דברים שעשה לי אבא

תושב האזור שהורשע בביצוע עבירות מין לאורך שנים בבתה הקטינה של בת זוגו ירצה
עונש מאסר של שמונה וחצי שנים ויפצה אותה במאה אלף שקלים * בגזר הדין שניתן
לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נקבע כי הנאשם עשה שימוש לרעה בעובדה
שהקטינה ראתה בו דמות אב: "ניצול מחפיר של מעמדו כלפיה ותפיסתה אותו כאביה
וכאחראי עליה"

לפי המפורט בכתב האישום, שהוגש כנגד הנאשם ובהתאם לקביעות העובדתיות, שנעשו
בהכרעת הדין, הנאשם ואמה של המתלוננת היו לבני זוג החל משנת 2008, והתגוררו, יחד
עם המתלוננת, בדירה בעיר דרומית. המתלוננת ראתה בנאשם דמות אב ואף כינתה אותו
"אבא". כאשר נחשפה הפגיעה המינית בילדה, בשנת 2014, נפרדו האם והנאשם לתקופה
קצרה, אך חזרו זה לזו, עד לפרידה הסופית בשנת 2015.
עוד בשנת 2009, כשהמתלוננת הייתה בת 8, ובמשך כחודש ימים, נהג הנאשם לשוחח
איתה על תכנים מיניים. סמוך לאחר מכן החל לגעת בחזה, ישבנה, ואיבר מינה, מעל
הבגדים. המעשים הסלימו בין 2009 ל- 2010, כאשר, הנאשם קרא למתלוננת לחדר
האמבטיה, ביקש עזרתה בסיבון גבו, כשהיא ערומה, ונכנס איתה למקלחת שם היא
"מצצה" את איבר מינו, והוא הגיע לפורקן מחוץ לפיה, באמבטיה. בד בבד, נמשכו נגיעות
בגופה, כאשר ידו של הנאשם הייתה מתחת למכנסיה ותחתוניה, והוא נגע באיבר מינה.
בתקופה זו אף החדיר הנאשם את איבר מינו לפי הטבעת שלה, כשהיא ערומה, וביקש
שתגיד לו אם הוא מכאיב לה, כדי שיפסיק. כאשר הילדה, אכן, אמרה שכואב לה- הוא
הפסיק. כתב האישום, שעובדותיו נמצאו מוכחות לפנינו, מוסיף ומפרט סדרה ארוכה של
מעשי סדום ומעשים מגונים, שנעשו במתלוננת, ואשר כללו ליטוף איבריה המוצנעים,
נגיעות רבות בגופה, בקונוטציה מינית, אוננות של הנאשם לידה, עד הגעה לסיפוק, מין

