אחרי נישואים של חמש שנים התייצבה מאיה מול אימא שלה ואמרה לה: 'אימא, יש לי משהו לספר לך: אני לסבית, אני מתגרשת ואני עוברת לגור עם החברה שלי' * אחרי ההלם, לילות בלי שינה והשאלה 'מה יגידו?' הפכה אימא של מאיה לפעילה בקהילה הלה"טבית * בריאיון מיוחד היא מספרת על הקושי לעכל את המציאות החדשה ועל ההתמודדות שעברה
אורה (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה) אימא של מאיה, הייתה בטוחה שהיא אישה עם ראש פתוח ונאורה בדעותיה. אבל כשזה הגיע לפתח ביתה היא הגיבה אולי כמו שכל אימא אמורה להגיב – היא הייתה בשוק. ראשיתו של הסיפור לפני שנה. אולי קצת פחות כשמאיה, הבת האמצעית במשפחה, נשואה כחמש שנים ואם לילד קיבלה החלטה קשה, החלטה שלה עם עצמה, לצאת מהארון ולחיות את מי שהיא באמת. ברגע שההחלטה התקבלה היא אזרה אומץ התייצבה מול אימה ואמרה לה את מה שאף אימא לא שמחה לשמוע – שהיא לסבית ושהיא מתגרשת מבעלה שהוא כמו בן בעבורם. והייתה לה עוד בשורה: "אני עוברת לגור עם חברה שלי". מאיה אומרת כי החליטה להגיד את הכל ביחד כדי שהמכה תהיה חדה ומהירה: "לא רציתי לעשות את זה בהדרגה. ידעתי שזה יהיה לא קל. אבל עדיף לחתוך את הכל בפעם אחת".
לקבל את הילדה או לאבד אותה
בפני אימה ניצבו שתי ברירות – לקבל את הילדה כמו שהיא ולתמוך בה. או להתכחש לאמת ולאבד אותה. האם ההמומה בחרה מיד באפשרות הראשונה. "נשמע קל? אולי למי שקורא על זה בעיתונים או למי שגולש באתרים באינטרנט, לא למי שצריך להתמודד עם כל מה שמסביב. ותאמינו לי, יש הרבה מסביב. ברגע הראשון הייתי בשוק, הרגשתי שעולמי חרב עליי. לא ידעתי מה אני אמורה לעשות. זה לא משהו שאת קוברת וזהו. ההפך. בשעה הראשונה זה נראה לי כמו כביסה מלוכלכת שאני חייבת לייבש בחוץ". אומרת ל'. אישה בשנות השישים המאוחרות לחייה. אישה יפה, שיער אסוף ועיניים טובות. "אני אישה של בית. אני באה מהעבודה לבית, מתעסקת בעניינים שלי, סדר יום פחות או יותר קבוע. חברים, חוגים. לא צריכה יותר. חברים שלי אומרים לי שאני אישה של שחור ולבן, שאין אצלי אמצע. עכשיו תחשבי, אישה עם אופי כמו שלי מתמודדת באמצע החיים עם ילדה שהחיים שלה התהפכו מהקצה אל הקצה".
משפחתה של מאיה היא ללא ספק מהמשפחות הערכיות שהתברכה בהם המדינה, משפחה מלוכדת, עבודה מסודרת, פעילים בקהילה, חברים עוד מימיי רווקותם, חוג מעגלים מגוון, טיולים בארץ, בחו"ל אי אפשר לבקש יותר מזה.
מאיה בבגרותה חזרה בתשובה, אחר כך חזרה בשאלה. אימה מספרת על ילדה יפה, קצת שובבה עם עיניים בהירות וחכמות. וחכמות. שום דבר לא הסגיר את נטיותיה המיניות. אולי כן, אבל היא ידעה כנראה להסוות את זה כך שאף אחד לא חשד בכך . בסביבתה נחשבה ל'טום בוי' – לא יותר.
במשפחתה היא נחשבה לאחות הטובה, לזאת שמסתדרת עם כולם, על קירות הסלון בבית הוריה תלויות תמונות ממוסגרות שמאיה ציירה, ממרפסת הסלון נשקף נוף מדהים וירוק. אימא של מאיה אומרת שחשוב לה מאוד להעביר מסר להורים ולאותם נערים ונערות שמסתתרים בארון: "מאוד מאוד חשוב לי שיבינו כולם שאנשים עם העדפה מינית שונה הם אנשים כמו אחד האדם. יש להם חיים, השכלה, עבודה, טרדות היומיום כמו לכולנו. "הם צריכים לחיות עם השוני הזה כל חייהם. הם לא בחרו בכך, אני לא יודעת האם הם נולדו כך. תפקידנו כהורים להיות שם בשבילם לתמוך, למנף את יתרונותיהם כבני אדם ולסייע להם לקבל אותם. ההורים והמשפחה הם החוזקה של ילדינו. חוסר הקבלה של המשפחה והחברה מתסכלת מאוד" אומרת ל' אימא של מאיה, שבחודש האחרון פעילה מאוד בעמותת 'תהילה' שם היא מנסה להסביר לבני הנוער עם מה הוריהם צריכים להתמודד ברגע שהבן או הבת שלהם החליטו לצאת מהארון. "אני מנסה להסביר לבני הנוער המדהימים הללו שחלק מהתפקיד שלהם אחרי שחשפו את 'סודם' הוא לתמוך בהורים ונכון שיש הורים שמגיבים באופן קיצוני עד כדי שאומרים לילד שאין לו מקום בבית, אילו הורים שאינם יכולים להכיל את הילד. יכול להיות שהבעיה לא הילד אלא הם עצמם".
