תושבת אשקלון ניהלה קשר מיני לא מחייב עם צעיר מהאזור מבלי שהשניים השתמשו באמצעי מניעה * לטענתו האשה הסבירה לו כי התגרשה מבעלה בשל העובדה שהיא עקרה ולא הצליחה להיכנס להיריון * לאחר שהקשר ביניהם נותק, הוא מצא את בחירת לבו והקים עמה משפחה, אבל אז האשה יצרה קשר מחדש והודיעה לצעיר ההמום: "אתה אבא, הילד שלך רוצה להכיר אותך" * לאחר סאגה משפטית נקבע לאחרונה – האשה לא גנבה את זרעו של הצעיר כפי שטען ועליו להכיר בילדו
בית משפט השלום בתל אביב דן לאחרונה בסוגיה משפטית ארוכה וכואבת במרכזה עומדת תושבת אשקלון ואבי בנה היחיד. הגבר טען בבית המשפט כי האשה שהייתה גרושה במועד היכרותם קיימה עמו מפגשי מין לא מחייבים כאשר היה בן 22 ולמעשה גנבה את זרעו לאחר ששכנעה אותו לקיים יחסי מין לא מוגנים בתואנה שהיא עקרה.
תביעתו של הגבר שדרש מהאשה פיצויים של 450,000 בגין גניבת הזרע נדחתה והוא חויב להכיר בילדו על כל המשתמע מכך.
הגבר דרש לקבל מאשה סכום זהה בגין מה שהוא כינה "פגיעה בפרטיותו" לאחר שהאשה שלחה לו מסרונים ויצרה קשר עם רעייתו אולם בית המשפט דחה גם תביעה זו.
"הנתבעת גזלה את זרעו של התובע"
בתביעה מצוין כי: "התובע נפל קורבן למעשה רמיה והונאה שביצעה בו הנתבעת שהצהירה כי היא עקרה, והסתבר כי פעלה במודע ובמתכוון כדי "לגזול מהתובע את זרעו". כתוצאה מכך הרתה הנתבעת על דעתה בלבד, בניגוד לרצונו של התובע, ללא הסכמתו וללא ידיעתו, והביאה ילד לעולם. הנתבעת לא השלימה עם בקשתו של התובע לנתק את הקשר עמו, ונקטה אמצעים שונים, לרבות הטרדות ואיומים, במטרה לפגוע בקשר בין התובע לרעייתו ולהחזיר את התובע לחיקה כבן זוגה וכאב לבנה. הנתבעת פגעה אנושות בפרטיותו של התובע.
התובע פירט את ההפרות והעוולות הבאות הקשורות ל"גניבת זרעו": הפרת חוזה – הסכמתו של התובע לקיים יחסי מין עם הנתבעת הייתה בגדר חוזה שאחד מתנאיו היה הצהרותיה של הנתבעת אשר הפרה תניה זו באופן שמזכה את התובע בפיצויים, עוולת תרמית – הנתבעת רימתה את התובע, הציגה בפניו מצגים כוזבים והטעתה אותו, ובגין כך נגרמו וייגרמו לו נזקי ממון כבירים, עוולת גזל – הנתבעת גזלה את זרעו של התובע ועוולת תקיפה שכן הסכמתו של התובע לקיים יחסי מין עם הנתבעת הושגה בתרמית על סמך מצגיה והצהרותיה של הנתבעת.
לטענת התובע, הנתבעת פגעה בזכויות היסוד שלו, לרבות זכותו לאוטונומיה וחירותו להחליט לא להיות הורה לילד – פגיעה הכרוכה בהעמסת נטלים נפשיים, רגשיים, מוסריים וכלכליים כבדים על התובע למשך כל ימי חייו. כמו-כן טוען התובע כי נגרמו לו ויוסיפו להיגרם לו הפסדים כספיים ניכרים, לרבות בגין כל סכום שנאלץ ויאלץ להוציא עבור הקטין, וכן נגרמה לו עוגמת נפש אדירה.
