לפני שנה אשתי תפסה את הרומן שלי ובלי לחשוב פעמיים סילקה אותי מהבית. זה המשפט הראשון שעומר מספר לי. אני בן 45 והייתי נשוי 17 שנה. יש לנו 3 ילדים בגיל העשרה. האמת שחיי הנישואים לא לבלבו, סתמיים, בלי הרבה תוכן. בלי חום ואהבה. יש הרבה התעסקות עם הבית, העבודה והילדים. בינינו אין יותר מידי עניין. ואז הגיעה לחיי דנית. היא צעירה מלאת חיים, יפה, חכמה, מנוסה ומאד מעניינת. מרתקת. התאהבתי בה. היא השלימה לי את החסכים. אבל להתגרש לא היה אופציה, הייתי נעול. הייתי בטוח שכך אוכל להמשיך. ליהנות ממשפחה בצד אחד ומאהבה לוהטת מצד שני. אבל אין פשע מושלם ואשתי עלתה עלינו. על סטוץ היא הייתה סולחת, אבל אהבה זה כבר סיפור אחר. היא ביקשה שאצא מהבית לאלתר. לא רצתה לשמוע כלום. צא מהבית ואל תחזור, אמרה לי. אתה אוהב אישה אחרת. אז אין מה לדון בזה. זה נגמר בינינו.
הלכתי מעוך, שבור לחתיכות. בימים האלה ניתקתי את הקשר עם דנית, הייתי לחוץ, נסער ומדוכא ולמרות הכל ניסיתי לחזור הביתה. רציתי להשיב את הדברים לשגרה שקטה. להחזיר אליי את השליטה. וגם לקחת פסק זמן לחשוב. הרגשתי לרגע כאילו אני שוב אוהב את אישתי. הבטחתי לאשתי הבטחות שווא שזה נגמר עם דנית. התחנפתי, התנצלתי. כלום לא עזר. היא לא רצתה לשמוע. נפגעה ולא סולחת. הבנתי אותה ואף הערכתי אותה על כך. היא צודקת. אין מה לחזור למקום שאין בו אהבה והאהבה שלי היא במקום אחר. אחרי תקופה קצרה חזרתי לדנית ובמקביל התגרשתי על הנייר.
האהבה פורחת ביננו והיום אני שמח שלא ניתנה לי ההזדמנות לחזור הביתה. היום אני מאושר עם דנית. היא לימדה אותי את כל מה שאני יודע על החיים. הייתי אטום, גולם מוחלט בענייני יחסים. היא פתחה לי את הלב. אתה זה שיחות, חום, תשומת לב, סקס נהדר. שקיפות וכנות. כייף לי. אבוי לי אם הייתי נשאר נשוי.
אנחנו מתכננים לעבור לגור ביחד אבל יש פה בעיה. הילדים שלי לא יודעים על קיומה בהווה ואשתי לא מפסיקה להשמיץ אותי ובמיוחד אותה. היא סיפרה לילדים שאבא יוצא עם זונה. שבגללה הוא עזב את הבית, שאבא חרא של בן אדם. שקרן, בוגדן. היא מספרת לילדים שהיא פגועה ולא תסלח לעולם. ובינתיים אני לא יכול לחשוף את דנית לילדי, אני חושש מתגובתם אליה, הם מורעלים ושונאים אותה בלי להכיר אותה. וגם מגרושתי אני נזהר. אני מפחד שהיא תשתולל אם אפגיש את דנית עם הילדים. וכך דנית נאלצת להיעלם בסופ"שים שאני עם הילדים. היא לא משאירה זכר לקיומה בדירה. לוקחת את האיפור והקרמים וכל חפץ שמעיד שיש בבית אישה. זה מצב מבאס. גם לדנית קשה עם זה. אנחנו רוצים להתקדם בקשר ואני תוקע את זה. אני מת לספר לכולם ומת מפחד. מה עושים?
עומר
+++
סיפורי אהבה לא מגיעים סתם כך. המקום בלב לאהבה היה פנוי והיא נכנסה שם. זו התמונה. אין כאן אשם או לא אשם. אלה החיים וזה קורה כל הזמן.
אני שמחה בשבילך שאתה מאושר היום וזה מה שחשוב בחיים. להיות בטוב. ואיני מקלה ראש בפגיעה הקשה ובמצבה הרגיש של אשתך בעקבות כך, אך זו המציאות והיא לא תמיד מקסימה ומוסרית.
דבר ראשון ביוזמה שלך… שיחה עם גרושתך. הגיע הזמן לדבר. ברוגע. על כוס קפה. אתם גרושים היום. ובתור שכאלה אתם אמורים להמשיך את החיים הלאה. כשממשיכים קורים דברים וזכותו של אדם לבנות לעצמו חיים חדשים. כמובן שכעסה ותסכולה של גרושתך מובן, אבל ממשיכים הלאה. החיים ממשיכים והחללים שנוצרו מתמלאים. ככה זה בטבע.
סוגיית חשיפת בן/ת זוג לילדים ולפעמים גם לגרושה היא מורכבת אך שכיחה. מה שתמיד מנצח זה הכנות והעוצמה. כל ילדים/אנשים בכל גיל קולטים גם תקשורת לא מילולית. אם תבוא שלם וחזק ובשיא הטבעיות ותחשוף את אהובתך, תקבל תגובה טובה יותר. יש לך ילדים גדולים. הם כבר מבינים מה קורה סביבם ויש להם חוש שיפוט משלהם. אם יזהו את הרצינות שלך הם יבינו שזה מצב נתון ושלהם אין השפעה על שינויו. אתה במערכת יחסים עם אישה. היא אישה טובה נעימה וחמה וכדאי לכם לשפוט בעצמכם. אתה תלמד אותם שלשנוא אדם לפני שמתוודעים אליו זה טיפשי ולא נכון. לא במקרה הזה ולא בחיים בכלל.
הכל תלוי בך. אם הילדים ירגישו שאתה בא חלש, מפוחד לא בטוח בעצמך ומתנדנד ,הם ינצלו את הסדק שיזהו בך ויחסמו לך את הדרך. אם אתה סגור עם עצמך בשלב הזה שדנית היא האישה, לך עם זה עד הסוף. דבר עם הילדים כמו עם אנשים מבוגרים. תסביר להם בעדינות ובשיא הטבעיות את המצב. בלי סיבוכים ושקרים.
החיים הם לא חדר סטרילי. יש בהם שינויים ויש טעויות ולא תמיד הכל מצליח להיות לפי התוכנית התבניתית המקורית והמקובלת.. בני אדם הם יצורים חמודים, טובים אך לא מושלמים. החיים מפתיעים. כולנו אגואיסטים שדואגים להגשים חלומות ולממש פנטזיות. בסופו של דבר כל אחד ראשון לעצמו. במובן החיובי של המילה.