השבוע סערה באשקלון, לקראת דיון בוועדה לתשתיות לאומיות בנושא תחנות הכוח, שלחה שרת האנרגיה, קארין אלהרר (יש עתיד), מכתב ליו"ר הוועדה והודיעה כי יש לקדם בעדיפות ראשונה את הרחבת תחנת הכוח המזהמת דוראד באשקלון, תזכורת, הרחבת התחנה בוטלה בעבר, ובכל המקרים, עיריית אשקלון הייתה אנמית. האם ההרחבה עדיפה על הפחם? או הוויכוח הוא בכלל על חלוקת אזורי תעשיית האנרגיה בישראל?
כוונת שרת האנרגיה להרחיב/ לקבל את דרישת דוראד להרחיב את שטח תחנת הגז "דוראד", עם החלטה זו הגיעו ההתנגדויות הציבוריות בטענות על סכנה לתושבי העיר, האם באמת הרחבת תחנת הגז דוראד היא סכנה? האם היא הרע במיעוטו כאשר החלופה היא פחם?
אין חולק כי העיר אשקלון, הפכה להיות פח האשפה של מדינת ישראל, כל החלטה הנוגעת לייצור חשמל, אם באמצעות פחם גז רוח או שמש, נופלת על שטחה המוניציפאלי של אשקלון. התירוץ הקבוע הנו כי לכאורה קיימת תחנת ייצור והולכה של חשמל באשקלון שתצמצם עלויות. לאור החלטת שרת האנרגיה, ככל הנראה לא נראה אנרגיה מתחדשת באזור אשקלון.
שנים שאשקלון מככבת כעיר מובילה בזיהום אוויר, מאבקים רבים במשך שנים כנגד פעילותה הפחמית של תחנת הכח, לא הועילו ולא הפחיתו את רמת הזיהום על העיר. החלטות ממשלה כי יותקנו סולקנים להפחתת הזיהום לא בוצעו בטענות של "חוסר בתקציב". חברת החשמל, המונופול על ייצור החשמל במדינה הודיעה כי אין לה תקציב למימון הסולקנים ולכן בקשו פעמים רבות הארכת מועד הביצוע. השנים חלפו, הסולקנים לא הותקנו והזיהום נותר כחלק מחיינו וכעילה למות רבים מאתנו.
השיח הלוחמני הקבוע כנגד מחוללי זיהום וכנגד חברת החשמל, גרם לכולנו לצאת באופן אוטומטי כנגד כל מדיניות ופעילות של ייצור אנרגיה בשטחי העיר, גם אם זו תועיל ותפחית את הזיהום מעל העיר.
השבוע כאמור, נתבשרנו כי שרת האנרגיה הודיעה כי תומכת בהרחבת תחנת הגז דוראד. וזאת לאחר שוועדת המשנה לתכנון ובנייה, דחתה לפני כשנה את בקשת חברת דוראד להרחבת מתקני ייצור החשמל על שטחה. ראש העיר אז וגם היום לא לקח ולא לוקח חלק פעיל במלחמות על האוויר בעיר.
קצת סדר, משק האנרגיה בישראל במשך שנים רבות פעל על בסיס השימוש בפחם המזהם, ללא חלופות ראויות. בעקבות גילוי מאגרי הגז בים התיכון מול ישראל קבעה המדינה את חזון משק האנרגיה. אשר בבסיסו, הפחתת פליטות מזהמים המתלווים לייצור אנרגיה בשימוש אנרגיות חלופיות, אשר הגז הנו חלק מהן. חזון האנרגיה שנקבע ע"י ממשלת ישראל, קבע תמהיל ייצור אנרגיה עתידי שמחציתו מייצור אנרגיה מגז טבעי, 30% מאנרגיות מתחלפות והשאר מפחם, פצלי שמן ואנרגיה גרעינית. על בסיס חזון זה, קבעה מדינת ישראל כי עד ל 2025 יופחת ייצור החשמל מפחם לרמה שנקבעה בחזון. החלטה זו מצטרפת להחלטת שר האנרגיה שטייניץ לקיים אנרגיה חליפית, סולארית עד לשנת 2030. בסביבת אשקלון, פועלות כבר מספר חברות אשר קיבלו היתר לייצור אנרגיה מתחלפת/ סולארית.
אין חולק כי החזון, הנו חזון ראוי אשר בא לבטל את הזיהום העיקרי מהמזהם העיקרי בעיר, חברת החשמל וייצור החשמל המבוסס פחם ברובו.
תחנת הכח דוראד, חברה ליצור אנרגיה מגז טבעי, קבלה רישיון ליצור חשמל ובססה את הקמתה בדרום העיר כחלק מחזון משק האנרגיה. תחנת הכח דוראד פעילה מזה שנים בייצור חשמל באמצעות גז טבעי שהוא נקי בעשרות מונים מהפקת חשמל בפחם.
