ד"ר אוריל שליט, רופא משפחה מקופת חולים לאומית באשקלון, זכה בשבוע שעבר בתואר רופא המדינה על שם 'דניאלי'. המעמד המיוחד הוענק בטקס חגיגי שהתקיים בבנייני האומה בירושלים בהשתתפותם של משפחת מוטי זוננפלד, שרי ממשלה וחברי כנסת, ומשפחותיהם של הזוכים. בנוסף, אנו מאחלים לדוקטור שיום הולדתו חל ב-5 בדצמבר אושר ובריאות!
מעט על הפרס שבו זכה ד"ר שליט:
פרס דניאלי – דניאלי נולדה בברזיל, ועלתה בילדותה עם משפחתה לישראל. משסיימה את לימודיה בהצטיינות, בחרה באפיק החסד ופנתה להתנדבות במחלקה האונקולוגית לילדים. בעשייתה הברוכה הזו, המשיכה במסירות אין קץ ובאהבה גדולה, עד יומה האחרון. מתוך ראיה זו של הצורך לשלב אהבה ומסירות אנושית במקצוע הרפואה, התכוננה גם היא ללימודי רפואה. שירת חייה של דניאלי, נגדעה בתאונת דרכים טראגית בהיותה בת עשרים, בעת ששבה מהתנדבותה בבית החולים. דניאלי הייתה מסורה בלב ונפש, לילדים החולים ובני משפחותיהם, כאבם היה כאבה, סבלם היה סבלה, ותקוותם – תקוותה. דניאלי היתה סמל ומופת לנתינה, אמפתיה ועשיה למען הילדים המתמודדים בגבורה. ומתוך חסדה זה, נפרדה מעמנו. אביה מר מוטי זוננפלד (Elio Moti Sonnenfeld) הקים לזכרה את 'קרן דניאלי' ואת 'פרס דניאלי – רפואה עם לב'. יהי זכרה ברוך.
פרויקט הפרס מהווה הזדמנות להעריך ולהוקיר את האנושיות והשותפות האמיתית של הצוות הרפואי, עם המטופלים ובני משפחתם. בראש הפרויקט עומדת ועדה מקצועית שחבריה המכובדים הם אישי ציבור שעולם העשיה והרפואה קרובים לליבם. יד ביד, בשותפות עם בני משפחות החולים, נאספות מדי שנה המלצות חמות על רופאים, אחיות וחברים נוספים בצוות הרפואי, המצטיינים במסירות יוצאת דופן באחד מתחומי הרפואה. ההמלצות אינן יכולות לאמוד מקצועיות, אך בהחלט מעלות על נס אדיבות ויחס אנושי יוצא מגדר הרגיל. לאחר איסוף ההמלצות השנתי, יושבת הוועדה המקצועית לדון בהמלצות, ועל פיהן בוחרת במועמדים הראויים ביותר. המועמדים הנבחרים מקבלים בטקס הוקרה מרגש תעודת הוקרה על פועלם ומענק כספי נכבד. הענקת הפרס נועדה להגביר את המוטיבציה בקרב הצוותים הרפואיים, לשילוב מקצועיות ונשמה בטיפול. כמו כן 'פרס דניאלי – רפואה עם לב' מעלה את המודעות הציבורית לחשיבותה העצומה של האהבה והאנושיות בשירותי הרפואה.
ספר על עצמך –
נולדתי בקווקז בשנת 1957. שם גם למדתי רפואה. את תקופת לימודי בבית הספר סיימתי בהצטיינות – זאת אומרת הייתי מצטיין כל שנה לימודית מ-א' עד י'. לא התקבלתי לאוניברסיטה מיד אחרי בית הספר, לפני כן עשיתי שירות צבאי מלא בצבא ברית המועצות בתור מפקד מנהלה, שם פיקדתי על צוות של 15 איש. לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי, ניסיתי להתקבל לאוניברסיטה פעמיים נוספות לאחר שעשיתי מכינה קדם אקדמית ובניסיון השלישי המלחתי להתקבל לפקולטה לרפואה. לאחר שסיימתי את האוניברסיטה, נטשתי את מולדתי ונסעתי למרחק של 1500 קילומטרים מקווקז לעבר מרכז רוסיה, סך הכול נסעתי 36 שעות ברכבת כדי לקבל פרקטיקה רפואית טובה, מה שלא יכולתי לקבל בקווקז, משום ששם יש עומס רופאים, ורופא צעיר כמוני היה נופל בין הכיסאות, בגלל היעדר פרקטיקה עם חולים. – לעומת זאת ברוסיה באותה עת היה מחסור ברופאים. ברוסיה, התמקמתי כ-500 ק"מ מהבירה ממוסקבה. זה היה בית חולים פריפריאלי עם 50 מיטות ושלוש מרפאות חיצוניות. לאחר שנה נהייתי מנהל בית חולים, בעוד שהייתי בגיל 27. תוך שנה וחצי – הבית חולים נהפך להיות הבית חולים להכי טוב באזור מבחינת הטיפולים והשירותים שניתנו בו, ומקום שני בכל רוסיה (בברית המועצות הייתה נהוגה שיטה של "דרגות" לפיהם בהם בחנו את בתי החולים והציון ניתן בהתאם לרמות אלו).