הנתבעת מצדה הכחישה את הטענות נגדה: היא מציינת כי ניהלה עם התובע קשר שארך כשנתיים שבמהלכו נהגו השניים לבלות יחד, בין היתר בביתה. דרכיהם של הצדדים נפרדו ביוזמת התובע וכתשעה חודשים לאחר מכן חודש הקשר ביניהם ביוזמת הנתבעת, בעת שהתובע היה בקשר זוגי עם אישה אחרת שהיום היא רעייתו. הקשר המחודש נשמר כמה חודשים, ולבקשת התובע נפגשו השניים בבסיס המילואים של התובע. במהלך המפגש, התובע כפה את עצמו על הנתבעת וקיים עמה יחסי מין. הנתבעת מציינת כי כתוצאה מהמפגש המיני המדובר נכנסה להיריון והודיעה לתובע לאחר לידת בנם המשותף והוא מצדו איחל לה "מזל טוב".
הקשר בין התובע ובין הנתבעת הופסק לשלוש שנים וחודש ביוזמת הנתבעת ששלחה לתובע מכתב מעו"ד בו הוא נדרש להכיר באבהותו. משסירב לעשות זאת, הגישה הנתבעת תביעות לבית המשפט לענייני משפחה, בעקבותיהן הוגשה תביעה זו.
לטענת הנתבעת, במקרה דנן, על התובע להיות אחראי למעשיו ולתוצאותיהם, כיוון ששום אמצעי מניעה וכמעט כל מצב רפואי אינו ודאי לחלוטין. בהקשר זה נטען כי התובע ניהל עם הנתבעת מערכת זוגית אינטימית ויחסי מין ללא אמצעי מניעה כלשהם, ולכן עליו לשאת בתוצאות הטבעיות של מערכת יחסים זו, ואין לו להלין אלא על עצמו.
לעניין הנזק צוין בכתב ההגנה כי נכון למועד הגשת התביעה דנן, אבהותו של התובע על הקטין עדיין לא נקבעה, ולא נפסק כי חלה על התובע חבות כלשהי בתשלום מזונות הקטין.
פעם אחת יותר מדי
התובע הצהיר כי הנתבעת אמרה לו שהיא "עקרה" ושעקרותה זו גרמה לגירושיה מבעלה לשעבר. עוד עולה מתצהירו של התובע כי הנתבעת תיארה בפניו כיצד במהלך נישואיה עברה שורה של טיפולי פוריות שלא צלחו. על רקע זאת הצהיר התובע כי הנתבעת שכנעה אותו לוותר על אמצעי מניעה. התובע לא הצהיר כי סיפר לחבריו שתצהיריהם הוגשו לתיק כי הנתבעת אמרה לו שהיא עקרה. התובע המעיט בתצהירו בפרטים בקשר למפגש המיני האחרון שלו עם הנתבעת, וכל שהצהיר בעניין זה הוא כי "ביני לנתבעת נותק הקשר למעט פעם אחת, כאשר הנתבעת היא שהגיעה אלי, וקיימה עמי יחסי מין". כן הוצהר כי טענת הנתבעת שלפיה התובע כפה את עצמו עליה יסודה בשקר. לטענת התובע, הנתבעת תזמנה את מועד יחסי המין, ככל הנראה כדי שיקוימו במקביל לטיפולי פוריות. כמו-כן הצהיר התובע כי כאשר החל הקשר בינו לבין האישה שהיא רעייתו כיום, הודיע התובע לנתבעת כי אינו מעוניין להמשיך במערכת יחסים כלשהי עמה והקשר ביניהם נותק כליל. עוד עלה מתצהירו של התובע כי בתחילה, הנתבעת לא ביקשה ממנו השתתפות כספית כלשהי אלא רק הכרה בילד.
לאחר מכן העיד התובע כי בפעם האחרונה בה קיימו יחסי מין הנתבעת התקשרה אליו ואמרה שהיא על כדורי אקסטזי, שהיא חרמנית ושהיא באה אליו למילואים.