אוראלי – הן כאשר המתלוננת "מצצה" את איבר מינו, והן כאשר הנאשם ליקק את איבר
מינה. כאמור – כל אלה – במקרים רבים, שחלקם פורט, כאשר המתלוננת זכרה אירוע
ספציפי ומסוים, וחלק אחר – תואר באופן כללי וכדפוס סדרתי של המעשים.
לאור האמור הנאשם הורשע בחמש עבירות של מעשה סדום, בריבוי עבירות של מעשים
מגונים ומעשה מגונה בפומבי.
הפרקליטות ציינה כי המתלוננת תיארה בעדותה, שאינה מצויה בקשר עם אביה הביולוגי,
וכי הנאשם היווה עבורה תחליף ודמות אב. היא סמכה עליו, קראה לו "אבא" ונתנה בו
אמון, שבהמשך הוא ניצל לביצוע זממו. סיפורה של המתלוננת אודות דברים מיטיבים
שעשה עבורה הנאשם, לצד המעשים הקשים, והעדר תלונה על נקיטת אלימות או איומים
כלפיה, דווקא ממחישים את מידת האמון שהיא רחשה לו, ואת הניצול לרעה של נתון זה,
כאשר, היא ראתה עצמה מחויבת להיכנע ולהיעתר לרצונותיו. עוד הזכירה נציגת
הפרקליטות את ההתרחשויות, שפורטו בהכרעת הדין, לאחר שהמתלוננת אזרה אומץ,
בשלב מסוים, וסיפרה לאמה אודות מעשי הנאשם. הוא מצידו, הוסיף חטא על פשע בכך,
שטען בפני האם, שמדובר בילדה שקרנית שהעלילה עליו, ובכך יצר משבר אמון קשה בין
השתיים, שלא בא ליישובו עד היום.
הפרקליטות טענה כי נפגעו ערכים מוגנים של הזכות לאוטונומיה, שלמות הגוף והנפש,
ביטחון הפרט וכבוד האדם, ומדובר בפגיעה משמעותית, כאשר, ביודעין, הנאשם בחר
בבתו החורגת, למימוש מאווייו, בשל כך, שהיא האמינה בו והייתה צעירה ותמימה. אין
מדובר באירוע חד פעמי, אלא בסדרת מעשים ממושכת. התובעת הטעימה את הנזק הרב
הנגרם, במקרים כאלה, לקטינים ולבני משפחתם, כאשר, הפסיקה אף הגדירה את
המעשים כשקולים לרצח נפש הקורבנות. עמדת המאשימה, הינה, כי מתחם העונש
ההולם, בהתאם לאמות המידה של תיקון 113 לחוק העונשין, הינו בין 12 ל-18 שנות מאסר
בפועל. התובעת הוסיפה וטענה, כי יש להעביר מסר חד וברור, על כי, מי שפוגע בגופם
ובנפשם של קטינים, ירצה מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.
ביניים: ניצול תמימותה של הילדה
מנגד, טען הסניגור כי לא היו מעשי כפיה או איומים, ובוודאי לא אלימות, ואף לא ננקטה
גישה כוחנית, והזכיר, שכאשר ביקשה הילדה מהנאשם להפסיק – הוא נעתר. עוד ביקשה
ההגנה להתחשב בחלוף הזמן, כאשר, ככל שמדובר במעשים שהיו למן 2009 ואילך, ולא
ניתן לתארכם במדויק, יש להניח לטובת הנאשם, שבוצעו במועד מוקדם, כך שחלפו שנים
רבות מאז. הסניגור ביקש עוד לזכור כי אין לבוא חשבון עם הנאשם, שטען לחפותו וביקש
לנהל את משפטו עד תום, כפי זכותו, ומה גם, שלא היה מדובר במשפט סרק ובבזבוז זמן,
משנמצא, שמי מחברי המותב סבר שיש לזכותו מחמת הספק.
לזכות הנאשם, יש לזקוף, לפי הנטען, את העזרה והסיוע שהושיט הנאשם, לאורך השנים,
לבני המשפחה, ואת המערכת המיוחדת והמיטיבה עם האם, כאשר, הנאשם שימש עמוד
התווך של המשפחה.
ההגנה ציינה כי לאחר מעצר חקירתי של כ-10 ימים, ומאז אוקטובר 2016, היה נתון הנאשם
ב"מעצר בית", כמעט שנתיים, וחייו הוקפאו ללא יכולת לעבוד, להתנייד כרצונו ועוד.
בשנתיים האחרונות התחתן הנאשם עם אישה שהכיר בצפון אמריקה, ובאפריל השנה נולד
להם ילד, שכפי שאמו של הנאשם ציינה בעדותה, הנאשם כלל עוד לא ראה. הסניגור
הוסיף, כי עוד לפני פרוץ הפרשה תכנן הנאשם, עם אמה של המתלוננת, להעתיק את

חייהם לקנדה, אך, כאשר יחסיהם עלו על שרטון, הוא בכל זאת החליט להגר מישראל לשם,
אולם, כאשר חזר לארץ לביצוע סידורים והשלמת מסמכים, לצורך ההגירה, הוא נעצר.
לדעת ההגנה, הפסיקה אינה תומכת במתחם הענישה שהוצע על ידי התובעת, ופסקי הדין
שהיא הפנתה אליהם, קדמו לתיקון 113 ואינם מתייחסים למתחמים הראויים. הסניגור
הפנה למספר פסקי דין, בעניינים שדומים למקרה הנדון, וביקש להראות שנקבעו שם
מתחמי ענישה פחותים בהרבה מהרף שהמאשימה עתרה לו, ובאשר, גם לעת הדיון
בערעורים על מה שנפסק, לא התערב בית המשפט העליון במתחמים הללו.
הסנגור עתר לפיכך, ובשים לב לחלוף הזמן ולעברו, היחסית נקי, של הנאשם, ובהעדר
רכיבי אלימות והפעלת כוח מצידו, להטיל על מרשו ענישה דומה, ואף פחותה, מזו
שבמקרים שאוזכרו על ידו, ושחלקם אף חמורים מאלה מושא הדיון הנוכחי. הנאשם עצמו
לא ניצל זכותו לומר דבריו ואמר כי אין לו מה להוסיף.
בפני הרכב השופטים הוגש תסקיר אודות נפגעת העבירות, שהוכן בידי מפקחת מחוזית
לנפגעי עבירה קטינים, שהיא עובדת ציבור כהגדרתה בחוק, לצורך זה.
בגזר הדין נאמר בהקשר זה: "הפגיעה במתלוננת קשה ומשמעותית. מלבד הקשיים
ביצירת אמון, קרבה ואינטימיות, בשל הפגיעה המינית המתמשכת, תוך ניצול תמימותה
והאמון שנתנה בסביבתה, ואלה, למרבה הצער, תופעות נפוצות מאוד בקרב קטינות
נפגעות עבירה, התווסף כאן קושי נוסף – הקונפליקט הטעון ביחסים עם האם. הגישה
החשדנית והמסויגת, שננקטה תחילה, בידי האם, שמיאנה להאמין כי בן זוגה ביצע את
שהבת ייחסה לו, הביאה למשבר קשה ביחסי השתיים, והמכלול גרם למתלוננת לשלם
מחירים אישיים וחברתיים כבדים. היא חשה ממש "בודדה" במערכה והפגיעה בה מורכבת
ומרובת מישורים.
הוטעם, בפרק מסקנות התסקיר, שהמתלוננת נחושה לראות את מיצוי ההליך הפלילי –
משפטי, ולהוציא את צדקתה לאור. היא מייחלת להכרה באמיתות דבריה ובצדקתה, כאשר
נכזבה תוחלתה כי הנאשם יודה וייקח אחריות על מעשיו. המתלוננת מצפה לזכות בפיצוי
מהנאשם, גם אם פיצוי כפוי, שישקף את ההכרה בה ובחומרת הפגיעה שבוצעה כלפיה.
הדבר גם יסייע לה להתפנות ולטפל בטראומות שעברה ולנסות להשתקם".