פרט אליי, היו בבית החולים שלושה רופאים נוספים – רופא ילדים, רופא שיניים ורופא כללי. חלק מתפקידי היה לעשות ביקורים בבית החולים, להעניק טיפולים במרפאה, להיענות כל הקריאות ובנוסף להסיע חולים באמבולנס – לעיתים נהגתי באמבולנס בעונת החורף כאשר השלג היה מכסה אותך עד המותן, ולא משנה באילו תנאי מזג האוויר קיצוני נקלעתי – הסעתי חולים ממקום למקום. אם לסכם את התקופה, הייתי אומר שקיבלתי פרקטיקה וניסיון גדול מאוד בתחום הטיפול הנמרץ, החייאה, ולידות. פשוט כי הייתי עושה הכול לבד, אז התנסיתי כמעט בכל תחומי הרפואה. הבית חולים השתרע על פני שטח ענק וחורפים היו קשים, ורוב הזמן הייתי שם לבד עם החולים. עם חלוף הזמן, נהיו לי מלא מטופלים שהיו מאוד מרוצים מהטיפול שקיבלו. אחרי שנתיים מאז מוניתי לתפקיד, שר הבריאות של ברית המועצות הגיע לסיבוב בתי חולים באזור וראה את מה שעיתי שם והתפלא כיצד נעשו כל כך הרבה דברים בבית החולים בהיעדר תקציב מוחלט – ביצענו שיפוצים בגג, הקנו מזרקות בתוך ומחוץ לבית החולים הקרקע, עשינו עבודות גינון, בנינו כניסות ויציאות חדשות. בקיצור, מדובר בשינוי דרסטי לעומת מה שהיה קודם. יחד אתו הגיעו נציגים של ארגוני רופאים, פוליטיקאים והסגנים שלהם לראות איך צריך ואפשר לעשות שינוי. אחד מהם אמר לי: "אתה במקור לא רוסי, באת מאזור אחר לגמרי ועשיתי כל כך הרבה למען העם הרוסי, מה שהעם הזה לא עשה בשביל עצמו". עבדתי שם במתכונת הזאת למשך 12 שנים.
חיים אישיים –
התחתנתי שנה לפני סוף הלימודים באוניברסיטה. מאשתי נולדה לי בת בקווקז, והבן נולד ברוסיה. עשיתי עלייה לארץ בגיל 40. מהשדה תעופה הגעתי ישר לעיר אשקלון, כי באשדוד נכח פרופסור שלימד אותי ורצה שנפתח יחד מרפאה, עוד לפני שקיבלתי את הרישיון לעסוק ברפואה אלטרנטיבית. ככה הגעתי לאשקלון – כי באשקלון לא היו מרפאות אלטרנטיביות ובאשדוד כן היו, ואשקלון קרובה לאשדוד. במקביל התחלתי להתכונן למבחנים לקבלת רישיון ישראלי. את המבחן עברתי בניסיון השלישי. מיד עם קבלת הרישיון, התחלתי לעבוד במחלקה פנימית בברזילי ושם קיבלתי את רוב ניסיוני ברפואה – עבדתי שם 10 שנים.
איך הפער בין ברית המועצות לישראל מבחינת רמת הרפואה?
ההבדל בין ברית המועצות וישראל זה שיש כאן מכשור רפואי מצוין ורופאים מצוינים אך שיטת העבודה פה היא אמריקאית שאינני רגיל אליה. בנוסף ללימודי הרפואה הפורמאליים, למדתי גם אתיקה רפואית ופסיכולוגיה הומנית – כיצד להעניק יחס הומני (אנושי) לחולים.
מה השתנה בך מאז שעלית ?
ההתחלה הייתה קשה. עליתי לארץ בגיל 40, בלי שפה, לא ידעתי כאן כלום. הגעתי ללמוד באולפן עם אנשים הרבה יותר צעירים ממני וישבתי ולמדתי אתם. המורה באולפן אמרה לי: "ד"ר, אתה צריך ללמוד עברית פרפקט". אחרי חודשיים של לימודים, הגעתי לירושלים. האנשים שפגשו אותנו שם וידעו שאנחנו עולים חדשים – אחרי שיחה קצרה עם אחד מהם, הוא אמר לי: "אתה מדבר עברית טוב". אני הרגשתי שתפסתי את השפה דיי בקלות, למדתי אותה דרך סרטים ישראלים, דרך החדשות והגעתי לדבר עברית ברמה טובה דיי מהר. אחרי שקיבלתי את הרישיון התחלתי לעבוד במחלקה פנימית.
