בדרום מתים יותר מסרטן

 

הסיכון לחלות בסרטן גבוה יותר בפריפריה לעומת מרכז הארץ, – כך עולה מנתוני האגודה למלחמה בסרטן המתפרסמים שהתפרסמו לרגל יום הסרטן הבינלאומי שיצוין בשבת. על פי הנתונים, הסיכון שגברים החיים בפריפריה יחלו בכל אחד מסוגי הסרטן גבוה ב-3%-8% מאשר אצל גברים החיים במרכז. בקרב נשים הפער קטן יותר, אך עדיין משמעותי: סיכון גבוה ב-1%-3% מהאוכלוסייה הכללית.

במרכז הארץ הסיכון לחלות בסרטן נמוך מהממוצע באוכלוסייה הכללית –,סיכון נמוך ב-3% בקרב הגברים ו-2%-3% בקרב הנשים. גם בבחינת מקרי התמותה ישנו פער, בפריפריה הסיכון למות מסרטן גבוה ב-8.1%.

באגודה ציינו כי זו הפעם הראשונה שנערכה השוואה בין נתוני התחלואה בסרטן בפריפריה למרכז על בסיס גאוגרפי וחברתי. ההשוואה מבוססת על מדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וזאת על מנת לבחון האם המרחק הגאוגרפי והחברתי משפיע על הסיכון ללקות במחלה ועל סיכויי ההחלמה.

בבחינת סוגי סרטן ספציפיים, נמצאו הפערים הגדולים ביותר בקרב חולי סרטן המעי הגס. הסיכון לחלות בסרטן זה באזורים הפריפריאליים ביותר היה גבוה בגברים ב-17% ובנשים ב-12%, לעומת הסיכון של תושבי המרכז (הגיאוגרפי והחברתי), שהיה נמוך ב-8% בקרב גברים וב-7% בקרב נשים – מהצפוי באוכלוסייה הכללית.

סוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב גברים הם סרטן הערמונית, מעי גס וריאה. ובקרב נשים, סרטן השד, מעי גס וריאה. סוגי הסרטן הגורמים לתמותה הגבוהה ביותר בקרב גברים הם סרטן ריאה, מעי גס, ערמונית ולבלב.

 

מאז שנת 1999 מהווים גידולים סרטניים את סיבת המוות הנפוצה ביותר בישראל – 25% ממקרי המוות. הגורמים לסרטן מגוונים וכוללים משתנים גנטיים ומשפחתיים, אישיים והתנהגותיים, הורמונליים וסביבתיים.

 

מלבד חיפה, האזורים שבהם שכיחות חמשת סוגי הסרטן שנבדקו גבוהה מהממוצע הארצי הם אשקלון

לסביבת חיים עירונית השפעה ניכרת על איכות החיים של הפרט. לעיתים תושבי הערים ירוויחו רבות מפעילות איכותית, נגישה וזמינה של שירותי בריאות, אך גם להפך, בריאותם עשויה להיפגע במידה ושירותי הבריאות לא יספקו מענים מתאימים ונזקי סביבה ימשיכו להשפיע, ואשר קשורים ברמת הפיתוח של תשתיות מקומיות, הימצאות שטחים ירוקים, נגישות למוצרי מזון בריא ( אשקלון מובילה בהשמנת ילדים) הזדמנויות לניהול אורח חיים בריא, ונזקי סביבה, כגול זיהום האוויר מתחנת הכח, הגז וקצא"א. כל אלה המשפיעים ישירות או בעקיפין על בריאות הפרט.

לחיים בערים גדולות יתרונות רבים. זמינות גבוהה יותר של שירותים עירוניים, מערכת מסחר מפותחת ומקומות רבים יותר לתעסוקה ולבילוי. גם שירותי בריאות בערים הגדולות הם לרוב מפותחים ומגוונים יותר. אולם, יש גם חסרונות – ערים גדולות, ובעיקר המרכזיות בהם, סובלות מרמה גבוהה של זיהום אוויר, צפיפות אוכלוסייה גבוהה, מפגעים סביבתיים כגון רעש או הצטברות של פסולת. באשקלון החסרונות הם מצרפיים, גם זיהום אוויר ומפגעים סביבתיים, וגם חוסר בזמינות לשירותים עירוניים ושירותי בריאות.

 

בכנס "אי שיוון במערכת הבריאות" ישנה אמירה על צמצום הפערים וחיזוק הפריפריה, תוספות משאבים למערכת, לכמות המיטות ומכשור רפואי מתקדם, שלא תמיד ניתנה בעדיפות לפריפריה.

 

אי השוויון בבריאות אינו שונה ממחלות אחרות. הוא פוגע במצב הבריאות של תושבי מדינת ישראל במיוחד בפריפריה.

משרד הבריאות ממשיך להבהיר כי הפערים בתוצאי הבריאות, נגרמים כתוצאה מפערים חברתיים-כלכליים שמקורם מחוץ למערכת הבריאות, כלומר, בהתנהגות תושבי הפריפריה ביחס לבריאותם. אמירה כמעט מקוממת.

פרסומי משרד הבריאות ביחס לפערים הגיאוגרפים בבריאות בתחום התשתיות מגלה כי : קיים פער משמעותי בין שיעור הרופאים ל-1000 נפש בין האזורים השונים בישראל. בעוד שבמחוז תל אביב יש 5.1 רופאים  ל-1000 נפש, במחוז הצפון יש פחות מחצי – 2.3 רופאים בלבד ל-1000 נפש. שיעור הרופאים בתל אביב גבוה בהרבה גם ממחוזות הדרום (3.1).

