אין ספק שנשים רבות מחכות לטבעת הנישואין יותר מכל דבר אחר, אפילו יותר מטבעת האירוסין. בעוד שטבעת האירוסין היא זו שבאמת יכולה להפתיע ולגרום ללב להתפוצץ מהתרגשות, מדובר בטבעת זמנית שהיא בבחינת הצהרת כוונות מצד הגבר לשאת את חברתו לאישה. אך טבעת הנישואין היא בבחינת חותמת סופית לקשר שהבשיל והגיע אל שיאו- ביטוי נאצל ונשגב לרצונם של שניים למסד באופן פומבי את אהבתם. חמישה עשר באב המכונה בקיצור ט"ו באב מצוין כיום הפיוס והאהבה בישראל. עדות לחג זה ניתן למצוא כבר במקרא בספר שופטים. בתקופות עבר נאסר על בת, שירשה את אדמות אביה, להינשא לבן שבט אחר כדי למנוע את זליגת האדמות שירשה לשבט אחר. אך בט"ו באב בוטל איסור זה. חמישה עשר באב הוא חג בציר הכרמים והמחולות, חג האיחוד בין כל שבטי ישראל וחג האהבה – שבו באו זוגות רבים בברית הנישואין. בהלכה היהודית אין מצווה להתחתן למרות שיש מצווה לפרות ולרבות והגבר מצווה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". זאת מכיוון שהיהדות מכירה לא רק בקשר זוגי של נישואין, אלא גם בקשר זוגי ללא נישואין. קשר מסוג זה מכונה בלשון חז"ל "פילגשות" ופורש על ידם "פלג-אישות" . הבנתם נסמכת על הכתוב בזוהר כי הן האיש והן האישה נקראים: "פלגא דגופא" (חצי גוף) עד ליום הנישואים. כך שפלג-אישות מרמז על יחסים שאינם שלמים. ה"קידושין" הם המעשה הקוטבי לפילגשות וקושר את האישה לבעלה. כתנאי לקיום יחסים מונוגמיים מצד האישה מתחייב הגבר לזון, לכלכל, לפרנס ,להוקיר ולהישאר נאמן אף הוא. על פי החוק המקורי הגבר מקדש את האישה על ידי כך שהוא מעניק לה סכום כסף (או שווה כסף), והיא מצהירה על הסכמתה לקבלו לשם קידושין. מאז ימי הביניים נהוג שהגבר מקדש את האישה באמצעות הענקת טבעת שעליו לקנות בכספו. אם כן, נישואים יוצרים קשר פומבי ומחייב ולקשר זה השלכות חברתיות, משפטיות ודתיות. ביהדות מעיקר הדין גבר אינו מחויב לאישה אחת ויכול לשאת מספר נשים, אך לפני כאלף שנים תוקן חרם דרבנו גרשום האוסר על גבר לשאת אישה נוספת. חרם זה התקבל על ידי קהילות אשכנז, אולם בקהילות רבות אחרות, כמו בקהילות היהודיות בתימן ובמרוקו, לא התקבל החרם. על פי ההלכה, את הקידושין, שהם אקט של קניין, ניתן לערוך בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה (מסכת קידושין). כיום מקובל לערוך את הקידושין בשווה כסף, ולמעשה באופן בלעדי באמצעות טבעת. טבעת הנישואין המקובלת ביותר היא טבעת זהב או כסף חלקה.מטרת העיצוב הפשוט של טבעת הקידושין ביהדות היא שהכלה תוכל להעריך נכון את שווי הטבעת. הנימוק הוא שאם הכלה תחשוב שהטבעת שווה יותר מערכה האמיתי יש חשש שרק מתוך מחשבה זו הסכימה להינשא, ויהיו אלה נישואי טעות.
משמעות קוטבית
ה"טבעת" מסמלת שני דברים, בעלי משמעות קוטבית: צורת הטבעת – עגולה, ובכך היא רומזת לדרגה רוחנית עליונה שמעל העולם, שכן באור האלוקי הפועל בעולם קיימות שתי דרגות: הראשון נקרא "ממלא כל עלמין" – כוח אלוקי המדוד ומותאם לפי מידת האדם והעולם, וחודר בתוכם ומחיה אותם , ומשום כך נקרא גם "אור פנימי". השני נקרא "סובב כל עלמין" – כוח אלוקי הנעלה מהעולם, ולכן אין הוא בר תפיסה, ומשום כך מכונה הוא "אור מקיף", כי אף שנמצא הוא בכל מקום, מכל מקום להיות שלא ניתן לקלטו ולתפסו הרי הוא כביכול מרוחק מהבריאה – "מקיף" אותה. הטבעת רומזת בצורתה העגולה לשתי הדרגות: דבר מעוגל אין לו קצה וסוף, והוא רומז על כוחו האלוקי האין סופי והלא מוגבל של ה'. כמו כן, עיגול מסמל את העובדה שהכוח האלוקי סובב ומקיף את העולם. מאידך, הטבעת בשימושה היומיומי הינה "לבוש" על האצבע, ומבואר בחסידות ש"לבוש" המותאם על-פי מידתו של האדם, רומז דווקא לדרגה רוחנית המותאמת לערך האדם, דרגה השייכת לעולם, הדרגה הראשונה. גם השם "טבעת" – מלשון טבע, רומז לדרגה האלוקית השייכת לדרגת העולם.
בחכמת הקבלה ישנן דרכים בחונות ומדויקות לבדיקת גורל הזיווג ומתוך כך לדעת האם הקשר הזוגי מוצלח או פניו לכישלון. לכן, לכל מי שהזוגיות שלו מעורערת, ויש בה ריבים ומכשולים ואפילו למי שעדיין לא מצא את זיווגו אמליץ מאוד לפנות לייעוץ. לסיכום, מערכת יחסים סימטרית הנשענת על שיתוף פעולה פורה ודאגה הדדית למיצוי צרכים ולהשלמה של בן הזוג, מבטאת יצירת כלי רוחני משותף כך שדווקא איחוד רוחני בין יסודות נפרדים וקוטביים המצויים בטבעת ומרמזים על -זכר ונקבה שהם שונים ביסודם, הוא שיוצר הרמוניה. וכשהם מתאחדים, מתגלה ביניהם הכוח העליון במלא תפארתו.
מוגש בברכה,
יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה" כותב ומרצה סודות הקבלה לקביעת תורים לייעוץ 03-9220784 www.kabalah.co.il