עיריית אשקלון והעומד בראשה, תומר גלאם, מקדמת בימים אלו תכנית מתאר שמעבירה את קו החוף ליזמים ולקבלנים, לבניית מסחר ומגורים לעשירון העליון, לתושבי העיר שמבקשים נוף ים וחוף נגיש, תתחילו לצלם תמונות למזכרת.
עיריית אשקלון מקדמת בימים אלו תכנית מתאר כוללנית לעיר, כזו שתחליף את האחרונה שקיימת משנת 1971. הזמנים השתנו וגם צורכי העיר, אך מדוע התכנית דואגת רק לעשירים ולקבלנים שמבקשים לבנות על קו החוף, ומונעת משאר תושבי העיר קו רקיע נקי וגישה חופשית לים?
אשקלון הנה עיר שהמשאב היחיד בה הנו רצועת החוף המהממת, אין לנו אזורי תעשייה עתירי הייטק, אין לנו אטרקציות, כאלה שיכולות לקדם תיירות מסחר ואיכות חיים לתושבי העיר. למעשה, רצועת חוף הים, הנה הדבר היחידי שאפשר לעשות בעיר בכדי להעביר את ימי הקיץ.
אשקלון בשנים האחרונות הופכת לעיר אפורה, מנופים מכפילים את העיר על תשתיות ישנות, כאשר חוף הים הוא המפלט הירוק היחיד. אין בעיר פארקים או ריאות ירוקות, הכל בטון ואבנים משתלבות.
תכנית המתאר שמבקש ראש העיר לקדם, מהווה מסגרת תכנונית כוללנית חדשה לעיר אשקלון, אשר חלק ממנה מתייחס לרצועת החוף, ולריאות הירוקות ( שלא קיימות ). את התכנית מוכרים לנו כתכנית "שמניחה תשתית תכנונית לפיתוחה של אשקלון כעיר חוף ים- תיכונית, מושכת ותוססת, בעלת מרקם חברתי מגוון, רב- דורי ומאוזן, הנשענת על מוקד של תעסוקה מתקדמת, השכלה, פנאי ותרבות, וכן גיבושה כעיר ירוקה על, הים עיר עם זהות ברורה, המכבדת את עברה ומחויבת לקיימות סביבתית ולמשאביה הייחודיים". ממש פיוט. אך בפועל כל מה שיישאר מהתוכנית, אינה דאגה למרקם הרב דורי, השכונות הוותיקות יישארו בעליבותן, מוקדי תעסוקה לא יהיו, כי עיריית אשקלון לא מקדמת תעשייה מתקדמת, אלא תעשיית עבודת כפיים בשכר נמוך.
המפלט היחידי לתושבי העיר מזה שנים, היה הים, קו חוף ארוך, כזה שחלקים ממנו נראים כמו נופי בראשית. לא נגועים, ללא קהל וצפיפות. אך גם את זה מבקש ראש העיר להוציא מחיינו בעיר, לטובת בניית מגדלים לעשירון העליון שירצו להתגורר על קו המים, שאר התושבים, שיסתפקו בעורף הבניין.
התכנית מספרת לנו כי תעשה גם התחדשות עירונית, כזו לא קיימת בכלל וספק אם תקודם בשלטון הנוכחי, חוק התחדשות עירונית חודש השבוע לשנתיים נוספות בלבד, כך שאין סיכוי שביאליק ויוספטל יראו עתיד וורוד, מקסימום אפור בהיר ומתפורר.
עיריית אשקלון הוציאה פרסומים על קידום התכנית כאילו זכינו כולנו בבשורה משנה חיים. מרוב אטימות וחוסר הבנה, לא מבינים בעיריית אשקלון כי הם הורסים לנו את איכות החיים בעיר, לטובת קידום אינטרסים של קבלנים, בבנייה יקרה על קו החוף, מתחמים סגורים לקהל הרחב.
על פי התכנית, פיתוח רצועת החוף הנו במטרה לחיזוק הקשר של העיר לים. המטרה ממומשת בתכנית ע"י מילוי הנתקים הקיימים בין העיר לחוף הים שלה בבינוי מרקם המשכי, מעורב- שימושים ופעיל , שילוב מגורים באזורי תיירות ומלונאות , ובנייה מרקמית בעיקרה בה ישולבו מגדלים.
במילים אחרות כל תושבי ברנע שעדין רואים את קו המים מהבית, תתכוננו לביטול הנוף. עיריית אשקלון לא מבינה שהיא חשופה לתביעות של תושבים שקנו דירות במחירים גבוהים אל מול קו המים, וכעת על פי התכנית החדשה, לא יראו כלום. על פי חוק התכנון והבנייה, זכותם לתבוע את הוועדה המקומית- עיריית אשקלון על פגיעה עקב תכנית. סיכון שיעלה מיליונים לעיר. אבל מה לעיריית אשקלון וראייה לרחוק? כלום.