האם אתה מרגיש שיפור מקצועי ?
ברפואה אתה לומד כל הזמן. אתה כל הזמן משתפר, אחרת כל הידע שלך לא שווה, כי התחום לא עומד במקום. כל הזמן אני קורא מאמרים וחדשות אודות פיתוחים רפואיים. למשל, בא אליי חולה ואומר: "ד"ר, קראתי באינטרנט יש לי זה וזה" – ומה אתה בתור רופא תעשה? הריי שאתה צריך לדעת יותר מהמטופל שלך, ובטח שיותר מהאינטרנט.
בנוסף לעיסוק שלך ברפואה קונבנציונאלית, את עוסק גם במזותרפיה. ספר על כך –
זוהי פרקטיקה צרפתית שפותחה בשנת 1952 וזה אומר טיפול במחטים בנקודות אקופונקטורה פלוס טיפול תרופתי (אמפולות). בוא נאמר אתה שותה כדור – הוא נכנס דרך הפה, ממשיך לוושט, מגיע לקיבה ואז יוצא החוצה. אבל במהלך הזה, עד היציאה, הכדור הורס לך את כל האיברים הפנימיים – את ההשלכות אחר כך רואים בקיבה ובכבד שנהרסים בעקבות השימוש בכדורים. ואילו לאזור הכואב באמת, מגיע טיפה אחת מהחומר הפעיל בכדור, ולעיתים יכול שלא להגיע כלום. כאמור התרופה עושה נזק אדיר, ובשיטה הזו (מזותרפיה) אני לוקח תרופה באמפולות, מדלל אותה במזרק, לוקח מחט קטן ועושה טיפול נקודתי והתרופה נקלטת באזור הכאב המדויק.
מדוע עזבת את בית החולים ברזילי ועברת לקופת וחלים לאומית ?
אחרי עשור בברזילי, התחלתי לעבוד בקופת החולים "לאומית", בא אני משמש כרופא משפחה. חיפשתי עבודה מעט אחרת ומצאתי אותה בקופת חולים לאומית על תקן רופא משפחה. מאז שהתחלתי שם, אהבתי את זה – מדובר בשינוי עבורי. בקופת חולים יש לחץ כל הזמן, אבל אני תמיד עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר. כשצריך – אני נמצא עם המטופל גם מעבר לזמן הקצוב (5-10 דק' בדרך כלל). לפעמים אני יושב עם מטופל למשך 30 דק', כל עוד הוא צריך את זה. לוקח לי דקה או שתיים להוציא מרשם תרופות, הפנייה לבדיקת דם או יום מחלה. המטופלים שלי ממתינים לי ולא הולכים לרופא אחר. התפקיד שלי זה לעזור למטופל ולהרגיע אותו במקום להפעיל עליו לחץ.
מה הם הקריטריונים לזכייה בפרס "רופא המדינה" ?
קודם כל הקריטריונים לפרס – אנושיות. שנית, אדיבות ומאור פנים. שלישית, גמישות ופתיחות – זה מה שנדרש מרופא משפחה. המטופלים שלי העניקו לי את הציון הכי גבוה. אומרים עליי שאני אדם עם הרבה סובלנות. בהצבעה הזו השתתפו כרבע מיליון אנשים – תוך חודשיים וחצי הצביעו 250 אלף אנשים. בנוסף להצבעה, נתבקשו הנשאלים לכתוב מעט תוכן, וזה מה שקבע בסופו של דבר – מה כותבים על אותו רופא. מבחינתי, קודם כל לתת כבוד לבן אדם – אם אתה נותן לו כבוד, זה הדבר הראשון שהוא מרגיש. דבר נוסף הוא לא להיות מזויף. אנשים מבינים את זה. לתת למטופל הרגשה טובה של ביטחון ולחייך, אבל לא סתם חיוך מזויף אלא חיוך אמתי. המטופל צריך לצאת ממך עם תחושה של בטחון וחיוך. היה מטופל אחד ששאל אותי: "ד"ר, מה אתה עושה שם בחדר? כולם יוצאים ממך עם חיוך". לדעתי, אם מטופל לא יוצא מרוצה, אז אבוי לרופא. בכללי כל רופא צריך להיות עם לב טוב, במיוחד רופאי משפחה.
מה הופך אותך לרופא טוב?