עוד עלה מעדותו של התובע כי קיים יחסי מין עם הנתבעת עשרות פעמים, ובמהלך כל אותן פעמים אמרה לו הנתבעת שאין צורך באמצעי מניעה, אך לאחר מכן העיד כי "בפעם הראשונה היא אמרה לי שאני לא צריך להשתמש באמצעי מניעה ושהיא עקרה" מתצהיר הנתבעת עולה כי סיפרה לתובע שהיא אחרי גירושין, שבמהלך נישואיה עברה טיפולי פוריות והרתה פעמיים ושהיא איננה משתמשת באמצעי מניעה. כמו-כן הצהירה כי התובע גם העדיף לא להשתמש באמצעי מניעה בעצמו. הנתבעת התייחסה לחידוש הקשר למשך כמה חודשים וכן למפגש בבסיס המילואים אז לטענתה התובע כפה את עצמו עליה והם קיימו יחסי מין.
הנתבעת העידה בחקירתה הנגדית כי הייתה גרושה, הרתה פעמיים בעבר, לא השתמשה באמצעי מניעה והתובע הודיע לה שהוא רוצה ילד ממנה הנתבעת הוסיפה והעידה כי עשתה טיפולי פוריות בעבר במשך שמונה שנים, ובהפסקות בין הטיפולים היו לה שני הריונות של כמה ימים בעקבות זאת נשאלה הנתבעת האם "ידעת שאת יכולה להיכנס להיריון מהתובע?" והשיבה – "לא. כשעוברים טיפולי פוריות יש את העניין של ההורמונים שנשארים עדיין בגוף ומשפיעים. מעולם אף רופא לא אמר לי שאני עקרה ולא יכולה להביא ילדים. למה נקלטתי אז? אלוהים יודע. זה מלמעלה" לשאלה האם התובע אנס אותה בבסיס המילואים שלו העידה כי לא אנס אותה, אלא כפה את עצמו עליה במובן זה שהיא סירבה לקיים עמו יחסי מין, אך הוא לא הרפה.
אב בעל כורחו
השופט מיכאל תמיר דחה את טענותיו של התובע אחת לאחת. ראשית הוא התייחס לעובדה שהאמהות היו עקרות וציין: "כיום ידועים מקרים רבים שבהם נשים הצליחו להביא ילדים לעולם לאחר שנים רבות של ניסיונות, לעיתים אף ללא התערבות רפואית. אשר למונחים "עקרה" או "עקרות", כמו בספר בראשית כך גם בחיי היומיום, במקרים רבים נעשה שימוש במונחים אלה לא כדי לתאר מצב רפואי קבוע המונע מאישה כל אפשרות להרות בעתיד, אלא במשמעות של קושי להרות במשך תקופה ארוכה. מצב שבו אישה אומרת שהיא עקרה על רקע טיפולי פוריות רבים שעברה במשך שנים ללא הצלחה, אינו זהה למצב שבו אישה אומרת שהיא עקרה עקב מגבלה פיזיולוגית מסוימת שאינה מאפשרת לה להרות, כגון כריתת הרחם או השחלות".
עוד ציין השופט: "לאחר עיון במאמרים ובפסקי דין רבים, מעולם לא פורסם בישראל או בארה"ב פסק דין שבו התקבלה תביעה בגין גניבת זרע בעילה של תרמית או הצגת מצג שווא במרמה לגבי יכולת להרות מכאן שכדי לבסס תביעה בגין עוולת התרמית, היה על התובע להוכיח לא רק שהנתבעת הציגה בפניו מצג כוזב, אלא גם בין היתר שמצג זה היה מכוון להטעות אותו, הטעה אותו, והוא פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".
לטענת התובע, היות שהסכמתו לקיים יחסי מין עם הנתבעת הושגה בתרמית, הרי שנטילת זרעו היא בגדר תקיפה. השופט התייחס לטענה זו וקבע: "גם אילו היה התובע מבסס זאת, בנסיבות העניין לא היה די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת ביצעה כלפיו עוולה של תקיפה. בענייננו, התובע איננו טוען כי נפגע גופנית כתוצאה מהמגע המיני עם הנתבעת, אלא טוען כי נגרמו לו נזקים ממוניים ונפשיים כתוצאה מהפיכתו לאב בעל כורחו. בנסיבות אלה, ומשאין חולק כי התובע הסכים לקיום יחסי המין עם הנתבעת, אין מקום לקבוע כי הנתבעת עשתה בשימוש בכוח נגד גופו של התובע.
