תלמיד בכיתה י"ב באשקלון אושפז בבית החולים לאחר שהותקף באלימות בבית ספרו ע"י חברי כיתתו, אמו של התלמיד לסטאר: "הוציאו נגדו סכינים ושברו לו את הלסת, הרסו לבן שלי את החיים" משרד החינוך לא מכיר את האירוע.
"הבן שלי יצא מבית הספר בשעה 4, כשיצא מבית הספר המתינו לו שני בני כיתתו מבית הספר ותקפו אותו, אחד תקף אותו עם סכין והשני תקף אותו באגרוף לפנים, לאחר שנפל לרצפה, שניהם בעטו בו. הלסת של הבן שלי נשברה, הוא עבר ניתוח לקיבוע לסת עם פלטינות, אחלמה כואבת שתמשך מס שבועות, בהם הוא לא יכול לאכול אוכל מוצק, רק באמצעות קשית. ונוזלים. יש לו כ 12 ברגים בלסת שמחזיקים לו את הלסתות, גם לאחר ששוחרר מבית החולים, נאלצנו לחזור לאור דימום מתמשך מהלסת".
בית הספר לא עשה כלום, לא עצרו את הלימודים, רק לאחר שפניתי לתקשורת, לעירייה נודע על האירוע. מי שיצר איתי קשר ראשון ובירר לשלום הילד, היה דודו, יו"ר פורום ההורים, שמתקשר ומברר על מצב הילד כל יום.
רק לאחר 3 ימים זכיתי לטלפון לבירור מאגף החינוך בעיר, אני מזועזעת מהתנהלות של המשטרה שלא פעלה במהירות, ושל התנהלות החינוך בעיר שלא קיימו את מה שמתחייב ומה שראוי.
הילד שלי תלמיד מצטיין, יש לו מספר חברים שמתאימים לאופי שלו, במהלך שיעור בבית הספר, הפריעו התלמידים התוקפים למורה, עד כדי שיצאה בוכה מהשיעור. כאשר עזבה המורה את הכיתה פנה הבן שלי לתלמידים ואמר שנמאס שבכל פעם בגלל הפרעות של אותה קבוצת תלמידים, כולם מקבלים עונשים קולקטיביים. לתוקפים זה ככל הנראה הפריע, וכאשר הוא יצא מבית הספר, הם המתינו לו ותקפו אותו.
מנהלת בית הספר יצרה איתי קשר פעם אחת, ומאז כלום, דממה. הייתי מצפה כי אירוע כזה ישבית את מערכת החינוך בכדי לקיים שיח אני לא בטוחה שהאירוע דווח בכלל למשרד החינוך.
הייתי מצפה שמערכת העירונית תמנע אירועים שכאלה, ושלא יחזרו גם כנגד תלמידים אחרים, הייתי מצפה שידברו על זה ויעשו משו בכדי למנוע את האירוע הבא. לא ייתכן שחיבר של הבן שלי שלומד בכיתה הסמוכה רק שבוע לאחר מכן יודע על המקרה. בית הספר לא עשה עם העניין הזה כלום, לא שיחה בית ספרי. חברות שלי שילדיהם לומדים בבית הספר לא ידעו כלום.
המינימום שהיה נדרש זה לעצור את הלימודים ולקיים שיח בעניין, אבל כלום. הבן שלי תכנן להיות קרבי והכין עצמו, שני הנערים האלו סיימו לא את העתיד. החיים שלו נפגעו ויכולים היו להסתיים בצורה חמורה יותר.
הנערים נחקרו במשטרת ישראל, ונמצאים כיום במעצר בית, אני לא יודעת מה יהיה איתם לאחר מכן, האם בית הספר יחזיר אותם לבית הספר או ירחיק אותם כפי שמתחייב.