על פי נספח תכנית הבינוי, על השטחים שעל קו החוף, הטיילת מצפון ועד לחוף דלילה מדרום, ייבנו מגדלים בני 25 קומות. אם התרגלתם לראות את השקיעה, זה עומד להיות זיכרון רחוק. אלפי חדרי נופש ויחידות דיור מתוכננים להיבנות לאורך אחרוני החופים הפתוחים של ישראל, חוף אשקלון.
עד לפני כמה שנים הציבור היה אדיש למלחמה על החופים. מדי פעם התפרסמו ידיעות על פרויקטים שגוזלים את החופים מהתושבים או על תכנית של כריש נדל"ן כזה או אחר להפוך חוף פראי לאתר נופש יוקרתי. הקוראים היו מצקצקים בלשונם וממשיכים הלאה לשגרת יומם. ככה זה כנראה המחשבה באשקלון. אבל אם ניקח דוגמא מהמאבקים בשאר החופים בארץ, אז יש תקווה לביטול הגזירה של ראש העיר והנהלת העיר קרת הלב והחזון.
ב־2004 מכר מנהל מקרקעי ישראל 70 דונם בחוף פלמחים ליזמים פרטיים במחיר מגוחך של כ־8 מיליון שקל. המעשה גרר גל מחאה גדול והממשלה נאלצה בלחץ הציבור לבטל את המכרז. בדו"ח מבקר המדינה שהוקדש לעסקת פלמחים נמתחה ביקורת נוקבת על התנהלות מנהל מקרקעי ישראל. המבקר קבע כי המנהל זירז את תהליכי האישור במכוון כדי לבצע את העסקה – עוד בטרם נכנס לתוקפו חוק שמירת הסביבה החופית (2004), וכי מוסדות התכנון כשלו "מכיוון שלא יזמו פעולה אקטיבית להגנה על החוף". כך הפך המאבק על חוף פלמחים לסמל ליכולתו של הציבור להשיב לעצמו משאבים שנגזלו ממנו.
מנהל מקרקעי ישראל ( רמ"י) הפך מזמן להיות חברה נדל"נית לממכר אדמות המדינה במחירים גבוהים בכדי לספק הכנסות גבוהות לאוצר המדינה. אדמה פנויה מבחינת המנהל נבחנת כיחידת רווח כלכלית ולא כשטח במתחם עירוני. את ההתנגדות לתכנית אמורה הרשות המקומית לקיים והעומד בראשה. עיריית אשקלון לא רק שלא מתנגדת, אלא תומכת.
בשנים הבאות צפויה אוכלוסיית אשקלון להמשיך ולגדול, ובהתאמה צפוי לגדול גם הלחץ על הקרקע הפנויה שעוד נותרה בעיר. בניה בקו ראשון לכיוון הים משתלמת מאד מבחינה כלכלית, ולכן הלחץ להמשיך ולבנות במקומות אלו אינו פוסק, למרות שמדובר בשטח שמטבעו אמור לשרת את כלל הציבור. יוזמות להקמת מרינות חדשות, כפרי נופש, מלונות שהם בעצם מגורים פרטיים, ושאר רעיונות בעייתיים, שהמשותף לכולם הוא העברת היכולת ליהנות מרצועת החוף מרבים למעטים, מחייבים המשך התמודדות נחושה עם האיומים שאינם חדלים על רצועת החוף ועל היכולת של הציבור הרחב ליהנות ממנה.
אורך חוף הים התיכון של מדינת ישראל הוא כ 200 ק”מ. כשליש מרצועת החוף תפוסה וסגורה בפני הציבור, ע”י נמלים, מתקנים ביטחוניים, מתקני תשתית כמו תחנות כוח, מתקני התפלה ועוד.שר התיירות עד להקמת הממשלה החדשה, היה המתנגד הראשי להגנה על חופי ישראל למען הציבורי הישראלי.
למרות חוק שמירת הסביבה החופית התקבל ב-2004, שאמור להגן על בנייה 300 מ' מטר מקו המים, ממשיכים מוסדות התכנון לתכנן מגורים ושטחים פרטיים גם בשטחים המיועדים לתיירות ולמלונאות, כלומר, צמוד לקו החוף. כדי להפוך את הקמתם למשתלמת יותר, לקבלנים, לא לתושבים.
הניסיון מלמד שבפועל כאשר בונים לכאורה שטחים למלונאות ותיירות. מתקיימים במבנים כאלה שימושים פרטיים בעיקר, דירות נופש, ועוד הגדרות מפולפלות. התמרוץ מאפשר הקמת מפלצות חדשות מול הים באזורים שרובם רגישים ושנכון היה להמעיט ככל הניתן בבניה בהם.
יש לדחות את דרישת משרד התיירות לאפשר מגורים גם בשטחי מלונאות לאורך החוף, כדי להפוך את הקמתם למשתלמת יותר. שכן, כפי הנראה בתכנית המקודמת על ידי העירייה, למעט בנייני מגורים, אין כמעט מבנה תיירות.