השופט קבע עוד: "אין מקום לקבוע כי התנהגותה של הנתבעת הייתה שערורייתית וכי היא התכוונה לגרום לתובע מצוקה נפשית חמורה בעת שקיימה עמו יחסי מין שכתוצאה מהם נוצר ההיריון. לאור האמור לעיל ומטעמים שבתקנת הציבור אשר יידונו להלן, בנסיבות המקרה שבפנינו אין מקום לקבל את התביעה בגין גניבת זרע מכוח עוולת הרשלנות"
באשר לנזקים הנפשיים שנגרמו לתובע נקבע: "נטען כי נגרמה לתובע עוגמת נפש אדירה עקב הפגיעה הקשה באמונו, ואף התערער עד היסוד האמון שלו בבני אדם בכלל. כמו-כן נטען כי נגרמה לתובע "עוגמת נפש עצומה בשל הידיעה, כי הנתבעת היא אם בני, וכי אישיותה והתנהגותה הם שישפיעו על נפשו של הקטין ויעצבו את דרכו" עוד נטען כי גם האופן שבו מבכרת הנתבעת לגדל את הקטין גורמת לתובע עוגמת נפש אדירה. בהקשר זה נטען כי נגרם לתובע נזק בל יתואר "בראותו את דרכה של הנתבעת לגדל את הקטין", וכי הנתבעת הוכיחה "שאינה בוחלת במעשי רמיה והונאה כדי להשיג את מטרותיה, ולטענת התובע – אין היא יכולה לשמש אישיות חינוכית לקטין". כמו-כן נטען בהקשר זה כי הנתבעת אינה בוחלת באמירת דברים שאינם אמת, וכי הסתבר לתובע שהנתבעת אינה משקיעה די הצורך בגידולו ובחינוכו של הקטין ואינה דואגת לצרכיו.
התובע לא הציג חוות דעת מומחה או ראיות אחרות לביסוס טענותיו בעניין מצבו הנפשי ובעניין כשירותה של הנתבעת לגדל את הקטין. מעבר לכך, טענותיו של התובע לגבי הנזקים שנגרמו לו ממחישות את הקושי ואת הבעייתיות בדיון בתביעות מסוג זה ואת הנזק הנפשי שהן עשויות לגרום לילד. התובע טוען, מחד גיסה, כי לא רצה להיות אביו של הילד וכי נגרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים עצומים כתוצאה מכך שהילד נולד, ומאידך גיסה, מכפיש את האם שהילד נמצא בחזקתה ומטיל דופי באישיותה, במעשיה ובאופן שבו היא מגדלת את הילד.
השופט דחה גם טענה זו.
הטרדות וניסיונות פגיעה במשפחה
כאמור התובע ביקש לקבל פיצוי בגין פגיעה בפרטיותו. בפסק הדין מצוין כי הנתבעת התקשרה לתובע ערב הלידה ולאחריה וביקשה שיגיע לברית המילה. עוד נקבע כי הנתבעת יצרה קשר עם התובע כמה פעמים ושלחה לו מסרונים באמצעות הטלפון הנייד שמתוכנם עולה, כך לפי פסק הדין, כי הנתבעת דרשה שהתובע ישתתף בלידה ובברית, איימה להרוס את נישואיו של התובע ועמדה על כך שהתובע יכיר באבהותו ויעזוב את משפחתו. כמו-כן נקבע כי הנתבעת הזמינה את אמו של התובע לבקר בביתה, שלחה חברה שלה להתקשר לתובע ולהציב בפניו דרישות לשמש אב לילד וכן פנתה מיוזמתה לבני משפחה שונים של התובע בעת שהיו מאושפזים בבית החולים שבו עבדה, וסיפרה להם על בנו של התובע מחוץ לנישואין.