האירוע החמור שהיה אמור להיות מדווח למשרד החינוך על ידי בית הספר, לא דווח. תרבות ההסתרה בכדי לקבל להראות שלכאורה אין כל אלימות, עושה בדיוק את ההיפך, ברגע שאירוע מטואטא מתחת לשולחן, ילדים אלימים מבינים שאין כנגדם סנקציה ומרגישים שהכל מותר.
האלימות במספרים:
הניגוד בין טובת התלמיד לטובת מדד בית הספר והחינוך העירוני, יוצר הסתרה של נתונים שאינם מחמיאים, אם זה בכדי למנוע תמונת חינוך עירונית לא מחמיאה, ואם זה להראות רמת איכות בית ספרית שיכולה לפגוע בצוות בית הספר. אך הנתונים כפי שמפורטים, ככל הנראה בהפחתה משמעותית מראים על תמונת אלימות קשה שאינה באה לשיח העירוני או לטיפול העירייה.
18%- 4041 תלמידים מדווחים- בחודש האחרון מישהו מהתלמידים דחף אותי.
12% – 3174 תלמידים מדווחים – בחודש האחרון קיבלתי מכה או בעיטה או אגרוף
מתלמיד
4% -480 תלמידים מדווחים – בחודש האחרון תלמיד השתמש בחפץ כדי לפגוע בי
5%- 490 תלמידים מדווחים- בחודש האחרון תלמיד נתן לי מכות חזקות
4% – 480 תלמידים מדווחים -בחודש האחרון תלמיד איים שיפגע בי בבית הספר או אחרי הלימודים
1% – 244 תלמידים מדווחים – בחודש האחרון תלמיד סחט ממני באיומים כסף, אוכל או דברי ערך
45% מהמורים חוו אלימות:
45% מהמורים בישראל חוו אלימות: "לא מתלוננים כדי לא להצטייר כחלשים"
מחקר חדש העלה כי כמחצית מהמורים סופגים פגיעות פיזיות, קללות והטרדות מיניות – אך רובם שותקים, בין היתר בעקבות חוסר גיבוי מהמערכת: "ההרגשה היא שהמנהלים מפחדים מההורים, ומשדרים למורים שהותקפו שהם לא בסדר".
תקיפה מנהלת בית ספר על ידי תלמיד, תקיפת מורה על ידי תלמיד, היו חלק מהתנהלות החינוך בעיר בשנה האחרונה, וזה מעבר להתעללות והתעמרות במורים בבית הספר. האירוע באורט הגיע אחרי שתלמידים גרמו למורה לעזוב את הכיתה ואת השיעור כאשר היא ממררת בבכי. בית הספר לא התייחס כלל לאירוע, והאירוע כפי שמבהירים הורים, אינו חריג.
ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת בר אילן עולה ש-45% מהמורים חוו אלימות פיזית ומילולית, פגיעה ברכוש, או הטרדות מיניות ואלימות ברשת מצד תלמידים, אך מרביתם נמנעים מלהתלונן מחשש לפגיעה במוניטין שלהם.
המחקר, בדק גם את דרכי ההתמודדות של המורים עם האלימות כלפיהם. על פי הממצאים, מורים צעירים, שלהם עד חמש שנות ותק, ספגו אלימות רבה יותר לעומת מורים ותיקים, וככל שתדירות או רמת הפגיעה הייתה גבוהה יותר, כך פחת רצונם לבקש עזרה.
מבין המורים שדיווחו על אלימות כלפיהם 45% דיווחו על אלימות מילולית, 20% על פגיעה ברכוש, 20% על הטרדות מיניות ו-10% על אלימות ברשת. 40% מהמורים שחוו אלימות דיווחו על פגיעה מסוג אחד או שניים של אלימות, ו-35% אחוזים דיווחו על פגיעה מיותר משני סוגי אלימות.
אלימות כלפי מורים היא אחת הסיבות לנשירת מורים ממערכת החינוך בשלוש השנים הראשונות לכניסתם לעבודה. לדבריה, שיעור המורים העוזבים את מערכת החינוך לאחר שנה עומד על 10%, ולאחר שלוש שנים על 8.2%, ורבים מהם נושרים על רקע האלימות הגוברת ובעיקר איבוד הסמכות שלהם מול התלמידים.