"זה כמו פצצת אטום"
אימא של מאיה מעידה על עצמה שכאשר שמעה על אנשים בעלי נטיות מיניות שונות מעולם לא הבינה זאת: "לפני שנכנסתי למשפחה הגאה לא ידעתי מה המשמעות של הדבר"
את ה'מלחמה' האישית שלה עברה ל' עם בני משפחתה בצורה קלה יחסית. "יש לי בת מקסימה שאני אומרת שהיא מיוחדת. עדיין קשה להגיד 'לסבית'. הבת המיוחדת שלי היא גם אימא לילדה וזה לא פשוט לאישה שהייתה נשואה לגבר מדהים , שאני אוהבת יותר מבן לצאת מהארון.
הבת שלך, מאיה, התחתנה בכפייה?
"ממש לא. לפני היה לה עוד חבר. יום אחד היא אמרה שבעלה הציע לה נישואים. הם קבעו תאריך, ואחר ביטלה. כששאלתי מדוע? היא אמרה לי אימא אני לא סגורה על עצמי, לא ידעתי שזה קשור לנטיותיה המיניות. היום, בדיעבד אולי זאת הייתה הסיבה. אולי רצתה לא לאכזב אותנו, רצתה לנסות, קיוותה שחתונה וילדים 'יפתרו' לה את הבעיה. אחרי שהתחתנה הם שכרו דירה באשקלון, אחרי שנה היא כבר הרתה".
משהו לא נראה לך חריג, לא חשדת?
"אני זוכרת שכאשר מאיה הייתה קטנה, אחד השכנים אמר לי היא הולכת כמו גבר. אולי הייתה צריכה להיוולד בן. זה ישב לי בראש, אבל הדחקתי".
ואז מאיה לוקחת אותך לשיחה. מה קורה שם?
"היא אומרת לי שהיא לסבית, מתגרשת, ועוברת לגור עם בחורה. זה כמו פצצת אטום. הלם, אמרתי לה שאני אוהבת אותה אבל דיברתי כמו אדם הלום קרב"
והיום?
"היום אני הכי שמחה ומאושרת שהבת שלי חיה חיים אמיתיים ולא צבועים. אני רואה עלייה. היא פורחת".
מה קרה אתך, כשהפנמת את הדברים?
"מכאן התחיל סוג של מסע, של בלבול שלי של הקבלה שלה, להגיד לבעלי, לילדים, לסביבה. ישבתי עם בעלי ואמרתי לו שלמאיה יש בעיה קטנה. הוא חשב שהיא חולה. כשאמרתי לו שהיא מתגרשת ועוברת לגור עם בחורה הוא כאילו נשם לרווחה. מלמל משהו כמו 'ידעתי' ומאז אנחנו כמעט שלא מדברים על זה בבית. מתנהגים בטבעיות".
היו לכם רגשי אשמה , שאלתם את עצמכם אולי טעיתם בגידול?
"לא. הבנתי שזה לא משהו שהאדם בוחר אלא מולד, הוא מתפתח וצריך להתמודד. נכנסתי לאינטרנט, קניתי את כל הספרים האפשריים בתחום ורציתי לדעת ולהבין הכל. והיום אני תומכת בנערים בקהילה בעיר ואני הכי שלמה עם עצמי".
את באמת סבורה שזה משהו מולד?
"אולי יותר נוח לי לחשוב ככה. לפי מה שהבנתי בשבוע העשירי להריון כשקורה משהו לא קונבנציונאלי לאישה ההרה זה יכול להיות בהלה , נטילת כדור לכאב ראש, משהו עשוי להשתבש בהתפתחות בתחום המיני של העובר. יש כאלה אומרים שזה שילוב של השפעת הסביבה"
איך מתמודדים עם המשפחה המורחבת, דודים, דודות חברים שכנים?
"זה בדיוק מתלבש על המשפט שכולם יודעים שכאשר הילד יוצא מהארון, ההורים נכנסים לארון. יש הורים שאומרים 'או קיי, הילדה לסבית, אנחנו מקבלים אותה' אבל לא נוגעים בנושא שזה סוג של חוסר התמודדות ויש תופעות קשות כשהורים אומרים לילדים שלהם אין לכם מקום יותר בבית. אני אישית דיברתי איתם כולם הבינו שחייבים לתמוך. כל אחד הגיב אחרת דווקא זה שנחשב להכי 'זרוק' אמר 'וואו, לא יכול להיות, אולי היא לא סגורה על עצמה אולי כדאי שתלך לטיפול', בת אחרת שלנו קיבלה את זה בצורה רגועה, כל אחד קיבל בצורה אחרת".
איך הסביבה הקרובה קיבלה את מאיה 'החדשה'?
"היו כאלה שהתרחקו. כאילו יש לה מחלה מדבקת. אבל רובם מתנהגים כתמול שלשום. מאיה היא אדם שנון, מבריק וכולם אוהבים אותה. מי שלא הבעיה היא אצלו, לא אצל מאיה"
אגב, כשמאיה ובת זוגה מגיעות לביקור הן מרגישות בנוח להתחבק, להתנשק?
"זה אחד הדברים שעלו באחרונה ומאיה אמרה לי , 'אימא תירגעי, אני לא אעשה את זה, אצלי זה טבעי לחבק את החברה שלי אבל זה לא טבעי שאעשה את זה בבית שלכם' "