבנייה, מפחדת להיחשף בשל איומים שקיבלה, לטענתה, מגורמים עברייניים. היא כבר הצליחה לגייס למעלה מ-100 משפחות, תושבי השכונה והעיר, במסגרת מאבקם על הבית והתנגדותם הנחרצת להוצאתה לפועל של התכנית שלדידם תהרוס את הצביון השכונתי ותעקור את העקרון על בסיסו הם רכשו את נכסיהם ובנו את בתיהם במקום.

"אנחנו כאן במאבק על הבית! פשוט הורסים לנו את הבית, את השכונה, את העיר שלנו… אנחנו לא מבינים איך זה קורה? איך נותנים לזה לקרות? ומי נותן לזה לקרות – קברניטי העיר שלנו, אלו שאנחנו הכי מצפים מהם שישמרו לנו על הבית, על הנכסים, החומריים, הרוחניים, תרבותיים, סביבתיים… לא מתקבל על הדעת שיבואו יום אחד ויעשו מה שרוצים בשטחים שלמעשה היוו את הבסיס לרכישת הנכסים שלנו באזור. זה פשוט ביזיון! איך ייתכן שאנשי העיר לא שומרים על האינטרסים של תושבי העיר והשכונה שרוצים וצריכים ליהנות משטח מפותח, ירוק, מלא בעצים ושוקק חיים, בהתאם לתוכניות המקוריות של העיר", היא רושפת אש, ובתחתית עיניה כבר מצטבר נוזל שמאיים להפוך לדמעות שתלכלכנה את פניה המתבגרות. "מה?", היא שבה ושואלת, "עוד בניין? עוד טובה לקבלן? חאלס! נמאס לנו! אנחנו רוצים שתדאגו לנו. איפה ההנהגה?", היא פורשת לרגע הצדה כדי להירגע כמהה.

 

היא שבה לשוחח אתי כחלוף דקה, עכשיו מעט רגועה יותר ולאחר שמחתה את הדמעות שזלגו על לחיה. היא מסמנת בידה שהיא רגועה כעת. "השקענו את מיטב כספינו על מנת לרכוש את הנכסים שלנו, לא קיבלנו כלום במתנה. עבדנו עבורם קשה מאוד. מדוע אין כאן הבנה שהשטח הזה, שאמור להיות ממש דומה לשטח הדשא הגדול באפרידר, לפארק בולטימור, הוא ריאה ירוקה מדהימה, שטח חיוני לתושבי העיר, שטח נחוץ, שאמור לשמש לרווחת התושבים, להנאה שלנו מהירוק שהנחה את מי שתכנן את המקום מלכתחילה, ואשר לפי תכניות המתאר הללו רכשנו את הנכסים שלנו במקום וחשבנו שנהנה מהם תמיד, נטפח אותם ונחנך את הילדים שלנו ואלה שיבואו אחריהם, שימשיכו ויטפחו וישמרו עליהם. אנחנו לא מקבלים את זה, ואנחנו מתנגדים לזה בכל הכוח. מה שהעירייה עושה זה פשוט לזרות מלח בעיני התושבים. כ-100 משפחות כבר חתומות על העצומה, וזוהי רק תחילתו של המאבק. אנחנו נתנגד בכל הכוח לתוכנית ההזויה הזאת ולא נאפשר לה לקרום עור וגידים. נמאס לנו שלא רואים אותנו, האזרחים הפשוטים שמשלמים מיסים ומבקשים לחיות בשלווה במקום שטיפחנו במהלך השנים. מסתכלים על האינטרסים של כולם, רק לא על שלנו, התושבים. נאבק על הבית שלנו בכל הכוח, גם בגזרה המשפטית וגם בגזרה הציבורית. רוצים מלחמה – יקבלו מלחמה!"

