כל אחד מאיתנו במהלך חייו התמודד על תפקיד קטן כגדול, נדרשנו לוועדות,למבחני
התאמה גם על תפקידים זוטרים, זומנו לוועדות שבחנו אותנו מכף רגל עד ראש והמטירו
עלינו שאלות נוקבות גם שרצינו בסך הכל להיות שומרים, פעמים רבות אפילו הבנו שאולי
אנו לא מתאימים, אין לנו את הכישורים הרלוונטים, היינו מציאותיים. אבל כאשר פעם בחמש
שנים מתפרסמת דרישה לראש עיר, כל אחד מתמודד, ללא כל תנאי והכשרה? הגיע הזמן
שנעמיד עצמנו כוועדת קבלה.
כן, רבותיי תושבי אשקלון, מי כאן רוצה להיות מנכל העירייה? זהו, ההוא פוטר, מנכל
החכל? כי אומרים שהוא חבר של.., אתם יודעים מה, יש לי תפקיד תפור עליכם, כן,
ראש עיריית אשקלון! אל תפספסו את ההזדמנות. סליחה, סליחה, אני ממש מתנצל על
ההפרעה. אבל רק רציתי לגזול רגע קט מזמנכם ולשאול אתכם שאלה קצרה. אפשר? אתם
מקשיבים? אז ככה: יש כאן מישהו שרוצה לרוץ לתפקיד ראש עיריית אשקלון? מישהו? נו,
בחייכם, חכו רגע, אל תצחקו. אני רציני לגמרי. ראש עיר, לא יותר ולא פחות. אל תגידו שלא
חלמתם פעם להיות ראש עיר. כולם רוצים את זה בתור ילדים, אחר-כך קצת שוכחים
וממשיכים בחיים שבלוניים ומשעממים. אבל היי, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. תנו לעצמכם
עוד צאנס.
רובנו מאוכזבים מהשלטון הקיים, יש כאלה שמתפללים שדיכטר ירוץ, אבל ככל הנראה שלא
יתמודד. ונותרנו עם אותם פרצופים שמלווים אותנו כבר שנים, מחזור של כוונות, האחרים
מפארים רזומה שאינו מתאים לתפקיד ראש העיר, אולי לדוברות.
אם נעמיד את המועמדים בפני וועדת השמה לעבודה על פי דרישות התפקיד של ראש העיר,
רובם היו מקבלים מאתנו מכתבי תודה. הרי רובם לא היו מפנטזים להתמודד על ראשות
העיר באר שבע או כל עיר גדולה אחרת, אז למה בפרובינציית אשקלון מותר? כי אנחנו
פחות חשובים? כי אפשר לזלזל בצרכים שלנו? אבל הם יודעים פראיירים לא מתים, רק
מתחלפים לאחר שהמועמדים החביבים יסיימו את הקפה והעוגה ויצאו מהבית או מחוג
הבית, תסננו בשקט ;חפשו לכם פראייר אחר. ובאמת, איכשהו הם תמיד ימצאו פראייר
אחר. אחד שדווקא לא עשה בעיות מיוחדות, לפחות לא לפני שקיבל את הגוב. או אחד כזה
שבונה על גוב או פנטזיה אחרת מבית יוצרו של המועמד, אחר-כך זה כבר היה סיפור אחר.
הוא לא טיפל בכלבים שחרבנו לכם בגינה, הוא לא אישר לכם להרחיב את הבית, פסל את
בקשתכם להיפגש עמו, דחה את פנייתכם לסייע בשיקום השכונה. ודאי קיללתם את הרגע
שבו שמתם את הפתק עם השם שלו בקלפי אבל מה לעשות, כשהייתה לכם ההזדמנות
לקבוע – פספסתם אותה ;החיים בזבל. עכשיו זה מה שיש, לכו תבנו עיר. למעט קומץ מועט
של פעילים וריבוי יתר של מועמדים, רוב התושבים, מעדיפים להישאר אדישים לנוכח מערכת
הבחירות והשאלה מי יהיה ראש העיר הבא או מה יהיה הרכב המועצה לא נמצאת בראש
מעייניהם, אני שומע יותר ויותר אמירות שיבוא משהוא חדש, תותח לא משהוא טוב יותר,
הרי מנהל טוב לא מחליפים כי הוא התבגר, מחליפים כי המנהל גרוע, זה הבסיס להחלטה.
גם השנה, כמו כל שנה, יכריזו כי רק הם יכולים לשנות. אנחנו נסתכל על השלטים שלהם
שיהיו זרוקים על הרצפה או נביט בפרצופם המרוח על גבי העיתון ושנינו נדע שאחרי
הבחירות אנחנו לא נשמע עליהם יותר. מי שבאמת רוצה לשנות מגיע עם מצע ועשייה
שאיננה נזכרת לצאת החוצה ארבעה חודשים לפני הבחירות. אנחנו רוצים מועמדים שלא
נעלמים ויורדים למחתרת חודשיים אחרי הבחירות. כמו במערכת יחסים, רוב האנשים אינם
אוהבים סטוצים. הם אוהבים קשר ארוך טווח, יציב, כזה שלא עושה להם בעיות. אם אתם
מבקשים מהם לבגוד בקשר שלהם עם ראש העיר, כדי מאוד שתתנו להם הצעה שקשה
לעמוד בפניה, שתקסימו אותם, כרגע, ייתר הכלות והחתנים לא משהו. הבנתם? אז די לטמון
את הראש בחול. יש כאן משימה חשובה מספיק כדי לצאת מהאדישות ולהזיז את הישבן.
תחשבו עליהם כאילו עומדים הם בפניכם לקבלת עבודה ובה אתם המנהלים, מי שלא הגיע
בחמש השנים לעבודה, תודה, אבל מצאנו מועמד אחר, כזה עם קבלות, אמיתיות, לא
מפוברקות.