אין זו כתבה בצביון דתי על חודש תשרי, אלא מבט אחר, על עצמנו, על ההתנהגות שלנו אשר מביאה אותנו יום יום למדון וכעסים, ופוגעת בסיכוי של כל אחד מאיתנו לשפר את עצמו ואת חייו. פירוש השם תשרי לקוח מהשפה הבבלית – משמעותו היא – התחלה. שמתחילה בחיטוט עצמי, חיפוש בכוונות ובמעשים שלנו מתוך רצון להיטהר, ולהשתפר ולחשב מסלול מחדש. חידוש האמון מתחיל קודם כל באמון העצמי. ככל שעוברות השנים ולפעמים הקשיים שבדרך – מאבד האדם את האמון שלו בעצמו, ביכולת ההתחדשות שלו, ביכולת לשנות את הבחירה החופשית שלו ואת דפוסי האמונה והיחסים שבינו לבין האחר.
יסלחו לי אחיי הדתיים, ואומר אני זאת כאדם שומר מסורת. אך את הסליחה, צריכים אנו לבקש בראש ובראשונה מעצמנו. מגיל צעיר מלמדים אותנו שבחודש אלול עד כיפור מבקשים סליחה מכל מי שפגענו בו, העלבנו אותו, הרבצנו לו, גנבנו לו את העיפרון או את השלטון. ואנחנו מבקשים סליחה באוטומט עם חיוך תמים של ילד. עם התקדמות הטכנולוגיה פוטרים אנו עצמנו בהודעה לקבוצה כוללת באמרה סליחה כוללת. חבל על המלל וחבל על ההזדמנות. ברבות השנים הבנתי שזו לא הדרך, העניין הופך ליותר מסובך. לא תמיד קל לבקש סליחה עם חיוך תמים של ילד. אבל הכי קשה זה לבקש סליחה מעצמך, על העצבים ועל הנזקים שאתה גורם לעצמך, על בעצלנות, על הדחיינות, על המילים הפוגעות גם אם הן מוצדקות, על ההתעלמות מאחרים ועל עוד ועוד…
בכדי לסלוח לאחרים או לבקש סליחה מאחרים, אנחנו צריכים להיות מספיק כנים עם עצמנו ולבקש סליחה לפני הכל מעצמנו, הרי זהו חשבון הנפש הכי קשה. זה הכי טהור שיכול להיות ואם סלחנו לעצמנו, גם אחרים יטו לסלוח לנו. כי הרי בסופו של דבר, ביננו, אנחנו אדון (הסליחות) לעצמנו. בכל שנה אני סולח לי על זה שהתעצבנתי מטיפשותם של אחרים, אני סולח לעצמי על כך שחזרתי על אותה טעות פעמיים ולא למדתי לקח, אני סולח לעצמי על כעסים ללא סיבה ועל כל שערה שנשרה עד שנהייתי קירח, אני סולח לי על שהייתי חסר סבלנות כשממש היו צריכים אותי, אני סולח לעצמי על אי עמידה בציפיות של אחרים, וגם מצפיות שלי מעצמי, אני סולח לעצמי על מחשבות רעות, אני סולח לעצמי על חלומות שלא הגשמתי, אני סולח לי שנכנעתי לפיתויים ושעמוד השדרה שלי התעקם. אני סולח לעצמי על הרגעים שפחדתי. אני סולח לעצמי שלא הכל אהבתי ואני סולח לעצמי על מילים שלא אמרתי. ברגע שנבין שסליחה עצמית מנקה אותנו מכל התת מודע הרע, נהייה אנשים טובים יותר, בראש ובראשונה. נהייה טובים לעצמנו.
לפני מספר שנים, השתתפתי בקורס העצמה צה"לי. בו כל אחד לעצמו נדרש לכתוב מכתב לעצמו כילד קטן. משימה קשה ביותר שמביאה את המחשבה אל תהומות הנפש, רק אז הבנתי שכל אחד מאיתנו עסוק באחרים ולא בעצמו, במה האחר עשה ולא בעשייתו, בהסתכלות באחר ולא בקידום עצמו. קראתי לתרגיל סליחה מעצמי. סליחה מהילד הקטן שאולי לא הגשמתי לו את כל החלומות שביקש לעצמו. סליחה מהילד הקטן שלא קיבל את כל החום והפרגון ממני לעצמי, ואולי לא מאוחר. הסליחה מביאה עימה הבטחה, הבטחה לשינוי. כשאתה מבקש סליחה בדרך כלל אתה נמנע מלחזור על הטעות שבגינה התנצלת. בכל שנה, עורך אני סליחות עם עצמי, על ההספקים ועל ההבטחות, על החלומות ועל האכזבות, על החברים ועל האויבים, על הטוב ועל הרע. ואין טוב מזה מחודש אלול עד יום כיפור. כי למי מספיק יום אחד? ביום כיפור אני בתענית דיבור, מבקש להימנע מאנשים שיפריעו את חשבון הנפש האישי שלי מעצמי, כי בכל יום אחר, אין לי כל סיכוי שאקיים חשבון נפש. ועכשיו אדון סליחות יקר, אחרי שכל הסליחות שלי נרשמו, יש לי גם כמה הבטחות לשנה החדשה, הבטחות ששמורות בלב. אך דבר אחד אוכל להבטיח קבל עם ועדה, שבשנה הבאה, אבקש שוב סליחה. גם אם לא העמוד בכל הבטחותיי, לפחות חלק אקיים. על השאר אבקש סליחה.
רק לאחר שסיימתי לבקש סליחה מעצמי, מתפנה אני לבקש סליחה מקהל עם ישראל. אני לא אומר "אם פגעתי, אם אמרתי מילה לא במקום…"למה אם? הרי בטוח מתישהו השנה פגעתי, מתישהו אמרתי מילה לא יפה, כתבתי טור דעה שלבטח פגע באחר, עשיתי שירות שאינו מטיב, מתישהו עשיתי רע בלי מודע. זה לא אם!! זה קרה, גם כשלא שמתי לב. אני מבקש סליחה. סליחה כנה ואמיתית.
לאחר שבקשתי סליחה מעצמי ומהקהל הגדול והקדוש הזה. מקווה כי אדון הסליחות יסלח לי גם השנה, וייתן לי ולכם את האפשרות להיות אנשים טובים יותר. שיתן לכם ולי את כל מבוקשינו, גם אם זה יהיה חלקי, אך בהכנעה לכוחו של הבורא, כלום לא יעזור אם לא נשנס מותניים בעשייה לטובת מה שאנו מבקשים לעצמנו. חג שמח