 

 

אדריכל הבית

כתב ההתנגדות נתמך בחוות דעתו של האדריכל גיורא שפיר, דמות ציבורית מוכרת, פעילה וותיקה בעיר, אשר תכנן מבנים ציבוריים חשובים בארץ ובעיר, ביניהם את היכל התרבות העירוני באשקלון. לפני זמן לא רב הכניסו אותו בסוד הדברים דיירים שגרים אתו בשכנות ומכירים אותו ואת פועלו, והפנו את תשומת לבו לתכנית. "לאחר שנכנסתי לעובי הקורה", מתאר שפיר, "הזדעזעתי לגלות שמתוכננת הריסתו של השצ"פ שהוא למעשה משפך שמהווה את המבוא לאחד משני הצירים הבלעדיים שתוכננו לשכונת אפרידר. זהו שטח ציבורי פתוח גדול, כדוגמת הציר שעובר בפארק הדשא הגדול, פארק בולטימור, אלא שאותו טרם פיתחו, והמשכו מגיע לחוף דלילה".

 

לאחר היכרותו רבת השנים עם השטח, מספר שפיר: "בעבר הרחוק האזור היה ירוק עשרות מונים ממה שזה נראה היום. השביל והמשפך אליו, הם למעשה השריד האחרון שנותר מתוך אזורים ירוקים שהפכו לשכונות, כמו אשכולי פז ואחרים. הטריגר לפיתוח התכנית היה היזם שרכש בזמנו את מרכזת הטלפונים ההיסטורית וברצונו לממש את הזכויות בנכס שלו, כלומר להרוס את מרכזת הטלפונים, ולבנות על השטח צמודי קרקע (קוטג'ים). למעט מספר עניינים טכניים, אין בעיה לאפשר לו לממש את את בניית צמודי הקרקע. אלא שבחוסר תשומת לב, ואינני יכול לומר זאת אחרת – כל מיני מחשבות בוועדה המחוזית של אנשים שאינם מכירים את אשקלון, הביאו לרעיון הזוי לחלוטין של סתימת כל המשפך במבני ציבור, לרבות 45 יחידות דיור להשכרה, דבר שלא נבדק גם במסמכי התכנית, ואני, כאדריכל בעיר, יודע דבר או שניים על בחינת תכניות. הדבר הזוי, לא אפשרי ומיותר לחלוטין. בכניסה לנאות אשקלון מאכלסים כעת 700 יחידות דיור להשכרה. מה פתאום לעשות זאת במקום שמהווה נכס צאן ברזל? פארק שחייבים לשמר אותו לדורות הבאים, כי כך החלה אשקלון החדשה. בכל מקום סוגדים לנושאים היסטוריים כאלו. בדקתי את העניין וגיליתי שהרעיונות הללו עלו אולי בוועדה המחוזית, מתוך חוסר היכרות עם העיר אשקלון, אבל המסננים שהיו צריכים לפעול בוועדה המקומית לא פעלו באותו זמן".

האדריכל שפיר נפגש בנושא עם מהנדסת העיר החדשה, ויקטוריה ברנגל, אותה הוא מתאר כ"מאוד מוערכת ונמרצת". "בפגישה", מתאר שפיר, "היא הבהירה שהתוכנית הזו אושרה טרם תחילת כהונתה ושהיא בעצמה לא רואה מקום למבני ציבור גדולים וליחידות דיור להשכרה בתא השטח המדובר. היא מצדדת בזכותו של היזם לבנות את צמודי הקרקע, והיא אפילו חושבת שאפשר, באופן מינורי, לבנות מועדון או בית כנסת, אבל בוודאי שהמשפך הזה צריך להישאר פתוח".

 

גיורא שפיר יצא מהפגישה עם המהנדסת מעודד מאוד. "שאבתי הרבה כוח מהמפגש עם מהנדסת העיר, ולכן אני מצפה שבוועדה המחוזית יבינו שעיריית אשקלון מצדדת באופן חד משמעי בהשארת המשפך פתוח עד לים. הכנתי מצגת שמראה את כל ההיסטוריה והחשיבות של המשפך שמוביל לים. התרגשתי מאוד מהעוצמה ומההד הציבורי הגדול שנוצר לנושא הזה, לא רק מהסביבה הקרובה, אלא מאוהבי שימור ואנשים מחוץ להיקף המידי של המקומות הסמוכים לאותו תא שטח".