הגדלת תפוקת החשמל באמצעות גז מצריכה גידול במתקני הייצור, והכל בכדי להפחית את התלות בייצור חשמל באמצעות פחם. חברת דוראד בקשה להגדיל את כושר הייצור של התחנה באמצעות מתקנים נוספים על שטח של 5 דונם בשטחה הקיים. בקשה זו מחייבת את אישורו של מנהל התכנון, הוועדה לתשתיות לאומיות. הממשלה אישרה לדוראד להגדיל את הספק ייצור החשמל, והוגש למנהל התכנון תסקיר השפעה על הסביבה, בכדי לבחון את אישורה של הבקשה להרחבת התחנה. אישור הבקשה מחייב את חוות דעתם של גורמים רלוונטיים רבים ובכללם עיריית אשקלון ואיגוד ערים לאיכות הסביבה שיו"ר האיגוד הנו ראש העיר. האם מסכימים או מתנגדים תוך פירוט הנימוקים. כאמור עיריית אשקלון באמצעות מהנדסת העיר נתנה בזמנו את הסכמתה ואיגוד ערים העביר את חוות דעתו, אשר לא מתנגד לבקשה.
על האמור סערה העיר, גם אז וגם כיום, ראש העיר למרות שתמך יצא בהצהרות נגד ההרחבה רק לאור לחץ ציבורי, כיום כמו אז. רק חבר המועצה איתי סהר מתנגד הרחבה, כאשר בסיס הטענה המוצדקת שלו, כי באזור אשקלון מיוצר אחוז נכבד מייצור החשמל הארצי ואין צורף להוסיף.
אכן, אשקלון הפכה להיות המוקד לתשתיות האנרגיה בארץ, הטיעון הפופוליסטי והמפלג כי האנרגיה המיוצרת באשקלון הנה לתושבי המרכז, תואם את רוח הפופוליזם הפוליטי, אך לא את המציאות. אכן יש לפעול כי באשקלון וסביבתה לא יהיו המקור לחוות סולאריות, או לתחנות כח נוספות או לכל פתרון אנרגטי ארצי. את המלחמה הזאת יש לקיים ללא קשר להחלטה על אישור הגדלת התחנה הקיימת. הגדלה אשר נעשית בשטח מצומצם, בשטח התחנה ולא בשטח חלופי או נוסף. את המלחמה הזו צריכים לקיים במסדרונות הכנסת והכנסים הפוליטיים.
הטיעון הלקוי והפופוליסטי, שיצור חשמל בגז אינו מפחית את זיהום האוויר, הנו בורות מוחלטת. כזו שמבקשת לקדם אינטרסים אישיים ולא אינטרסים עירוניים כהפחתת הזיהום באוויר והתחלואה שבעקבותיו.
אין חולק כי שימוש בגז טבעי לייצור אנרגיה מפחית משמעותית את הזיהום, המחמירים קובעים כי הזיהום מגז הנו מחצית הזיהום הנובע משימוש במזוט ופחם. הרציונאלים קובעים כי הפחתת הזיהום בגז מגיע לשיעור של כ- 90%.
מהי אם כך זעקת חברי המועצה וראש העיר? להותיר את זיהום האוויר המוחלט מהתחנה הפחמית? כזו שלא דפקה לנו חשבון בעיר במשך שנים, "ותרמה" לעיר כאות התנצלות על מתינו מהזיהום. הנהגת העיר במשך שנים לא הצליחה לקיים כל פעילות מפחיתת זיהום, לא פעלה כנגד התחנה הפחמית ברמה המקומית ולא ברמה הארצית. השיקולים והסיבות להם בלבד. כיום יוצאים פעילים פוליטיים כנגד כל פעילות אשר מבקשת לצמצם את הזיהום, גם אם יהיה חלקי.
הנהגת העיר, לפעמים המציאות אינה בין חלופות טובות לרעות, אלא בחלופות רעות ורעות פחות. אם נלך בדרכם של המחמירים, השימוש בגז הנו החלופה הפחות רעה. ואותה יש לקדם בכדי לבטל את החלופה הרעה שהייתה מנת חיינו במשך עשרות שנים. הנהגת העיר צריכה לעשות ככל שביכולתה בכדי לקדם את חזון האנרגיה הארצי, לא לטובת "המדינה", אלא לטובת תושבי העיר, אשר במשך שנים זוכים בתואר העיר הכי מזוהמת.
הנהגת העיר הפופוליסטית ולפעמים הלא אחראית פוגעת באיכות החיים בעיר, הפחדות ונתונים חלקיים הנם חלק מהמערכה האישית ולא הכללית. כך עם הטיעון כי הפעלת התחנה פוגעת במי השתייה בעיר, טענה שאינה נכונה.
המשך ההתנהלות המתלהמת פוגע בראש ובראשונה בתושבי העיר, לא פעלתם שנים כנגד התחנה הפחמית, וכעת אתם פועלים כנגד החלופה טובה יותר או הרעה פחות. בשני המצבים תושבע העיר יזכו להפחתת זיהום האוויר.
קידום האנרגיה החלופית ותאריך היעד של 2025 הפסקת פעילותה הפחמית של תחנת הכח צריך להיות החזון של העיר. כל עיכוב בבניית תשתיות לאנרגיה חלופית רק ידחה את מועד תאריך היעד. וישאיר את העיר עם המשך הפעילות של תחנת הכח הפחמית. תמשיכו את המלחמות על פיזור מוקדי האנרגיה ברמה הפוליטית, אך אל תעצרו את הפחתת הזיהום בעיר. ,תשקיעו באנרגיה המתחדשת בלוח זמנים מהיר ככל שניתן, ותלחמו במזהמים.