הנתון המפתיע של המחקר הוא שהקורבנות, בעיקר המורים הוותיקים שבהם, לא פונים לעזרה. ההשערה שעלתה היא שאי פנייה לעזרה קשורה למוניטין המורה. המחיר שהמורה ישלם על הודאתו שהיה קורבן תעלה לו במוניטין התעסוקתי שלו, והוא יכול להצטייר כמורה חלש ולא מקצועי שלא יכול לשלוט בכיתה. המחיר שהם משלמים גבוה מהתועלת שבפנייה לסיוע.
מורה, "אחרי שלוש שנות הוראה בלבד אני מתכוונת לפרוש על רקע תופעת האלימות המילולית והפיזית כלפי מורים, לצד תחושת היעדר גיבוי. "ההרגשה היא שמנהלים מפחדים מהורים מקושרים, ומשדרים למורים שהותקפו שהם לא בסדר". "תחושות ההשפלה, הפחד וחוסר האונים קשות מאוד. מורה מותקף על ידי תלמיד לעיני כל התלמידים, ומעבר לכאב הפיזי וההשפלה, זה גם מקטין את המורה שהוא לא מקבל גיבוי. במצב כזה, מורים מעדיפים לא להתלונן. אני אומרת בכאב שלא אוכל להמשיך כך ואני מתכוונת לעזוב".
מורים שספגו אלימות ממעטים לפנות לעזרה גם בשל מחסור בגורמי סיוע: אין היום כתובת בתוך בית הספר למורים שחווים אלימות. צריך להסדיר כתובת ייעודית, בדיוק כמו שיש ממונה הטרדה מינית. שיהיה מישהו שאחראי על אלימות כלפי המורים".
ואיפה העירייה?
רק כאשר יש עליה מזערית בציוני הבגרות, או בתחילת שנת הלימודים, תראו את הנהגת העיר מחלקת עוגות , בלונים או בקבוקי שתייה. אך לא תראו כל פעילות כאשר ישנה אלימות או אירועים חריגים.
בעדן הפוליטיקלי קורקט הכל מנוסח ברוך. אלימות הנה אקלים בית ספרי, סמים ואלכוהול הנם סביבה שאינה נאותה. למי שלא מודע לפרטים, ילדינו הפוקדים את ספסל הלימודים, יוצאים בכל יום לשדה קרב על שמירת הערכים הבסיסיים, שמירה על ביטחונם האישי ושהות בסביבה מתגמלת ובונה. על פי נתוני האלימות וההתמכרויות בעיר, אנחנו וילדינו מפסידים בקרבות מזה עשור שנים. עוד קצת חלמאות ונפסיד במלחמה כולה.
על פי נתוני משרד החינוך החלקיים ביותר, בעירנו, כמעט כל ילד שלישי בבית הספר הוא קורבן להצקה פיסית, מילולית או עקיפה. התיכונים מאכלסים סחר בסמים, אלכוהול הנו עניין שבשגרה, אלימות פיזית מילולית וחרמות כלל לא מנוטרות. בכל שנה הנתונים החלקיים אשר בידי הרשות מציגים תמונה בעייתית הולכת ומחמירה, אך חמורה פחות מהמציאות.
עשור שנים לתוכנית "עיר ללא אלימות". מהתוכנית אשר התהדרו בה ראשי העיר בעבר, נותרה צללית של תוכנית עם תקציב מקוצץ. תוכנית עיר ללא אלימות הייתה אמורה לטפל בכל חולאי האלימות בעיר, גם בבתי הספר אך לא רק. את תקצוב התוכנית בשנותיה הראשונות, תקצב משרד לביטחון פנים. תקציב שנקבע שיופחת בכל שנה, כאשר את סך ההפחתה הייתה הרשות המקומית נדרשת להשלים ולהוסיף על חשבונה. אך בעיריות חלם וסלוגנים, אחרי גזירת הסרט והתמונות התקציב פחות חשוב. כיום עומד תקציב התוכנית על 1/3 מהתקציב המקורי, כאשר רמת האלימות הכללית בעיר רק עולה ומיום למיום מתהדרת העיר בפתיחת מהדורות החדשות על אירועי אלימות חמורים. כיום תקציב עיר ללא אלימות עומד על פחות מתקציב הפרסום העצמי של ראשי העיר.