 

מצב שיעור האחיות בישראל חמור בהרבה. ישראל נמצאת בתחתית מדינות ה-OECD בשיעור אחיות ל-1000 נפש, הרחק מתחת לממוצע. בשנת 2014 שיעור האחיות בישראל עמד על 4.9 בהשוואה ל-9.5, הממוצע במדינות ה-OECD. שיעור נמוך יותר נצפה רק במדינות מקסיקו ויוון. גם בתחום זה ניכרים הבדלים גדולים בין המחוזות. במחוזות חיפה ותל אביב יש פי 2 יותר אחיות לעומת מחוז הדרום, והרבה יותר ממחוזות הצפון וירושלים.

שיעור המיטות לאשפוז כללי בישראל הוא בין הנמוכים במדינות ה-OECD (2.3 מיטות ל-1000 נפש לעומת 3.6 בממוצע ב-OECD) – במקום החמישי מתחתית הרשימה. השיער הנמוך מוביל לאשפוזים קצרים במיוחד, ולשיעורי תפוסה גבוהים במיוחד.

מלבד המספר הנמוך של מיטות האשפוז, קיימים פערים בתוך ישראל בין המחוזות השונים. בעוד שבירושלים, למשל, יש 2.4 מיטות ל-1000 נפש, ברוב המחוזות האחרים שיעורן נמוך בחצי. מחוז הדרום סובל מהמחסור הקשה ביותר במיטות האשפוז – 1.35 מיטות בלבד ל-1000 נפש.

אחת הסיבות להבדלים במיטות האשפוז היא פריסת בתי החולים ומוסדות האשפוז. באזור הדרום מעט בתי חולים כלליים (סורוקה למשל משרת לבדו את כל תושבי הנגב).

הנתונים של משרד הבריאות מצביעים על מגמת ירידה מתמדת בשיעור מיטות האשפוז בישראל, מה שצפוי להיות מאתגר ובעייתי במיוחד לאור הזדקנות האוכלוסייה.

תושבי הדרום ואשקלון לא זקוקים לדו"ח של משרד הבריאות כדי לדעת כמה גדולים הפערים בבריאות, פעמים רבות רואים חולים במסדרונות,  וחולים רבים במחלות קשות נזקקים לנסוע מרחקים ארוכים לבתי חולים אחרים בהם ההתמקצעות היא גבוהה יותר, גם בתחום הטיפולים, נדרשים תושבי העיר לטיפולים במקומות אחרים  בגלל פערים בלתי נסבלים בתחום השיקום, ועוד טיפולים משלימים.

מהאגודה לזכויות החולה נמסר כי "כפי שהדו"ח מראה, יש בישראל בעיה חריפה של הבדלים בין המרכז לפריפריה בכל הקשור לתחום הבריאות. חשוב לזכור שהפערים הללו מתחילים בדברים הכי קטנים. ביישובי הפריפריה יש נגישות פחותה לשירותים רפואיים , מה שמחייב אנשים לנסוע רחוק עבור קבלת הטיפול לו הם נזקקים.

סרטן המעי הגס והחלחולת באזור אשקלון תועדה תחלואה גבוהה ב-19% מהממוצע בקרב גברים וב-9% בקרב נשים. בסרטן הערמונית בגברים עודף התחלואה בנפת אשקלון נע (15%-12%(. בסרטן הריאה, תחלואה גבוהה מהצפוי נצפתה נפת אשקלון בנשים ( 15%-14%)

אשקלון בתחלואת סרטן השד, מקום רביעי בארץ, ולמרות זאת אין אפשרות טיפול באשקלון.  אין מרכז לרפואת השד בברזילי שייתן להם את הטיפול והזיהוי המוקדם. עד אז, מאות נשים נדרשות להרחיק לערים אחרות תוך המתנה ארוכה ומסעות כואבים. מי שמבקשת את הטיפול בעיר, זוכה לטיפול חלקי, בחדרון קטן ובשעות מסוימות.

 

סרטן השד הוא הכי נפוץ וניתן לגלות אותו בגילוי מוקדם, בכל בתי החולים במרכז ובכל הערים הגדולות ישנו מכוני שד, רק באשקלון אין, המכון לממוגרפיה מפוצץ באנשים, קטן, אי אפשר לבדוק את כל הנשים בין הגילאים 40-74 בכל שנתיים במצב הזה.

הפערים בבריאות נובעים בראש ובראשונה מסדר עדיפויות לקוי. הממשלה אינה מתקצבת כבר למעלה מ-20 שנה מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי באת מערכת הבריאות בהתאם לצרכים האמתיים של האוכלוסייה בישראל ובמיוחד של אשקלון שכמעט הכפילה את עצמה בעשור האחרון.. קופות החולים ובתי החולים סובלים מגירעונות מתמשכים, אשר אינם מקבלים מענה. ומעבר לכך, השאלה איננה רק כמה מיטות וכמה רופאים זמינים בפריפריה אלא עד כמה המערכת משקיעה בקידום בריאות ורפואה מונעת, למשל דרך חינוך לאורח חיים בריא, עידוד הפסקת עישון, בדיקות שגרה, רפואת משפחה וילדים וכיוצא באלה משתנים של רפואה ראשונית.

כדי לצמצם את הפערים, חייבים לעבור מאסטרטגיה של השקעה במיטות ובתקנים לאסטרטגיה של השקעה בתנאים מגדירי בריאות, כפי שמקובל בעולם. הבריאות מושפעת משורה ארוכה של משתנים חברתיים וסביבתיים – למשל, רמת ההכנסה והרווחה של המשפחה, חינוך, תנאי דיור ותחבורה ציבורית. הגיע הזמן לבנות תכנית לסגירת פערים ואי שוויון בבריאות.