 

באשר לדיון שיתקיים עם אנשי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, סביר להניח שבאמצעות יישומון ה"זום", שפיר מתכנן להציג את כל העובדות שדי מדברות בעד עצמן. "אבקש מהם לרדת מכל הסעיפים בתכנית… אם למישהו יהיה אי פעם ספק, בעתיד תמיד יוכלו לחשוב האם ראוי יהיה בעוד 50 שנה לשקול ולהפוך את המשפך החשוב הזה למשהו אחר – אני משוכנע שלא. לעיר אשקלון, שעתידה התכנוני גדל במאות אחוזים בשנים האחרונות, יש תכניות מסודרות למבני ציבור. מה לה ולהרס פינת חמד קטנה ומשמעותית שקשורה להיסטוריה שלה? ואכן, כפי שציינתי, כנראה שהרעיון הזה היה נחלתם של האדריכלים שקשורים בוועדה המחוזית, ואני מצפה שגם הם יבינו זאת והכל יבוא על מקומו בשלום".

 

עו״ד גלעד שאול ממשרד עו"ד בריגה-ביטון מוסיף: "בעלי הזכויות המתגוררים בסמוך לתוכנית רכשו את בתיהם בהסתמך על התב״ע הקיימת, וכעת לאחר עשרות שנים של הזנחת השטח הציבורי ואי מיצוי הפוטנציאל הגלום בו, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בשיתוף עם מגישי התוכנית לאשר את הגרוע מכל – שינוי ייעוד שטח התוכנית משטח ציבורי פתוח שנועד לרווחת הציבור לייעוד של קרקעות למגורים ומבני ציבור".

 

"תכנית זו תפגע באופן דרמטי במרקם השכונה, באיכות חיי התושבים, בשטחים הירוקים המעטים אשר נותרו בעיר, ברכושם של תושבי האזור, תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות ובשווי של בתיהם, וקצרה היריעה מלתאר ולהכיל את כלל הפגיעות הנוספות שיהיו באם התוכנית לא תבוטל לאלתר!"

 

התוכנית אשר אושרה בחופזה, ללא כל התייחסות לאינטרס הציבורי ולהיתכנות הטכנית ביישומה, הובאה לאישור תוך ניסיון להסתיר את תכלית השינויים המהותיים שבה, אשר לא הוצגו כראוי בתקנון התוכנית. כמו כן, התוכנית פורסמה לציבור בזמן שהמדינה הייתה נתונה תחת סגר והגבלות ביציאה מהבתים בשל נגיף הקורונה, ונסיבות אלו מנעו מחלק גדול מהתושבים להיות מודעים לאישורה וממילא גם נמנעה מהם הזכות להתנגד אליה בהתאם לחוק.

 

אפרידר או לא להיות

תושבי אפרידר התיישבו בשכונתם אחרי שבדקו ובחנו את האזור ואת התכניות שמצביעות על יסודות השכונה ועל העתיד הצפוי להם בה. איש מהם לא ציפה שבבוא היום יוחלט להרוס להם את אחד הנכסים היקרים להם ביותר, הן מבחינה היסטורית, הן מבחינה צביון השכונה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה סביבתית. כעת הם יוצאים למלחמה, ממנה הם בטוחים שיצאו כשידם על העליונה. אם לא, סביר להניח שלא רק שכונת אפרידר תשתנה, אלא אופייה של העיר אשקלון לא יישאר כפי שהיה. האדריכל שפיר טוען שכובד מילתה של מהנדסת העיר הוא גבוה מאוד, וכי הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תקבל את דעתה של הוועדה המקומית, כמקובל במקרים הללו. בעוד ימים ספורים נדע אם נכסי צאן הברזל של שכונת אפרידר והעיר אשקלון חשובים, או שאנשי ועדה שאין בינם ובין העיר אשקלון מהום, יקבעו את גורל נכסיה.

 

מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "במתחם המדובר הוגשה תכנית מתאר בסמכות וועדה מחוזית ובה נקבעו הוראות לפיהן יוקמו במקום 16 קוטג׳ים וכן מבנה ציבור. במהלך הדיונים החליטה הוועדה המחוזית, בניגוד מוחלט לעמדת ולהמלצת העירייה, להוסיף על הקרקע המיועדת למבנה ציבור 45 יחידות דיור להשכרה. החלטה זו מנוגדת לעמדת העירייה ולראייה התכנונית העירונית ובכוונת העירייה לתמוך בהתנגדות דיירי השכונה, להצטרף לערר שיוגש ולעמוד לצדם במאבק צודק זה".