המושג עיריית אשקלון בימים אלו אינו ברור, כאשר מרבית חברי המועצה ישנים, מי באמת לוקח החלטות בעניין העיר, האם רק ראש העיר לבדו וחבורת הקואליציה האינרטיים שמרימים יד לכל הצעה? או שאולי יש כאלה שמתנגדים או רוצים לברר?
התכנית של ראש העיר מזכירה את חוף בצת שבראש הנקרה, גם שם הייתה תכנית להקמת כפר נופש. שם יזם כבר קנה את האדמה, והמנהל נדרש לפצות אותו. באשקלון עדיין נמצאים בשלב התכנון, לכן זה הזמן למאבק בטרם ישווקו השטחים.
במקרים דומים, הזהירו ארגוני איכות סביבה מפני אדישות ציבורית. ארגוני הסביבה קראו לציבור במקרים דומים למלחמת מאסף על עתיד החופים הפתוחים.
כל שינוי היום כרוך בלחצים שמגיעים מלמטה למעלה, מהתושבים לעירייה. ישנם חברי מועצה שמבינים את חשיבות השמירה על הסביבה החופית, אבל רובם עדיין לא הפנימו את הנושא, "לא מכירים את זה". חוק החופים אמנם אוסר על בנייה ברצועה שרוחבה 300 מטר מקו החוף, אבל הפרצה הנה אפשרות בניית מגורים באזורי תיירות, כך שבפועל, מה שנבנה זה לא מלונות, אלא מגורים, ואולי איזה מלון בוטיקון.
כל עוד אין חקיקה חד ־ משמעית או הבנה עירונית לעקרונות של פיתוח בר־קימא, השורה התחתונה היא שהדרך היחידה לעצור את התכנית, היא לצאת למאבקים מתוקשרים שמעלים את הנושא לסדר היום הציבורי. המסקנה המתבקשת היא שגם בשנים הקרובות לא נראה את ראש העיר או את חברי המועצה עובדים בשבילנו. כך ימשיכו תושבים שאכפת להם לשמש מובילי קמפיינים, פשוט כי אין ברירה אחרת.
החלטת מנהל מקרקעי ישראל להחזיר לידי המדינה את הקרקע בחוף בצת, שכבר נמכרה ליזמים פרטיים, הראתה שהניצחון הציבורי במאבק על חוף פלמחים לא היה אירוע חד־פעמי. תכנית הבנייה בחוף בצת עוסקת ב־480 דונם שבהם עתידים לקום פארק שעשועים וכפרי נופש שיכללו 1,300 יחידות דיור ואטרקציות. להחלטת המנהל להחזיר לידיו את הקרקע קדם מאבק ארוך מצד קואליציה רחבה של תושבים וארגונים סביבתיים שהתנגדו לתוכנית.
בנהרייה, ממש כמו באשקלון, בקשו לבנות בסמוך לקו המים, לא 300 מ, אלא 100מ', במסגרת הפרצה של אזור תיירות. גם בנהריה התוכנית נפרסת על יותר מ־300 דונם וכללה בתי מלון בגובה 10–5 קומות במרחק של 100 מטר מהחוף ובהם יותר מ־750 חדרים.( באשקלון מתכוננים רבי קומיות, 25 קומות.
בנהרייה כמו במקומות רבים אחרים, לא הוגשו התנגדויות, ולכן, היה קשה יותר לבטל את התכניות או את רכישת הקרקעות על ידי יזמים, ולכן מאבק מקדים מחויב מציאות בכדי לשנות את התכנית.
תכנית כפר הנופש בניצנים שעלתה כחלק מהכנת התוכניות לשיכון מפוני גוש קטיף ובמסגרתה הוכנה תמ"א 39 (תכנית מתאר ארצית למרחב ניצנים וחוף אשקלון) אשר כללה אמנם שטחים רחבי ידיים כשמורת טבע, אך במקביל אושרו בה לראשונה גם שני כפרי נופש, האחד בצפון אשקלון והשני בלב שמורת חולות ניצנים. התוכנית המיועדת הייתה צפויה להשתרע על שטח של 300 דונם לאורך 500 מטר ובמרחק של 300 מטר מקו החוף. לפי טענת הירוקים, הקמת הכפר בלבו של השטח לשימור תביא לביתור השמורה וליצירת קיטוע, במקום שמירה על המסדרון האקולוגי.
המאבקים הללו ורבים אחרים הנם תקווה כל תושב של העיר שמבקש לשמר את משאבי הציבור, לכלל הציבור, ולא רק לטובת בעלי עניין ובעלי ממון. חוף הים הוא הזכות של כל תושב לבילוי חסר עלות. כזה שמאפשר לכולנו איכות חיים, ולא רק לבעלי המעמד הגבוהה. באשקלון אט אט מחוסר הבנה וקומבינות פוליטיות נוצרות מעמדות של בעלי ממון שאוחזים רוב שטחי העיר, ואוחזים גם בכיסו של ראש העיר התורן. רק במאבק יהיה ניתן לשמר את החוף.