ביניים: פגיעה נוספת ומצטברת
בבואם לגזור את עונשו של הנאשם התייחסו השופטים למספר נקודות: "הערכים
החברתיים שנפגעו- הם ערכי כיבוד האוטונומיה של כל אדם, וקטין בפרט, על גופו והגנת
כבודו. כמו כן- ביטחונם של קטינים והגנתם, בעיקר- בתוככי התא המשפחתי הגרעיני,
שצריך לספק להם תחושת בטחון ושלווה. החברה חפצה לאפשר לקטינים התפתחות
תקינה ויצירת חוסן נפשי ויציבות, בצל משפחה תומכת ומיטיבה. המעשים הנדונים –
פוגעים בכך.
מידת הפגיעה בערכים אלה היתה משמעותית, לנוכח אפיים החמור של המעשים המיניים,
והתרחשותם בתוך התא המצומצם והגרעיני, כאשר, פרט לאם (שנוכחנו עד כמה קשה היה
לשכנעה באמיתות הסיפור), לא היו בסביבה המידית אחים ואחיות בוגרים, או קרובים
אחרים, שניתן לחלוק עימם ולקבל תמיכתם. ברם- להבדיל ממקרים אחרים, וקשים אף
יותר, לא נלוותה לפגיעה המינית אלימות אחרת או הפעלת לחץ ואיום. לכך, כמובן, יש ליתן