חכמינו בקומה הרביעית על דורותיהם, קבעו כי את התוכנית יחילו רק על בתי הספר התיכוניים ולא על היסודיים. כך שבפועל, אלימות מילולית, פיזית וחרמות בבתי הספר היסודיים לא טופלו ברמה העירונית תחת חזון, אלא היו תלויות ברצונו הטוב של מנהל/ת בית הספר. חכמינו הגדילו וקבעו כי מנהל תחום מניעת האלימות בעיר יהיה תחת מנהל החינוך ולא בכפיפה למנכ"ל העיר או ראש הרשות. החלטה זו שנראית לכאורה מנהלתית, הנה חשובה ביותר לאמירה ולתקצוב כי עניין האלימות בבית הספר ובעיר בכלל הנם מראש מעיני הרשות. עד כיום, זה לא עניין אף אחד, גם את זה שטען "על המהפכה בחינוך".
רחמים לי על עובדי הרשות המסורים אשר נדרשים לקיים חריש עמוק עם כפית פלסטיק. פשוט חסר סיכוי.
בערים אחרות, ממש כאן, לא רחוק, לקחו על עצמם ראשי הרשות את עניין האלימות הבית ספרית, כחזון לשינוי מערכתי של כלל החברה. ישנה הבנה כי טיפול באלימות בצורה מערכתית מהגיל הרך ימנע או לפחות יפחית התנהגות אלימה בגיל מאוחר יותר. מניעת אלימות מביאה עמה סביבה לימודית טובה יותר אשר משפרת את רמת הלימודים בעיר ומונעת השקעות תקציביות במחלקות אחרות כגון רווחה.
באשדוד שכנתו, השכילו להבין כי יש לתכלל את הטיפול באלימות תחת קורת גג אחת, כל הגורמים המטפלים והמתערבים נמצאים תחת הרשות העירונית שהנה תאגיד עירוני, כמו החכ"ל או החברה העירונית. כך הוקמה באשדוד "הרשות לטיפול באלימות ובהתמכרויות". מנכ"ל הרשות כפוף ישירות לראש העיר ולא תחת אגף אשר יבחר מתי לקצץ בסמכויות או בכספים. הרשות באשדוד מנוהלת תחת דירקטוריון ומנכ"ל, ולא רק ע"י מספר עובדים מצומצם אשר בידיהם תלאים ופרוטות.
הרשות באשדוד יודעת לזהות ונטר את רמת האלימות והמשתמשים, יודעת היא לטפל בקטין באמצעות מרכזי ייעוץ והכוונה, ובשלבים אחרים של התמכרות יודעת היא לטפל גם בטיפול באשפוזיות. הרשות העירונית יצאה מתוך הנחה כי התנהגות בעייתית הנה גם מבית, ולכן קבעה מסלול להכשרת הורים, מסגרות שבהם נותנים להורים כלים להתמודד עם חינוך ילדיהם ועם הבעיות ההתנהגותיות שלהם.
אשדוד אשר חרטה על דגלה את הטיפול באלימות והתמכרויות משקיעה עשרות מיליונים על הילדים שלהם, על עתידם הבטוח ועל בניית חברה תקינה יותר. אין בהתנהלותה של העיר אשדוד סטארט אפ ייחודי, המודל ברור וידוע, כל אשר צריך הנו חזון, שמביא החלטה ותקציב ולאחריה ביצוע. אבל איפה אנחנו ואיפה השאר, העיקר החצר והגינון.