התובע הצהיר בכלליות, בין היתר, כי הנתבעת איימה להרוס את חיי הזוגיות והנישואין שלו, הילכה אימים עליו ועל בני משפחתו והפעילה עליהם אמצעי לחץ שונים בדרישה כי התובע ייכנע לתכתיביה. ואולם, התובע לא פירט מתי וכיצד איימה הנתבעת עליו ועל בני משפחתו ומהם אמצעי הלחץ שהפעילה נגדם. כפי שיפורט להלן, התובע אמנם התייחס בתצהירו לשיחות טלפונית עם הנתבעת, למסרונים ששלחה לו ולמקרים בודדים שבהם שוחחה עם בני משפחתו, אך ה"איום" היחיד, אם בכלל, המשתמע מחלק מהאירועים המתוארים בתצהיר הוא שאם התובע לא יכיר בקטין ולא יקיים את חובותיו כלפיו, הנתבעת תפעל נגדו באמצעים משפטיים.
רעייתו של התובע הצהירה בכלליות כי הנתבעת נהגה להטריד את משפחתם, ניסתה להרוס את חיי הזוגיות והנישואין שלה עם התובע ופעלה לגרום לתובע "לעבור צד" – לעזוב את רעייתו ואת בנותיו ולעבור לחיות עם הנתבעת ועם בנה. דא עקא שאין בתצהירה של רעיית התובע פירוט כלשהו בעניין זה, למעט טענה כללית ולא מפורטת שלפיה הנתבעת אמרה וכתבה לתובע דברי נאצה על רעייתו כדי להשחיר את פניה ולגרום לתובע למאוס בה. רעייתו של התובע התכוונה ככל הנראה לשיחות ולמסרונים המתוארים בתצהירו של התובע, שכן אין בתצהירה או בתצהירים האחרים שהוגשו לבית המשפט פירוט לגבי שיחות או מסרונים נוספים.
השופט קבע: "מכלל הראיות בתיק עולה בבירור כי כל התנהלותה של הנתבעת, אשר לטענת התובע פגעה בפרטיותו, נעשתה כדי לגרום לכך שהתובע יכיר בבנו הקטין, ייפגש עמו ויקיים את חובותיו כלפיו. תחילה הזמינה הנתבעת את התובע ללידה ולברית של הילד. משלא נענה התובע להזמנותיה, עזבה אותו הנתבעת לנפשו במשך כמה שנים, לא פנתה אליו ולא דרשה ממנו דבר, אולי בתקווה שבשלב כלשהו יפנה אליה מיוזמתו ויבקש ליצור קשר עם הילד. לאחר ניתוק הקשר בין הצדדים, הנתבעת חזרה ופנתה אל התובע לראשונה רק למעלה משלוש שנים לאחר הלידה. בתחילה נמנעה הנתבעת מהגשת תביעה נגד התובע בעניינו של הקטין, וניסתה לשכנע את התובע להיפגש עמו בשיחות טלפוניות, במסרונים ובשיחות עם קרובי משפחתו. משראתה הנתבעת כי התובע אינו משתף עמה פעולה, החלה להעלות כלפיו גם דרישות לתמיכה כלכלית בילד, ובסופו של דבר הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעות להכרה באבהותו של התובע ולתשלום דמי מזונות עבור הילד. חלק מפניותיה של הנתבעת לתובע נעשו בנועם, חלקן בתחינה וחלקן בכעס, בבוטות ולעיתים אף בהתרסה, אך בכל המקרים ניכר כי המטרה הייתה ברורה – הכרה של התובע בבנו הקטין וקיום חובותיו כלפי בנו. זו הייתה מטרתה של הנתבעת אף כאשר שוחחה עם קרובי משפחתו של התובע, שהם כאמור גם קרובי משפחתו של הקטין, אשר כפי שעולה מהראיות, היו מעוניינים לשוחח עם הנתבעת ולקבל ממנה מידע לגבי הילד".
עוד הוסיף השופט: "במעשיה פעלה הנתבעת שהיא אמו של הקטין גם לצורך הגנה על עניין אישי כשר שלה – שהתובע יכיר בבנם המשותף, ייפגש עמו וישתתף בהוצאות הכרוכות בגידולו".
בסופו של דבר התביעה שהגיש הגבר נדחתה במלואה והוא ייאלץ להמשיך ולהתמודד עם התביעות שהגישה נגדו האשה בבית המשפט לענייני משפחה.