משקל מסוים. נסיבות הקשורות בבצוע העבירה – הנסיבות הרלוונטיות, לחומרה, בגדר
שיקולי הענישה, ובשים לב לעובדות שנפרשו בפנינו, הינן, ידיעתו, בכוח או בפועל, של
הנאשם אודות הנזק הנפשי וההתפתחותי שמעשיו יגרמו, כמעט בוודאות, למתלוננת
שליטתו בהתרחשויות וביצוע המעשים, בכוונת מכוון, ולאורך זמן, על מנת לספק את יצריו
בדרך עבריינית ופוגענית, תוך התעלמות ממצוקת המתלוננת ומההשלכות עליה, והניצול
המחפיר של מעמדו כלפיה ותפיסתה אותו כאביה וכאחראי עליה. הנזק שצפוי היה כי ייגרם,
הועצם עוד יותר, ולנאשם היה ברור, מטבע הדברים, שכך יהיה, כאשר, בהכחשתו הנמרצת
בפני האם, ובהאשימו את הילדה בבדיות, גרם לקרע עמוק ולחוסר אמון בין האם לבתה.
הצגת הילדה כשקרנית בעיני אמה, היא בבחינת פגיעה נוספת ומצטברת, שיש בה ממד של
התאכזרות כלפי המתלוננת, אף אם לא במובן הפיסי, וזו נסיבה לחומרה, ואכן – הנזק
שנגרם בפועל, ושהיקפו ופרטיו נשטחו בתסקיר הנפגעת שלפנינו, הוא משמעותי, ואף בכך,
יש נסיבה לחומרה, מעבר להיותו של הנזק למתלוננת, בכללו, צפוי ומסתבר אף טרם
הוצאת המעשים מהכוח אל הפועל.
מנגד – בגדר הנסיבות, שפועלן אינו לחומרה, יש להתחשב בהעדר כפייה פיזית או הפעלת
איום על המתלוננת כדי לכפוף אותה לרצונותיו. נוכחנו, שכאשר הילדה חשה כאב או
ביקשה שיחדול ממעשה מסוים, הוא נעתר לה וחדל מעשיית אותו מעשה באותה פעם".
באשר למתחם העונש ההולם נאמר בגזר הדין: "בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו,
מידת הפגיעה בהם, ממעשיי הנאשם, ובהתחשב במדיניות הענישה שתוארה לעיל,
ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם, בנסיבות ענייננו,
ככולל מאסר בפועל של בין 6 ל –12 שנים ובנוסף – מאסר על תנאי משמעותי. בבואנו
לקבוע העונש בתוך המתחם, יש לשקלל את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. יש
להתחשב, כמובן, בהעדר עבר פלילי רלוונטי לנאשם, ברם, זה אינו מצב דברים חריג
בעבירות מסוג זה, הנעברות, לא אחת, בידי מי, שאלמלא כן, ניהל אורח חיים נורמטיבי
ורגיל. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא פעל לתיקון תוצאות פגיעתו במתלוננת. אין
להחמיר עימו על כך, שכפר באשמה וניהל את משפטו עד תום, אולם, אין הוא יכול ליהנות
מהנסיבה המקלה של קבלת אחריות וחרטה על הפגיעות שגרם.
שמענו, מפי אמו של הנאשם, על כך, שעד מעצרו היה הנאשם אדם שעבד, בן טוב, ואהוד
על סביבתו. תימוכין לכך, שעובר למעצרו תפקד הנאשם כאדם נורמטיבי וחיובי יש גם
בעדות אם המתלוננת בפניו, ואף בדברי המתלוננת עצמה.
ברי, שהעונש שיושת עליו יכביד על ביסוס התא המשפחתי החדש שהוא חפץ להקים,
לאחר נישואיו לתושבת החוץ, שהכיר בקנדה, ושמענו על כך, שהוא אף טרם התראה עם
בנו שנולד ממנה. לא נתעלם מכך, שהנאשם היה נתון בתנאי הגבלה, ובכללם – "מעצר
בית" ללא יכולת לצאת לעבודה, במשך כשנתיים, לאחר שהשתחרר מהמעצר, שמשכו היה
כעשרה ימים.
העונש שאליו הגענו- מביא בחשבון נתונים ושיקולים שפורטו לעיל, ובהם-גם אלה ששימשו
לקביעת מתחם העונש ההולם. ראינו, את שני פניו של הנתון העובדתי, שלפיו, מעשי
הנאשם לא אופיינו באלימות או אכזריות כלפי המתלוננת, שהמשיכה לראות בו משום דמות
אב ולא ששה לחשוף את הפגיעה בה, לאורך זמן. מצד אחד – היותו של הנאשם משום
דמות מטיבה, בעיני הילדה המתבגרת, יכול להיתפס כגורם ה"מושך" לכיוון נמוך של
המתחם, אולם, בה בעת, מדובר בהתנהלות מניפולטיבית, מצידו, כאשר, בכך הצליח למנוע
חשיפת הדברים, ולקנות, ואף תרתי משמע, בהינתן המתנות והיחס, האלמלא כן, אבהי
כלפיה, את שתיקתה ואת היתכנות המשך הפגיעה בה.

עוד יוטעם, שהעדר אלימות ואיומים או התאכזרות לקורבן הפגיעה, בענייננו, כבר מצאו
ביטוי בקביעת מתחם הענישה, מתחם – שאלמלא כן, וכפי שנעשה במקרים אחרים,
שהתאפיינו בכפייה פיזית ובאיומים, לשם הקלת ביצוע עבירות המין – היה נקבע ברף גבוה,
ואף בהרבה".
עוד קבע הרכב השופטים: "לנוכח האמור, ומשהנאשם נמנע מלקבל אחריות על מעשיו,
ומשאינו פועל להקטנת הנזק שנגרם, אין בנמצא נסיבות מיוחדות, מעבר למה שפורט, אשר
יביאו להצדקת קביעת העונש ברף הנמוך של המתחם שאימצנו. מכל היבט – ראוי למקום
העונש קרוב לאמצעיתו של זה. כאמור – יש מקום להשתת מאסר על תנאי משמעותי, בנוסף
למאסר שייגזר. עוד ראינו לפסוק פיצוי למתלוננת, אשר ישמש להטבת נזקיה ולטיפול בה,
וברוח האמור בתסקיר הנפגעת שהוגש, יהווה הדבר מסר נוסף ומחזק בעבורה, על כי
הפגיעה בה הוכרה וכי על הפוגע לשלם את מחיריה, בחירותו ובממונו".
סוף דבר על הנאשם נגזר עונש מאסר בפועל של שמונה וחצי שנים, עונש מאסר על תנאי
של 18 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור, שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע ופיצוי
למתלוננת בסכום של 100,000 שקלים.