אומר לך כי בעידן שלנו בני אדם זקוקים למילה טובה ולמגע. יש חוסר הקשבה לאנשים בעידן של היום. האסון של הדור שלנו הוא זה ששכחנו להקשיב, יכולת שחשובה במיוחד בקרב הרופאים. יש מצבים בהם מטופל בא אליך לביקור והרופא עסוק רק בלהקליד על המחשב, ויוצא כך שהרופא לא מעניק תשומת לב למטופל, כי כל הנתונים מופיעים בפניו במסך המחשב, הוא כמעט ולא נזקק למטופל שיגיד לו מה יש לו. במובן הזה, אני מעניק יחס למטופל – וכנראה זה מה שהופך אותי לרופא טוב.
איך אתה רואה את העיר אשקלון?
אני אוהב מאוד את הים של אשקלון. אני שוחה בים אפילו במשך עונת החורף. אני עושה הליכה במשך שעה וחצי ואז אני שוחה. בהחלט טוב לי באשקלון. יש פה אקלים טוב.
כיצד היית מסכם את התקופה שלך בישראל עד כה?
היו תקפות מאוד קשות והיו תקופות פחות קשות, אבל תמיד הלכתי לעבר המטרה שלי – שהיא א' לקבל רישיון ישראלי ולהוכיח אותו, וב' להתקבל לעבוד בבית חולים או קופת חולים כאן בארץ. מעבר לכך, מהיום שבו סיימתי את לימודיי באוניברסיטה, רציתי לא רק להיות רופא, אלא להיות רופא טוב, אחרת לא הייתי עובד כרופא. אני לא יכול להיות רופא בינוני.
איך אתה מתמודד עם המצב הביטחוני בעיר?
התרגלתי לצערי. אני נוסע לעבודה ואני שומע אזעקה, יוצא מהרכב, ומתנהג בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ואז ממשיך בדרך. פעם, בזמן איזשהו מבצע, קרה שיצאתי ארבע פעמים מהאוטו. וכשהגעתי לעבודה, קיבלתי מטופל ואז באמצע היינו צריכים להיכנס למקלט. המשכנו את הטיפול אחר כך. בכל זאת, אני אוהב את המדינה ואת הארץ. כיף לי וטוב לי.
הבן שלך לזר הלך בעקבותיך לעסוק ברפואה. מדוע?
הוא היה בן 11 כשהגענו לארץ. אחרי שהוא סיים את בית הספר ועשה שירות צבאי, הייתה לו דילמה מה ללמוד?. בתור אבא, טפטפתי שצריך השכלה ומקצוע, אבל אף פעם לא אמרתי לו "לך תלמד רפואה"."מה אתה רוצה ללמוד?" שאלתי, עוברים שבועות רבים ואין תשובה. יום אחד אומר לי לזר "אבא, אני רוצה להיות כמוך. חשבתי על זה הרבה ואני לא רואה מקצוע אחר". "אתה בטוח?" הוא אמר לי שכן ושהוא לא רואה את עצמו במקצוע אחר. אם אתה בטוח – קדימה. הוא למד בחו"ל וסיים בהצלחה. אחרי שחזר מחו"ל, עשה מבחני רישיון, עבר אותם בהצלחה וסיים סטאז'. לא מזמן הוא שאל אותי: "אבא, האם אהיה רופא טוב כמוך?". אמרתי לו: "כן. אני בטוח. אתה אדם אוהב, יש לך לב טוב ובגלל זה אתה תצליח". אני אגיד לך כך: כל אחד יכול ללמוד רפואה, באופן כזה או אחר, אבל רופא טוב לא כל אחד יכול להיות. והנה, עכשיו הוא (לזר) קיבל רופא מצטיין.
כיצד קיבלת את הבשורה על היותך רופא המדינה?
כל ההצבעות התקיימו חודשיים פלוס, ואחריהם התקשרו למנהל הסניף שלי ובישרו לו ש: ד"ר שליט זכה בפרס רופא המדינה" (פרס דניאלי לשנת 2019). בתאריך ה-26 בנובמבר התקיים טקס בבנייני האומה בירושלים – טקס מאוד מרשים ומכובד שבמהלכו קיבלתי את הפרס. מכל מחוז הדרום ומכל הקופות בדרום אני הייתי היחיד שזכה. סך הכול זכו 12 רופאים. תמיד הייתי משוכנע שעשיתי את העבודה שלי נאמנה – אני רואה את תפקידי כזכות לבצע מעשים טובים, עם חותמת ומספר רישיון של רופא. כל אדם צריך לעשות מעשים טובים, ולי יש רישיון (רפואה) לעשות את זה וזו זכות שקיבלתי מהבית ומההורים.
מסר אישי מאת הד"ר שליט: קודם כל אני רוצה להודות לכל המטופלים שלי ולמשפחות השלמות שהצביעו ובחרו בי לרופא מדינה – פרס ע"ש דניאלי.